בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
יש אנשים שסובלים משמיעה סלקטיבית.
המחלה הזאת היא מחלה ממארת. יתרו סבל ממנה הרבה. הוא שמע שהיהודים השתחררו מהעבדות
בזמן של המכות במצריים. ולא עשה דבר. הוא המשיך לשמוע על יציאת מצרים וקריעת ים
סוף. ועדיין כלום. רק אחרי מלחמת עמלק, הבין שאי אפשר יותר לשבת בשקט. חייבים לקום
ולעשות מעשה. הוא נרפא מהמחלה. הנה, המילה הראשונה של הפרשה היא, וישמע. כאשר יתרו
מתחנן למשה שיקים מערכת משפט הוא אומר "שמע" בקולי. ואחר כך נאמר וישמע
משה. הפתיחה של פרשת מתן תורה היא ועתה אם שמוע תשמעו. הקניין השני של הקניינים
בהם התורה נקנית בהם זה בשמיעת האוזן. הוי אומר, סוג של תנאי של קבלת התורה היא,
שלא תהי'ה שמיעה סלקטיבית. אמנם, לא די בשמיעה בלבד. אנחנו מחוייבים לשמיעה המביאה
לידי עשיי'ה. ואכן ההתחייבות הייתה נעשה ונשמע. ואכן, ה"נשמע", זה
המחייב הגדול. כי התורה שבכתב, הנראית, היא ככתב חידה. מרבית המצוות אין די
בכתובים ללמדינו איך מקיימים מצוות. לולא הנשמע מ"הלכה למשה מסיני", לא
יכלנו לקיים את המצוות. לכן השמיעה היא חובת החובות. וזה גם מובן מדוע חרש פטור מן
המצוות. כדי להיות יהודי צריכים לדעת לשמוע ולהקשיב, מתחילה ועד הסוף. אין קיצורי
דרך. כאשר נסלק את השמיעה הסלקטיבית מבתוכינו ונקיים את המצוות כמו שהקב"ה
מצפה מאיתנו, כמו שבעצם אנחנו מתחייבים פעמיים ביום בפרשה השני'ה של קריאת שמע,
אזי גם הוא יקשיב לקולות שלנו ונזכה שנית לראות ולשמוע מאלוקינו אני ה' אלוקיכם.
כה תאמר לבית יעקב. אלו
הנשים, כה תאמר בלשון הקדש, כה תאמר בנחת. וצוה לדבר אל הנשים תחלה ללמדן מוסר
ודרך ארץ ועוד כדי להמשיך לבן אל התורה והמצות ולומר להן ראשי פרקים מפני שאין
דעתן מיושבת כאנשים, ועוד שהאשה הטובה היא סבה לתורה שהיא יכולה להמשיך את בנה
לבית המדרש לפי שהיא מצוייה בבית והיא מרחמת עליו בכמה מיני געגועין כדי להמשיך
אותו אחר למוד התורה מנעוריו וגם כי יזקין לא יסור ממנה, ולכך ראויה האשה להתפלל
לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת שהיא מצוה מוטלת עליה שיתן לה ה' בנים מאירים
בתורה, כי התפלה יותר נשמעת בשעת עשיית המצוה ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי
תורה הנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, וכן דרשו רז"ל האי מאן דרגיל
בשרגי הויין ליה בנים תלמידי חכמים: ותגיד לבני ישראל. צוה להודיעם אזהרות ועונשים
וזהו לשון ותגיד דברים הקשים כגידין ועל כן הוא מלא ביו"ד ובכל המקרא לא תמצא
לשון הגדה אלא חסר כגון והגד נא לי מה עשית, והגד לעמי פשעם, אבל זה שנכתב
ביו"ד לכך דרשו בו דברים הקשים כגידין: רבינו
בחיי אומר לנו את היסוד של הבית היהודי. "בית יעקב", תלוי בנשים המחנכות
את צאצאיהן לתורה ולמצוות. רק אשה יראת השי"ת תוכל למלאות תפקיד חשוב זה.
ואהבת האם לבנה תמשוך אותו לבית המדרש. היא תדע לנתב דרכו שתהי'ה על מי מנוחות
וילמד ויצמח בתורה. אבל בזה לא די. גם להתפלל על בניה שיגדלו בעלי תורה. כי היא
תתפלל בזמן שהיא מקיימת מצווה. הוי אומר, האשה תבנה בלב הבנים אהבת תורה. לאחר מכן
הוא ישמע מאביו את כל פרטי המצוות ויקיימן על פי דקדוקיה ופרטיה.
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ובזה
תהיו סגולה מכלם כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כלם בשם
ה', ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו
וכאמרו כי מציון תצא תורה: וגוי קדוש, בלתי נפסדים, אבל תהיו קיימים לעד באיש, כמו
שיהיה הענין לעתיד לבא, כאמרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו
ואז"ל מה קדוש לעולם קיים, אף הם לעולם קיימים, וזה כי אמנם היתה כוונת האל
יתברך במתן תורה לתת להם אז כל הטוב העתיד, לולי השחיתו דרכם בעגל, כאמרו אז
ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב: רבינו הספורנו מלמדינו, המטרה
של יהודי בעולם הוא לשמש דוגמא חיה של קידוש השי"ת. שגריר של הקב"ה.
ממילא, כל מי שיודע שהוא נציגו הישיר של השי"ת בעולם חייב להתנהג בצורה
המתחייבת מכך. ואפילו שהפסדנו במו ידינו לאחר חטא העגל, עדיין נשארנו השגרירים
ומחוייבים להתנהג כממלכת כהנים וגוי קדוש.
זכור את יום השבת וגו', פירוש
שיזכרהו מיום ראשון, ולזה הקדים המאוחר, כי מן הראוי היה להקדים לומר ששת ימים
וגו' ואח"כ יאמר זכור, אלא נתכוין לומר שהזכירה תהיה מיום הראשון, על דרך אומרם
ז"ל שבכל יום יאמר היום יום אחד בשבת
וכו', פירוש ובזה יקדשו ולא יטעה בו, גם ירצה, לקדשו לשון הזמנה, על דרך אומרם
ז"ל מחד בשבא לשבא: גם ירצה על דרך אומרם ז"ל כי יום ששי שבו נברא אדם
הראשון וחטא ויצא חייב בדינו, בא יום שבת ונעשה סניגור לאדם לפני ה', ואמר רבון העולם
לא נהרג אדם מעולם וכי אני מתחיל וכו', וניצול אדם, וכשראה אדם כחה של שבת התחיל
לשורר מזמור שיר ליום השבת, לזה אמר ה' זכור, פירוש שיזכור את יום השבת, אשר
באמצעותו נתקיים אדם ויוצאי חלציו, וראוי להחשיבו כי הוא דבר המעמיד לכל איש
ישראל, ויקדשו, ותמצא כי מי שנעשה לו נס ביום אחד יהיה היום ההוא מכובד וחשוב
בעיניו תמיד מדי שנה בשנה, וזה יותר על בחינה זו, שהשבת עצמו הוא המציל, ולזה אמר זכור,
להיות הדבר רחוק מששת ימי בראשית: עוד ירצה על זה הדרך זכור את יום השבת, פירוש
הזכיר שמו של שבת, והטעם לקדשו, כי כשאתה מזכיר שמו של שבת ביום זה, בזה אתה
מקדשו, וזה הוא שיעור הכתוב, זכור את יום, ומה יזכור, שבת, וטעם לקדשו, כי שמו של
הקב"ה שבת, כמאמר רבי שמעון בר יוחאי, ואח"כ ביאר הכתוב מה יום מיומים,
ואמר ששת ימים וגו', כי ששת ימים וגו', הא למדת כי על יום שביעי של ששת ימי בראשית
הוא אומר: האור החיים הקדוש
מלמדינו איך זוכרים את יום השבת כדי לקדשו. כדי ששבת יהי'ה מקודש עלינו עלינו
להתחיל להתכונן מיום ראשון. וכל זאת שאנחנו חייבים את חיינו בעולם הזה לשבת קודש
אשר טענה לפני השי"ת לא להרוג את אדם הראשון בשבת, מאחר שטרם נהרג אדם בעול
אי פעם. הקב"ה הקשיב וקיבל ובזכות השבת קודש אנחנו קיימים. ממילא זה מחייב
אותנו לקדש ולכבד את השבת. זה מחייב כל איש מישראל ללמוד באר היטיב מהו כבודה של
שבת. ראשית, זה שאנחנו מונים וסופרים את ימי השבוע על פי השבת, זה כבר מכבד את
השבת. זה שאנחנו רואים מאכלים משובחים וקונים אותם כבר מיום ראשון, זה מכבד את
השבת. זה שאנחנו לומדים את פרשת השבוע ומכינים דברי תורה וסיפורי צדיקים, זה מכבד
את השבת. זה מעניין כבוד השבת. ועוד עלינו
לקדשו. זה שאנחנו לומדים הלכות שבת שהם "כהררים התלויים בשערה", זה
שאנחנו מתכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים בעדות "ויכולו
השמיים". זה שסעודת השבת נפתחת ב"זכרהו על היין", בקידוש, זה מקדש את
השבת. זה יסוד התורה ויסוד האומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה