בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
אין זה. אחד
מהיסודות של יהדות כהלכתה היא, מאד מאד הוי שפל רוח. יעקב אבינו, כאשר הוא מניח את
היסוד הרוחני של בניין בית המקדש, הוא אומר אין זה. דהיינו, רק מי שיודע שהוא
"אין בו", רק הוא, תפילותיו יתקבלו. במדרש בפרשת בהעלותך, מובא משל על
תפילה, למלך שהי'ה לו יועץ חכם, אך מצד שני הוא הי'ה כפרי פשוט. המלך חפץ הי'ה
לאכול בבית הכפרי וקבעו זמן. הכפרי הכין אוכל פשוט בכלי חרס פשוטים. כאשר היועץ
ראה מרחוק את פמליית המלך, ההוד וההדר, הלך והטמין את כל הסעודה. כאשר המלך נכנס
לבקתה של הכפרי, הוא תמה, היכן הארוחה. הכפרי התנצל, אבל אמר, שהוא הכין מאכלים
פשוטים בכלים עוד יותר פשוטים. הוא מתבייש להגיש לפני המלך. המלך אמר שהוא דווקא
רוצה את הסעודה הפשוטה שהוכנה עבורו. זה היסוד, של ה' שפתי תפתח. מצידינו אין בנו
כלום, לעמוד ולהתפלל לפניו. אבל, מכיוון שהוא חפץ בתפילתינו אנחנו מבקשים ממנו
יתברך שיפתח את פינו כדי שנוכל להתפלל לפניו. בקיצור נמרץ, פרשת השבוע מלמדת
אותנו, יש מקום שהוא מיוחד לקבלת התפילות. יש גם תפילות, הבאות מתוך ענווה, מתוך
לב שבור, הם הם התפילות שיתקבלו לרחמים ולרצון. כשעומדים בתפילה לזכור שהקב"ה
ניצב מעלינו. להתפלל לפני כל עניין כדי לזכות לסייעתא דשמיא. אנחנו נמצאים בחודש
כסלו שזכינו כבר פעם בחנוכת המזבח, הבה נתחזק בתפילה כדי לזכות בימינו לבניין בית
המקדש בעגלא ובזמן קריב.
והנה סולם מוצב ארצה. ע"ד הפשט במראה הזה ראה שהיו רגלי הסולם בבאר שבע המקום אשר הוא שוכב שם,
הוא שאמר מוצב ארצה. והיה ראשו של סולם נסמך ונדבק בשמים כנגד בית המקדש, זהו שאמר
וראשו מגיע השמימה שהוא הפתח שמלאכי השרת נכנסים ויוצאים שם, זהו והנה מלאכי אלהים
עולים ויורדים, והקב"ה היה נצב עליו ואז ידע יעקב שהמקום ההוא שהוא שוכב שם
הוא שער השמים וטוב להתפלל. ובית המקדש הוא בית אלהים והוא העקר כי ראש הסולם
כנגדו והקב"ה נצב עליו, וע"ז אמר אין זה כי אם בית אלהים, וזה שער
השמים, זהו בהמ"ק שכנגדו ראשו של סולם מגיע ונסמך בשמים, וזה שער השמים באר
שבע ששם רגלי הסולם. וכן אמרו במדרש א"ר אליעזר בשם ר' יוסי בן זמרא הסולם
הזה עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בהמ"ק. מה שאמר ושפועו באורו סוף שפועו
שהוא ראש הסולם מגיע עד בית המקדש כלומר עד כנגד בית המקדש, והכונה בו שהוא דבק
בשמים כנגד בהמ"ק: רבינו בחיי מלמדינו,
הקב"ה לימד ליעקב סדר תפילה. לפני כל עניין יש להתפלל. יש גם להתפלל לכוון
בית המקדש. יש גם להתפלל בכוונה, כדי שהתפילות יתקבלו. וע"ד המדרש סלם זה סיני, חושבניה דדין כחושבניה דדין. מוצב ארצה כענין
שכתוב ויתיצבו בתחתית ההר. וראשו מגיע השמימה כענין שכתוב וההר בוער באש עד לב
השמים. והנה מלאכי אלהים זה משה ואהרן כענין שנאמר ומשה עלה אל האלהים. וכתיב וירד
משה וגו' ואל הזקנים אמר. והנה ה', כענין שנאמר וירד ה' על הר סיני. אני ה' אלהי
אברהם אביך, כענין שנאמר אנכי ה' אלהיך: כאן
הוא מוסיף, שבעמודי העולם הם התורה והתפילה. במקום רינת התורה שם תהא תפילה. יעקב
אבינו זה עתה יצא לאחר ארבע עשרה שנה של לימוד תורה בישיבת שם ועבר. לאחר הלימוד,
היגיע הזמן ליישם את לימודו. לשם כך צריכים להתפלל להצליח. כי רק על ידי תפילה
זוכים לסייעתא דשמיא הנדרשת כדי להצליח בחיים. לזכור את הנלמד וליישם אותו. ובפרקי ר' אליעזר הראה לו הקב"ה ד' מלכיות משלן ואבדן, הראהו שר מלכות
בבל עולה ע' עקלים ויורד, הראהו שר מלכות מדי עולה נ"ב עקלים ויורד, הראהו שר
מלכות יון עולה מאה ושמונים עקלים ויורד, הראהו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד,
ואומר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אמר
לו יעקב אך אל שאול תורד וגו' אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו': לפי המדרש
הזה יש לו בחלום הנבואה הזאת הבטחה לישראל שישובו למעלה בסוף כל הגלות, שהרי כל
האבות כולן ראו במראה הנבואה כל העתיד להיות בזרעם עד סוף כ הדורות. וכשם שהראה הקב"ה
לאברהם בברית בין הבתרים ענין ארבע מלכיות, והוא שדרשו רז"ל והנה אימה זו
מלכות בבל, חשכה זו מלכות מדי, גדולה זו מלכות יון, נופלת עליו זו מלכות אדום. כך
הראה לו ליעקב במראה זו ממשלת ד' מלכיות מעלתם וירידתם שהרי יש להם שרים למעלה וכל
אחד מנהיג אומתו למטה, וכענין שכתוב בדניאל ושר מלכות יון ושר מלכות פרס עומד
לנגדי, זהו שהזכיר בכאן והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, כי הם המלאכים שרי
המלכיות והבטיחנו הכתוב על ירידתם אחר העלוי: הקב"ה
מראה ליעקב, בחיר האבות, המייסד של כלל ישראל על שנים עשר שבטיו, את אשר לקרות עם
צאצאיו. הוא מרמז שיסוד ההשרדות של עם ישראל בגלות זה על ידי תורה ותפילה. אך, כדי
שגם התורה וגם התפילה יועילו כדבעי, מיד זימן לו הקב"ה את העמוד השלישי, עמוד
החסד, בגלילת האבן מעל הבאר והשקיית הצאן. ללמדינו אורחות חיים. אם אנחנו רוצים
לצאת מהגלות, יש לחבר היטיב את שלושת העמודים, תורה, תפילה וגמילות חסדים.
על כן קראה שמו יהודה, שיש בזה השם אותיות השם הנכבד ועם זה לשון ההודאה ונראה שהיו כל אלה שמות של
קדמונים כמו שמצינו קודם לזה יהודית בת בארי וכן שמואל בן עמיהוד קודם לשמואל הנביא
והיו בוחרים מהשמות הקודמים את הנופלים על הלשון המאורע: רבינו הספורנו מלמדינו, לאה ייחדה את יהודה להוביל את עם ישראל. ביהודה יש
את ההכרה הברורה שהכל זה מאת השי"ת. שום דבר לא נעשה בידי אדם או בדרך אקראי.
ועל זה היא גם מודה להשי"ת, שהיא זכתה להיות אשת צדיק וגם להוליד את מושיען
של ישראל, בין ברוחניות ובין בגשמיות.
ויחר אף וגו', הטעם לפי שהוציאה מפיה דבר קללה שאמרה מתה אנכי, ודברי הצדיקים אפילו בסדר זה
עושה רושם, וצא למד ממה שקלל הוא על תנאי וכו' לזה חרה אפו, ולזה דקדק לומר
"ברחל" פירוש בשבילה, גם לפי שאמרה הבה לי וגו' ולא אמרה התפלל עלי: האור החיים הקדוש מלמדינו "אורחות שיחה". איך מותר לדבר ולבקש.
ראשית לכל, לא משנה עד כמה אתה נמצא במצב של צער עמוק, אסור להוציא דבר קללה מהפה.
שנית, גם שמבקשים, צריכים לבקש בנימוס ולא באיומים. הרי הקב"ה הוא מלך חנון
ורחום. אין קץ לחסדיו וברוב טובו רוצה להשפיע מטובו הרבה יותר ממה שהמוח שלנו מסוגל
לקלוט. ובכל זאת, יש לבקש בצורה של עני מתחנן בפתח. וגם את היסוד הזה רצה יעקב
אבינו להנחיל לנו. אלפי יהודים נמצאים בצרות, זה בחוסר בריאות, זה בחוסר ממון וזה
בזווגים הגונים לצאצאיו. לכולם יש מפתח הצלה. תפילה ותחנונים. לבקש יפה. לא לדרוש!
להתחנן, כעני בפתח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה