בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
אברהם אבינו, איש החסד, האיש שיעמוד
בפרשת וירא ויתחנן על נפשם של אנשי סדום ועמורה, מגרש את לוט בן אחיו. זה נשמע
קיצוני. היתכן? הלזה ייקרא חסד? האם לא די "שהרן נהרג", כביכול, בגלל
אברהם אבינו וככה סתם יגרש את בנו? ככה! כל בר דעת יודע באר היטיב שזה לא הסיפור.
אין לך שקר גדול מזה. ראשית לכל, הרן נהרג כי לא האמין בהקב"ה אלא האמין בנס
שנעשה לאברהם. מי שאינו מוכן לסבול את עול מלכותו אין שום סיבה שהקב"ה יעשה
לו נס. לוט, לא האמין בהבטחת הקב"ה לאברהם שהוא יזכה לזרע. אי לכך ואשר על
כן, הוא קבע שהוא בעצם היורש היחיד של אברהם אבינו. שזה שקר. ממילא כבר התיר לעצמו
לרשת את אברהם עוד בחייו, כאשר כלפי חוץ הוא אומר שהוא מאמין בהבטחת הקב"ה
לאברהם, לתת לו את ארץ ישראל. עשיו הבין טוב מאד, כדי לזכות לארץ ישראל צריכים
להסכים להיות עבד משועבד. לעבור ייסורי איוב. הוא לא הסכים והלך לדרכו. לוט רצה
להנות מהכל. לבסוף, לא נותר ברירה לאברהם אבינו והי'ה עליו לשלח את הצבוע, שמאמין
רק במה שהוא בוחר להאמין. הוא הי'ה חייב לבטל את הנזקים של התנהגותו הגזלנית של
לוט ושל רועיו. לא לחינם בחר לוט את סדום. הוא הי'ה כמותם. גם ינאי המלך הזהיר
שנישמר מהצבועים. עושי מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס מאחר שהם מחופשים באיצטלא של
פינחס. ארץ ישראל נקנה בייסורין. אין קיצורי דרך. לא בלי גלות מצריים, בבל ואדום.
תפילתינו, שהקב"ה יראה את סאת ייסורי הנפש ויבוא ויגאלינו כדי שנוכל לעבדו
שכם אחד בבניין שלם.
קום התהלך בארץ. על דרך הפשט רצה הקב"ה שיהיה אברהם מחזיק בארץ הקדושה אשה יתן לו ולזרעו
מעתה, ואמר שיתהלך בה לארכה ולרחבה, כאדם הנותן לחברו קרקע במתנה ומראה לו מצריו
ואומר לו שיחזיק בה. ועל דרך השכל: מלת התהלכות נזכרת אצל החכמה, כענין שכתוב:
בהתהלכך תנחה אותם, וכתיב: אך בצלם תהלך איש, היא צורת הנפש השכלית, ולא נזכרה כי
אם ביחידי הצדיקים, מחפשי החכמה כנח וחנוך ואברהם כיוצא בהם. ולפי שאברהם העתיק שכלו
בחפוש החכמות ממדרגה למדרגה, ומסיע נפש השכלית הלוך ונסוע' בהשגת הענין הכולל
הנגבה' א"ל הש"י: קום התהלך בארץ, כלומר נענע צורת שכלך בדרישת הנמצאים
שבארץ, כי לא מצינו שהלך אברהם את הארץ לארכה ולרחבה כמו שאמר לו הש"י, אבל מצינו
בו שישב ולא הלך, הוא שכתוב: ויאהל אברם ויבא וישב, ועל כל פנים ההלוך הזה הו
תנועת הנפש השכלית והשקט הגוף, וזהו ויאהל', מלשון: יושב אהלים, כי דרישת החכמות
צריך תנועת הנפש השכלית והשקט הגוף, בהפך מצרכי הגוף שהם צריכים נענוע הגוף והשקט
הנפש. ואמר: כי לך אתננה, אתן לך דעה וחכמה לדעת מהות הנמצאים, כענין שכתוב: וה'
נתן חכמה לשלמה: רבינו בחיי מלמדינו סוד ירושת ארץ ישראל.
מי שרוצה לזכות בארץ הקדושה, חייב להיות מלא קדושה ולמלאות את הארץ בקדושתו. הוא
לא יוכל לשבת על זרי דפנה ולצפות להפיץ קדושה ממקום אחד. דוגמת שמואל הנביא, אשר
סבב בין כל הארץ להביא לעם דבר ה'. רק כך, כמה שיסתובב יותר, יפיץ יותר את הרעיון
של בורא אחד לעולם, כך יזכה לזרע של קיימא שיקיים ויקים את הארץ.
אל תירא אברם, אל תירא שינקמו הד' מלכים ממך: שכרך, לא די שלא התמעטו זכיותיך בשביל מה
שהצלתיך אבל עם זה יש שכר לפעולתך זאת שגמלת חסד לאחיך וזולתו להציל גזולים מיד
עושקים: הרבה, בעולם הזה: מאד, לחיי עולם כאמרם דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם
הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא מהם גמילות חסדים: מה תתן לי, בעוה"ז: ערירי,
שאין לי בן ממלא מקומי בהנהגת ממוני כאמרו כתבו את האיש הזה ערירי כי לא יצלח
מזרעו איש יושב על כסא דוד: ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, שהוא עבד בלתי נודע
בשמו אבל בשם עירו בלבד ואין ספק כי פעול' העבד בהנהגת הבית והממון שהן מיראה נבדלות
הרבה מפעולות הבן בהנהגתם שהן מאהבה: בן ביתי יורש אותי, אע"פ שתתן לי זרע
בסוף כאשר אמרת לזרעך אתן את הארץ הזאת מכל מקום ישאר הבן אחרי קטן ובלתי מוכן
להנהיג ממון ויהיה בן ביתי המנהיג הוא היורש כמו שיקרה ברוב: לא יירשך זה כי אם
אשר יצא ממעיך, כי הבן יצלח בהנהגת הממון בחייך, כאמרו ויתן אברהם את כל אשר לו
ליצחק וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי: והאמין בה', בטח שיעשה מה שאמר בלי ספק
אע"פ שהיה הדבר נמנע או רחוק אצל הטבע: ויחשבה לו צדקה, האל ית' חשב זה
הבטחון בו לצדקה וזכות לאברהם ובזה הודיע שכשאמר אברהם אחר כך במה אדע כי אירשנה
לא חזר בו מאמונתו כלל שאם היה כן לא היתה אמונתו נחשבת לצדקה כלל כאמרו ובשוב
צדיק מצדקתו ועשה עול כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה: רבינו
הספורנו מאיר עינינו בדו שיח המרתק של הקב"ה ואברהם אבינו. אברהם אבינו חשש,
שמא איבד את עולמו בזה שהלך להלחם בכלל ובפרט על זה שעל ידו נהרגו כמה וכמה נפשות.
אומר לו הקב"ה, עשית בדיוק את מה שציפיתי. כאשר ישנם גזלנים הבאים לעשוק.
אפילו שהנעשק אינו צדיק גדול, בכל זאת יש להוציא את הגזל מיד העושק. ולכן שכרך
הרבה מאד. ואפילו שאברהם אבינו קובל על עניין זה, שלכאורה מן המורגש והנראה לעיים,
יורשו הוא לא אחר מעבדו אליעזר, אשר חיסרון בו, שרק דולה ומשקה מתורת רבו מבלי
להוסיף נופך משל עצמו. הבהיר לו הקב"ה שעבדו לא יירש אותו אלא בנו. ולמרות
שזה נראה רחוק ולא שייך במציאות, אברהם האמין בכל לבו ונפשו. ולזה אכן זכה.
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, פירוש על דרך אומרם ז"ל כי דין הצדקה כנדרים, שהנודר לגבוה כמוסר להדיוט,
והוא שאמר והאמין בה' פירוש הפקיד אצלו הברכה, וא"ת והלא עדיין לא הגיע לידו
להפקידה ביד נאמן, לזה אמר ויחשבה לו צדקה, פירוש החשיב אברהם מה שאמר ה' אליו שהוא
צדקה וכיון שכן דין מסירה יש לה והאמינה ביד ה': עוד ירצה להיות שהבטיחו והוא
שיהיו בניו צדיקים, ודבר זה אינו בידו של הקב"ה כאומרם ז"ל הכל בידי
שמים חוץ מיראת שמים, אמר הכתוב שהאמין בה' שכן יעשה ולא הרהר אחר מדותיו לומר
והלא וכו' ויחשבה ה' לאברהם צדקה שהפליא להצדיק: או ירמוז על זה הדרך שהגם שמאת ה'
היתה זאת להיות שלושים צדיקים בעולם, א"כ הוא חפץ להטות אדם לדרך ישר ואין
לאיש הזה משפט צדקה שאמר הכתוב וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגו', מעתה הל' הצדיקים
מוכרחים הם במעשיהם, לזה אמר שאף על פי כן ויחשבה ה' לו צדקה פירוש לזרע המוזכר
בסמוך דכתיב יהיה זרעך, כי שם רמז השלושים במספר יהיה: הנה
האור החיים הקדוש מבאר באופן נפלא את אמונת אבינו אברהם. להאמין שצדקת הצדיק
"המוכרח", עדיין ייחשב לצדקה. לכן, אברהם שמח, שהקב"ה הבטיח שיצחק
אכן יהי'ה צדיק, כדי שיזכה לרשת את ברכות אברהם ולהמשיך את ייסוד כלל ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה