בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
בנוהג שבעולם, הנותן
מתנה עוטף אותה כראוי ומשתדל להגישה בצורה הכי מתקבלת על הדעת. לפעמים קורה, שיש
למתנה כמה עניינים צדדיים. כמה נקודות הקשורות. נותן המתנה, בדרך כלל לא יצא מגדרו
להבהיר ולהסביר את הדברים הנלווים למתנה, לטוב ולמוטב. הוא יסמוך על שיקול דעתו של
המקבל שילמד ויבין איך להסתדר עם המתנה והגרורות שלה. הקב"ה אינו מתנהג כך.
כאשר הקב"ה נתן לאברהם אבינו את ארץ ישראל במתנה, בזמנו, זה כלל את ארץ סדום
ועמורה, לטוב ולמוטב. מצד אחד, ארץ אשר נכתב עליה שיא כגן עדן לפירות וכמו מצריים
לירקות ולצמחים. מצד שני, ארץ שכבר נכתב שאנשיה רעים וחטאים לה' מאד, הוי אומר
שניתן הי'ה לשער שמשהו עלול לקרות לכל הפחות לאנשי סדום. כך, למרות שסדום מבחינת
האדמה היא המעולה שבמעולים, אי אפשר לדעת מה העתיד טומן בה. כעת, כאשר הקב"ה
חייב לטפל באנשי סדום ובאדמתם, הקב"ה בוחר ליידע את אברהם. הוא בוחר ללמדו את
טיבה של ארץ ישראל. אברהם שיצווה את בניו ובני ביתו לשמור תורה ומצוות למען ובעבור
שהברכות יתקיימו, מלמדו להגיד לבנים מהי המסקנא המתבקשת, כאשר אינם שומרים תורה
ומצוות. כאשר יסורו מן הדרך הישרה, עד כדי כך שלא יהיו ביניהם צדיקים שיגנו עליהם,
אזי יגורשו מ"ארמונו של המלך", מארץ ישראל. שומה עלינו ללמוד וללמד,
זכות קיומינו בארץ היא בזכות שמירת תורה ומצוות. קיומה בדרכי נועם, בדרכים בה
מקדשים שם שמיים. בה מרבים חיילים לצבא של הקב"ה. חיים שלא מזיקים לאיש בשום
אופן ובשום צורה. רק כל הקב"ה יקיים את הבטחותיו, ואת ההבטחה להביא גואל צדק
במהרה בימינו, אמן ואמן.
באלוני ממרא. הודיענו המקום שבו נמול, ושם נתן לו שכר באותו מקום עצמו בגלוי שכינה. ומצינו
שהשכינה נגלית לנביאים, באש ברוח במים ובארץ. באש למשה על יד הסנה, שנא' וירא והנה
הסנה בוער באש, גם לכל ישראל בסיני הוא שכתוב ודבריו שמעת מתוך האש, וכתיב ומראה
כבוד ה' כאש אוכלת. ברוח לאליהו, שנא' ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים וגו'
והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים וגו'. וכן באיוב ויען ה' את איוב מן
הסערה. במים ליחזקאל, שנא' ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על
נהר כבר, וכתיב ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים. בארץ הוא שכתוב מלא כל הארץ
כבודו, וכתיב והארץ האירה מכבודו. וכאן נגלה לאברהם באילן, והוא שכתוב באלוני
ממרא. וממרא הוא אחד מחבריו, שכן כתיב באברהם והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי
אשכול ואחי ענר והם בעלי ברית אברם, והיה יכול לומר בערבות ממרא ואמר באלוני ללמדך
שהיו שם אילנות. וממה שאמר והשענו תחת העץ, למדנו שלא היה שם אלא אילן אחד. ולמה
נגלה לאברהם באילן, לפי שבשרו שיוליד אחרי זקנתו כאילן זה שכתוב בו כי יש לעץ תקוה
אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו לא תחדל אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו. מריח מים
יפריח ועשה קציר כמו נטע, ועוד שהצדיקים נמשלו לעץ, והוא שכתוב והיה כעץ שתול על פלגי
מים. וכן פירש רבינו חננאל ז"ל: רבינו בחיי מלמדינו,
כאשר מישהו עושה מעשה טוב הראוי לקבלת שכר, צריכים לעשות את זה מיד. באותו זמן
ובאותה מקום. לא לדחות ולא לשלוח למקומות אחרים. זה סוג של "לכשאפנה
אשנה", שבדרך כלל יוצא שלא פונים ולא לומדים. מעבר לכך, יש גם להזכיר את
המסייעים. גם הם ראויים להכרת הטוב. לכן, כאשר אברהם אבינו קיים מצווה באלוני
ממרא, בעצת ממרא, קיבול שכרו במקום. ושכר מצווה – מצווה, תגמולו היתה מצוות הכנסת
אורחים. והכל מכוון. תחת העץ, ללמד שהוא עדיין עץ עושה פרי למינו (שלא כישמעאל שלא
הי'ה בדיוק מהמין של אברהם אבינו...). יתר על כן, הוא מלמד שאין לנו עלל מי להשען
אלא על ה"עץ חיים", תורתינו הקדושה והטהורה, שרק דרכה יש קמח ויש מים.
על אודות בנו, פירוש לבל יצא לתרבות רעה וישתקע באמונות רעות בצאתו מבית אביו, וסוף כל סוף
בנו הוא: עוד ירצה על אודות בנו, אשר ייחסה אותו שרה להגר כאומרה האמה ואת בנה
וגו' בן האמה, ובא הקב"ה והצדיק דברי שרה ואמר לו כל אשר וגו' שמע בקולה, ואל
תחשוב אותו בנך והוא אומרו על הנער וגו', עקר לו שם בנו ואמר לו כי ביצחק יקרא לך
וגו', ובן זה על שם אמו יקרא והוא אומרו וגם את בן האמה וגו', ותמצא שחזר אברהם והודה
לדבריהם דכתיב וישכם אברהם וגו' ואת הילד וגו' ולא אמר ואת בנו כי העיד הכתוב על
אברהם: כאשר אנשים מתחבטים איך יש להתנהג עם ילד שסר מן הדרך
הישרה, בא האור החיים הקדוש ומאיר עינינו. ראשית לכל, שרה, ניסתה להפוך את הקערה
על פיה. יש כאן שפחה ובנה. הם לא קשורים למשפחת אברהם אבינו. כעת שהם הפכו להיות
למכשול ולרועץ יש להשליכם. אבל, אברהם אבינו קשה הי'ה לו לקבל את הדברים. אצל
אברהם במחשבה, הוא בנו. על זה התפלל אברהם, לו ישמעאל יחי'ה לפניך. בא הקב"ה
ועשה כאן סדר. בן יהודי, הנולד מאמא יהודי'ה, הוא נחשב כבן. עליו לא סוגרים דלתות.
אותו מקרבים. עליו מוסרים נפש כדי להחזירו למוטב. ישמעאל, אינו כזה. הוא בן האמה.
בן השפחה. הוא הפרעה להתפתחות של כלל ישראל. אותו יש לגרש ויפה שעה אחת קודם.
והנה איל אחר נאחז בסבך, ובזה הבין שנזדמן לו האיל ברצון האל ושלא היה בו שום חשש של גזל כיון שראה שלא
היה שם איל קודם לכן ואחר זה תכף ראה זה האיל נאחז בסבך: תחת בנו, תמורת מה שהיה
בלבו לזבוח את בנו על דרך ודובר אמת בלבבו: רבינו
הספורנו מלמדינו, אברהם אבינו התכוון בכל מאודו ונפשו להקריב את יצחק לקרבן
להשי"ת. כעת, ידוע שהאבות קיימו כל התורה כולה, ממילא ידע באר היטיב
שהקב"ה אינו מקבל קרבנות גזולים. אי לכך, היות שכל מה שעבר עליו בדרך לעקידה
סימן לו שהכל נעשה בהשגחה. אם כן, איל זה שמצא, אין בו חשש גזל כלל ועיקר. ממילא,
הוכשר איל זה להיקרב תמורת יצחק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה