בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
פרשת ויצא מלאה מסרים. המסר הראשון
הוא, לא משנה מה שאנחנו עומדים לעשות, לכל מה שנעשה יש וחייב להיות מטרה. היציאה
מבאר שבע במטרה להציל חייו. ההליכה לחרן לשאת אשה. אבל, דורשי רשומות אומרים
שהיציאה מבאר שבע, הוא התכוון לסור מהשבועה שאברהם ויצחק נשבעו לאבימלך. ומעתה,
יותר לא יהיו וויתורים על חלקים של ארץ ישראל. וממילא וילך חרנה, חרון אף ה' על
ההסכמים האלו שנעשו מבלי לשאול את הקב"ה. ויקח מאבני המקום. אנחנו משתמשים בכינוי
המקום, בדרך כלל בזמני צרה. יעקב אבינו לקח את "האבנים"" שנזרקו
לדרכו, שנזרקו להפריע לו, ושם אותם מראשותיו. הם הפכו למגדלור. לראש פינה. לאבן
שיהפוך ביום מן הימים לבית המקדש. אין יהודי שבחייו לא עבר את החווי'ה של מישהו
שמנסה להרוס את חייו מן היסוד. כאשר טורנוסרופוס ניסה לעשות זאת לרבי עקיבא, הוא
רק התעלה מזה. כמו שאנשים אומרים כאשר זורקים לפניך לימון, עשה מהם לימונדה. יעקב
ממשיך לדרכו בקלות לאחר שיש לו את הבטחת השי"ת שהוא נמצא עימו וישמור עליו.
ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם. גם לא לבן. שוב, עדיין יתכן שפה ושם יהיו מהמורות,
אבל לבסוף העקוב תהי'ה למישור. מכאן ואילך יעקב אינו משמיע תלונה, למרות כל הסבל,
כאשר פיו העיד בסוף הפרשה, ביום אכלני חורה וקרח בלילה. יעקב הי'ה עסוק בהקמת כלל ישראל
ולא הי'ה לו זמן לעסוק בעניינים של מה בכך. להתלונן, זה ההפרעה הכי גדולה בדרך
הקמת העם. בפרט כאשר הוא יודע שהוא מאה אחוז תחת השגחת השי"ת. יעקב אבינו
משאיר לנו את המסר הזה לדורי דורות. אל תתנו לדברים פעוטים להפריע לכם ולתפוש את
סדר היום. סדר היום של היהודי מוכתב על ידי השולחן ערוך. אין לנו זמן להתפלש
במשחקי ילדים ושאר כל מיני שטויות. ההתעסקות חייבת להיות אך ורק באיך אנחנו עושים
שעם ישראל ישובו עד ה' א'לוקיהם. להיות חכמים ונבונים ללכת בדרכי השי"ת.
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת, אחר
שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין ותשיתי כארץ גיוך וכחוץ לעוברים, וזה שיהיו בתכלית
השפלות אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה כי אמנם
תשועת האל העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל: רבינו
הספורנו מלמדינו, דווקא בקרב היהודים שהם
עפר הארץ, דווקא ביניהם יש יותר סיכוי להפיץ את המסר של שמירת תורה ומצוות. עפר
כשלעצמו אינו שווה. אך, ניתן לבנות ממנו ולהפוך את העפר לבניין לתפארת. וזאת
המשימה שלנו. להפוך את אנשי "עפר הארץ" למאמינים בני מאמינים. ואפשר להוסיף לכאן את דברי רבינו בחיי "ע"ד
הפשט הבטיח הש"י ליעקב בכתוב הזה על רבוי זרעו כעפר. והיה יכול לומר ככוכבי
השמים אבל יכלול כונה אחרת מלבד הרבוי, והוא שלשון עפר הוא כולל השפלות והמעלה. השפלות
שיהיה זרעו בגלות בין האומות שפלים כעפר ומדרך כף רגל, והמעלה שיעלו לבסוף על כל
האומות ויתגברו באחרונה, כעפר הזה שהוא מדרך לכל והוא מתאבק ועולה באחרונה על
הדורכים אותו, וכענין שאמר הנביא והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם. וע"ז
המשיל הכתוב זרע יעקב לעפר. וכן אומר הנביא בשפלותן של ישראל יגיענה עד עפר.
א"ר יוחנן ומשם עתידים להגאל שנאמר התנערי מעפר. כן אמרו בפ' ראוהו ב"ד:
ובמדרש שה"ש והארץ לעולם עומדת אלו ישראל שנאמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו
אתם ארץ חפץ. ומפני כן סמך לו מיד ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה: הקב"ה דיבר
ליעקב אבינו על הדור שלנו. הדור שהוא בשפל המדרגה. אנחנו כבר שם. וחייבים לעשות כל
מה שביכלתינו לקרב לבבות לעבודת הבורא יתב"ש.
ויאמר לו וגו' אך עצמי וגו', פירוש
עצמו ואינו עצמו, כי השכיל שאינו מבחינתו שלא תדמה בבחינה כי לבן חושך ולא אור,
ולזה דייק באומרו "אך" עצמי למעט, ואולי שדייק בחינות שבהם ידמה אליו שהם
עצם ובשר לא הנפש: עוד יכוין להשיב על מה שנתכוין להודיעו כי איש חכם הוא, ואמר לו
אך עצמי, פירוש מיעוט ממה שהוא על דרך אומרם ז"ל רוב הבנים דומים, וכל דומה
לא ישוה לנדמה בכל חלקיו מבלי השארות חלק אחד, ולמה שפירשתי בפסוק ברח לך אל לבן
וגו' כי הוא יעמוד להצילו מידי עשו, ומן הסתם סיפר יעקב הדברים ללבן, לזה השיב שכן
יעשה שהוא עצמו ובשרו, וכמו שאך בשרו עליו יכאב כמו כן על יעקב אם יבא עשו והכהו
נפשו תאבל, ואמר "אך" למעט שלא יסתכן עליו: האור
החיים הקדוש מלמד אותנו איך לבן רצה לאבד את
יעקב אבינו. אין צרה צרורה
יותר מזה שלבן טוען שאנחנו בשר מבשרו ועצם מעצמותיו. המשימה שלנו זה למחוק כל קשר
בינינו לבינו כדי ששום מידה ממידותיו הגרועות לא יידבקו בנו ובזרעינו. כאשר יש
ביכלתינו לזהות את האויב, יותר קל להשמר ממנו.
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף
וגו טעמו של דבר שלא בקש יעקב שלחני נא כ"א אחר שנולד יוסף
לפי שהיה יעקב מסופק אם יצאו ממנו י"ב שבטים או לא כדמסיק אמר יעקב אם האבנים
מתאחות זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כו שמע מינה שהיה מסופק אם יצאו
ממנו י"ב שבטים וכשאמרה רחל בנבואה יוסף ה לי בן אחר ולא בקשה בנים הרבה
ש"מ שרוח ה דבר בה שיצאו מן יעקב י"ב שבטים ולא יותר ע"כ אמר יעקב
שלחני נא כי אז היה בטוח שלא יוכל עשו להרגו שהרי עדיין לא נולד בנימין גם לא היתה
מעוברת עדיין שהרי עשה בסכת זמן רב בערך ב שנים ואח"כ נולד בנימין ומצד שהיה
יעקב בטוח שלא יוכל לו עשו ע"כ אמר שלחני נא עכשיו כי ודאי לא יעשה לי מאומה
מאחר שלא יצאו ממני עדיין כל י"ב שבטים: ורז"ל אמרו משנולד שטנו של עשו
דהיינו יוסף שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש כו אע"פ
שמקרא זה נאמר לעתיד אולי ידע יעקב ברוח הקודש שסופו ליפול ביד יוסף ואע"ג
שאיהו לא חזא מזליה חזא ע"כ ודאי יפול לבו של עשו בראותו את יוסף וע"כ
לא יכול לו ליעקב ועוד שיוסף שטנו לפי שעשו אין לו טענה על יעקב כ"א מה שלקח
ממנו הבכורה ולעתיד יוסף משיב לו כשם שנלקחה הבכורה מראובן ע"י חלול יצועי
אביו ונתנה ליוסף כך בדין נלקחה מעשו שהיה צד נשים תחת בעליהן ונתנה ליעקב וקבלת
הברכות תלוי בבכורה כמבואר למעלה פר תולדות טעם אחר קודם שילדה רחל היה מתבייש לבא
אל אביו שלא יאמר שלקח אשת יפת תואר לשם תאוה כי מטעם זה אמרה רחל אסף אלהים חרפתי
כי חוש המשוש שלא לקיום המין חרפה היא לנו: הכלי
יקר בא לחדש לנו. כאשר אנחנו נמצאים במצב של עוד מעט גאולה, חייבים לקום ולעשות
מעשה. מעשה אבות סימן לבנים. יעקב לא המתין שיהיו לו י"ב שבטים כדי לחזור
לארץ. הוא יצא מיד כאשר שטנו של עשו נולד. זה הזמן להסתלק מלוע הרמאות. זה הזמן
להתכונן לבן ימין. לבן אשר בחלקו כל הקדושה של בית המקדש. ויותר מזאת, יעקב ידע
שאת הבכורה שלו, מה שלקח מיד עשו, תלוי ביוסף. כל עוד שיש יוסף, הבכורה של יעקב
מוצדק, לגמרי. לכן, מיד בלידתו יעקב יכול להתכונן לשוב לארץ ישראל. אין יותר שום
חשש. כאשר נתחיל אנו בלהתכונן לקראת ביאת משיח צדקינו על ידי אהבת שלום ואחדות,
הקב"ה יכין לנו את בניין בית השלישי ויגאלינו במהרה בימינו אמן ואמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה