יום חמישי, 31 בינואר 2019
יום רביעי, 30 בינואר 2019
מחודדין בפיך פרשת משפטים
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
הקב"ה שם לו למטרה ללמדינו מי בעל
הבית. מה הם דרישותיו כלפי הנהגת העולם כחברה מוסרית. לפיכך הוא פתח את פרשתינו
במצוות עבד עברי. במי מדובר, באדם שגנב. גנב גרוע מגזלן. כי גנב מפחד מאנשים ולא
מהקב"ה. אי לכך ואשר על כן, הוא נמכר כעבד. אבל, האדון שלו אינו בדיוק אדון.
כי האדון חייב להאכילו מכל המאכלים שמכין לעצמו. הוא אינו יכול להעבידו בפרך. הוא
חייב להאכיל גם את אשתו ובניו. לכן, בעצם, האדון הופך להיות סוג של מחנך מחדש. הוא
חייב לכבד את עבדו. משם, נאמר אם כסף
תלווה את עמי. בא רבי ישמעאל ומלמד אותנו, אם פירושו "כאשר". דהיינו,
הלוואה לעני זו מצווה חיובית. אין כאן אם תרצה תלווה, לא תרצה לא תלווה. אם לא די
בכך, הקב"ה אומר לא תהי'ה לו כנושה. אסור להביא אותו למצב של לא נעים לפגוש
אותו. ישאל השואל, לא די שהייתי נחמד לתת לו הלוואה, אני חייב גם לחייך איליו. לתת
לו הרגשה טובה. כן, ממש חייב. אבל, יש כאן את סגולת הסגולות, הרי נאמר לקראת סוף הפרשה.
ועבדתם את ה' אלוקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרביך. זה בדיוק מה
שהקב"ה רוצה. תעבוד אותי יתברך, תלך בדרכי, מה אני נותן למלא אנשים שבאמת על
פי כל אמות המידה בהחלט לא מגיע לאיש זה כלום, ובכל זאת הקב"ה מעניק לו. ככה
הקב"ה מצפה מאיתנו. כאשר נפנים את זה באופן הכי פנימי, הרי הקב"ה יראה
שאכן אנחנו הולכים בדרכיו הוא יוליכנו חזרה קוממיות לארצינו.
אם כסף תלוה את עמי. מתן
בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה, שלמה המלך ע"ה בא לשבח מדת הצדקה שהיא דוחה
את הצרות ומסלקת הפורענות כשהיא נעשית בסתר, ומתן בסתר הוא שלא ידע הנותן למי נותן
גם העני לא יודע ממי נוטל, ומן הידוע כי דרכי נותני הצדקה נחלקים לשמונה חלקים והם
שמונה מדרגות זו למעלה מזו, החלק הראשון יש נותן צדקה לעני ונותנה לו בעצבון, החלק
השני שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות, רבינו בחיי כבר
משבח את היהודי שאפילו שאינו נותן די צרכו של העני, בכל זאת הסבר פנים יפות מעלה
אותו בדרגה. החלק השלישי שיתן לעני בידו קודם שישאל, החלק הרביעי שיתן
לעני וידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן למי נתן כגון גדולי חכמי התלמוד שהיו הולכים
וצוררים מעות בטליתותיהם ומפשילין לאחוריהם ובאים העניים ונוטלים אותם והיו עושים
כן כדי שלא יתביישו, החלק החמישי שיתן וידע למי נתן אבל העני לא ידע ממי נטל כגון
גדולי חכמי התלמוד חסידי עליון שהיו הולכים בסתר ומשליכים מעות בפתחי העניים, הנה עצם
זה שאדם לא יודע למי הוא נתן את הצדקה, זה בעצמו נותן לו מעלה, כי בגינו לא יבוא
אדם לידי בושה. החלק הששי שיתן צדקה לעני ולא ידע הנותן למי נותן ולא ידע העני ממי נטל, והנה זאת מצוה לשמה
כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש שהיו צדיקים נותנין בה והעניים בני טובים מתפרנסים בה
בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה שהיא צדקה הנתנת בחשאי שאין הנותן יודע
למי נותן ואין הנוטל יודע ממי נוטל וצדקה זו דוחה את הפורענות, ועל כן אמר שלמה
מתן בסתר יכפה אף, יאמר כי גם אם הפורענות ראויה לבא עליו זכות מתן בסתר יסלקנו
מעליו, והנה זה בהפך מפעולות השוחד שהוא אבן חן אצל הנוטל, וכן אמר שלמה אבן חן
השוחד בעיני בעליו אל כל אשר יפנה ישכיל, ובאר הכתוב כי הנותן מתן בסתר שהוא מחסר לעצמו
הלא בחסרון זה מרויח שידחה הפורענות מעליו שהוא ראוי לבוא עליו, והשוחד שהוא נוטל
בידו ומביאו אל חיקו בסתר וביתרון הזה יפסיד שיביא על עצמו חמה עזה, והא למדת
שהחסרון הזה למצוה גורם לו שכר והיתרון הזה בגזל וחמס גורם לו הפסד. הנה, זה
לעומת זה, הנותן לקופה כללית בלי שמאן דהו יודע יודע כמה נתן, וגם הוא אינו יודע
מי מקבל. לעומת השוחד שכל המטרה זה לגרום לידיעה מי הנותן ולקבל תמורה. החלק
השמיני והיא צדקה גדולה מכלן המלוה מעות לעני, לפי שההלואה גדולה מן המתנה שהוא
מחזיק בידו ואינו מתבייש בזה, ולפיכך נצטוינו במצות עשה שבתורה על חיוב הלואה
לעני, וזהו שכתוב אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, קבלו רז"ל אם זה חובה
וכמוהו ואם מזבח אבנים תעשה לי, וכן אם כופר יושת עליו, ובאור הכתוב אם כסף תלוה
חייב אתה להלוות כסף ולמי אל עמי שאם בא אוהבך כותי ללוות ממך וישראל ג"כ
ישראל קודם. את העני אם באו ישראל וכותי ללוות ממך כותי ברבית ועני בחנם עני קודם,
שנאמר את העני עמך. עשיר ועני עני קודם. עניי עירך ועניי משפחתך עניי משפחתך
קודמין שנאמר עמך. עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין, שנאמר עמך אותם
שעמך, את העני, אתה עני, כלומר חייב אתה להלוות לו ואם לאו דע כי העניות עמך, וזה
את העני עמך, לא תהיה לו כנושה לא תהיה לו כמלוה שהוא מושל בלוה כענין שכתוב ועבד
לוה לאיש מלוה, אלא תהיה לו בכל דבר כאלו לא לוה ממך מעות. ולא תשים עליו נשך,
שהוא נשך כסף נשך אכל אבל תהיה ההלואה חסד לא תטול ממנו תועלת כבוד ולא תועלת ממון
ואפילו להקדים לך שלום אם אינו רגיל בכך והוא שכתוב במקום אחר נשך כל דבר אפילו
דבור אסור: לכאורה נין להבין באופן הכי ברור שההלוואה אשר בסופה הופכת
למתנה היא המעולה מכולם. ובמדרש אם כסף תלוה את עמי כל
בריותיו של הקב"ה לוין זה מזה היום לוה מן הלילה והלילה לוה מן היום ואין
דנין זה עם זה כמו הבריות שנאמר יום ליום
יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם, הלבנה לוה מן
הכוכבים והכוכבים לוין מן הלבנה וכשהקב"ה רוצה אינו מוציאן שנאמר האומר לחרס
ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום האור לוה מן השמש והשמש לוה מן האור שנאמר שמש ירח עמד
זבולה, החכמה לוה מן הבינה והבינה לוה מן החכמה שנאמר אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה
תקרא, השמים לוין מן הארץ והארץ לוה מן השמים שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים
לתת מטר ארצך בעתו, בריותיו לוין זה מזה ומשלמין זה לזה ובשר ודם לוה מחברו ומבקש
לבלעו ברבית זהו שאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח, בוא וראה שכל מי שיש
לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית מעלה עליו הכתוב כאלו קיים את כלן
שנאמר עושה אלה לא ימוט לעולם, ומי זה זה עובדיה שהיה עשיר ואפוטרופוס של אחאב מלך
ישראל היה שנאמר ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית, והיה עשיר יותר מדאי והוציא
כל ממונו בצדקה שהיה זן את הנביאים שנאמר ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים
איש במערה ואכלכלם לחם ומים, וכיון שבא כל אותו רעב הוצרך ללוות מן יהורם בן אחאב
כדי להציל נפשות ושיהא מספיק לנביאים והיה מחשבתו שלא יתננו, זה קיים כספו לא נתן
בנשך, אבל יהורם שחשב בלבו ליטול הרבית אמר הקב"ה יבא יהוא ויהרגנו שנאמר ויהוא
מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו לקיים מה שנאמר ע"י יחזקאל
בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה, לכך מזהיר הכתוב אם כסף תלוה. ד"א אם כסף
תלוה את עמי אמר הקב"ה מי הם עמי העניים שנאמר כי נחם ה' עמו וענייו ירחם,
וכתיב ובה יחסו עניי עמו, מדת בשר ודם אם היו לו קרובים עניים והוא עשיר אינו מודה
בהם שנאמר כל אחי רש שנאוהו וכתיב גם לרעהו ישנא רש, והקב"ה אינו כן הוא עשיר
שנאמר והעשר והכבוד מלפניך, וכתיב לי הכסף ולי הזהב אמר ה', ואינו מחופף אלא על
העניים שנאמר כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו, לכך נאמר אם כסף תלוה את עמי את
העני עמך: דברי רבינו בחיי הם עיקר גדול בעבודת הצדקה. צדקה במיטבה.
ודבריו מכוונים ממש ללמד את דרכי השי"ת שראוי לדבוק בהם בכל עת ובכל רגע.
יום שלישי, 29 בינואר 2019
יום שני, 28 בינואר 2019
יום ראשון, 27 בינואר 2019
יום חמישי, 24 בינואר 2019
יום רביעי, 23 בינואר 2019
מחודדין בפיך פרשת יתרו
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
יש אנשים שסובלים משמיעה סלקטיבית.
המחלה הזאת היא מחלה ממארת. יתרו סבל ממנה הרבה. הוא שמע שהיהודים השתחררו מהעבדות
בזמן של המכות במצריים. ולא עשה דבר. הוא המשיך לשמוע על יציאת מצרים וקריעת ים
סוף. ועדיין כלום. רק אחרי מלחמת עמלק, הבין שאי אפשר יותר לשבת בשקט. חייבים לקום
ולעשות מעשה. הוא נרפא מהמחלה. הנה, המילה הראשונה של הפרשה היא, וישמע. כאשר יתרו
מתחנן למשה שיקים מערכת משפט הוא אומר "שמע" בקולי. ואחר כך נאמר וישמע
משה. הפתיחה של פרשת מתן תורה היא ועתה אם שמוע תשמעו. הקניין השני של הקניינים
בהם התורה נקנית בהם זה בשמיעת האוזן. הוי אומר, סוג של תנאי של קבלת התורה היא,
שלא תהי'ה שמיעה סלקטיבית. אמנם, לא די בשמיעה בלבד. אנחנו מחוייבים לשמיעה המביאה
לידי עשיי'ה. ואכן ההתחייבות הייתה נעשה ונשמע. ואכן, ה"נשמע", זה
המחייב הגדול. כי התורה שבכתב, הנראית, היא ככתב חידה. מרבית המצוות אין די
בכתובים ללמדינו איך מקיימים מצוות. לולא הנשמע מ"הלכה למשה מסיני", לא
יכלנו לקיים את המצוות. לכן השמיעה היא חובת החובות. וזה גם מובן מדוע חרש פטור מן
המצוות. כדי להיות יהודי צריכים לדעת לשמוע ולהקשיב, מתחילה ועד הסוף. אין קיצורי
דרך. כאשר נסלק את השמיעה הסלקטיבית מבתוכינו ונקיים את המצוות כמו שהקב"ה
מצפה מאיתנו, כמו שבעצם אנחנו מתחייבים פעמיים ביום בפרשה השני'ה של קריאת שמע,
אזי גם הוא יקשיב לקולות שלנו ונזכה שנית לראות ולשמוע מאלוקינו אני ה' אלוקיכם.
כה תאמר לבית יעקב. אלו
הנשים, כה תאמר בלשון הקדש, כה תאמר בנחת. וצוה לדבר אל הנשים תחלה ללמדן מוסר
ודרך ארץ ועוד כדי להמשיך לבן אל התורה והמצות ולומר להן ראשי פרקים מפני שאין
דעתן מיושבת כאנשים, ועוד שהאשה הטובה היא סבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה
לבית המדרש לפי שהיא מצוייה בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועין כדי להמשיך
אותו אחר למוד התורה מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה, ולכך ראויה האשה להתפלל
לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים
בתורה, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי
תורה הנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, וכן דרשו רז"ל האי מאן דרגיל
בשרגי הויין ליה בנים תלמידי חכמים: ותגיד לבני ישראל. צוה להודיעם אזהרות ועונשים
וזהו לשון ותגיד דברים הקשים כגידין ועל כן הוא מלא ביו"ד ובכל המקרא לא תמצא
לשון הגדה אלא חסר כגון והגד נא לי מה עשית, והגד לעמי פשעם, אבל זה שנכתב
ביו"ד לכך דרשו בו דברים הקשים כגידין: רבינו
בחיי אומר לנו את היסוד של הבית היהודי. "בית יעקב", תלוי בנשים המחנכות
את צאצאיהן לתורה ולמצוות. רק אשה יראת השי"ת תוכל למלאות תפקיד חשוב זה.
ואהבת האם לבנה תמשוך אותו לבית המדרש. היא תדע לנתב דרכו שתהי'ה על מי מנוחות
וילמד ויצמח בתורה. אבל בזה לא די. גם להתפלל על בניה שיגדלו בעלי תורה. כי היא
תתפלל בזמן שהיא מקיימת מצווה. הוי אומר, האשה תבנה בלב הבנים אהבת תורה. לאחר מכן
הוא ישמע מאביו את כל פרטי המצוות ויקיימן על פי דקדוקיה ופרטיה.
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ובזה
תהיו סגולה מכלם כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם
ה', ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו
וכאמרו כי מציון תצא תורה: וגוי קדוש, בלתי נפסדים, אבל תהיו קיימים לעד באיש, כמו
שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו
ואז"ל מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים, וזה כי אמנם היתה כוונת האל
יתברך במתן תורה לתת להם אז כל הטוב העתיד, לולי השחיתו דרכם בעגל, כאמרו אז
ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב: רבינו הספורנו מלמדינו, המטרה
של יהודי בעולם הוא לשמש דוגמא חיה של קידוש השי"ת. שגריר של הקב"ה.
ממילא, כל מי שיודע שהוא נציגו הישיר של השי"ת בעולם חייב להתנהג בצורה
המתחייבת מכך. ואפילו שהפסדנו במו ידינו לאחר חטא העגל, עדיין נשארנו השגרירים
ומחוייבים להתנהג כממלכת כהנים וגוי קדוש.
זכור את יום השבת וגו', פירוש
שיזכרהו מיום ראשון, ולזה הקדים המאוחר, כי מן הראוי היה להקדים לומר ששת ימים
וגו' ואח"כ יאמר זכור, אלא נתכוין לומר שהזכירה תהיה מיום הראשון, על דרך אומרם
ז"ל שבכל יום יאמר היום יום אחד בשבת
וכו', פירוש ובזה יקדשו ולא יטעה בו, גם ירצה, לקדשו לשון הזמנה, על דרך אומרם
ז"ל מחד בשבא לשבא: גם ירצה על דרך אומרם ז"ל כי יום ששי שבו נברא אדם
הראשון וחטא ויצא חייב בדינו, בא יום שבת ונעשה סניגור לאדם לפני ה', ואמר רבון העולם
לא נהרג אדם מעולם וכי אני מתחיל וכו', וניצול אדם, וכשראה אדם כחה של שבת התחיל
לשורר מזמור שיר ליום השבת, לזה אמר ה' זכור, פירוש שיזכור את יום השבת, אשר
באמצעותו נתקיים אדם ויוצאי חלציו, וראוי להחשיבו כי הוא דבר המעמיד לכל איש
ישראל, ויקדשו, ותמצא כי מי שנעשה לו נס ביום אחד יהיה היום ההוא מכובד וחשוב
בעיניו תמיד מדי שנה בשנה, וזה יותר על בחינה זו, שהשבת עצמו הוא המציל, ולזה אמר זכור,
להיות הדבר רחוק מששת ימי בראשית: עוד ירצה על זה הדרך זכור את יום השבת, פירוש
הזכיר שמו של שבת, והטעם לקדשו, כי כשאתה מזכיר שמו של שבת ביום זה, בזה אתה
מקדשו, וזה הוא שיעור הכתוב, זכור את יום, ומה יזכור, שבת, וטעם לקדשו, כי שמו של
הקב"ה שבת, כמאמר רבי שמעון בר יוחאי, ואח"כ ביאר הכתוב מה יום מיומים,
ואמר ששת ימים וגו', כי ששת ימים וגו', הא למדת כי על יום שביעי של ששת ימי בראשית
הוא אומר: האור החיים הקדוש
מלמדינו איך זוכרים את יום השבת כדי לקדשו. כדי ששבת יהי'ה מקודש עלינו עלינו
להתחיל להתכונן מיום ראשון. וכל זאת שאנחנו חייבים את חיינו בעולם הזה לשבת קודש
אשר טענה לפני השי"ת לא להרוג את אדם הראשון בשבת, מאחר שטרם נהרג אדם בעול
אי פעם. הקב"ה הקשיב וקיבל ובזכות השבת קודש אנחנו קיימים. ממילא זה מחייב
אותנו לקדש ולכבד את השבת. זה מחייב כל איש מישראל ללמוד באר היטיב מהו כבודה של
שבת. ראשית, זה שאנחנו מונים וסופרים את ימי השבוע על פי השבת, זה כבר מכבד את
השבת. זה שאנחנו רואים מאכלים משובחים וקונים אותם כבר מיום ראשון, זה מכבד את
השבת. זה שאנחנו לומדים את פרשת השבוע ומכינים דברי תורה וסיפורי צדיקים, זה מכבד
את השבת. זה מעניין כבוד השבת. ועוד עלינו
לקדשו. זה שאנחנו לומדים הלכות שבת שהם "כהררים התלויים בשערה", זה
שאנחנו מתכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים בעדות "ויכולו
השמיים". זה שסעודת השבת נפתחת ב"זכרהו על היין", בקידוש, זה מקדש את
השבת. זה יסוד התורה ויסוד האומה.
יום שלישי, 22 בינואר 2019
יום שני, 21 בינואר 2019
יום ראשון, 20 בינואר 2019
יום חמישי, 17 בינואר 2019
יום רביעי, 16 בינואר 2019
מחודדין בפיך פרשת בשלח
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
לשיר שירה. יש המון מצבים בחיים שהם
אינם בדיוק מה שהיינו מזמינים ו/או רוצים. אבל, מה לעשות, זה מה שהקב"ה קבע
עבורינו. היות שחז"ל למדונו שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, לכן, גם מה
שנראה לנו לא טוב, זה טוב. ממש טוב. ועלינו להודות להלל ולשבח את השי"ת על כל
מה שהוא עשה. זה אחד מהלימודים העיקריים של הפרשה. גם לפני שעברו בים עם ישראל
הרגישו טיפה אבודים. אבל, דווקא מהמקום שלא נראה שתבוא להם הישועה, משם הישועה
היגיע. זה היה כל כך נפלא, שלא רק משה רבינו אלא כל יהודי ויהודי מיד עלה בליבו
לומר שירה. כי כעת הבינו את גודל המעמד והשעה. חז"ל למדונו, אילולי חזקיהו
היה אומר שירה בליל פסח לאחר שניצל מסנחיריב, הוא היה נהיה משיח בן דוד. אבל, הוא
פספס את גודל המעמד. היה נס עצום. נס שנבע מתוך שירה, כמו שחז"ל לימדו שאזני
חיילי סנחריב נפתחו ושמעו את שירת המלאכים ומיד מתו. בזה לעומת זה, מיד היה
לחזקיהו לומר שירה. אך קולו נדם. עדיין אנחנו מחכים לשמוע את שופרו של משיח. מה
מונע ממנו לבוא, חוסר הכרת הטוב שלנו. חוסר ההודיה להשי"ת על כל הטוב אשר
גומלינו. מידי יום ויום. ביום אשר נשיר את השירה הזאת, ונדע היטיב לרומם את אלוקי
אבינו, נזכה לשיר ביחד שיר חדש בבית נוהו המקודש.
ויבקעו המים. באורו
אחר שנבקעו המים כי בקיעת המים היה תחלה ואח"כ רוח קדים עזה כדי ליבש לחלוחית
קרקע הים כדי להיותו לחרבה וזה כדרך וירם תולעים ויבאש שפירושו אחר שבאש: ובמדרש
ויבקעו המים כל מימות שבעולם נבקעו והוצרכו לדרוש כן ממה שלא אמר ויבקעו מימיו.
ועוד אודיעך סבת קריעת ים סוף ומשם תבין, כי ענין מוכרח היה שיבקעו כל מימיות
שבעולם ושישתנה הטבע בכלם, וקבלו רז"ל כי עשרה נסים נעשו על הים וכלם למדין
מן הפרשה הזאת. האחד הבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים. השני כי אחר שנבקעו נעשו
כמין קובה כדמות גג מתוח ופרוס מלמעלה והמים מימין ומשמאל ומלמעלה והדרך באמצע הוא
שכתוב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם בא חבקוק ופירש שהיה הדרך באמצע כמין נקב,
שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו. השלישי שלא נשאר הקרקע כקרקע שאר נהרות שיש בהם טיט
אלא שנתקשה קרקע הים כקרקע יבשה הוא שכתוב הלכו ביבשה. הרביעי שהיה דרך המצריים לח
כמו טיט, הוא שכתוב טבעו בים סוף, ומלת טביעה מורה על טיט ממה שכתוב טבעתי בין
מצולה, וכתיב ויטבע ירמיהו בטיט, והנה פורענות זו נס גדול לישראל ולכן הוא נחשב
בכלל עשרה נסים שנעשו להם, בא הנביא ופירש חמר מים רבים. החמישי שנקפאו המים הוא שכתוב
קפאו תהומות, והוא מלשון וכגבינה תקפיאני, ונתקשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו
אבן, כלומר במצולות שהיו כמו אבן שהראשים משתברים עליהם בא דוד ופירש שברת ראשי תנינים על המים. השישי שלא נקפאו
חתיכה אחת אלא חתיכות רבות כענין אבנים רבות שהיו מסודרות קצתם על קצתם הוא שכתוב נצבו
כמו נד שהוא לשון קבוץ כעין תל או גדיש שהעמרים מסודרים זה על גב זה, כן היו מי
הים מקובצים חתיכות אלו על אלו כמין פרורין, בא דוד ופירש אתה פוררת בעזך ים,
השביעי נעשו י"ב גזרין לי"ב שבטים ויש בזה רמז בשירה הוא שכתוב זה אלי
ואנוהו מנין ז"ה יאמר הכתוב עזי וזמרת יה במצרים, ויהי לי לישועה על הים, שבו
עשה לי דרכים כמנין "זה" אלי ואנוהו, וכן אמר דוד לגוזר ים סוף לגזרים.
השמיני שנקפאו כזכוכית והיו הגזרים ההם לבנים בהירים כשוהם כדי שיהיו רואים אלו
לאלו בעברם זהו שכתוב קפאו תהומות בלב ים שהוא כולל משמעות אחד מלשון יקרות וקפאון
שהוא ענין אורה ודבר המזהיר, בא דוד המע"ה ופירש חשרת מים עבי שחקים באר כי
קבוץ המים היה בהיר כעבי שחקים כעצם השמים לטוהר, התשיעי שהוציא להם מים מתוקים
מתוך מלוחים הוא שכתוב נוזלים שהוא מורה מים מתוקים שנאמר באר מים חיים ונוזלים מן
לבנון. העשירי שנקפאו ונתקשו אחר הזלת המתוק ואחר שלקחו מהם מה ששתו עד שלא היו
יורדים לארץ היו נקפאים בלב ים הוא שכתוב נצבו כמו נד נוזלים קפאו כי הדבר הנוזל
היה נקפא בלב ים. הנה אלה עשרה נסים שנעשו לאבותינו על ים סוף: רבינו
בחיי מבהיר לנו, כדי לומר שירה צריכים להכיר בנס. היום, שחלק מפסוקי דזמרה זה שירת
הים, עלינו לדעת על מה אנחנו שרים ומודים. לכן עלינו לדעת את כל הניסים שנעשו בים
כדי שהשירה תהיה שירה אמיתית. שירה אשר אמירתה בשמחה תביא עלינו את מה שנאמר כל
האומר שירת הים בשמחה מובטח לו עולם הבא ונמחלים עוונותיו. (בתכלית
הקיצור, עשרת הניסים הם: 1. בקיעת המים. 2. הפיכתם למנהרה. 3. התחתית היתה יבשה
לגמרי. 4. הדרך של המצרים היה טיט טובעני. 5. קירות המים היו גושי קרח. 6. כאשר
גושי הקרח נפלו על המרים הם הפכו לחלוקי אבנים. 7. היו 12 מנהרות, מנהרה לכל שבט.
8. גושי הקרח היו שקופים. 9. המים לשתי'ה שזרם להם היו מים מתוקים. 10. מי השתיה
קפאה שלא יהיו למצרים מים) וצריך
אתה לדעת כי שלשה פסוקים אלו יש בכל אחד מהם ע"ב אותיות שהם בין כלן
יר"ו אותיות ומשלשתם יוצא שם בן ע"ב תיבות כל שם ושם אותיותיו משולשות
ושם בן ע"ב זה נחקר מן הספירה הרביעית שהיא חסד ויסע כנגד החסד ויבא כנגד
הגבורה ויט כנגד התפארת: ויש לך להשכיל כי האותית הראשונות מן הפסוק הראשון גם האחרונות
מן הפסוק השלישי שהן יוצאות כסדרן ולצד ימין אבל האמצעיות שהן יוצאות מן הפסוק
השני שהן למדת הגבורה הן הולכות למפרע ולצד שמאל כי הוא מתחיל מן ה' אחרונה של
הלילה והנה שלשתם נאחזים זה בזה ונעשה מהם שם אחד של שבעים ושתים וכל אותיותיו
נקשרות ומשולבות בשלשת אבות המרכבה העליונה: ודע כי זה הים שעברו בו ישראל ים סוף
היה ואע"פ שלא הזכיר זה בפירוש לא בצווי השם ולא במעשה כי אם, סתם והנה בשירה
שאמרו אותה מדי עברם הזכיר טבעו בים סוף, כן אחרי עברם הזכיר ויסע משה את ישראל
מים סוף והוא ים האחרון על כן נקרא ים סוף וכן הזכיר דוד ויגער בים סוף ויחרב,
אמנם יש מדה הנקראת ים שעל ידה עברו ישראל את הים וזהו וימרו על ים בים סוף נקראת ג"כ
ים סוף כי הוא סוף המעלות: רבינו בחיי מלמדינו את העצמה
שהיה בעצם קריעת ים סוף ויסוד באמירת שבח והודי'ה לבורא עולם, שצריכה להיאמר בשמחה
ובכוונה.
אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך, לקבל
עליו אותו חק ששם לך, ומכאן ואילך הישר בעיניו תעשה והאזנת כו' אז תמלט מכל מדוי מצרים,
אבל אם תקבל עליך עתה ואחר תבגוד ישים עליך כהנה וכהנה בלי ספק, וזה היה כענין
אמרם ז"ל גר הבא להתגייר אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב
אינך ענוש כרת חללת שבת אינך חייב סקילה, אבל משבאת למדה זו אכלת חלב אתה ענוש כרת
וכו': כי אני ה' רופאך, והטעם שאם תקבל ואחר כך תבגוד תהיה נענש, הוא כי אמנם כל
מצוותי הם לרפאת את נפשך מחליי התאוות והדעות הנפסדות, למען תהיה קדוש לאלהיך,
כאמרו ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, ואם תבגוד, תחלה ותתחלל הנפש, וראוי שיענש
מי שיחלל את קדש ה' אשר אהב: הספורנו מלמדינו, זה לא סוד
שאנחנו מחפשים מידי יום עוד איזה סגולה. כמה ספרי תהילים, שיר השירים, ארבעים יום
בכותל המערבי והפרשות חלה נעשים כדי לרפאות חולים. הנה, הקב"ה הכתיב בתורה את
סגולת הסגולות. ראשית, לפני כל התוספות יש להתמקד בעיקר. בשמירת תורה ומצוות כפי
שהשי"ת נתנה לנו. ברגע שנקבל על עצמינו וגם נקיים, נשמור את המצוות כפי איך
שחז"ל עיצבו את קיומם, נקיים אותם בכיף ובשמחה, ממילא שום מחלה לא תחול
עלינו.
יום שלישי, 15 בינואר 2019
יום שני, 14 בינואר 2019
יום ראשון, 13 בינואר 2019
יום חמישי, 10 בינואר 2019
יום רביעי, 9 בינואר 2019
מחודדין בפיך פרשת בא
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
המצווה הראשונה שבה נצטווינו כעם,
מצוות קידוש החודש. לכאורה, נראה לנו שמתאים יותר היה לתת את מצוות קרבן פסח כמצווה
הראשונה. אבל, הקב"ה חשב אחרת. הוא רצה לתת לנו את המצווה המתייחס למי שנופל,
למי שמתמעט, לדעת שיש לו תקווה להתחדש ולגדול. הנה כי כן, אנחנו בשבוע השלישי של
ימי השובבים. הגענו לשו"ב. למקום שמשם עלינו להתחדש. גם נכנסנו לחודש שבט שבה
השרף עולה באילנות, הם מתחדשות ויש את ראש השנה לאילנות. עם ישראל עדיין היו
שרויים עמוק בשערי טומאה. אמנם, מראה העיניים ומשמע האזניים של הכמעט שנה אחרונה
שחוו, נתן להם תפיסת עולם חדשה. הכרת בורא העולם כמעט פנים אל פנים. ראו במוחש איך
שבורא העולם ממש שולט בכל. ללא גבולות. ללא מגבלות, וללא מגביל. כל מה שנותר זה
ממש לצאת מתוך מקור הטומאה להתחיל את תהליך הפריחה כעם. אבל, לאחר חצות של ליל
פסח, עם ישראל פורחים לפסגות שטרם העפילו לשם. אבל, הקב"ה כבר ידע איך ייראה
הבוקר של כ"א ניסן של אותה שנה. איך מפסגת האמונה יתחילו לקטר. לכן,
הקב"ה הקדים לתת את האופציה של כי נפלתי קמתי. כי אשב בחושך, ה' אור לי.
הקב"ה אמר, המשלתי אתכם לירח. יש בכם כוח להתחדש. כוח להתרענן. רק מי שקלט היטיב
את העומק של מה שעיניו ראו ואזניו שמעו היה מוכן להתקדש. זה אחד מהנקודות שמשה
רבינו התקשה. לכן הקב"ה הראה לו באצבע כזה ראה וקדש. כל יהודי שיש לו את
הנקודה הנקראת חלק יעקב והיא בוערת בקרבו, אזי יש תקווה שהוא עתיד להתחדש. ובבוא
העת, כאשר נפנים
שכל מה שעברנו הי'ה לטובה, ושומה עלינו להתחדש כבימי קדם ונקווה שזה יהיה השתא
בעגלא דידן, יתחדש עם כל עם ישראל כאשר הקב"ה יראנו נפלאות כימי צאתנו מארץ
מצרים.
ובמדרש וימש חשך, נתן
בו ממש, עשו אותו מלשון ממשש בצהרים. זהו שאמר הכתוב שלח חשך ויחשיך, משל למה הדבר
דומה למלך שסרח עליו עבדו ואמר לאחד מעבדיו צא והכהו חמשים, והלך והכהו מאה והוסיף
משלו כך יתברך שמו שלח החשך על מצרים ונתוסף חשך משלו הוי אומר שלח חשך ויחשיך.
ויהי חשך אפלה מהיכן היה החשך רבי יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אומר מחשך של מעלה
שנאמר ישת חשך, ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם שנאמר ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא
סדרים וגו'. שבעה ימים שמש החשך שנאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, לא
ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, אחרים, הרי ו' ימים שלשה ימים היה
קל וג' ימים היה אפל כבד העומד אינו יכול לישב היושב אינו יכול לעמוד ויום השביעי
כתוב ויהי הענן והחשך חשך למצרים ואור לישראל בכל מקום שהם ומזה אמר במושבותם כי
היה ראוי הכתוב לומר ולכל בני ישראל היה אור בארץ גושן כמשפטו בכל, אבל הזכיר במושבותם
להורות כי אף בבית המצרי אשר שם ישראל שם היה אור לישראל: רבינו
בחיי מלמדינו שכשם שבכל המכות הקב"ה הבדיל בין עם ישראל למצרים, גם כאן במכת
חושך הייתה הבדלה מוחלטת. באותה בית באותה חדר, היהודי רואה באור יקרות והמצרי
לכוד בחושך של אבדון. הבדלה כזו לא היתה מאז מכת דם כאשר היהודי והמצרי יכלו לשתות
מאותה בקבוק, למצרי יהי'ה דם וליהודי מים. ובאור
המדרש הזה והסבה שבמכת החשך והממש שנתן בו הוא שאין להבין שהחשיך השמש בגלגלו אך
עמד באורו ותקפו כל ימי החשך כשאר הימים ועולם כמנהגו נוהג, אבל הענין הזה היה שהושחר
האויר בכל ארץ מצרים כי נסתתמו שביליו ויסגור ה' בעדם מהכנס האור בהם כי בידוע
שאור השמים נכנס ובוקע באויר וכשם שהקול נכנס ובוקע בו עד שיגיע לאזני השומע כן
אור השמש נכנס ובוקע בשבילי האויר ובנתיבותיו עד שיראה הרואה אותו צח ובהיר והכנס
אור השמש באויר הוא סבת ראותנו אור השמש והקב"ה בטל סבה זו במצרים כל ימי
החשך ומנע מהכנס אור השמש באויר ואז חזר האויר שחור ולא יכלו לראות אור השמש
והכוכבים מפני ששבילי האויר ונתיביו סגורים מהכנס האור בהם ואחר שחזר האויר שחור הכבידו
הקב"ה כ"כ עד שהיה בו ממש והיו מרגישים אותו במשוש והיושב לא יוכל לקום
ולא לפרוש את ידיו ואלו היו פרושות לא יוכל להשיבם אליו והיה אור לישראל מפני שלא
נסגרו להם שבילי האור והיה האור נכנס באויר במושבותם והיו רואים וזה היה סבת החשך למצרים
והאור לישראל: רבינו בחיי מלמדינו
עד כמה הקב"ה יצא מגדרו לטובת כל יהודי. המצרי נעטף בחושך מוחש ואילו היהודי
זכה מפני כך למנה כפןלה של אור.
והגדת לבנך וגו', צריך
לדעת למה לא אמר ואמרת, כי תיבת הגדה מצינו לרז"ל שאמרו שיתכוין בה דברים
קשים כגידים, עוד קשה אומרו ביום ההוא, ובסמוך גמר אומר בעבור זה ודרשו ז"ל
בשעה שמצה ומרור וגו', והוא בלילה ולא ביום, ואם כן לא היה לו לומר אלא והגדת לבנך
לאמר בעבור זה ואני יודע זמן ההגדה שהוא בלילה, עוד צריך לדעת אומרו לאמר, והלא
כבר אמר והגדת: ונראה כי יכוין על דרך אומרם ז"ל מתחיל בגנות ומסיים בשבח,
יאמר גנות אבותיהם של האבות, כי לא היה דבר משובח, והוא אומרו והגדת דברים קשים
שלב האדם נעקש מהם, ואחרי כן מסיים בשבח והוא אומרו לאמר, אמירות משובחות משמחים את
הלב ומסעדים אותו, ואמר ביום ההוא, הודיע במתק לשון צדיק כי הלילה ההוא יום יקרא
לא לילה, והוא אומרו ולילה כיום יאיר, ולא חש שתטעה לומר יום ממש, ממה שגמר אומר
בעבור זה שהוא בשעת מצה וכו' כאומרם ז"ל, ואולי כי סמך ביום ההוא עם והגדת,
כי גם נס זה בכלל מצות ההגדה: עוד ירצה באומרו לאמר, להיות שאמר והגדת לבנך, תינח
אם יש לו בן, אם אין לו בן יהיה פטור, תלמוד לומר לאמר, שעל כל פנים צריך להגיד
אפילו בינו לבין עצמו, ואם תאמר כיון שעכ"פ הוא צריך להגיד אפילו בינו לבין
עצמו, אם כן למה אמר לבנך, ואולי שבאמצעות היתור אני מבין כן, ולא בלא יתור, ואפשר
עוד שירמוז באומרו והגדת לבנך, שאם יגיד הגדה האמורה בענין יזכהו ה' שיגיד לבנו,
וכדי שלא תטעה לומר דוקא, לזה אמר לאמר: בעבור זה, אולי שרמז בתיבת "זה"
י"ב מצות הרשומים בחג הפסח, ג' דברים פסח מצה ומרור, והגדה, וז' ימי החג,
וקידוש יום א' וב', הרי י"ב, כמספר ז"ה, והוא אומרו בעבור
"זה" עשה וגו', והגם שז' ימי החג לענין תרי"ג מצות אינם נמנים לז'
מצות: האור
החיים הקדוש הזה פלאי פלאות. מי שרוצה באמת לצאת ממצרים כמו שחז"ל אמרו בכל
דור ודור חייב אדם לראות או כלשון הרמב"ם, להראות את עצמו כאילו יצא ממצרים.
ההגדה היא קשה. צריכים ללבן את העניין עד היסוד. זה לא קל. להכנס ולפתוח תיבות
פנדורה כדי ללמוד וללמד את גודל השעה, את עצמת הנס. הנס הגדול מכולם שליל
השימורים, לילה כיום יאיר ונהי'ה יום. ביום ההוא לאמר. זה ממש יום ממש בהיר. לכן,
המבהיר את כל ענייני ההגדה, הגם שקשים לו כגידין, מי שלא זכה לפרי בטן, יזכה לפרי
בטן, כי הוא ראוי למה שמקיים. מי שלא מפחד מדרך ארוכה, חבר הוא לעם הנצח. וזה רמוז
בז"ה, בעבור י"ב השבטים המקיימים את י"ב המצוות עשה השי"ת לנו
ויעשה לנו במהרה בימינו, אמן ואמן.
יום שני, 7 בינואר 2019
יום ראשון, 6 בינואר 2019
יום חמישי, 3 בינואר 2019
יום רביעי, 2 בינואר 2019
מחודדין בפיך - פרשת וארא
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
בסיום פרשת שמות משה
רבינו ניסה להוכיח להקב"ה שהוא אינו מוצלח לשליחות אל פרעה והראי'ה, שעם
ישראל לא רק שלא ניצלו מהשעבוד והעבדות,
התנאים הורעו. על זה הקב"ה מתאונן, שהרי כמה וכמה פעמים האבות היו במצבים
רחוקים מלהיות נעימים. הירידה של אברהם למצרים, העקרות, עוד ועוד נסיונות לאין
ספור ובחיים לא התלוננו ולא ענו להקב"ה בצורה חזקה. הקב"ה כעת מבהיר
למשה בפעם הראשונה (פעם הבא יהי'ה בקברות התאווה) שהוא ממשיך במשימה שאיליה נשלח.
מה ואיך ומתי תבוא התוצאה הראוי'ה לא קשור איליו. ברגע שהקב"ה הוא המשלח אין
לשליח שום זהות עצמית. הוא חייב לבטל את עצמו לגמרי לשליחות. וכמובן למשלח. כאשר
משה רבינו הבין זאת הוא כבר לא התלונן. הוא הלך, הבין שפרעה יתעקש, יתנגד אבל
לבסוף הוא יכנע. לאחר שמצרים תהי'ה על סף חורבן, אבל אז ייכנע. אבל דווקא העניין של המכות
"קסם" למשה רבינו. העניין של נגוף ורפוא, נגוף למצרים זה הרפוא לישראל.
אפשר להרחיב המון בנידון, אבל, בסוף הפרשה יש עניין מדהים וזה ממש קשור לימים אלו,
ימים שמתחילים להתכונן לקראת הבחירות. המכה האחרונה בפרשה זוהי מכת ברד. המכה
שהקב"ה מוכיח שהוא שליט בכל. הוא משלים בין האש ובין המים. כעת, שניהם, גם
האש וגם המיים הם משלים לתורה. התורה ניתנה מתוך האש, אבל, לצמאים, הוי כל צמא לכו
למיים, ואין מים אלא תורה. התורה, את והב בסופה. יכולים ללמוד במחלוקת של סופה
וסערה, של אש ומים, לבסוף משלימים. כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. ודווקא במכת
ברד הקב"ד מודיע שאין כמוהו בכל הארץ. יש שני אפשרויות להגיע לידי אמונה,
להסתכל באורייתא ולהכיר מי ברא עלמא. או על ידי שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.
הנגוף ורפוא התחיל תהליך של שאו מרום עיניכם. מתן תורה שהי'ה סוג של שחזור של
הקולות והברקים שהבינם להסתכל באורייתא לראות מי ברא עלמא. מתן תורה ניתן לנו
שהיינו איש אחד בלב אחד, כדאי לנו להמשיך כך לזכות תיכף ומיד לכימי צאתנו מארץ
מצרים יראנו נפלאות.
ויהי לתנין. תחלת
האותות שעשה לפרעה היה תנין והוא נחש, כן אמר לו הקב"ה במכת הדם והמטה אשר
נהפך לנחש. וזה שנהפך לנחש ולא לשאר בהמות וחיות כגון סוס או שור ואריה וזאב הטעם בזה
לפי שהנחש חטא והחטיא את חוה בלשון וכן פרעה הרשע חטא בלשון הוא שאמר מי ה' אשר
אשמע בקולו לא ידעתי את ה' ומפני זה היה תחלת האותות נחש לרמוז לו שיענש על חטאו
כמו שנענש הנחש, ומצינו שכל המטיח דברים כלפי מעלה נדון בנשיכת נחש והוא שכתוב
וידבר העם באלהים ובמשה, וכתיב וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם. ועוד
כשם שהנחש מתעקם ומתפשט ואינו מתקיים בענין אחד כך פרעה הרשע מקשה את לבו ומתחזק
ברשעו ולכובד המכות היה מודה לשלח את ישראל ואחר כך חזר והכביד את לבו הוא שכתוב
וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו, ומה שהכתוב הוציאו בלשון תנין לפי שפרעה
נקרא תנין שנאמר התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, ורמז לו בזה כי כשם שבלע מטה אהרן
את מטותם כן עתיד הקב"ה להבליע את פרעה וחילו בים סוף: רבינו בחיי מסביר באר היטיב את מה שקורה
בעניין הנחש. לכאורה, תמוה, מדוע הקב"ה מכניס "תבן לעפריים". אלא,
שלא כמצריים שעשו כישוף ואחיזת עיניים, המטה של משה רבינו להפך לתנין הקדמון.
הס"מ בכבודו ובעצמו. וכשם שהנחש הקדמון רצה להרוס את האנושות, כך פרעה רצה
להשמיד את כלל ישראל בראשית רכה. התנין הגדול הוא קרא לעצמו. אבל הקב"ה אכן
מרמז ברמז הכי עבה שהוא ישמידו כאשר מטה עוז משה יבלע את עץ פרעה היבש מכל וכול.
למתי אעתיר לך, למען
תכיר רב ההבדל בין פעולת החרטומים לפעולת האלהי, כאמרו למתי, וכאמרו רק ביאור
תשארנה, וזה כי אמנם מעשה הכשוף יהיה לזמן מוגבל, וישוב הטבע לאיתנו תיכף כשיבוטל
הכשוף, כי אז יסור המעיק לטבע, כאמרם ז"ל למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא
של מעלה, אמנם האל יתברך יצוה לטבע לשבות, ולהשתנות, ולפעול כפי קצתו, או כפי כלו,
בזמן אשר יגביל לו, ולא ימרה את דברו: הספורנו מלמדינו את ההבדל העצום בין אחיזת עיניים, שאין בה ולא כלום
לבין ניסים ונפלאות שהם יסוד התורה.
בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ועל צד הרמז נ"ל על דרך שכתבתי למעלה שמכת הברד והקולות
בא לפרעה על אשר לא רצה לשמוע בקול ה' בהדר ועל כן השמיע ה לאזנו קולות נוראים
ומבהילים ולכן היה מתודה דווקא בחטא זה ואמר ה הצדיק ואני ועמי הרשעים תחת אשר כחש
בה ויאמר לא הוא והיה חוטא בקול וסיפר לשון הרע על בוראו ע"כ נידון בקולות
כדרך שאמרו במצורע שמביא צפרים העושים מעשה קול לכפר על קול של לשון הרע וע"כ
נאמר כאן הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד וקשה לערבינהו ולתנינהו הקולות והברד יחדלון
או לא יהיה עוד אלא שכך אמר משה לפרעה מה תצעק אלי לאמר העתירו אל ה אם תשוב מדרכך
ולא תשמיע בחוץ קולך קול ענות בחרופים וגדופים כלפי מעלה לאמר מי ולכן, מי שבקולו
מכחיש את הקול, במידה כנגד מידה הוא יסבול מהקולות.ה אז ממילא הברד לא יהיה עוד כי
בסור הסבה יסור גם המסובב וז"ש כשהקולות שלך יחדלון אז ממילא הברד לא יהיה
עוד למען תדע כי לה הארץ כשתשוב בתשובה לא כאשר אמרת בתחילה מי ה': רבינו
בחיי מלמד אותנו שאחד מיסודי היסודות של האמונה היא במכת ברד. הרי ידוע
שהקב"ה ברא עולמו במאמר. בקול השי"ת. קול השי"ת שובר ארזים. חלק
מהקולות שהשי"ת רצה להמחיש שלח בקדמת ותוך כדי מכת ברד. כמו שאמרו חז"ל
לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמימות שבלב. ולפי שחטא זה היה בלשון
וידוע שחטא הלשון מגדיל עונות כנגד ג' ראשי עבירות והם ע"ז ג"ע ש"ד
וכל התורה בכלל כי כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה א"כ מן הראוי שבעל
הלשון יהיה נידון בכל המיתות כי עונש עבודה זרה בסקילה וכן עונש המגדף ועונש
שפיכות דמים בהרג ועונש סתם ג"ע בחנק ובת כהן כי תזנה בשריפה א"כ מצינו
שכל ד מיתות ב"ד שייכים בשלשה ראשי עבירות אלו ע"כ מן הראוי שבעל הלשון
יהיה נידון בכל המגפות הללו כי הוא שקול כנגד כולם וז"ש כי בפעם הזאת אני
שולח את כל מגפותי כי מצינו במכת הברד דוגמא לכל ד מיתות ב"ד סקילה באבנים
דוגמא לזה ירד עליהם הברד ואבני אלגביש וסקל יסקל אותם שריפה שנאמר ותהלך אש ארצה
הרג שנאמר יהרוג בברד גפנם ולשון הריגה אינו שייך בגפן אלא שרמז לאנשיהם היקרים
שנמשלו לגפן כד"א גפן ממצרים תסיע וחנק היינו ברבוי מים שירדו עם הברד כי אולי
נטבעו קצתם בשדה במטר הברד כי כל מי שנתחייב חנק או טובע בנהר כו: הנה כי
כן, יש כאן ממש מידה כנגד מידה, כי כל המכחיש בבריאת העולם, בוודאי יוצר לעצמו מצב
להתחייב בכל ארבע מיתות בית דין. הקב"ה הטעים את
המצריים מזה כדי ללמד את עם ישראל מה צפוי לכופר. והכה
הברד את מה שנתבכר תחילה תחת אשר שלח פרעה יד לשונו בהקדוש ברוך הוא בכורו של עולם
כדאיתא בספר נוה שלום ואגב זה הודיע לנו הכתוב שהפשתה והשעורה נכתה וגו אע"פ
שפשוטו משמע שבא להודיענו אגב שכשם שהוכתה הפשתה מצד היותה עומדת בקשיה כך הוכה פרעה
על קשי ערפו כגבעול זה מ"מ אגב אורחינו בא נמי להודיע מי ומי המוכים ולוקים
המקבלים נזק מן בעלי הלשון ומי הוא בן חורין מן בעלי הלשון באופן שיהיה הכל מדה
כנגד מדה שכל מי שמקבל נזק מן קול ענות של בעלי הלשון כנגד זה הוכו גם אותן צמחים
הדומים לו מן קול הברד וכל מי שניצול מן קול בעלי הלשון ניצולו גם מן קול הברד
אותן צמחים הדומים לו כי מהידוע שמן בעלי הלשון מקבלים נזק שני כתות כת אחת הם
הבכורים במעלה אשר רבים קנאים פוגעים בהם המתקנאים בגודל מעלתם ועוד שלגודל מעלתם
ביותר הם מתפעלים מן הלשון הרע לאפוקי מי שהוא מן קטני המעלות אין מתקנאים בהם כל
כך ואין שולחים בהם כל כך חץ לשונם ואת"ל שחציו נחתו בו מ"מ אינו מתפעל
כל כך ואינו מזיק לו כל כך כמו שמזיק הלשון לאנשי המעלה אשר להם משפט הבכורה היושבים
ראשונה במלכות שמים הלא מדה זו מצויה ברבת בני עמנו כי בעלי הלשון השמיעו אין נקי
כל איש חיל רב פעלים ובלשונם מפילים כל חומה גבוה וכל ארז אדיר בלבנון ינקבוהו
תולעת יעקב כת שניה הם העומדים כנגד בעלי הלשון כגבעול זה ואינו נכנע להם להיות מן
השומעים חרפתם ואינן משיבים אלא רוצה לעמוד כנגדם להשיב למחרפו דבר או המתפאר
במעלתו כי זאת קומתו דמתה לתמר אז ביותר הלשון הרע מזיק לו: דבר זה חידוש עצום ומחריד. הנה רבינו בחיי מלמדינו עד היכן מגיע ההרס של לשון
הרע, עד כמה יש להזהר ולהימנע ממנו ככל האפשר. והניצול
מן הלשון הרע הוא מי שהוא מן המאפילים שאינם מראים את עצמם בפני הבריות לקיים מה
שנאמר לך עמי בא בחדריך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם אע"פ שחץ שחוט לשונם עוברים
אפילו כמה חומות והיושב בחדרי חדרים וניצול מכל כלי זיין מ"מ אינו ניצול
מבעלי חצים אלו מכל מקום הצלה פורתא מיהא הוי כשאין האדם מתראה בפניהם במעלותיו
ואינו משיב למחרפו דבר ויהיה כאיש אשר אינו שומע לכך ספרה לנו התורה כי הפשתה והשעורה
נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול וקשה מאי קמשמע לן דאם בא להורות שלפי שהחטה
והכוסמת לא נכו ע"כ הכביד פרעה את לבו מ"מ למה הוצרכה ליתן טעם למה נכו
אלו ולא נכו אלו אלא לרמז לנו כשם שקול הלשון מזיק לבכורי המעלה ולעומד כנגדם כגבעול
זה כך הוכו מן קול הברד הפשתה והשעורה כי הפשתה גבעול עומד בקשיה והשעורה אביב
נתבכרה אבל החטה והכוסמת לא נכו כך כל המאפילים עצמם ואינן נראין לבריות במעלתם
ועושין את עצמם כלא שומעין אלו לא נכו וכן יתבאר בע"ה פרשת כי תצא על פסוק
ויתד תהיה לך על אזניך כי השתיקה עיקר כלי זיינו של אדם לנצח בה את מחרפיו: מזה צריכים ללמוד עד כמה גודל מעלת השומר פיו ולשונו, שומע
חרפתו ואינו עונה. ובזה מתורץ מ"ש כצאתי את העיר אפרוש את
כפי אל ה פירש"י לפי שהיתה העיר מלאה גלולים ומקשים כאן למה הקפיד דווקא במכה
זו אע"פ שלפי פשוטו י"ל שודאי בכל המכות הקפיד על זה ולא הוצרך משה
להודיע לפרעה אימתי יתפלל ואם תוך העיר או חוצה לה זולת במכה זו שאמר פרעה ורב
מהיות קולות אלהים שמע מינה שכל כך נבהל מן הקולות עד שרצה שיפסקו לאלתר ע"כ
הוצרך משה להודיעו שא"א שיפסקו לאלתר שהרי הוא צריך לצאת מן העיר תחילה ושם יעתיר
אל ה מ"מ גם לפי דרכינו רמז לו שחטא הלשון גרם לפרעה כי סר ה מעליו ואינו
רוצה להתראות אפילו למשה כל זמן שהוא במחיצה אחת עם פרעה על דרך שאמרו רז"ל
כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור יחד שנאמר מלשני בסתר
רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו ע"כ
נאמר כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה לפי שהעיר מלאה גלולים כי כמו ששלח בו כל
מגפותיו לפי שלשון הרע מגדיל עונות כנגד ע"ז ג"ע וש"ד כך הזכיר
לשון מלאה גלולים להורות שחטא זה כולל גלולים הרבה וממלא כל העיר בכל מיני גלולים:
ויש אומרים שהוצרך להתפלל בשדה מקום שהמכה משמשת ביותר ונראה עוד לומר שהוצרך לומר
כצאתי את העיר שלא יחשדו פרעה שמיראת הקולות והברד ילך לאיזו בית להתפלל ע"כ
אמר לו כצאתי את העיר להראות לו גודל הנס שבכל מקום אשר תדרוך כף רגלו שם לא יהיה
ברד: כללו של דבר,
הפה של האדם יבנה אותו או יהרוס אותו. אדם לעמל יולד, לעמל פה. אשר מי שעמלו בתורה. המפתח לגאולה העתידה תלוי'ה בשמירת הלשון, כמה שנקפיד פחות לנייעס ולרכל, ככה
יבוא בן דוד עם הגואל הראשון לגאלינו גאולת הנפש וגאולת הגוף, השתא בעגלא דידן.
יום שלישי, 1 בינואר 2019
הירשם ל-
רשומות (Atom)