בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי ירחמיאל
יהודה מאיר ע"ה
פרשת השבוע מתמקדת בתפילה. תפילה עם עוצמה, תפילה עצומה.
תפילתו של יצחק ותפילתו של רבקה. השוני הוא מהותי. יצחק, למרות שיש לו אח ישמעאל,
אינו מודע עדיין לרוע שיש בעולם. ממילא, הבקשה שלו מתמקדת שיהיו לו ילדים. כל ילד
זה טוב, כי אצל יצחק לא קיים עדיין המושג של רע. לעומת זאת רבקה, התפללה שהילדים
שלה יהיו "כשרים וצדיקים", חז"ל למדונו שהתפילה של יצחק התקבלה. זה
לכאורה מאד מובן, שהרי עשיו לא בדיוק הי'ה אדם כשר. אבל, מכאן ניתן ללמוד, שהתכנית
שהקב"ה הציב, שיש יעקב איש תם, צדיק, מקיים תורה ומצוות. לעומתו, יש את עשיו
שיהי'ה לו לצל, סוג של שוט. סוג של אויב המוכן בכל רגע מצוי להשמיד את עם ישראל. בפרשתינו,
האבות מלמדים אותנו מלבד מעלת התפילה גם איך להתייחס ואיך להתנהג במצבים שונים
ומשונים. יעקב למד את עשיו בצורה שעשיו הי'ה "שקוף" לפניו. כך הצליח
להוציא ממנו את הבכורה שהביא בהמשך להוצאת הברכות. עשיו, התאוותן, האיש של כאן
ועכשיו, אינו יודע לדחות את סיפוק היצר, נופל בעוד פח ועוד אחד עד שיוודע גם ליצחק
בדיוק מי הוא. מי האיש מאחורי המסכה של הפרומקייט. (איך מעשרים את המלח...) כאשר
סבלו מנשותיו עובדות עבודה זרה. מתי יש ללכת בדרך של עם נבר תתבר ומתי יש את
ההנהגה של עם עקש תתפל. גם מתי מי שנחשד שרימה ומתברר שלמעשה לא היה כאן שום
רמאות. מתי כועסים ומתי מתנהגים באריכות אפיים. מתי יש להחצין את האמונה והבטחון,
ויזרע בשנה ההיא וימצא, ומתי יש להפנימה, כאשר יצחק אומר שרבקה זאת אחותו, כאשר
יעקב נשלח לברוח מכעסו של עשיו. כאשר נתאחד בתפילה מעומק הלב, תפילה רצינית, תפילה
שאנחנו באמת מתכוונים. כאשר נפנים ונתנהג על פי ההנהגות שאבותינו הקדושים הנחילונו
ונמשיך ונעתור בתפילה זכה וטהורה שהקב"ה ישלח לנו משיחינו, אזי נזכה השנה,
בחודש כסלו הבא עלינו לטובה, לראות במו עינינו, כהן גדול עומד ומדליק את הנרות
בבית המקדש השלישי שיעמוד על מכונו ותפארתו.
ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי
עקרה היא הכתוב היה ראוי להקדים ולומר ותהי רבקה עקרה ואח"כ
ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא, ומה שהקדים התפלה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו
שאין הכונה שתהיה העקרות סבת התפלה שא"כ הסבה עיקר והתפלה טפל לה, אבל הכונה
לשון הכתוב כי התפלה סבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על
הדבר, לפיכך הקדים התפלה שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו, וזהו
שדרשו ז"ל מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים,
ומכאן יש ללמוד עוד כח התפלה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע, ומטעם זה הזכיר
לשון ויעתר ולא אמר ויתפלל או ויצעק ושאר הלשונות, כי הוא מלשון עתר, וכן הבינו
ז"ל, הוא שאמרו בפ"ק דסוכה למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה
מהפך הגורן הזה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת
אכזריות למדת רחמנות, באורו מה העתר מהפך את התבואה ממטה למעלה ואח"כ מפלת ממעלה
למטה, כך הצדיק בתפלתו מחשבתו משוטטת ועולה ממטה למעלה, ואח"כ ממשיך ומוריד
השפע ממעלה למטה, וכן פירשוהו עוד מלשון רבוי תפלה מענין ועתר ענן הקטרת עולה,
ועוד מלשון מחתרת וכענין שדרשו במנשה: ודע כי ארבע האמהות שלש מהן היו עקרות, שרה
הוא שכתוב ותהי שרי עקרה, רבקה דכתיב בה כי עקרה היא, רחל שנאמר ורחל עקרה: הנה, רבינו בחיי מלמדינו, כדי להפוך את מה שאנחנו מכנים "טבע",
זקוקים לתפילה שתפרוץ את שערי השמיים. תפילה הבוקעת מהלב. תפילה שיודעים בדיוק את מה
שרוצים ומכוונים למה שמבקשים. תפילה כזאת מתקבלת. תפילה כזאת יכולה לשנות סדרי
עולם. התפילה הזאת, היא התפילה של יצחק ורבקה. תפילה המביאה את הפרק הבא של לידת
עם ישראל. ראשיתנו מצער. ההתמודדויות היומיומית עם שגעונותיו של עשיו. וע"ד הפשט יש לתת טעם לעקרות האמהות, שרה היתה עקרה לשתי סבות, האחת כדי
שיצא ישמעאל מאברהם שנאמר הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי, השנית כדי לשנות
שמה, ולמה הוצרך שנוי שמה, כדי להורות אמונה נאמנה כי כשנברא העולם בה"א כך
בטל כח המזל בה"א, ולמדנו שהאדון שסדר מערכת הכוכבים הוא המנצחה והמבטלה
ברצונו ואין זולתו. ורבקה ג"כ ידוע כי יצחק בן מ' שנה היה כשלקחה, וכשהוליד
ליעקב ועשו היה בן ס' שנה, וא"כ כ' שנה שהתה עמו שלא ילדה, וזה טעם עקרותה
כדי שלא יצא עשו לתרבות רעה בחיי אברהם, שכבר הבטיחו הקב"ה וא"ל ואתה
תבא אל אבותיך בשלום ועשה ישמעאל תשובה בימיו, וביום שנפטר אברהם בו ביום יצא עשו
לתרבות רעה, וזה הנזיד שעשה יעקב, והטעם ברחל כדי שתהא סבה לבלהה ולזלפה שיצאו מהן
דן ונפתלי גד ואשר: ללמדינו, שיש להקב"ה
תכנית מדוייקת. כל צדיק שסובל, אינו סובל בחינם, זה לתועלת. ולפעמים כדי שצדיק אחד
לא יסבול, צדיק אחר יעבור תקופה של צער. ואת זה יש לקבל באהבה ובשמחה.
וירח את ריח בגדיו, להרחיב את נפשו בתענוגות הריח כאמרם ז"ל איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו
ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח: ויברכהו, כענין והיה כנגן המנגן ותהי עליו
יד ה': ראה ריח בני, אתה בני ראה והתבונן שזה הריח הוא: כריח שדה, שמלבד המציאות
המספיק לו להיותו מזון ב"ח הוסיף עליו טובת הריח המהנה ומועיל לרוח החיוני
והנפשי וזה מדרכי טובו: אשר ברכו ה' ויתן לך האלהים, ובהתבוננך על מדת טובו יתן לך
באשר הוא האלהים שדה מבורך: מטל השמים, שיספיק לך טל השמים שהכל שמחים בו ולא ימנע
צאתך ובואך: ורוב דגן ותירוש, שתוכל לפרנס אחרים: הוה גביר לאחיך, כי חשב שיהיה
טוב ליעקב שתספיק לו נחלת א"י ושיחיה בה עם איזה שעבוד כדי שלא יטרוד נפשו
מאוד בענייני גשמיי' והבלי הנפסדים כמו שקרה לזרעו אחר כך כאמרו מתאב אני את גאון
יעקב ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו כאמרם ז"ל אי בטולך אי בטולא דבר
עשו מפני שידע שא"י היתה ראויה ליעקב בלבד לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו
לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו: אורריך ארור,
כי אנשים רעים מקללים אדוניהם כשלא ישיגו חפצם ולכן הזהיר מזה באמרו אלהים לא תקלל
וכו': רבינו הספורנו שכדי שיצחק
אבינו יוכל לברך את יעקב, הוא הי'ה צריך להתחבר למקור הברכות. וזה הי'ה בשדה אשר
ברכו ה'. ממילא, מי שעומד כעת לפני יצחק הוא מבורך בעצם. כי מי שיש ממנו אפילו רק
את הריח של השדה אשר בירך ה', הוא מבורך. ממילא מגיע ו' החיבור, היות שהנך מבורך
מעצמך בשדה אשר ברכו ה', מעל זאת יתן ה' עוד בתוספת מרובה. תוספת הראוי'ה לא רק
לקיום עם ישראל אלא שעם ישראל יקיים גם אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה