יום ראשון, 30 בנובמבר 2014

מחשבות על פרשת וישלח


Please say Tehillim נא לומר תהילים

בס"ד
נא לומר תהילים לרפואת
ציון בן זוהרה
(שכל התוצאות של הבדיקות תהיינה תקינות)
 הרך הנולד בן יהודית בת מזל
(בבית חולים מאז שנולד - עם שטף דם במח ומחובר למכשירי ניקוז נוזלים במח)
אלכסנדר בן אספיר אסתר
(אדם מבוגר, לאחרונה מצאו אצלו את המחלה שנמצאת בשלבים מתקדמים מאוד, סובל מכאבים נוראים)
אורנית בת אסתר
(לרפואה שלמה במהרה)
יסכה חיה בת רחל אפרת
(לרפואה שלמה במהרה)
רחל מרים בת באשא רייזל
(24 השעות הבאות הם קריטיות)
בתוך שאר חולי עמו ישראל
Please say Tehillim for
Tzion ben Zohara
HoRach HaNolad ben Yehudis bas Mazal
Alexander ben Aspir Esther
Oranit bas Esther
Yiska Chaya bas Rochel Efrat
Rochel Mirriam bas Basheh Raizel
 שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה' עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה' שׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

מחודדין בפיך - פרשת ויצא

בס"ד                           
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

אודה את ה'. כך אמרה לאה. נכדה, נעים זמירות ישראל הוסיף, אודה ה' בכל לבב. הוא הוסיף עוד פרט חשוב. אודך ה' כי עניתני. להודות להשי"ת על ייסורים. למה, ותהי לי לישועה. כי אלו הביאו את הישועה. אלו נתנו לי להבין שאבן שה"בונים" מואסים בה, תהי'ה בסוף לראש פינה. והכל מאת ה'. רק אנחנו חייבים להפנים שהיא מכוסה מאיתנו. זה המסר ממרכזי של הפרשה. לברוח מהארי למעורת הנחש ולצאת חי לדעת שאלוקי בעזרי. כמו שיעקב מבהיר ללבן. את עניי, בעינוי שלי, ויגיע כפי, מה שאני יגעתי, להבין את דרכי הבורא. את כל זה ראה אלוקים ויוכח אמש. זה היסוד. לדעת שלא מובטח לנו מה שנוח לנו. יש לנו לקבל את הכל באהבה. ולא לשכוח להודות על הכל. כי בעצם הכל לטובה. הכל מוביל לדרך ששם הישועה טמונה. היא מכוסה מאיתנו. אבל, אנחנו חייבים להאמין שהשי"ת יודע הכי טוב, מה טוב עבורנו. סוד התפילה מתחילה בתחילת הפרשה, ויפגע במקום. יעקב אבינו פגע בתפילתו עד ללב השמים. הוא נגע בכסא הכבוד. תפילתו נענתה בהבטחה נפלאה. אנכי עמך. הקב"ה יהי'ה איתו בכל מסעותיו. וספה תפילה בברית עם לבן. והראי'ה שהוא שוב פוגש במחנה שכינה. בעצם, זה צריך להיות תחילת יומו של כל יהודי. להודות להשי"ת על שהוא חי. להתפלל שיזכה לסייעתא דשמיא בכל היום. ובטרם ישכב שוב יודה להשי"ת על עוד יום נפלא. ולא ישכח להתפלל לזכות למנוחת הנפש והגוף. כאשר נחנך את צאצאינו שהכל תלוי בתפילה. בודאי שישימו יתר לב לתפילה. יקדישו זמן להתפלל מתוך השתפכות הנפש עד שתענה תפילתינו, ותחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים.
ויצא יעקב מבאר שבע. עד יעקב נשבעו האבות הקדושים לאבימלך. יעקב יצא משם, כדי שבני בניו יוכלו לרשת את ארץ פלישתים כאשר הבטיח הקב"ה זאת ליצחק. לכן, עזב את המקום ההוא. כי הבארות ההם במלחמה יסודם. בארות של שנאה ושטנה. בארות של עשק וערעור. הבאר שממנו יש לשאוב מים, זה הבאר אשר ממנו יש מים חיים. לכן, יעקב הולך ממקום מריבתו עם עשו למקום אשר שם ישכון בשלוה יחסית. שם הוא עצמו יגיע לבאר אשר בכוחותיו הוא, גולל לבד ממנה את אבני הנגף, כדי שמן הבאר ההוא יוכלו להשקות את עדרי צאן הקדשים.

והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת, אחר שיהיה זרעך כעפר הארץ כענין ותשיתי כארץ גיוך וכחוץ לעוברים, וזה שיהיו בתכלית השפלות אז תפרוץ בארץ אשר אתה שוכב עליה בכל צד ימה וקדמה וצפונה ונגבה כי אמנם תשועת האל העתידה תהיה אחר רב שפלות ישראל: ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, כענין ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם: רבינו הספורנו אומר כאן משהו מדהים. הנה, אנחנו מרגישים מושפלים עד עפר. היתכן, בעיר מלוכה, בירושלים עיר הקודש והמקדש, בתוך בית מקדש מעט, שם יירצחו קדושים וטהורים. הנה מתן התשובה. כדי להגיע לופרצת ימה וקדמה, צריכים לעבור את העניין של עפר הארץ. מי כמו יעקב הבין, כדי שאחריתך ישגא מאד, חייב להיות ראשיתך מצער. ממילא, יצאנו לדרך כדי לזכות בופרצת ונברכו בך, כי כבר ראינו והרגשנו מה זה להיות כעפר הארץ.

וזה שער השמים. הזכיר הכתוב ג' פעמים זה. ואמרו רז"ל הראהו בהמ"ק בנו וחרב ובנוי. בנוי מה נורא המקום הזה, חרב אין זה, ובנוי וזה שער השמים. ולפ"ז לא ירמוז הכתוב רק שני מקדשים בלבד: ויתכן לפרש שיש בכתוב רמז לשלשה מקדשים ממה שידוע כי מלת זה רמז לשכינה כמו (שמות טו) זה אלי ואנוהו. ואמר מה נורא המקום הזה, על בהמ"ק הראשון ששרתה בו שכינה. אין זה, על בית שני שלא שרתה בו שכינה כן כתוב בנבואת חגי (חגי א) וארצה בו ואכבדה. ואכבד כתיב, כי השכינה שהיא הה"א נחסרה משם. וזה שער השמים, על הבית הג' שיבנה במהרה בימינו שתחזור העבודה והשכינה לירושלים כימי קדם. ומזה הזכיר כאן שמים שיהיה מעשה שמים לא בנין אדם כמו הראשונים שהזכיר בהם מקום ובית. וכן רמז משה בברכות בנימן שבהמ"ק בחלקו, הוא שאמר (דברים לג) ישכון לבטח עליו זה בית ראשון ששרתה בו שכינה שנקראת ידיד ה'. חופף עליו כל היום, זה בית שני שלא שרתה בו שכינה. ובין כתפיו שכן, זה בית ג' העתיד שתשרה בו שכינה. וכן תמצא במסכת נזיר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה, זה מקדש ראשון ומקדש שני ומקדש שלישי ש"מ תרי חרוב וג' יעמוד לעולם ע"כ: ונראה שהזכיר בשלישי לשון המה שהוא לשון מורה על דבר נצחי וקיים כלשון (יחזקאל י) ואדע כי כרובים המה. וכן (תהלים כה) כי מעולם המה. וכן דרשו רז"ל בלשון (שמות כז) כתית למאור. בית ראשון עמד ת"י שנה ובית שני ת"ך והכל כמנין כתי"ת, והענין הזה נרמז בלשון כתית לפי ששני המקדשים היו מרמס ושניהם נחרבו, אבל בית שלישי להעלות נר תמיד כלומר מעלתו תמידית ואורו לא יפסק לעולם: ובמדרש וזה שער השמים, מכאן אתה למד שהמתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל שנאמר וזה שער השמים. והכונה כי הוא שער השמים לעלות משם התפלות והקרבנות: רבינו בחיי מאיר עינינו. הקב"ה מסביר כאן מעלות בתי המקדש. ואף על פי כן, הוא מסיים בדברי המדרש המדהימים, כל מי שמתפלל בירושלים, לא משנה איפה. לא משנה מתי, הוא מתפלל לפני כסא הכבוד. ללמדינו, שכל מקום בעולם, אשר מתיחס לירושלים וציון, בתי מקדש מעט, השערים המצויינים בהלכה, הרי כל מי שמתפלל במקומות הללו, כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד. מידי יום ביומו.


לולי אלהי אבי וגו', טעם שלא הספיק לומר אלהי אבי אברהם, נתכוון לומר ב' עניינים, הא' להיותו "אלהי אבי" עמד לי והצילני מידך בזכות אבי, והב' להיותו בעל היכולת ומשגיח ושופט בצדק ומציל עשוק, והוא אומרו "אלהי אברהם" פירוש אלהי שפרסם אלהותו ואמיתתו אברהם, והודיע בעולם נוראותיו אשר הוא הבורא הוא המשפיע ושופט בצדק, וזולת זה אם היה לאבי אלוה אחר לא היה מציל מידך כי כמה אלוהות יש שלא יועילו לעובדיהם, אין כאלהינו ברוך הוא: עוד יכוין לומר על זה הדרך אלהי אבי כנגד זכות אבות, ואח"כ הזכיר ב' מידות שהיו לו שעמדו לו שהם מדת החסד ומדת הדין, כנגד מדת החסד אמר "אלהי אברהם" כאומרו (מיכה ז כ) חסד לאברהם, וכנגד מדת הדין אמר "ופחד יצחק", ולזה לא אמר אלהי יצחק לרמוז אל המדה שנתכוין לה, וזולת זה היה אומר אלהי יצחק שהרי מצינו שה' אמר לו אלהי יצחק (לעיל כח יג), וטעם שהזכיר ב' מידות אלו לומר כי הפליא חסדו עמו וגם עשה לו משפט עם לבן שהם ב' מידות, וזולת אחד מהם לא היה מגיע הטוב ליעקב: את עניי וגו', פירוש שאם לא היה לו העוני הגם שהיה האמת אתו היה ה' מאריך אפו ולתת לו שכרו לעולם העליון, ולצד עניו קיים לו ה' ביומו תתן שכרו, ונתן לו יגיע כפו: האור החיים הקדוש מלמדינו, איך יהודי צריך לדעת לחיות ולפרסם לעין כל שהקב"ה הי'ה הווה ויהי'ה. עשה עושה ויעשה את כל המעשים. משגיח על הכל. והוא שופט צדק עושה ויעשה צדק. נותן לרשע רע כרשעתו ומשלם לצדיק שכר פעולתו ואמונתו. הוי אומר. זה מה שאנחנו אומרים אין כאלוקינו, זה מציאות. בין אם אנחנו מרוצים ממה שעבר עלינו בין אם עבר עלינו מצב קשה. והוא זה המשגיח עלינו. מוציאנו מכל צרה וצוקה. הוא זה שרואה בעניינו. הוא זה שרב את ריבינו. לכן, שומה עלינו לחנך את ילדינו ותלמידינו, לראות אמונה בעיניים. להתפלל ולקוות אל השי"ת בכל מקום ובכל מצב. כי לא נבצר ממנו להושיע.

יום רביעי, 19 בנובמבר 2014

מחודדין בפיך - פרשת תולדות

בס"ד                           
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

חז"ל מסבירים לנו שהסיבה שנאמר בראשית הפרשה שאברהם הוליד את יצחק, זה בגלל ליצני הדור. לכאורה ניתן להוסיף עוד נקודה. כשם שאברהם הוליד את ישמעאל ואהב אותו עד שנאמר לו מפי הקב"ה לשמוע בקול שרה. להכיר שישמעאל איננו בנו כי אם בן האמה. גם יצחק אבינו אהב את עשו. עד שנאמר ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי. כוחו של עשו זה להפוך את הרציחה מפעולה שפילה למעשה אומנות. בפתרון חלומו של נבוכדנצר על ידי דניאל דניאל, מתואר הפסל האיום, שיש ברגליים מעורב חלקים של פרזל וחלקים של חרס. הברזל מראה על זרעו של עשו – אדום והחרס על זרעו של ישמעאל. וכך מסביר המלבי"ם את סוף החלום "מה שראית שגם באצבעות הרגלים ברזל מעורב בחסף טינא, הוא מפני שמלכיות אלה יהיו מתערבים בזרע אנשא, שיתחתנו החלשים עם התקיפים ויתערבו עמהם בקשר הברית, ועל ידי כן ימצאו החלשים תוקף מן התקיפים. ובכ"ז לא יהיו דבקים זה בזה, כי בלב ולב ידברו והגבור יחשוב מחשבות לבלוע את החלוש תחת ממשלתו". בהסבר קצר, בפועל אנחנו רואים את בני המערב זוחלים לתוך בני ישמעאל. ובני ישמעאל תופסים את אומנותו של עשו. בדיוק כאשר ראינו בטבח האיום השבוע בתוך אהלי יעקב. בתוך משכנות ישראל. הבני עשו גמגמו איזה גינוי בחצי פה. חייבים להמשיך להתחנף לבני ישמעאל. בני ישמעאל חגגו עוד טבח. חילקו סוכריות. רקדו בחוצות. להראות ולהוכיח קבל עם ועדה שאיננו שייכים למין האנושי. הנפש הבהמית – החייתית היא היא השלטת. ואילו אנחנו, אנחנו מרגישים היטיב את הפטרת פרשת ויצא, ויברח יעקב. אלא שאין כל כך לאן לברוח. אולם, הקב"ה כבר אמר שבהר ציון, בשערי ציון המצויינים בהלכה, שם יש את הפליטה. כאשר נתבונן, מי אלו אשר נעקדו על קידוש השי"ת, נדע שהקב"ה לקח מהמיוחדים שבחבורה. אנשי עמל התורה. אנשי מידות טובות. אנשים אשר ידעו פרק בכוד התורה ובכבוד בית המדרש. שומה עלינו להתחזק, בשמירת בתי כנסיות ובתי מדרשות. להחזיר עטרה ליושנה. לא לדבר בבית הכנסת. לא לדבר בעת התפילה. לייחד מקומות אלו לעבודת השי"ת בלבד. רק כאשר קול יעקב ישוב להיות טהור ממחלוקת ומלשון הרע ורכילות. נלך בדרכה של רבקה, ורבקה אוהבת את יעקב, כל חלק שביעקב. אזי הקב"ה סוף סוף יביאנו אל השדה אשר ברך ה', ה"חקל תפוחין קדישין" ושם יתן ויחזור ויטן מטל המשמים ומשמני הארץ.

על כן קרא שמו אדום, כשראו שכ"כ התמכר למלאכתו הנפסדת אשר לא כתורת האדם עד שלא הכיר בנזיד כי אם צבעו, קרא שמו אדום, לשון צווי כלומר התאדם והיה צבוע אדום בהלעטת האדום: הספורנו מדגיש את תת האדם של עשו. ההתמכרות למראה עין. למה שתופס את העין. צבע האדום. מה שדומה לדם. הספורנו מתריע בנו – לדור שלנו, שמרו מרחק מהתמכרויות. ראוי להוסיף כאן את דברי רבינו בחיי על עשו איש ציד וזה לשונו " ודבר ידוע כי השתדלותו של אדם במאכל ובמשתה והיותו משתעשע בציד שהם תענוגי הגוף בעולם הזה הלא היא סיבה לבזות עבודת השי"ת ויראתו לעשותם טפל ותענוגי הגוף עקר, וזאת היתה מדתו של עשו, הוא שאמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה, ובעל מדה זו מוצא עצמו עקוב לסוף, הוא שאמר עשו ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, ואם יטעם נופת וצוף בתענוגים אינו אלא לפי שעה, והוא עתיד שידאג ויתנחם באחריתו ויצטער מאד על זה, הוא שכתוב ויצעק צעקה גדולה ומרה, וכן הזכיר שלמה ע"ה בענין רדיפת התענוגים (משלי ה) נופת תטופנה שפתי זרה וגו' ואחריתה מרה כלענה, זה דרכו של עשו וכל התומכים אשוריו, אבל דרכו ומדתו של יעקב בהפך זה, כי איש תם הפך יודע ציד ויושב אהלים הפך איש שדה, ועוד כי מה שרצה עשו לקנות רצה יעקב למכור, והוא רדיפת התאוות ובקשת תענוגי העולם שהמשילם לנזיד עדשים, לפי שטוב העולם ושלותו וכבודו אינו אלא גלגל כעדשה שהיא עגולה, וע"כ רצה למכור ולהחליף חיי שעה בחיי העולם, היא עבודת הש"י שהיתה בבכורות". זה מה שיכול לקחת בן ישראל ולהופכו לגוש של עשו. השמירה מהתמכריות זה בלימוד התורה הקדושה ובעבודת המידות, תמידין כסדרן.

ורבקה אוהבת את יעקב. בלשון הווה. לא כאהבת יצחק את עשו אשר נאמר בלשון עבר, שהרי סוף קלונו להתגלות. אלא, אהבה אמיתי, אשר הולכת ומתגברת, כל עוד ששומעת את קולו של יעקב מבי מדרשא. כנאמר במדרש "כל שהיתה שומעת קולו היתה מוספת לו אהבה על אהבתו". ללמדינו, אהבה מה היא. לא אהבה גשמית התלוי'ה בדבר, כי ציד בפיו, וברגע שנגמר הציד, האהבה מסתלקת. אלא אהבה רוחנית, כמו שדוד המלך הסביר "אמר דוד אני אוהב את התורה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וכתיב והיו הדברים האלה לכך נאמר מה אהבתי תורתך וגו' אני הולך למרחץ והיא עמי אני ישן והיא עמי כשם שצויתני והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וכתיב בהתהלכך תנחה אותך לא הנחתי אותה כל עיקר ולפי שלא הנחתיה לא היתה עלי משאוי אלא זמירות וכה"א זמירות היו לי חקיך ולא זמירות בלבד אלא גם שיחה שנאמר כל היום היא שיחתי ולכן היתה עומדת לי על שונאי. דבר זה מסור לכל אב ומחנך, להכניס אהבת לימוד התורה וההעמקה בה לכל צאצאיו כדי שאכן אהבת ה' לא תסור ממנו לעולמים.

ויהי עשו בן ארבעים שנה, ולא חשש יצחק להשיא לו ולאחיו נשים הגונות: ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי, ולא הקפיד יצחק על נשואי החתיות כמו שעשה אביו: ותהיינה מורת רוח, היו לתער וסכין מקצר רוח חיי יצחק ורבקה ולשון מורת כמו ומורה לא יעלה על ראשו והנה יצחק עם כל זה לא הכיר רב רשעו של עשו שמא היה מוחה בהן ובזה נכשל שהשתדל לברך את עשו ומשם יצאה תקלה שנתן לעשו איזו ברכה או עצה שעם זה רבה משטמה בין בניו ושהוצרך יעקב לברוח אל ארץ אחרת: ותכהינה עיניו, כמו שקרה לעלי שלא מיחה בבניו כאמרו ולא כהה בם ונאמר בו ועיניו קמו ולא יוכל לראות ולא קרה זה לאברהם ויעקב שהיו יותר זקנים ממה שהיה יצחק אז וממה שהיה עלי, באברהם כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה וביעקב עם כל צרותיו ודמעות עיניו כתיב וירא ישראל את בני יוסף אף על פי שהיה רואה בכובד כאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן באופן שלא הכיר התמונה הפרטית: דברי הספורנו קשים מחד גיסא ומאידך גיסא מחייבים מאד. נקדים בדברי הרמב"ם בהלכות דעות וז"ל "הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו, בין בדברים שבינו לבין המקום, צריך להוכיחו בינו לבין עצמו, וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו להביאו לחיי העולם הבא, אם קיבל ממנו מוטב ואם לאו יוכיחנו פעם שניה ושלישית, וכן תמיד חייב אדם להוכיחו עד שיכהו החוטא ויאמר לו איני שומע, וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפש בעון אלו כיון שאפשר לו למחות בהם". אם בחבירו כל שכן בבנו. והי'ה לו ללמוד מאברהם אשר שילח את ישמעאל מעל פניו ולמעשה שב מדרכו הרעה. דווקא בדור שלנו, דור שיש הרבה נוער המתנער מכל סממן של יידישקייט, יש ללמוד את הדברים לעומק. מה היו התוצאות של החינוך של אברהם ששמע בקול שרה ומה קרה אצל יצחק עם עשו. תמיד תמהתי מה סמיכות הפרשיות של ביאת אבימלך ליצחק לנישואי עשו. אצל אבימלך, יצחק אבינו דבר "דוגרי", באופן ישיר. אתם שנאתם אותי, מדוע באתם אלי. ואילו לבנו, חשך שבטו. הקב"ה מביא לנו ענין זה בתורה, בדיוק כמו שנאמר אצל אדוניהו, סיבת מרדו כי "לא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית". ברגע שיצחק אבינו לא הקפיד על הקפדת אביו, התרחקות מבנות כנען, שם באו הבנות כנען וכמעט כרתו את הענף שעליו אנחנו יושבים. הנה, בעל הטורים, על דברי רבקה "קצתי בחיי",קו"ף קטנה; שראתה שעתיד להחריב הבית שגובהו ק' אמה, וקו"ף של ודרור קן לה, גדולה; שבקש דוד על ההיכל שגובהו ק' אמה שלא יחרב: הנה, רבקה כבר שמה לב להיכן הדברים מגיעים. עד כדי חורבן הבית. אם כן, שזה ההשפעה שיש לאשה על בעלה, שיפן גב לכל בית אביו עד כדי השמדתה, אין לה ולעם ישראל חיים. את זה יש לעצור ולמנוע. ואם זה לא הולך בדרכי נועם אז יש לומר את הדברים בתקיפות. חינוך הבנים, סוגיא רחבת ידיים. לא די ללמדה פעם אחת. גם לא די בלימוד. יש להתפלל ולהוזיל דמעות, בין אם זה בוהערב נא או בובא לציון. גם דמעות של תפילת האם בהדלקת נר מצוה תפעל ותורה אור. זה ימנע את החושך בעיניים. זה ימנע את העורון השכלי. זה מוביל לראות נחת של בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות לשמן.

שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד. שא נא, מלשון כפר נא. יצחק אבינו רומז לעשו שהגיע הזמן לכפר על כלי הרצח שלו. להניחם או לתלותם על קולב, ולעשות בהם אך טוב. צא השדה, לשדה שאני יצאתי שם, ויצא יצחק לשוח בשדה, לשפוך שיח לפני הבורא ולשוב בתשובה. צודה לי ציד, שים בצד את כל הערמה של ציד בפיו. שיהי'ה רק ציד של לי (בגימטריא מ' המרמז על מ' ימים שבהם ניתנה תורה לישראל). אבל, עשו, כעשו ויצא עשו השדה, לצוד ציד, ללא ה"לי". גם בדעתו הי'ה להביא מן הגזל. היינו מה שהי'ה הוא שיהיה.


ויתן לך האלו-הים. כאשר בני ישראל עושים רצונו של מקום, הרי מדת הדין הופכת לרחמים. חלילה לא, אזי, היות שאין צדיק נעזב, הרי הקב"ה יתן במידת הדין, לצדיק. ממילא יושפע שפע לכולם, שהרי, כל העולם ניזון בשביל חנינא בני.  

יום שלישי, 18 בנובמבר 2014

Please say Tehillim נא לומר תהילים

בס"ד
נא לומר תהילים לרפואת
איתן בן שרה
(מלמד בת"ת סמוך לבית הכנסת - פצוע קשה בפיגוע הנורא נמצא כרגע בחדר ניתוח)
 אריה בן ברכה
(לרפואה שלימה במהרה, שנפצע בפיגוע הנורא בבית הכנסת היום בי-ם)
 חיים יחיאל בן מלכה
(לרפואה שלימה במהרה, שנפצע בפיגוע הנורא בבית הכנסת היום בי-ם)
 שמואל ירוחם בן ביילא
(אברך יקר שקיבל כדורים בראש ובחזה ונכנס עכשיו לניתוח במצב קשה מאוד.)
 אברהם שמואל בן צ'רנה
(לרפואה שלימה במהרה, שנפצע בפיגוע הנורא בבית הכנסת היום בי-ם)
יוסף בן גניה
(שחולה במחלה בריאות ה"י)
 אריה לייב בן פעשא לאה
(הממתין בדיאליזה להשתלת כליה באופן דחוף)
 קארולין סלמה בת פייגא
(אישה מבוגרת שמצאו לה מים בריאות)
בתוך שאר חולי עמו ישראל
Please say Tehillim for
Eitan ben Sarah
Aryeh ben Bracha
Chaim Yechiel ben Malka
Shmuel Yerucham ben Baila
Avrohom Shmuel ben Tcharna
Yossef ben Genya
Aryeh Leib ben Pesha Leah
Caroline Selma bas Feige

 שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה' עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה' שׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

יום ראשון, 16 בנובמבר 2014

Please say Tehillim נא לומר תהילים

בס"ד
נא לומר תהילים לרפואת
פריידא מילכה בת סימא רחל
(הרבנית מריבניץ – זקוקה לרפואה שלימה)
בתוך שאר חולי עמו ישראל
Please say Tehillim for
Fraida Milka bas Sima Rochel

 שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה' עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה' שׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

Thoughts on Parshas Toldos


מחשבות על פרשת תולדות


יום חמישי, 13 בנובמבר 2014

Please say Tehillim נא לומר תהילים

בס"ד
נא לומר תהילים לרפואת
גרשון בן נחמן
(יהודי מבוגר מאושפז בבית חולים וזקוק לרפואה שלימה)
משה יונתן בן יקרה
(של"ע נדרס בפיגוע בגוש עציון, המצב שלו התדרדר מבינוני לקשה)
ישעיהו בן רבקה
(אבא לשלושה ילדים שנאבק עם המחבל וניטרל אותו מהסכין אך נפצע קשה מהפיגוע שהיה בצומת אלון שבות)
 חיים אלכסנדר בן סילבה
(לרפואה שלימה במהרה)
 רפאל כפיר בן מזל
(בחור צעיר שכל המערכות קרסו פתאום בטיפול נמרץ מונשם ומורדם דחוף מאוד)
 רמי רחמים בן זילפה
(שעובר טיפולים קשים ה"י)
 מורן בת גרצ'יה
(לרפואת הנפש והגוף)
 שני בת מאירה מלכה
(שנפצעה בתאונת דרכים לפני יותר מחודש ועדיין בטיפולים ובבדיקות, ולא חזרה לאיתנה הראשון)
 מרים בת חיה יטקע
(שאמורה לעבור ניתוח בשבוע הבא)
 חיה רעיה בת יעל
(אישה צעירה אם ל6 ילדים שילדה תינוק פג וגילו לה את המחלה ל"ע מיד לאחר הלידה וזקוקה לרחמי שמים מרובים)
רבקה בת מנוחה
(ילדה בת 5 שעוברת טיפולים)
ליבא חנה בת דיצה
(אמא ל 2 ילדים קטנים שמאושפזת בבי"ח)
 עדינה דינה בת רחל
(אמא ל- 5 ילדים שחולה במחלה ל"ע המצב כרגע הוא קשה היא מורדמת ומונשמת כשבועיים)
ביילה ברכה בת מלכה הינדא
(לרפואה שלימה)
בתוך שאר חולי עמו ישראל
Please say Tehillim for
Gershon ben Nachman
Moshe Yonason ben Yekara
Yeshayahu ben Rivka
Chaim Alexander ben Sylvia
Refoel K’fir ben Mazal
Rami Rachamim ben Zilpa
Moran bas Gracia
Shani bas Meira Malka
Mirriam bas Chaya Yitka
Chaya Ra’aya bas Yael
Rivka bas Menucha
Liba Chana bas Ditza
Adina Dina bas Rochel
Baila Bracha bas Malka Hinda

 שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבא עֶזְרִי: עֶזְרִי מֵעִם ה' עשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שׁמְרֶךָ: הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: ה' שׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמר אֶת נַפְשֶׁךָ: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם