בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
בסיום פרשת שמות משה
רבינו ניסה להוכיח להקב"ה שהוא אינו מוצלח לשליחות אל פרעה והראי'ה, שעם
ישראל לא רק שלא ניצלו מהשעבוד והעבדות,
התנאים הורעו. על זה הקב"ה מתאונן, שהרי כמה וכמה פעמים האבות היו במצבים
רחוקים מלהיות נעימים. הירידה של אברהם למצרים, העקרות, עוד ועוד נסיונות לאין
ספור ובחיים לא התלוננו ולא ענו להקב"ה בצורה חזקה. הקב"ה כעת מבהיר
למשה בפעם הראשונה (פעם הבא יהי'ה בקברות התאווה) שהוא ממשיך במשימה שאיליה נשלח.
מה ואיך ומתי תבוא התוצאה הראוי'ה לא קשור איליו. ברגע שהקב"ה הוא המשלח אין
לשליח שום זהות עצמית. הוא חייב לבטל את עצמו לגמרי לשליחות. וכמובן למשלח. כאשר
משה רבינו הבין זאת הוא כבר לא התלונן. הוא הלך, הבין שפרעה יתעקש, יתנגד אבל
לבסוף הוא יכנע. לאחר שמצרים תהי'ה על סף חורבן, אבל אז ייכנע. אבל דווקא העניין של המכות
"קסם" למשה רבינו. העניין של נגוף ורפוא, נגוף למצרים זה הרפוא לישראל.
אפשר להרחיב המון בנידון, אבל, בסוף הפרשה יש עניין מדהים וזה ממש קשור לימים אלו,
ימים שמתחילים להתכונן לקראת הבחירות. המכה האחרונה בפרשה זוהי מכת ברד. המכה
שהקב"ה מוכיח שהוא שליט בכל. הוא משלים בין האש ובין המים. כעת, שניהם, גם
האש וגם המיים הם משלים לתורה. התורה ניתנה מתוך האש, אבל, לצמאים, הוי כל צמא לכו
למיים, ואין מים אלא תורה. התורה, את והב בסופה. יכולים ללמוד במחלוקת של סופה
וסערה, של אש ומים, לבסוף משלימים. כי תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. ודווקא במכת
ברד הקב"ד מודיע שאין כמוהו בכל הארץ. יש שני אפשרויות להגיע לידי אמונה,
להסתכל באורייתא ולהכיר מי ברא עלמא. או על ידי שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.
הנגוף ורפוא התחיל תהליך של שאו מרום עיניכם. מתן תורה שהי'ה סוג של שחזור של
הקולות והברקים שהבינם להסתכל באורייתא לראות מי ברא עלמא. מתן תורה ניתן לנו
שהיינו איש אחד בלב אחד, כדאי לנו להמשיך כך לזכות תיכף ומיד לכימי צאתנו מארץ
מצרים יראנו נפלאות.
ויהי לתנין. תחלת
האותות שעשה לפרעה היה תנין והוא נחש, כן אמר לו הקב"ה במכת הדם והמטה אשר
נהפך לנחש. וזה שנהפך לנחש ולא לשאר בהמות וחיות כגון סוס או שור ואריה וזאב הטעם בזה
לפי שהנחש חטא והחטיא את חוה בלשון וכן פרעה הרשע חטא בלשון הוא שאמר מי ה' אשר
אשמע בקולו לא ידעתי את ה' ומפני זה היה תחלת האותות נחש לרמוז לו שיענש על חטאו
כמו שנענש הנחש, ומצינו שכל המטיח דברים כלפי מעלה נדון בנשיכת נחש והוא שכתוב
וידבר העם באלהים ובמשה, וכתיב וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וינשכו את העם. ועוד
כשם שהנחש מתעקם ומתפשט ואינו מתקיים בענין אחד כך פרעה הרשע מקשה את לבו ומתחזק
ברשעו ולכובד המכות היה מודה לשלח את ישראל ואחר כך חזר והכביד את לבו הוא שכתוב
וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו, ומה שהכתוב הוציאו בלשון תנין לפי שפרעה
נקרא תנין שנאמר התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו, ורמז לו בזה כי כשם שבלע מטה אהרן
את מטותם כן עתיד הקב"ה להבליע את פרעה וחילו בים סוף: רבינו בחיי מסביר באר היטיב את מה שקורה
בעניין הנחש. לכאורה, תמוה, מדוע הקב"ה מכניס "תבן לעפריים". אלא,
שלא כמצריים שעשו כישוף ואחיזת עיניים, המטה של משה רבינו להפך לתנין הקדמון.
הס"מ בכבודו ובעצמו. וכשם שהנחש הקדמון רצה להרוס את האנושות, כך פרעה רצה
להשמיד את כלל ישראל בראשית רכה. התנין הגדול הוא קרא לעצמו. אבל הקב"ה אכן
מרמז ברמז הכי עבה שהוא ישמידו כאשר מטה עוז משה יבלע את עץ פרעה היבש מכל וכול.
למתי אעתיר לך, למען
תכיר רב ההבדל בין פעולת החרטומים לפעולת האלהי, כאמרו למתי, וכאמרו רק ביאור
תשארנה, וזה כי אמנם מעשה הכשוף יהיה לזמן מוגבל, וישוב הטבע לאיתנו תיכף כשיבוטל
הכשוף, כי אז יסור המעיק לטבע, כאמרם ז"ל למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא
של מעלה, אמנם האל יתברך יצוה לטבע לשבות, ולהשתנות, ולפעול כפי קצתו, או כפי כלו,
בזמן אשר יגביל לו, ולא ימרה את דברו: הספורנו מלמדינו את ההבדל העצום בין אחיזת עיניים, שאין בה ולא כלום
לבין ניסים ונפלאות שהם יסוד התורה.
בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ועל צד הרמז נ"ל על דרך שכתבתי למעלה שמכת הברד והקולות
בא לפרעה על אשר לא רצה לשמוע בקול ה' בהדר ועל כן השמיע ה לאזנו קולות נוראים
ומבהילים ולכן היה מתודה דווקא בחטא זה ואמר ה הצדיק ואני ועמי הרשעים תחת אשר כחש
בה ויאמר לא הוא והיה חוטא בקול וסיפר לשון הרע על בוראו ע"כ נידון בקולות
כדרך שאמרו במצורע שמביא צפרים העושים מעשה קול לכפר על קול של לשון הרע וע"כ
נאמר כאן הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד וקשה לערבינהו ולתנינהו הקולות והברד יחדלון
או לא יהיה עוד אלא שכך אמר משה לפרעה מה תצעק אלי לאמר העתירו אל ה אם תשוב מדרכך
ולא תשמיע בחוץ קולך קול ענות בחרופים וגדופים כלפי מעלה לאמר מי ולכן, מי שבקולו
מכחיש את הקול, במידה כנגד מידה הוא יסבול מהקולות.ה אז ממילא הברד לא יהיה עוד כי
בסור הסבה יסור גם המסובב וז"ש כשהקולות שלך יחדלון אז ממילא הברד לא יהיה
עוד למען תדע כי לה הארץ כשתשוב בתשובה לא כאשר אמרת בתחילה מי ה': רבינו
בחיי מלמד אותנו שאחד מיסודי היסודות של האמונה היא במכת ברד. הרי ידוע
שהקב"ה ברא עולמו במאמר. בקול השי"ת. קול השי"ת שובר ארזים. חלק
מהקולות שהשי"ת רצה להמחיש שלח בקדמת ותוך כדי מכת ברד. כמו שאמרו חז"ל
לא נבראו רעמים אלא כדי לפשט עקמימות שבלב. ולפי שחטא זה היה בלשון
וידוע שחטא הלשון מגדיל עונות כנגד ג' ראשי עבירות והם ע"ז ג"ע ש"ד
וכל התורה בכלל כי כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כלה א"כ מן הראוי שבעל
הלשון יהיה נידון בכל המיתות כי עונש עבודה זרה בסקילה וכן עונש המגדף ועונש
שפיכות דמים בהרג ועונש סתם ג"ע בחנק ובת כהן כי תזנה בשריפה א"כ מצינו
שכל ד מיתות ב"ד שייכים בשלשה ראשי עבירות אלו ע"כ מן הראוי שבעל הלשון
יהיה נידון בכל המגפות הללו כי הוא שקול כנגד כולם וז"ש כי בפעם הזאת אני
שולח את כל מגפותי כי מצינו במכת הברד דוגמא לכל ד מיתות ב"ד סקילה באבנים
דוגמא לזה ירד עליהם הברד ואבני אלגביש וסקל יסקל אותם שריפה שנאמר ותהלך אש ארצה
הרג שנאמר יהרוג בברד גפנם ולשון הריגה אינו שייך בגפן אלא שרמז לאנשיהם היקרים
שנמשלו לגפן כד"א גפן ממצרים תסיע וחנק היינו ברבוי מים שירדו עם הברד כי אולי
נטבעו קצתם בשדה במטר הברד כי כל מי שנתחייב חנק או טובע בנהר כו: הנה כי
כן, יש כאן ממש מידה כנגד מידה, כי כל המכחיש בבריאת העולם, בוודאי יוצר לעצמו מצב
להתחייב בכל ארבע מיתות בית דין. הקב"ה הטעים את
המצריים מזה כדי ללמד את עם ישראל מה צפוי לכופר. והכה
הברד את מה שנתבכר תחילה תחת אשר שלח פרעה יד לשונו בהקדוש ברוך הוא בכורו של עולם
כדאיתא בספר נוה שלום ואגב זה הודיע לנו הכתוב שהפשתה והשעורה נכתה וגו אע"פ
שפשוטו משמע שבא להודיענו אגב שכשם שהוכתה הפשתה מצד היותה עומדת בקשיה כך הוכה פרעה
על קשי ערפו כגבעול זה מ"מ אגב אורחינו בא נמי להודיע מי ומי המוכים ולוקים
המקבלים נזק מן בעלי הלשון ומי הוא בן חורין מן בעלי הלשון באופן שיהיה הכל מדה
כנגד מדה שכל מי שמקבל נזק מן קול ענות של בעלי הלשון כנגד זה הוכו גם אותן צמחים
הדומים לו מן קול הברד וכל מי שניצול מן קול בעלי הלשון ניצולו גם מן קול הברד
אותן צמחים הדומים לו כי מהידוע שמן בעלי הלשון מקבלים נזק שני כתות כת אחת הם
הבכורים במעלה אשר רבים קנאים פוגעים בהם המתקנאים בגודל מעלתם ועוד שלגודל מעלתם
ביותר הם מתפעלים מן הלשון הרע לאפוקי מי שהוא מן קטני המעלות אין מתקנאים בהם כל
כך ואין שולחים בהם כל כך חץ לשונם ואת"ל שחציו נחתו בו מ"מ אינו מתפעל
כל כך ואינו מזיק לו כל כך כמו שמזיק הלשון לאנשי המעלה אשר להם משפט הבכורה היושבים
ראשונה במלכות שמים הלא מדה זו מצויה ברבת בני עמנו כי בעלי הלשון השמיעו אין נקי
כל איש חיל רב פעלים ובלשונם מפילים כל חומה גבוה וכל ארז אדיר בלבנון ינקבוהו
תולעת יעקב כת שניה הם העומדים כנגד בעלי הלשון כגבעול זה ואינו נכנע להם להיות מן
השומעים חרפתם ואינן משיבים אלא רוצה לעמוד כנגדם להשיב למחרפו דבר או המתפאר
במעלתו כי זאת קומתו דמתה לתמר אז ביותר הלשון הרע מזיק לו: דבר זה חידוש עצום ומחריד. הנה רבינו בחיי מלמדינו עד היכן מגיע ההרס של לשון
הרע, עד כמה יש להזהר ולהימנע ממנו ככל האפשר. והניצול
מן הלשון הרע הוא מי שהוא מן המאפילים שאינם מראים את עצמם בפני הבריות לקיים מה
שנאמר לך עמי בא בחדריך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם אע"פ שחץ שחוט לשונם עוברים
אפילו כמה חומות והיושב בחדרי חדרים וניצול מכל כלי זיין מ"מ אינו ניצול
מבעלי חצים אלו מכל מקום הצלה פורתא מיהא הוי כשאין האדם מתראה בפניהם במעלותיו
ואינו משיב למחרפו דבר ויהיה כאיש אשר אינו שומע לכך ספרה לנו התורה כי הפשתה והשעורה
נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול וקשה מאי קמשמע לן דאם בא להורות שלפי שהחטה
והכוסמת לא נכו ע"כ הכביד פרעה את לבו מ"מ למה הוצרכה ליתן טעם למה נכו
אלו ולא נכו אלו אלא לרמז לנו כשם שקול הלשון מזיק לבכורי המעלה ולעומד כנגדם כגבעול
זה כך הוכו מן קול הברד הפשתה והשעורה כי הפשתה גבעול עומד בקשיה והשעורה אביב
נתבכרה אבל החטה והכוסמת לא נכו כך כל המאפילים עצמם ואינן נראין לבריות במעלתם
ועושין את עצמם כלא שומעין אלו לא נכו וכן יתבאר בע"ה פרשת כי תצא על פסוק
ויתד תהיה לך על אזניך כי השתיקה עיקר כלי זיינו של אדם לנצח בה את מחרפיו: מזה צריכים ללמוד עד כמה גודל מעלת השומר פיו ולשונו, שומע
חרפתו ואינו עונה. ובזה מתורץ מ"ש כצאתי את העיר אפרוש את
כפי אל ה פירש"י לפי שהיתה העיר מלאה גלולים ומקשים כאן למה הקפיד דווקא במכה
זו אע"פ שלפי פשוטו י"ל שודאי בכל המכות הקפיד על זה ולא הוצרך משה
להודיע לפרעה אימתי יתפלל ואם תוך העיר או חוצה לה זולת במכה זו שאמר פרעה ורב
מהיות קולות אלהים שמע מינה שכל כך נבהל מן הקולות עד שרצה שיפסקו לאלתר ע"כ
הוצרך משה להודיעו שא"א שיפסקו לאלתר שהרי הוא צריך לצאת מן העיר תחילה ושם יעתיר
אל ה מ"מ גם לפי דרכינו רמז לו שחטא הלשון גרם לפרעה כי סר ה מעליו ואינו
רוצה להתראות אפילו למשה כל זמן שהוא במחיצה אחת עם פרעה על דרך שאמרו רז"ל
כל המספר לשון הרע אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור יחד שנאמר מלשני בסתר
רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו ע"כ
נאמר כצאתי את העיר אפרוש כפי אל ה לפי שהעיר מלאה גלולים כי כמו ששלח בו כל
מגפותיו לפי שלשון הרע מגדיל עונות כנגד ע"ז ג"ע וש"ד כך הזכיר
לשון מלאה גלולים להורות שחטא זה כולל גלולים הרבה וממלא כל העיר בכל מיני גלולים:
ויש אומרים שהוצרך להתפלל בשדה מקום שהמכה משמשת ביותר ונראה עוד לומר שהוצרך לומר
כצאתי את העיר שלא יחשדו פרעה שמיראת הקולות והברד ילך לאיזו בית להתפלל ע"כ
אמר לו כצאתי את העיר להראות לו גודל הנס שבכל מקום אשר תדרוך כף רגלו שם לא יהיה
ברד: כללו של דבר,
הפה של האדם יבנה אותו או יהרוס אותו. אדם לעמל יולד, לעמל פה. אשר מי שעמלו בתורה. המפתח לגאולה העתידה תלוי'ה בשמירת הלשון, כמה שנקפיד פחות לנייעס ולרכל, ככה
יבוא בן דוד עם הגואל הראשון לגאלינו גאולת הנפש וגאולת הגוף, השתא בעגלא דידן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה