בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
ויטע כרם. נביא הגאולה, ישעי'ה הנביא,
מביא את האסון של כלל ישראל. כרם היה לדודי. ויטעהו שורק וכו' ויקו לעשות ענבים
ויעש באושים. לכאורה, זה בדיוק מה שארע כאן עם נח. איש צדיק שהפך להיות איש אדמה.
משם נברא ולשם הלך. כרם זה דבר נפלא – אם משתמשים בו בדרך שהקב"ה נותן. מכל
הפירות, נבחר הגפן להוציא יין שיינסך על גבי המזבח, שנקדש בו שבתות וימים טובים,
שנברך עליו ברכת קידושין ונשואין. שנקרא עליו את שם הרך הנימול. הצד השווה, שנעשה
בו מצוות. נכנס יין יוצא סודה של תורה. יין שדעת זקנים נוחה הימנו. לא יין שמתגלים
ומתגלגלים בקיא ומתנהגים כמו תת אנוש. לעולם יקראו את פרשת נח בריש חודש מרחשוון,
יוצאים מחודש מלא חגים לחודש ללא חג כלל ועיקר. חודש של נסיון, האם נעמוד בקבלות
שקיבלנו על עצמינו. האם נהי'ה יהודים טובים יותר. האם נצא מכל תיבות התפילה וניכנס
להיכלי תורה ותפילה לעלות ולהתעלות. זה הזמן, לשנן את הקבלות ולשריין לעצמינו מקום
בתוך התיבה. להנצל מהמבול החיצוני. לשוב לטעת את כרם בית ישראל באופן העולה ומתעלה
בעבודת השי"ת. זה הזמן. קדימה לעבודה!
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, אע"פ שלא אדרוש דם שאר ב"ח מידכם מ"מ אדרוש את דמכם בשביל
נפשותיכם שהן חשובות אצלי יותר מנפשות כל שאר בעלי חיים, וזאת הדרישה תהיה על
אופנים מתחלפים, שאם יזכה האדם הנה אז מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם להצילו: מיד
איש אחיו אדרוש את נפש האדם, אם לא יזכה לזה שאצילהו ויהרגהו איש אחיו אדרוש את
נפש ההרוג מיד אחיו ההורגו להפרע ממנו אבל לא מיד החיה: באדם דמו ישפך בב"ד
של מטה: כי בצלם אלהים, וטעם היות דם האדם נדרש ולא אדרוש דם שאר בעלי חיים, כי בצלם
אלהים עשה בצלם העצמים הנבדלים הנקראים אלהים עשה איזה מהם את האדם כי אמנם מאז
שאמר האל ית' נעשה אדם נתן כח בעצמים הנבדלים או באחד מהם להשפיע כח שכלי על כל
נושא מוכן והוא כל אחד מהמין האנושי ובהיות האדם בצלם אלהים אשר הוא נפשו האנושית
אשר בה הוא חי משכיל ראוי שיהיה דמו ונפשו החיונית המשרתים לזה הצלם נחשבים
ונדרשים מיד מאבדיהם יותר מחיי כל שאר בעלי חיים: ואתם פרו ורבו, ואל תשפכו דם
האדם: ואני הנני מקים את בריתי, על זה התנאי שלא תשפכו דם נקי אני מקים את בריתי
שלא לשחת עוד הארץ, אבל בשפיכת דם נקי תשחת הארץ כאמרו כי הדם הוא יחניף את הארץ,
ולארץ לא יכופר וגו', אבל על כל שאר העבירות ילקה החוטא ולא תשחת הארץ: ולא יהיה
עוד מבול לשחת הארץ, לא יהיה שום אופן מפלה והפסד שישחית את עצם הארץ: רבינו הספורנו בא ללמדינו. ראשית לכל, על האדם לדעת שהוא תפארת היצירה.
הקב"ה דורש ממנו התנהגות נאות כדי שהוא יהי'ה עליון על כל הבריאה במעשיו. לבל
ייחשב נמשל כבהמות נדמו. וזאת, כי האדם נברא בצלם דמות קונו. והקב"ה דורש
שיתנהג כרצון העליון. רק אז, כאשר האדם מתנהג בתפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם,
הקב"ה ידרוש דמו מיד מאבדיו. וזאת על ידי הקמת צורה הנכונה של חיים. חיים על
פי תורה.
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. מה שסמך ענין היין לאות הקשת יתכן לומר לפי שהיין רמז למדת הדין כמו שידעת,
ועל זה אמרו רז"ל אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים: ודע שלא היה אדם
שהסתכל בענין זה עד שבא נח, כי הראשונים נטעו גפן כל אחד ואחד לעצמו אבל נח התחיל
עתה לנטוע גפנים שורות הנקראים כרם, וזהו שאמר ויחל או אפשר לפרש לפי שהיה נח
עשירי והעשירי קדש, כאשר נתעסק עתה בדבר היין נעשה חולין, וזה לשון ויחל. והגיד
לנו הכתוב צרות רבות ורעות שהיין סבה להם, כי החטיא את הצדיק התמים אשר הציל כל העולם, וגרם לו שיהיה זרעו מקולל. והנה הפרשה הזאת אזהרה על היין כפרשת נזיר
או יותר, וכן דרשו ז"ל בסנהדרין (דף ע עא) י"ג ווי"ן נאמרו ביין,
ויחל, וישת, וישכר, ויתגל, וירא חם, ויגד, ויקח, שם ויפת, וישימו וילכו אחורנית
ויכסו, ויקץ, וידע. וכן אמר שלמה (משלי כג) למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח
וגו'. ואין הכונה ביין בלבד כי הוא הדין לכל שאר תאוות העולם שהנמשך אחריהן הוא
נטרד מן העוה"ז ומן העוה"ב, והיין אב לכל שהוא הגורם אבדן הגוף והנפש
ואמר שלמה ע"ה (קהלת ב) כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני, כלומר מי עמד על
תענוגי העולם ומי התענג בחושי הגוף יותר ממני, ואמר אחריו גם זה הבל: רבינו בחיי מסביר בטוב טעם את התדרדרותו של נח. ברגע ששיפר את עניין הכרם,
לעשות מזה עבודה שלימה, שם נפל שדוד. ובעצם כאן בפרשה רמוזה הנפילה של עשרת השבטים
אשר מכונים אהלה, כמו שנאמר ויתגל בתוך אהלה. והרי ידוע מאד, שקלונו של נח זה
הקלון של עשרת השבטים אשר כל ענייני חטאם היו עושים בגלוי וכדברי הנביא
"השותים במזרק יין". לא הסתפקו בכוס. רבינו בחיי מוסיף, שיין זה משל. כל
דבר תאוותי שהאדם יעשה בכפיתיות ובהתמדה, זה יהי'ה סופו. יאבד את שתי
העולמות.
ויהי כל הארץ שפה אחת וגו', יש לתת לב לתור בענין דור הפלגה מה היה דעתם בבנות העיר והמגדל, שאם טעמם הוא
בפרט מפרטי הכפירה לא נודע אופן הכפירה, גם לא היה ה' מספיק להענישם בהפיץ אותם
לבד, ועוד צריך לדעת אומרו לא יבצר מהם, כי ח"ו כמעט יבא הטועה לטעות בזה,
ועוד מה היא כוונת הכתוב שכתב לנו ענין בנין העיר בפרטים המגונים, והלא אמרו רבותינו
ז"ל (אדר"נ פי"א) כי מרצון ה' היה שיתעסקו בבנין העולם: ואפשר כי
להיות שכאשר ברא הקב"ה עולמו בראו שיהיה שליש ישוב ושליש מדבר, ותמצא הן היום
כמה מקומות של ישוב שאם תסמוך אותם אחת אל אחת לא יהיה אפילו חלק ממאה בשליש ישוב
הנזכר ויהיה הכל מדבר, אלא להיות שהעיירות והכרכים בין עיר לעיר חלק חרב ובני
העולם עוברים ושבים מזו לזו, בזה יחשב הכל בין העיירות בין מה שביניהם ישוב ובצירוף
הכל תמצא שליש ישוב: ולזה נאמר (היתה) [ויהי] כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, רצו
שיהיו כולם מקובצים במקום אחד ולא יתפזרו אנה ואנה ושיהיה מקום אחד ישוב דוקא,
ולזה בנו העיר להם פירוש עיר אחת לכולם, ולחששת שמא יתפזרו באורך העולם וילך אחד
מהם אנה ואנה עשו המגדל להיות להם לסימן שזהו מקומם אשר נקרא שמם עליו, וגם להכיר
המקום מרחוק אשר יהיה שם ובא יבא לאות המגדל, וזהו אומרו (פסוק ד) פן נפוץ על פני
כל הארץ, שלא רצו להיותם נפזרים וכלים זעיר שם זעיר שם: ולזה אמר ה' כי הדבר הזה
איננו נכון בעיניו, והוא דבר שיכולים להשיגו להיותם בעלי בחירה ורצון במעשה הגשמי,
ולזה גזר אומר להפר עצתם ולבלול שפתם שאז בהכרח יהיו נפרדים וכל אחד יבקש לו מקום,
וזהו שאמר הכתוב ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ, וזה הוא עד נאמן לפירושנו שכוונת
ה' שיהיו ממלאים כל העולם, ובזה נעשה שליש העולם ישוב לסיבה נודעת לו יתברך שמו,
ויש בזה סוד כידוע ליודעי חן וכמעט יהיה דומה למקצץ בנטיעות ומפנים השפעה ממקום
למקום, ורבותינו זכרונם לברכה דרשו דרשות הרבה ואין המקרא יוצא מידי פשוטו: דברי האור החיים הקדוש הם מאירי עיניים. הוא מסביר את העניין של כל מיני
חוכמולוגים אשר טוענים שהם באים "לתקן את העולם". וכל כולם עיוות. כאשר
יש רצון הבורא איך שהעולם תתקיים על ידי קיום תורה ומצוות, אנחנו חייבים לדעת שזהו
תיקון העולם. שום "איזם", לא הועיל. כל המתקנים למיניהם השאירו הרס
וחורבן. עיינו מה עשה קומוניזם, סוציאליזם. טענו צדק ועשקו. טענו "יהודי
חדש" והקימו דור של בורים חסרי תרבות. יש רק את דרך התורה. ובה נלך לקדש שם
שמיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה