מחודדין בפיך - פרשת תולדות

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה

ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו

חז"ל למדונו, מעשה אבות סימן לבנים. מהיסוד הזה אנחנו חייבים ללמוד כמה מסרים מאד חשובים מהפרשה. המסר הראשון, שיש כמה וכמה אופנים של עבודת השי"ת. כולם אהובים. יצחק הי'ה בנו של אברהם למרות השוני בדרכי עבודת השי"ת. ואין לפסול שום חלק בעבודת השי"ת אפילו שזה שונה. המסר השני, כאשר יש בעי'ה, מתפללים. כל תפילה מקבלת את המענה שלה. הקב"ה ענה ליצחק כי יצחק התפלל רק שיהיו לו ילדים, רבקה ביקשה שהם יהיו צדיקים וזה לא בדיוק מה שקרה. אבל, התפילה הועילה שיצא מעשו אנטונינוס ובני בניו של המן שלמדו תורה בבני ברק. כאשר יש קשיים, הולכים לשאול בעצת החכמים. גם לקבל את התשובה כאשר זה לא בדיוק המצופה. רמאות אינה משתלמת. עשו רימה את אביו על ימין ועל שמאל. אבל, כאשר הוא היגיע ליעקב, לא עמד לו חכמתו. כי חכמתו היתה חכם להרע לא להיטיב. ואגב, יעקב לא קנה את הבכורה בנזיד עדשים. כל בר בי רב דחד יומא, היודע רק קצת דקדוק יודע שהמילה "נתן" זה עבר. דהיינו, לפני המכירה יעקב האכילו. מה וכמה יעקב שילם, לא בדיוק ידוע. אבל, זה הי'ה חייב להיות משהו שעשו החמדן ישמח כל כך שיבזה את יעקב. האמת שישנם עוד עשרות מסרים חשובים. כל ההתעסקות עם אבימלך והבארות. העניין של הברכות ועוד. אבל מעל הכל חשוב מאד להדגיש את מה שנאמר בהפטרה, הנבואה האחרונה שהקב"ה העניק לעם ישראל. כאשר אנחנו בדרך ללמוד תורה, מה אמור להיות הקריטוריון של הרב. כי שפתי כהן ישמרו דעת, כאשר הרב מפיץ דעת. שומר פיו ולשונו, אזי תורה יבקשו מפיהו. רק עתה התפטרנו מעונשה של הבחירות. שמענו כל מיני דיבורים הרחוקים  מאוד משמירת דעת. איבראי מילתא למפרע שהלה אינו דומה למלאך ה' צב-א-ות. לכן אין לבקש תורה מפיהו. נתחנן לרבונו של עולם שסוף סוף יסיר את חרון אפו מעמו וישלח לנו מי שמחנך לתורת אמת על ידי שרבים משיב מעוון.

בת בתואל הארמי וגו' אחות וגו', טעם שחזר הכתוב להודיע זה, לא להשמיענו בת מי היא אלא ללמד סנגוריא על רבקה, לפי שאומר בסמוך ויעתר לו ה', לו ולא לה, ותבא הסברא לומר כי טעם הדבר לצד פחיתות רבקה ח"ו כי לא ראויה לשמוע אליה אלהים, לזה הקדים לומר בת בתואל לומר כי זו היא סיבה למה שהעתיר ה' ליצחק כי הוא בן אברהם והיא בת בתואל, וכפל לומר הארמי מפדן ארם להעיר כי נתכוון באומרו "הארמי" לומר "הרמאי" כי אם נתכוון לכנותו לשם עירו הרי הוא אמור, והכוונה בזה לצד שלא נתפרסם רשעותו בעולם בא להודיע כי רשע היה ובאמצעותו לא הוכשרה תפילת רבקה כתפילת יצחק: ואומרו אחות לבן, ללא צורך, ונוסף שכבר ידענו, אלא הטעם הוא שבא ללמד זכות על רבקה בראותינו שילדה בן רשע מובהק, ותאמר איך מבטן ברוך יצא ארור, לזה אמר כי זה הוא סיבה לדבר היותה אחות לבן "הארמי" פירוש "הרמאי" בתוספת רשע על אביו, וכבר קדמו חז"ל רוב הבנים [דומין לאחי האם] לטעם הידוע, ולזה יצא עשו, וזולת זה צאצאי צדיקים היו יוצאים ממנה כי צדקת גמורה היתה, והעד "לנוכח אשתו" ואמרו ז"ל הנושא אשה צריך לבדוק וכו', ושלא תאמר וא"כ ולמה לא נתן יצחק לב לבדוק באחיה, לזה גמר אומר "לו לאשה" וכמו שפירשתי למעלה, וזולת זה לא היה נושא אחות רשע: עוד רמז בהודעת אחות לבן על דרך אומרם ז"ל שטעם רבקה שהיתה עקרה הוא לצד ברכת לבן כדי שלא יראה כי ברכתו תעשה מעשה טוב, לזה קודם שאמר הכתוב כי עקרה היא קדם לומר טעם הדבר ואמר אחות לבן, פירוש וזו היתה סיבה שנעקרה רבקה עד שהוצרכו לתפילה: האור החיים הקדוש מסביר לנו, דבר שעדיין אנחנו רואים מידי פעם. אנשים צדיקים שיש להם ילדים שאינם כאלו. הוא גם מסביר שכאשר יש סיבה לחשוב שהזיווג הוא מן השמיים, יש ללכת על השידוך. משם יש להתפלל. להיות דוגמא של שומרי תורה ומצוות. לקיים מצוות מתוך אהבה ושמחה. כל אלו הם כלים, כדי לחנך את הילדים לתורה, לאהבת השי"ת וליראת שמיים.

וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי. ע"ד הפשט יאמר זה על מצות שנצטוו בני נח, כי מצותי הם גזל ושפיכות דמים, וחקותי אבר מן החי וכלאים של בהמה והרכבת האילן, ותורותי דינין וע"ז, שאלו כולן נצטוו בהם בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן, וכמו שאמרו רז"ל מסכת ע"ז דאברהם אבינו ד' מאה פרקי הוה, ומשמרתי שהזכיר תחלה יאמר על שניות לעריות של בני נח. אבל דעת רז"ל ששמר כל התורה כולה עד שלא נתנה וקיים תרי"ג מצות בשכל, וזהו שאמר מצותי חוקותי ותורותי כי לג' חלקים יתחלקו תרי"ג מצות, והם מצות קלות מקובלות הנקראות עדות, והמצות שהן גזרת המלך ואין לנו בהם טעם והם נקראים חקים, והמצות המושכלות הנקראות משפטים, וזהו לשון הכתוב מה העדות והחקים והמשפטים, גם לשון הכתוב בכאן מצותי חקותי ותורתי כי המשפטים נקראים תורה, ועוד יכללו תורותי תורה שבכתב ושבעל פה: וכן דרז"ל קיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין וערובי תחומין, וכן אמרו בפסוק ויתן להם יוסף עגלות, שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה שהיה עוסק בתורה, ויהיה פירוש משמרתי שבות לשבת: ולדעה זו של רז"ל יש לתמוה כיון שהאבות קיימו כל התורה כולה עד שלא נתנה היאך נשא יעקב שתי אחיות בחייהן, והקים מצבה, ועמרם נשא דודתו, ומשה רבינו ע"ה הקים י"ב מצבות, וכתב הרמב"ן ז"ל כי עקר עשיית המצות בארץ, והאבות שהיו מקיימי אותן עד שלא נתנה התורה בארץ היה אבל לא בחוצה לארץ, ויעקב בחוצה לארץ נשא שתי אחיות, וכן עמרם נשא דודתו חוצה לארץ, כי המצות משפט אלהי הארץ הם, והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע, ומה שהיה יוסף שומר שבת במצרים והיה חוצה לארץ לפי שהשבת שקולה ככל המצות והיא מעידה על חידוש העולם: רבינו בחיי מתייחס לתמיהה הידוע, מצד אחד התורה מעידה על זה שהאבות קיימו את כל מצוות התורה ואפילו מצוות מדרבנן. מצד שני, ידוע שיש כמה דברים שהאבות עשו שהם לאווין מדאורייתא ואז מגיע ההסבר שזה הי'ה לפני מתן תורה. ומסתמך על הרמב"ן שעיקר קיום התורה והמצוות הם בארצינו הקדושה והטהורה. וממילא אין כל טענה על מי שלא קיים תורה לפני מתן תורה.

ותכהינה עיניו, כמו שקרה לעלי שלא מיחה בבניו כאמרו ולא כהה בם ונאמר בו ועיניו קמו ולא יוכל לראות ולא קרה זה לאברהם ויעקב שהיו יותר זקנים ממה שהיה יצחק אז וממה שהיה עלי, באברהם כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה וביעקב עם כל צרותיו ודמעות עיניו כתיב וירא ישראל את בני יוסף אף על פי שהיה רואה בכובד כאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן באופן שלא הכיר התמונה הפרטית: ועשה לי מטעמים, רצה במטעמים כדי שיתעסק בכבוד אב ובזה תחול עליו הברכה כי גם שלא הכיר בגודל רשעו של עשו מכל מקום לא חשב אותו לראוי שתחול עליו אותה הברכה שהיה בלבו לברכו ולכן כשברך יעקב אחר כך שידע בו שהוא ראוי לברכה לא שאל מטעמים ולא בקש דבר וברכו תכף באמרו ואל שדי יברך אותך: רבינו הספורנו הולך בדרך שונה מרוב הראשונים אשר למדו שיצחק לא בדיוק הכיר את נמיכות ורשעות עשו. הוא ידע וסוג של התעלם / התאלם. ללמדינו, שכאשר יש ילד אשר סוטה מהדרך הישרה, שומה עלינו לקרבו ולעודדו בימין מקרבת, אבל, גם להשתמש בשמאל הדוחה כאשר נדרש בלי להסס. זה יסוד עצום בחינוך.