בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
בני בינה, ימי שמונה קבעו. לכאורה זה
ברור מעל לכל ספק, חנוכה היא חג ההדתה. על מה נלחמו החשמונאים. על חופש הדת. לא
חופש מדת, אלא על הזכות לעבוד את השי"ת כפי שכתוב בתורה המסורה לנו על ידי
משה רבינו. שמא ישאל השואל, כוהני בית חשמונאי, חסידי עליון, קדושים וטהורים, מדוע
לא נשאר מהם זכר. מדוע נשמדו. אמנם לגבי חנוכה, בני בינה היו. לקבוע שמונה ימים
אשר מרמזים לימי מילה אשר היוונים השביתו. במשך של שמונה ימים, חייב להיות לכל
הפחות שבת אחת, אשר היוונים עמדו על כך שבני ישראל יחללוהו. ובימים שבהם קבעו את
חנוכה חייב להיות גם ראש חודש אשר היוונים ביטלו. כל זה לזכותם. אבל, זה שלא מסרו
תיכף ומיד את המלוכה בחזרה לבית דוד ולזרע של יהודה, על זה לא כופר. מרן החתם סופר
מציין, שלכן, רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה לא ייחד מסכת לחנוכה. וכמעט שאינה
מוזכרת במשנה. וכצאצא לבית דוד עמד ולא מחל על כבוד המלכות, כי מלך שמחל על כבודו
אין כבודו מחול. מעבר לכך, רק דורותיים אחרי חנוכה, הצאצאים של חסידי העליון, שוב
מתיוונים ונהיים צדוקים. עד שהם כמעט מכלים את כל תלמידי החכמים שהיו באותה דור. ללמדינו
שאין ביטוח ליראת שמיים. יוסף סונט באחיו, את האלוקים אני ירא. כאילו שהוא שואל,
מה אתכם. אתם בסדר כשזה נוגע ליראת שמיים. אבל, מלבד יהושע, שכנער אשר לא מש מתוך
האוהל, צאצאי יוסף שנהיו מנהיגים גרמו לדי הרבה נזק. עיין ערך ירבעם ואחאב.
ללמדינו עד כמה צריכים לחנך את עצמינו פנימה על יראת שמיים. לגרש את חשכת הטפשות.
לגרש את תאוות ה"ניוס והמנייעס". להתעמק עמוק עמוק בענייני יראת שמיים.
לקבוע איתים בספר חובת הלבבות. ולמלאות את החובות. להפיק את הלקח האמיתי של פרשת
מקץ. לשים קץ לכל מיני החושך אשר עופפים את מחנינו. להביא אור. אור של תורה. אור
של מצוות. אור של מעשים טובים ואזי בעל הדעה והבינה יפרוש עלינו אור של גאולה
שלימה בבית נכון ונשא, במהרה בימינו, אמן ואמן.
ויריצוהו מן הבור, כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו כי קרובה ישועתי לבא
וכאמרו לו עמי שומע לי וכך היה ענין מצרים כאמרו כי גורשו ממצרים כאמרם ז"ל שלא
הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו', וכן אמר לעשות לעתיד כאמרו ופתאום יבא אל היכלו
האדון וכו': עוד עניין של הפרשה הקשורה
באופן זה לחנוכה. הספורנו מלמדינו שכל ישועת השי"ת היא כהרף עין. יש רק לפקוח
את העיניים. בעת שגרשו את היונים מבית המקדש עד שמצאו והדליקו מנורה טהורה, הי'ה
כהרף עין. לזה יש לנו לצפות. הקב"ה הורה לנו דרך נעים זמירות ישראל ששיבת
ציון היא כחלום. יש לנו ללמוד ולדעת את אשר מוטל עלינו לצפות. פתרון החלום. היום
שאנחנו בין החסף טינא ופרזלי של אצבעות הרגל, ודאי שמי שנאמר עליו משם רועה אבן
ישראל, האבן, של כוח מסירת התורה מאב לבן, זאת הכוח אשר מתרבה בימינו. לומר,
שקרובים אנו יותר מאי פעם לאבן (כוח האחדות של לימוד תורה יחד בתוותא חדא של אב –
בן) שייחתך מההר (מי יעלה בהר ה') וישמיד את הצלם.
אשר האלהים עושה. מה שעתיד לעשות הגיד לפרעה. כי על המלך תלויים תקנות המלכות. הנה הרשב"ם מודיע יסוד היסודות. המלך הוא שמוביל את
העם. כאשר המלך מכיר שהוא בעצמו רק מובל אזי, ממנו יראו וכן יעשו. לכן, הקב"ה
גילה סודו לעבדו, יוסף צדיקא, בעל האמונה והבטחון, כדי לעשות סדר בעולם. לומר למלך
בשר ודם שידע ויכיר שיש מי שמסדר עולמו. הוא מודיע מראש כדי לתת אפשרות קיום. כעת
אפשרות תלוי'ה בפרעה. בלית ברירה הודה פרעה שיש מלך שהוא מלכי המלכים. וממילא מינה
את עבדו היודע לכוון אורחות בוראו להנהיג את העם, כדי שיתקיימו.
וטעם הנמצא כזה. בעבור
שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים, לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם,
על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו כי רוח אלהים
בו. ואחרי שהודו, אמר ליוסף: אחרי הודיע אלהים
אותך את כל זאת, כי מאשר היה הפתרון טוב
ונכון בעיני פרעה ובעיני עבדיו היה בעיניהם כאלו כבר בא הכל כמו שפתר להם: ויתכן שירמוז
"את כל זאת" גם למה שספר לו שר המשקים. וכמוהו ויספר ללבן את כל הדברים האלה,
הברכות הנזכרות קודם לכן. אמר, אחרי שהודיע אלהים אותך החכמה הגדולה הזאת לפתור כל
החלומות הנעלמים והסתומים, ולא יפול דבר מכל דבריך, אין נבון וחכם בכל ענין כמוך, וראוי
אתה לנהוג שררה ומלכות ולהיות לי למשנה. הרמב"ן מבאר לנו, מתי יש להיות גמישים. מתי חוקי בשר
ודם יש להסירם לגמרי. חכמה בגוים תאמין. מה שהי'ה מובן לפרעה, שזר נמכר לעבד, מי
שישב במאסר, אבל, יש בעצותיו להושיע כעת את נבכי העם, אזי החוקים בטלים ומבוטלים.
הוי אומר, יש לחשב מחדש מה הם הקריטוריונים האמיתיים לכל המינויים, לאלו אשר
עומדים להנהיג עם. את מי ראוי להמנות לשררה, לא זה שיש לו דרגות ופרופסורות. לא זה
שיש לו נסיון עשיר מתוך חיי הרפתקאות. יש למנות את מי שיש בו רוח אלוקים, מי שיכול
לבצע תכנית שיש בה תבונה. מי שדיני ואורחות התורה הם נר לרגליו. ברגע הקריטי ביותר
למצרים הבין פרעה המצרי שזה הקריטוריון המנצח. הבנה זאת נסתרה מדורינו, דור
הפרוטקציוניזם. יתכן שנראה את היסוד, מי ראוי להמנות פרנס על הציבור, חכם נבון
וירא אלוקים – ובר ביצועים, ואמנם כך ננהג,נקרב לציון את הגואל.
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. דרשו רז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שהרי יעקב קודם ששלח
לבנימן הקדים להתפלל: ובמדרש ואל שדי יתן לכם
רחמים, מה שראה לברכם באל שדי ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהוא במעי אמו עשו
מריב עמו שנאמר (בראשית כה) ויתרוצצו הבנים. ברח מפני עשו ללבן ונצטער, שנאמר (שם לא)
הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה וגו', כיון שנמלט מלבן בא עשו להרגו, באה לו צרת דינה
וצרת רחל, בקש לנוח מעט בא לו רוגזו של יוסף. הוא שכתוב (איוב ג) לא שלותי ולא שקטתי
ולא נחתי ויבא רוגז. ולא היה מקבל תנחומין שנאמר וימאן להתנחם, מיד באה לו צרת שמעון
ואח"כ צרת בנימן, לפיכך התפלל באל שדי מי שאמר לעולם די יאמר לצרותי די. וכן דרשו
רז"ל (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב וגו'. אלהי יעקב ולא אמר
אלהי אברהם ויצחק, מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה. יוסף בבית אדוניו עלה לגדולה וזכה שכל הבית וענייניה היו
תחת ידו כי שם שמים שגורה בפיו. הנה, כאשר ירדו האחים בפעם הראשונה למצרים יעקב
אבינו לא התפלל עליהם. בדיוק כמו שהי'ה כאשר שלח את יוסף לראות את שלום אחיו.
מדרכים כאלו לא חוזרים בשלמות. ר' יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות ואל שדי יתן לכם
רחמים וכמו דכתיב (שם קו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. לפני האיש זה הקב"ה
כמש"כ (שמות טו) ה' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם. אלו עשרת השבטים. אחר ואת בנימן,
זה שבט יהודה ובנימן, ואני כאשר שכלתי שכלתי, שכלתי בחורבן בית ראשון שכלתי בחורבן
השני לא אשכול עוד, (ב"ר). מה שדרש רבי יהושע בן לוי האיש זה הקב"ה אפשר
שכוון על מדת רחמים. ואמר ואל שדי יתן לכם רחמים זה הקב"ה, כלומר יתן לכם שמו
שהוא מדת רחמים. כי כל מה שמגיע מאת
הקב"ה זה רחמים וחסדים. ובא לבאר כי
הנביא נתן דעתו בתפלתו גם לדורות בקבוץ גליות שהשכינה שורה עמנו בגלות תתעלה ותתייחד
עם הרחמים. ואפשר ג"כ שכוון על מלת האיש מפני שאי אפשר להבין זה על יוסף, שכבר
אמר וקומו שובו אל האיש, ודי שיאמר יתן לכם רחמים לפניו ומה טעם שיחזור האיש פעם אחרת.
ומפני שדברי הנביא מיוסדים על קו המכוון, אף כי בתפלתו, על כן הוצרך לדרוש לפני האיש
זה הקב"ה שהוא אל שדי, והוא כאלו אמר יתן לכם רחמים לפניו. ומה שלא אמר לפניו
כדי ללמדנו כי קרא בכאן לאל שדי האיש, וכן מצינו (שמות טו) ה' איש מלחמה. ובמדרש שיר
השירים (שיר א) אשכול הכופר, בן נזירא אמר אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו: דברי רבינו בחיי הם אבן יסוד, לנו הבנים המזכירים שלושה
פעמים ביום, זכור לנו חסדי אבות. כדי לפעול שהקב"ה יזכור לנו חסדי אבות, יש
לנו לדעת שיש להתפלל על כל ענין וענין. הנה, יעקב אבינו, מתוך שהתפלל זכה לראות
שוב את יוסף. גם לפני שפגש את עשו ולפני הליכתו לבית לבן התפלל והצליח. עלינו
לתפוס דרכי אבות, כדי להצליח בכל ענין וענין יש להתפלל להצלחתו. הקב"ה רוצה
להעניק לנו עוד ועוד, כל מה שיש לעשות זה לפתוח את הלב והפה ולבקש ולהתחנן. השאר
הקב"ה כבר יעשה ממילא.
את האלהים אני ירא, ולכן אניחכם להוליך לבתיכם די מחיתכם. זה היסוד של ירא שמים, הגשמיות של השני זה הרוחניות שלו. כאשר אדם זורע
גשמיות הוא יכול לקצור רוחניות. גדולה לגימא המקרבת. דווקא מתוך אשל אברהם קראו
רבים בשם ה' א-ל עולם. זה יסוד של חברה מתוקנת. לכן, עלינו ללמוד באמת מיוסף הצדיק
אשר בחן את האחים במבחנים מן הקשים ביותר. יסוד המבחן לדעת עד היכן יראת השמים
שלהם מגיע. זה יסוד של היראת שמים שלנו, לדאוג לרווח הגשמי של זולתינו, ממילא יפרח
רוחניותו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה