בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
הצילני נא מיד אחי. אחד מהדברים הקשים
ביותר הם, כשעשיו מחייך אילינו. ידוע הוא שכמה וכמה מגדולי ישראל בכו בכיות נוראות
על עצם המחשבה שהתורה הקדושה צריכה לעבור דרך הגלות של אמריקה. כמה צרות היהדות
סובלת בגלל האמריקניזם. הזלילה, הפרעס. זכורני, ירושלים, פלטרין של מלך, בשנת ה'
תשל"ב. רחוב מלכי ישראל אשר כיום הוא המרכז לחטוף ואכול, היו בו 2 חנויות
לממכר פלאפל, מסעדה בשרית אחת, ושתי מגדניות. חנות הממתקים של רוטה ושתי חנויות
לממכר פיצוחים. והכל הי'ה צנוע. שקט. איך החנויות התפרנסו אז, נשגב מבינתי, אבל שרדו.
היו בחנויות המון מדפים ריקים. החנויות היו סגורות מידי יום בין 2 ל4 בצהריים.
אנשים היו עדינים יותר. אנשים היו רוחניים יותר. עשיו הי'הרחוק מציבור שומרי תורה
ומצוות ת"ק על ת"ק פרסה. לא עברו הרבה שנים ופתאום, עשיו עמוק בלחלן את
היהדות הנאמנה עד כמה שאפשר. להכניס תכנים זרים שלא היו. ההתמכרות לאוכל בפרט
ואוכל מהיר בכלל ההתמכרות לבידור "כשר". וכן על זה הדרך. בימים ההם,
יהדות התורתית בארץ ישראל הייתה מחוסנת מפני החוליים הרעים האלו. מספר זוטר של בני
עלי'ה היו באים ללמוד מתורת ארץ ישראל ולהתבשם מזיו קדושתה. הם למדו לחיות בצניעות
ובהוד והדר וויתרו על מנעמי סיר הבשר האמריקאי. למדו לאכול "ברויט מיט
שירעס", לחם טבול בשמן. הסתפקו במועט. והיום. שומו שמיים. כל האמריקניזם כאן.
הכל כשר, ואפילו למהדרין. בן זולל וסובא, למהדרין. מי היה מאמין שאלו המנכסים
לעצמם את התורה ישירו "אשת חיל" לנשים אשר עוברות על דת יהודית. בחורים
ירקדו ויפזזו ליד נשים רוקדות ללא מחיצה ואין מי שזועק לשמיים. עשיו היגיע לארץ
ובגדול. הוא כבר הרדים את המצפון של המוסר. בחורי ישיבות, לדאבונינו, עטים על
מזללות הצ'ולנט מידי ליל שישי כאילו זה מנהג קדוש. ממש כמו בנובהרדוק. עד כאן.
הסיוט חייב להסתיים. צריכים להתעורר ולזעוק, הצילני נא מיד תרבותו של עשיו. ויפה
שעה אחת קודם.
וישלח יעקב מלאכים לפניו אל
עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. מלת מלאכים כוללת השלוחים בבני אדם
ומלאכי השרת השלוחים מאת הקב"ה. ומפני שיעקב הוצרך ללכת לפדן ארם מפני פחד
עשו אחיו ע"כ בקש עתה בשובו אל ארצו להניח חמת אחיו ולדרוש שלומו ושלח אליו
שלוחיו, עבדיו ואנשי ביתו, ושלח עמהם מן המלאכים שפגעו בו כענין שכתוב בפרשה של
מעלה ויפגעו בו מלאכי אלהים. וזה כדרך שעשה אברהם זקנו שהתפלל לשם יתעלה שישלח
המלאך עם העבד, הוא שאמר ישלח מלאכו לפניך. וכבר ביארתי בפרשת ויהיו חיי שרה כי
המלאך הקדימו לעבד על עין המים. וזהו שאמר בכאן וישלח יעקב מלאכים לפניו, כי המלאכים
שפגעו בו בדרך ובאו לשמרו הלכו עם שלוחיו וקדמו לפניו אל עשו אחיו שלא יוכל
להזיקו, שהרי מלת המלאכים סובלת שני חלקים מן השלוחים, גשמיים ושכליים. ומה שיחזק
זה קצת הוא אומרו וישובו המלאכים, ואם לא היו מלאכים רק בני אדם היה ראוי לומר
ויבואו המלאכים אל עשו ויגידו לו כך וכך וישובו אל יעקב לאמר הגדנו לו הדברים
האלה, אבל זה יורה כי היו מלאכי השרת וע"כ אמר וישובו, שעד שלא הלכו שבו.
ואח"כ אמר באנו אל אחיך אל עשו, אלו בני אדם וע"כ אמר באנו: ויתכן לומר
בסוד הענין כי היו השלוחים אנשים ומלאכים, כענין האמור באברהם, ולכך הוציא הכתוב
השלוחים בלשון מלאכים והכל אמת, חיצון ופנימי: ונראה כי כן דעת החכם רבי אברהם ממה
שכתב בפרשת וירא בלק, והישר כי האתון דברה, ואם תבין סוד מלאכי אברהם גם יעקב, אז תבין
האמת ע"כ: וידוע כי יצחק אביו היה יושב בארץ הנגב, והיה לו ליעקב לעבור דרך אדום
לפיכך נתירא מעשו פן יצא לקראתו וע"כ הקדים לשלוח שלוחיו בארצו. ורבותינו
ז"ל תפשוהו ממה שדרשו בב"ר מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו.
אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיה משלח אצלו ואמר כה אמר עבדך יעקב, זהו שאמר
הכתוב מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע. יעקב קרא לעשו אדוני למדה תורה דרך
ארץ לחלוק כבוד למלכות. רבינו הקדוש היה כותב לאנטונינוס המלך כה אמר עבדך יהודה,
שלח לו אנטונינוס וכי עבדי אתה הלואי שאהא עבדך לעוה"ב, אמר לו לא אני גדול
מזקני ולא אתה קטן מזקנך, שהרי יעקב זקני שלח לעשו כה אמר עבדך יעקב: רבינו בחיי רוצה להבהיר. יעקב אבינו חשב לשם
מה הקב"ה שלח לפניו את המלאכים אם לא כדי להסדיר את העניינים עם עשיו. לכן
הוא שלח את המלאכים. כמה כאב לו לשמוע שאין הסדר קרוב. כאשר נכנס מזה ללחץ והתחיל
לעשות דברים עוד בטרם שהתפלל, אז חז"ל דנו את יעקב, מדוע עורר את העניין
שחייב אותו לעשות כל מיני מעשים אשר הוא בעצמו הצטער עליהם.
אל נא אם נא מצאתי וגו', צריך
לדעת למה האריך לומר נא ב' פעמים: אכן כוונת הכתוב היא על זה הדרך כי בא להשיב
שדבריו אמת הם שיותר יוכר מדת אחוה אם לא יקח ממנו דבר, אבל אימתי היה הדבר כן
קודם שהביא, אך לא עתה, אחר שהביא לו המנחה אין ראוי להחזירה לו, והוא אומרו אל נא
פירוש עתה אחר שהבאתי לך המנחה, אם נא מצאתי חן ואהבתני כאח לאחיו תוסיף לעשות עמי
חסד, שתקח מנחתי מידי, ולזה דקדק לומר ולקחת בתוספת וא"ו: ואומרו כי על כן,
פירוש שתהיה אופן המנחה לא להתנהג עמי באחוה אלא כמשפט המקבלים פני הגדולים שלא
יראו פניהם ריקם, ולזה צריך להתרצות לקחת מנחתי שזולת זה יגיד הפכיות הרצון
והחיבה: ואם לחששת שלא ימעיט מהונו של יעקב לזה אמר כי חנני אלהים וכי יש לי כל,
פירוש אומרו "כל" אולי שיכוין לומר כי המנחה שהביא לו אינה מפרצת פרצה
בנכסיו ואחר שנתן לו מה שנתן לו במנחה נכרים נכסיו כאשר היו מקודם כולם בשלימות
בלא מחסור והבן: עוד ירמוז באומרו "כל"
שהיא בחינת הקדושה שנקראת "כל", ובחינה זו כשתהיה מושגת באדם אין החסרון
עושה רושם והחסר נשלם מעצמו, וכברכת ישראל כחול שהחסר נשלם מעצמו, והיא ברכת כל, והיא
סוד כד הקמח לא כלתה ועיין מה שפירשתי בפסוק ויבא יעקב שלם, וברכה זו זכו בה כל
האבות אברהם בכל, יצחק מכל, יעקב כל, וזה סודה, ומעתה נותן טוב טעם באומרו קח נא
את ברכתי וגו' כי חנני אלהים וכי יש לי "כל", והנחסר נשלם מעצמו: האור החיים הקדוש מבאר לנו
מה השאיפה של היהודי. מדת ההסתפקות. מדת "יש לי כל". כל מה שיהודי באמת
צריך, הקב"ה מספק לו. זה היסוד שיעקב אבינו הנחיל לנו. אין לי פחות ממה שאני
צריך, גם אין לי יותר מדי, יש לי כל. וזה מש שאנחנו מצהירים בברכת המזון, כמו
שנתברכו אבותינו במידות של בכל (ואברהם ברך את אברהם בכל) ובמידת מכל (אצל יצחק
נאמר ואוכל מכל) וכאן בפרשתינו שיעקב אבינו מצהיר שיש לי כל.
העיר אשר טמאו, כי
לולי היה כבר דבר כזה בלתי נמאס אצלם לא היה שכם עושה כן אמנם היה זה גמול מורגל
אצלם שלקחו ראשי העיר בנות העם בלתי רשות לנשים או לפלגשים ע"ד ויקחו להם
נשים מכל אשר בחרו: הכזונה, שאין ראוי לתבוע עלבונה יעשה עם הארץ את אחותנו, שאינה
זונה וראוי לתבוע עלבונה ושהיא אחות לנו וראוי לנו לתבוע עלבונה והנה כשיתבונן
יושב הארץ כאלה אין ראוי שיתקומם: רבינו הספורנו מלמדינו שהשבטים ניסו לתת סוג של הצהרה. מזמן המבול, יש
גדרים של הנהגות של איסורי עריות. מי שפורץ את הגדרות שהקב"ה הגדיר, חייב לתת
את הדין. לכן, מה שהם עשו לאנשי שכם היגיע להם מצד הדין. והיות שהם חייבים להבהיר
לכל באי עולם שדינה אינה פרוצה, לכן קמו להסדיר שוב את הגדרות כפי שהם היו מזמן
המבול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה