בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
ספר הגאולה. התחדשות. כאשר אנחנו
פותחים בספר חדש, יש לנו הזדמנות להתחיל מההתחלה. ההתחלה מתחילה בסוף, סוף של
תקופה הראשונה במצרים. יעקב אבינו יורד, שולח את יהודה לפתוח ישיבה קדושה, ברוח של
לימוד התורה בארץ הקודש. הנכדים והנינים מתחנכים לתורה ולמצוות. עם ישראל גר
בהפרדה מוחלטת, בארץ גושן. אידלי'ה של ממש. סוג של ימי השמיים על הארץ. ואז, הכל
מתהפך. עם ישראל נאחזים בכל ארץ מצרים. כמו שנאמר ויהי שם, מלמד שהיו בני ישראל
"מצויינים" שם. הצטיינו במדעים ובשאר העניינים. דבר שבדרך כלל לאחר זמן
מושך את שנאת הגויים. אגב, את הלקח עדיין לא למדנו. כל מקום שיהודים היגיעו לשם
במשך הכמעט אלפיים שנה האחרונות, התערבנו חזק מידי בתוך האוכלוסיא המקומית,
הצטיינו בכל המקומות המרכזיים בתעשי'ה ובמדעים, עוררו קנאה והמיטו על עצמם אסון.
אז, ברגע ש"וימת יוסף ואחיו וכל הדור ההוא", כאשר בני ישראל שכחו צור מחצבתם,
גם פרעה "שכח" את יוסף. מכאן ואילך זה התדרדר במדרון. אבל, לא נוכל
להאשים דווקא את המצרים שעשינו להם סוג של "ניקור עיניים" והבאנו את זה
על עצמינו בנסותינו להיות יותר מצרי מהמצרים עצמם. לכן, כאשר קם מלאכי בנבואה
האחרונה ומתחנן אילינו, שובו בנים שובבים, הובן על ידי יהודים קדושים אשר מונחים
ביינה של תורה, שהשבועות הקרובים של שובבי"ם ת"ת, הם מסוגלים ביותר
להתעורר בתשובה ולהתנער מעפר הגלות. כל מה שעלינו לעשות זה לפתוח את הפתח של כחודה
של מחט. כדי שנוכל לחדור למעמקי הלב כדי לנקות את כל מה שהצטבר שם וזקוק לנקיון.
קצת להשיל מעלינו את אדרת הנוכרי שהתעטפנו בו, להתנתק מכל חוקות הגוים. ההשתעבדות
לבידור קל, נייעס ועוד כהנה וכהנה. כאשר נזעק מתוך מעמקי העבודות
"הזרות" לרוח ישראל סבא שהשתבעדנו איליהם, אזי נוכל לזעוק אל הקב"ה
ביושר וישלח לנו את מי שיפקוד אותנו ויוציאנו קוממיות לארצינו בבניין בית המקדש
במהרה בימינו, אמן.
הבה נתחכמה לו. יש
חכמה טובה ויש חכמה רעה, החכמה בתורה ובמוסר היא חכמה טובה והחכמה בעניני ערמימות
היא חכמה רעה, וזה התחכמות לא חכמה כי לא אמר הבה נחכמה ואמר הכתוב אל תתחכם יותר,
הזהיר על ההתחכמות הזה שהוא מן החכמה הזאת, כי לא אמר אל תחכם יותר, וההתכחמות הזה
הוא שבאו עליהם המצריים בעלילות, תחלה בממונם הוא שכתוב וישימו עליו שרי מסים,
העלה עליהם מס כבד והיה מראה להם כי אין זה מצד איבה כי דרך מלכי הארץ להטיל מס על
אנשיהם, הנה, פרעה בא בהתחכמות, כמו שנאמר חכמים הם להרע ולהיטיב לא
ידעו. רבינו בחיי אכן מאיר עינינו איך השעבוד התפתח. זה מתחיל בלהסביר שהוא מחשיב
את היהודים כשווה בין שווים. אבל, כמו בשאר כל המשעבדים יש שהיו שווים יותר ויש
ששווים פחות. ואח"כ גזר עליהם שעבוד בגופן הוא שכתוב ויעבידו מצרים
את בני ישראל בפרך, הפקיר פרעה את ישראל שכל אחד ואחד מהמצריים יהיה לו רשות לקחת
מישראל לעבוד עבודתו זהו שאמר בפרך, והפרך הזה הוא שהיו מעבידים אותם שיביאו העפר
ויעשו החומר והלבנים ושיבנו הבנין ולא היו נותנין להן אלא התבן ואחר כך הוסיף
בגזרה ומנע מהם התבן שנאמר ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו, ואח"כ הוסיף
בגזרה ומררו את חייהם בעול כבד ונמאס יותר מזה, וזה שכתוב וימררו את חייהם בעבודה
קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה, כלומר מלבד עבודת פרך שהזכיר בכתוב הראשון
שהיא עבודה קשה בחומר ובלבנים עוד מררו את חייהם בכל עבודה בשדה, והעבודה בשדה היא
חפירת המקומות בשדותם והוצאת הזבלים, וזהו שאמר את כל עבודתם, כלומר מלבד עבודתם
אשר עבדו בהם בפרך: לאחר שעם ישראל התרגלו שחומסים אותם, ויהודונים
שביניהם שהסבירו מדוע המיסים ההם צודקים, חטפו גם הם בגופם. כי לאחר שהמצרים
הרגישו שאין בעם ישראל מי שיקום וימרוד, יכלו ללכת עד הסוף. ממש כמו ניקולאי ימח
שמו. אבל, אחרי שעם ישראל הושמו כנחותים, כתת אנוש, מכאן ועד לשעבוד גמור הדרך
קצרה. והנה פרעה הרשע כוון בכל מיני ענוין אלה להתיש כחם של ישראל
ולהמעיט זרעם שלא יפרו וירבו שהרי היגיעה מתשת כחו של אדם וממעטת הזרע, ולפי שראה
