בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
כשדה אשר ברכו ה'. יצחק אבינו הי'ה מאד
שמח לברך את זה שנכנס. הרי יצחק הוא זה שיצא לשוח בשדה. הוא זה שהמציא את העניין,
כאשר יש זמן של דמדומים, בלבול, אזי, יוצאים לשדה ורואים את נפלאות השי"ת,
אזי "שיחו בכל נפלאותיו". יצחק אבינו הי'ה בפרשת דרכים כאשר יצא לשדה,
לא אין אישה. לאביו אין אשה. האם יתכן שהכל עומד להתפרק. אז, הוא יצא לשדה המבורך,
והתפלל להשי"ת, וזווגו היגיע וההמשך של בניית כלל ישראל המשיך. הנה כי כן,
אין מן האבות שעבר זמנים קשים יותר מאשר יעקב אבינו. ובכל זאת, מעולם לא שכח שהכל
בא לו מאת השי"ת. הוא זכר שהקב"ה נותן ויחזור ויתן. הוא זכר שהכל, טל
השמיים ושמני הארץ, הדגן והתירוש, הכל בא מאת השי"ת. לו היינו משכילים להאמין
באמונה שלימה ובלבב שלם שזה כך, כבר מזמן היינו זוכים ל"יעבדוך עמים".
לא סתם יצחק אבינו טעם מכל המטעמים, יעקב אבינו הי'ה איש השדה אשר ברכו
השי"ת. ממילא, לחמו לחם אבירים, ממש כמו המן. לחם שמיימי. שכל הטעמים בו. גם
אנחנו סמוכים על שולחנו של אבינו שבשמיים. גם אנחנו יכולים לזכות באכילת המן, אם
רק נאמין. כמה שיותר נהי'ה קשורים לשדה אשר ברכו ה', ככה יותר קרוב זמן גאולתינו
ופדות נפשינו. את זה עלינו ללמוד וללמד. ויפה שעה אחת קודם.
וישמר משמרתי, עשה תמיד המשמרת המיוחדת לי שהיא לגמול חסד כאמרו כל אורחות ה' חסד ואמת ולהורות
חטאים בדרך וזה עשה כאשר קרא בשם ה' ושמר גם כן מצותי חקותי ותורתי, שנצטוו בני נח
ובכן היה נאה דורש ונאה מקיים כמופת לרבים, הנה ליצחק תלה בזכות אחרים עתה וכן למטה
באמרו והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ולא כן אמר ליעקב כל שכן לאברהם וזה היה קודם
שהתעורר יצחק לקרא בשם ה' אבל אחר שקרא בשם ה' נאמר ואבימלך הלך אליו מגרר ואמרו ראה
ראינו כי היה ה' עמך אתה עתה ברוך ה', ולא מצאוהו עוד תלאות מקנאים ודברי ריבות כאשר
בראשונ' אמנם ליעקב לא תלה בזכות אחרים כלל כי הוא אמנם מנעוריו יושב אהלים ללמוד וללמד
דעת את העם בפרט באהלי שם ועבר ששם עלה כל מבקש ה' בלי ספק: הספורנו מסביר לנו מה פירוש לשמור את משמרתו של השי"ת. אין זה עניין של יום כן יום לא. זה לייחד את
המחשבה על כל פעולה ופעולה, לעשותה על פי רצון השי"ת. לפעמים מסופקים, אזי יש
לשקול האם באמת הקב"ה רוצה בפעולה זו. הוי אומר, כל פעולה לייחדו לשם
השי"ת. אזי נהיים שגרירים של הקב"ה. כדי לזכות לזה יש לשבת באוהלה של
תורה לייגע את המוח ולזכך את הלב היטיב. רק לאחר זיכוך כזה יוכל האדם לחשוב שהוא
שליחו של הקב"ה. למען האמת, יצטרך לבדוק, האם אויביו משלימים אתו, האם באים
לשמוע מפיו דבר השי"ת. אם כן, אזי דבק במטרת האבות וממילא ימשיך לדורו וזרעו
מה שאברהם אבינו זכה, דור של שפע מתוך הכרת הבורא.
ותכהינה עיניו, כמו שקרה לעלי שלא מיחה בבניו כאמרו ולא כהה בם ונאמר בו ועיניו
קמו ולא יוכל לראות ולא קרה זה לאברהם ויעקב שהיו יותר זקנים ממה שהיה יצחק אז וממה
שהיה עלי, באברהם כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה וביעקב עם כל צרותיו ודמעות עיניו כתיב
וירא ישראל את בני יוסף אף על פי שהיה רואה בכובד כאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן באופן
שלא הכיר התמונה הפרטית: דברי
הספורנו מפחידים. אלא שיש לנו להקדים בדברי הרמב"ם בהלכות דעות וז"ל
"הרואה חבירו שחטא או שהלך
בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר
הוכח תוכיח את עמיתך, המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו
לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו
אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא, אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם
שניה ושלישית, וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע, וכל
שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם". אם בחבירו כל שכן בבנו. והי'ה לו ללמוד
מאברהם אשר שילח את ישמעאל מעל פניו ולמעשה שב מדרכו הרעה. הנה, למעשה סובב רצון
נתינת הברכות לעשו, שרבקה תביא את הברכות ליעקב ועשו הרים קולו ובכה, הזיל שתי
דמעות שהחריבו שני בתי מקדש. אילו הכל הי'ה הולך במישרים, הי'ה יעקב מקבל את
הברכות בצדק וביושר. לא היינו סובלים את הכאשר תריד עד היום הזה. לכל הפחות נלמד,
ראשית לעשות סביבה אוהדת וחמה סביב קיום תורה ומצוות. סביבה שתכיר ותוקיר את לומדי
התורה וההולכים בדרכיה. מלבד זאת להוכיח, על פי אמות המידה שחז"ל למדונו,
תוכחה המקרבת לבו של אדם לאביו שבשמים.
החמודות, הנקיות כתרגומו דכייתא ד"א שחמד אותן מן נמרוד: אשר אתה בבית, והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו אלא שהיה בקי במעשיהן
וחושדן. אין לך דבר שפחות נקי מן
הגזל. אמנם הגונב מן הגנב פטור, ברור הוא שהבגדים שהוא שייכים לאדם הראשון ועברו
לרשותו של נח לפני המבול לא היגיעו לידי נמרוד ב"נקיון כפים". מכל מקום
עשו שידע והכיר את מעלת הבגדים הללו, רצה לשמרם בטהרה. עשו הבין שיש בבגדים הללו
מעלה חשובה וגדולה.ברגע שהם יהיו ברשות אמו, כאשר ילבשם, הלא הם נשמרו בטהרה
ונקיות ודאי ישיג את מעלת מי שהי'ה אמור ללבוש בגדים אלו. עשו לא ידע שאין הבגדים
עושים את האדם אלא ההיפך. מצאנו כהנים גדולים שציץ נזר הקודש בין עיניהם והיו
מינים ואפיקורסים, בוגדים בעמם. זה הסיפור של משחק כפול. לחמוד לגזול, לדור בכפיפה
אחת עם מרשעות עולם, אבל מצד שני לשמור את הבגדים נקיים. כאילו בכל עת יהיו בגדיך
לבנים ושמן על ראשך לא יחסרת והוא ישאר נקי. אך, כאשר יעקב לבש את הבגדים, אזי
היגיע לחיבור האופטימלי. רבקה ידעה כל הזמן שאהבת יצחק לעשו כי ויצא יצחק לשוח
בשדה ועשו הי'ה איש שדה. אך אין דין שדהו של יצחק אבינו כדין שדהו של עשו. לכן,
כאשר התם וזך, הטהור , הנקי כפיים ובר לבב, לבש איצטלא דקדושה, אמר יצחק ראה ריח
בני כריח שדה אשר ברכו ה', ריח החקל תפוחין קדישין. יעקב נגע בשדהו של יצחק
כדי להפכו לבית. לא כאברהם שקראו הר מי יעלה בהר ה', ולא כיצחק שקראו שדה, כי ציון
שדה תחרש. אלא כיעקב שקראו בית, אין זה כי אם בית א'. היינו יעקב אבינו ידע לשוות
דרך ההר לשדה את הרכס לבקעה כדי שתהי'ה בית. בית להשי"ת זה בדיוק הבגדים
לאדם. בית המקדש, מרכז הדגן ותירוש לעולם, הוא בדיוק המלבין עוונותיהם. כך שעשו
חשב שבגדים אלו ילבינו - ינקו עוונותיו. למרבה הגיחוך, תשובה מועילה רק כאשר שבים
בתשובה, שהנשמה זכה ונקי'ה. לא משנה היכן הבגדים מופקדים, העיקר שהלובש אותם נקי.
הבית שלנו גם בפקדון, עד שנהי'ה נקיים ושוב נוכל לראות את ההר הטוב, השדה אשר ברכו
ה' הלבנון .
ארריך
ארור ומברכיך ברוך, ובבלעם הוא אומר מברכיך ברוך ואורריך
ארור הצדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם לפיכך יצחק
הקדים קללת אוררים לברכת מברכים והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך בלעם הקדים
ברכה לקללה. רש"י מסביר לנו יסוד גדול. דורינו
"זכה" באנשי דלא מעלי, המזלזלים בתלמידי חכמים וצדיקים. תמהים מדוע הם מסתגפים
או נוהגים בעושר. סולדים מתקנות המרחיקות מן הכיעור. לכן, נדע שמלבד האיסור הגדול
שבדבר, כן, דרכי השי"ת הם לזלזל ולהמעיט את מנעמי העולם הזה. ידעו באי העולם,
לא מה שנראה לעיניים הוא האמת. אשרי אדם תיסרנו י-ה, שהרי לבסוף יש ומתורתך
תלמדינו. כל מנעמי העולם הזה הם בגדר פטה מורגנה לעומת חיי עולם הבא. שום יליד
אנוש לא יחליף דבר מדומה בדבר אמיתי. הדבר האמיתי, הברכה, היא ללכת בדרכי
השי"ת, להמית את ישות העצמית באוהלה של תורה תוך התבטלות לקריאת גדולי הדור.