שלא היו מתמעטין בכל זה אבל היו מתרבין כמו שנאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה, לפיכך
גזר עליהם הריגה, וידוע כי אלו רצה לצוות להרגם כאחד היה אפשר לו זה, אבל מפני
שיהיה הענין בגידה גדולה שיהרוג מלך את אנשיו אשר באו לדור בארצו על אמונתו ותהיה
זאת למלך לחרפה בתוך העמים, על כן לא רצה להרגם בפרהסיא אבל רצה להתחכם עליהם
להאבידם בסתר ובחשאי ושלא יודע החמס הנעשה בהם, ולפיכך צוה הדבר לשתי הנשים
המילדות שיהרגו את הזכרים על האבנים וזהו שכתוב ויאמר מלך מצרים למילדות וגו' אם
בן הוא והמתן אותו, וצוה עליהן שיסתירו הענין ולא יגלה זה לשום אדם כדי שיהיה הדבר
סוד מן הכל אין צריך לומר מן המצריים אשר יחוש להם יותר אלא אפילו מישראל ואפילו
היולדות אמות הילדים בעצמן, שהרי אפשר למילדת לטעון ליולדת כך נולד מת. הנה, רבינו
בחיי מראה לנו באופן מוחש איך שהשואה התפתחה. היטלר ימח שמו לא חידש כלום. פרעה
כבר עשה את הכל. הוא שלט בראשית דרכו על הממון, אחר כך על הגוף עד ששלט על נפשם.
הכל בתכנית זדונית של השמדת עם ישראל. אבל, מה לעשות, להקב"ה היו תוכניות
אחרות לגמרי. אכן, הקב"ה כבר הקדים לאברהם אבינו שגר יהיה זרעך ועבדום ועינו
אותם. אם היו יהודים מאמינים בני מאמינים, הם היו אומרים לשם ייחוד קודשא בריך הוא
ושכינתי'ה, הנני מוכן ומזומן לקבל את ייסורי ועינו אותם בשמחה. וכאשר
ראה פרעה שגברה על המילדות יראת ה' יתברך יותר מיראת המלך והיו מחיות את הזכרים
וההתחכמות הזה לא שוה לו הוצרך לגלות הענין למצריים וזהו שכתוב ויצו פרעה לכל עמו
וגו', ועדיין ישראל לא היו יודעים בזה כלל כי כשהיה ישראל אבי הילד מתרעם אל המלך
או אל השופט אומרים לו הבא עדים ואעשה לך נקמה, ואח"כ נתפרסם הענין לכל העולם
ואפילו לישראל והיתה הגזרה גלויה לכל המצריים היו נכנסים בבתים במצות המלך ומחפשים
הילדים בלילות פן יצפינו אותם אמותיהם וזהו שכתוב ולא יכלה עוד הצפינו וגו', למדך
הכתוב שכל אשה ואשה מנשי ישראל חדשי עבורה נודעים למצריים החוקרים מצד המלכות כי
יחקרו הדבר ודבר לא יכחד מן המלך והיו באים במלאת ימיה ללדת עד שאלו רצתה להצפין
את בנה אין לה רשות: הנה כי כן למדנו שלרשעות של המצריים לא היה גבול. לא
היו להם מעצורים. עשו ממש כמעט כל מה שהנאצים ימח שמם עשו. וגם אז העולם ראה, ידע
ושתק. כי סך הכל במי הם פגעו, בעם ישראל. והנה כל
ההתחכמות הזאת שעשו בנסתר ובנגלה לא הועיל להם כלום והיתה הברכה משתלחת בזרעם
ברבוי גדול כצמח השדה, הוא שכתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכן אמר הנביא
רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי, ואע"פ שהשליכו בניהם ליאור הנה המושיע
נצל בסבה מאת ה' יתברך כי לה' התשועה וההצלחה וכל הסבות מאתו, והוא יתברך הפר עצתם
והאביד חכמתם כענין שכתוב משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. וכמו כן יארע לנו בגלותנו
זה בכל דור ודור חושבים עלינו מחשבות רעות והם מתחכמים להאבידנו מן העולם, ואין לאל
ידם כי לא כן מחשבות הש"י וכמו שדרשו רז"ל וכאשר יענו אותו כן ירבה אמר
הקב"ה אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה: כאן רבינו בחיי מרחיב
את נסתרות דרכי השי"ת. הרי כל מאודם ורצונם של המצריים להשמידינו. לא די שלא
הצליחו בתכנית, הם היו סוג של גורם של הצלחת עם ישראל בעתיד. ראשית כל, עם ישראל
קמה לתחי'ה. הנה, בדיוק מה שקרה להם בהתחלה, הם יענו והקב"ה יפריץ. אבל, היות
שרק היו חכמים להרע ממילא, חזרו על אותה טיפשות במכת צפרדע. שהביאו על עצמם את
המכה. ואמרו במדרש תהלים למנצח על מות לבן, האויב תמו חרבות לנצח,
שאל פליפוס את רבי אלעשא לא כך אמר הנביא כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות
כה אמר ה' אלהים המה יבנו ואני אהרוס, וכל מה שבנינו קיים, אמר לו לא דבר הכתוב כנגד
הבנין אלא כנגד העצות שכל זמן שאתם יושבים בכל שנה ושנה וחושבים לכלותנו הוא הורס
עצתכם, אמר לו חייך כך הוא אנו יושבין בכל שנה ושנה לכלותכם ואתי חד סב מבטל לן.
וכשם שהרעו המצריים לישראל תחלה בממונם ואחר כך בגופם כך מדד להם הקב"ה מדה
כנגד מדה ונפרע מהם תחלה בממונם הוא שכתוב וימת כל מקנה מצרים, ואחר כך נפרע מגופם
שנאמר כי היה השחין בחרטמים ובכל מצרים אחר כך נפרע מהם במיתה שנאמר כי אין בית
אשר אין שם מת: ובמדרש הבה נתחכמה לו לעם, הבה נתחכמה לו למלכו של עולם, אם נשרפם
הם בני אברהם שנצל מכבשן האש, אם נהרגם הם בני יצחק שנצל מן החרב, אם נסקלם באבנים
הם בני יעקב שנתעלה באבן, שנאמר משם רעה אבן ישראל, ועוד מלכותם נמשלה לאבן, שנאמר
ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא, אלא נשליכם במים שהרי נשבע שלא
יביא מבול לעולם לפיכך הטביעם במים שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם בתבשיל שבשלו בו
נתבשלו, וכן אמר הנביא גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם: ללמדינו, שהכל בא מאת השי"ת
בזמן שהקב"ה הקציב שזה יבוא. ממילא עלינו להעמיק את האמונה ב"כל מה
דעביד רחמנא לטב עביד" עד שיביא עלינו את הטוב האמיתי והשלם.
מן העבודה, פירוש
לא שצעקו לאל שיושיעם, אלא צעקו מן הצער כאדם הצועק מכאבו, ומודיע הכתוב כי אותה
צעקה עלתה לפני ה' והוא אומרו שועתם וגו' "מן העבודה" פירוש "מצער
העבודה", וישמע ה' את נאקתם פירוש הרמת קול כאבם: עוד ירצה על דרך אומרו מן
המצר קראתי יה ענני במרחב יה, כי אחת מהתפלות המתקבלות היא תפלה שמתוך צרה, וכן
הוא אומר קראתי מצרה, והוא אומרו ותעל שועתם וגו' מן העבודה פירוש לצד שהיתה מצרת
העבודה, וכפי זה שועה זו היא תפלה, וצעקה כאב הצרה, הנה היא רמוזה באומרו מן
העבודה ויזעקו ובזה ידויק על נכון טעם ששינה הכתוב לשונו שהתחיל לומר ויזעקו ותעל
שועתם וגו', שהיה לו לומר ותעל זעקתם וגו', אלא נתכוין לומר שהם זעקו מהצרה וגם
שועו לה' כאומרו ותעל שועתם, וכפי זה שיעור הכתוב הוא על זה הדרך ותעל שועתם ששועו
לאלהים מן העבודה: עוד אולי אומרו "מן העבודה" ירצה שלא הגיעה השועה
לפני ה' ע"י אמצעי, אלא ביושר עלתה "מן העבודה אל האלהים" שלא על
ידי בעלי כנפים יגיד דבר: האור החיים הקדוש מחדש לנו
משהו מדהים. שכאשר יהודי בצרה והוא צועק מכאב אמיתי, הקב"ה שומע, מקשיב
ומושיע. כי אין חזק יותר מזעקה אמיתית. עוד דרך של צעקה זה
צעקה של מתוך הצרה. תוך כדי המשבר וההרגשה הקשה. תוך כדי העינוי. תפילות וזעקות
אלו נענים ומתקבלים ברחמים וברצון, מפני שהם אמיתיים לגמרי. יסוד היסודת של הגאולה
היא לצעוק ולהתחנן להשית. זעקות אמיתיות. מתוך מעמקי הלב על השפל של עם ישראל ועל
גלות השכינה, על חולים המתייסרים בייסורי איוב, על מעוכבי זיווג הממתינים לבנות
בית נאמן בישראל. ברגע שנזעק באמת, השי"ת יענה לתפילה וכימי צאתנו מארץ מצרים
יראנו נפלאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה