בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
קדושים תהיו. שמתם לב פעם בכל המצוות
שבפרשה שהקב"ה חותם שמו עליהם. להיות קדושים, מורא אב ואם ושמירת שבת, איסור
עבודה זרה, מתנות עניים, איסורי גניבה וכדומה עם שבועת השקר וחילול השי"ת,
לזלזל בבני אדם ולתת לפניהם מכשול, לשון הרע ורכילות ועמידה על הדם, נקימה נטירה
ואהבת ישראל. לא מנינו את כולם. רק מקצת. מה יש במכלול. מי שרוצה להיות קדוש חייב
להקפיד על שמירת שבת ממש כמו אהבת ישראל. אהבת ישראל כפשוטו, לא סלקטיבי. לא, אני
אוהב את בן המחנה שלי ושונא את זולתינו. אלא, אני אוהב כל יהודי. האר"י
זצ"ל כותב שיסוד של התפילה זה לקבל על עצמינו לפני התפילה את מצוות עשה של
ואהבת לרעך כמוך. לאהוב כל יהודי באשר הוא שם. זה יסוד היסודות של הקדושה. מי
שבידו לאהוב כל יהודי, לא יגנוב ממנו לא כספו ולא דעתו. לא ישפילו ולא ייעצו עצה
לא הוגנת. לא יכשילו ולא ירכל עליו. ממילא הוא יהיה קודש. הנה, נתנו לנו את ימי
ספירת העומר לטהר ולקדש את עצמינו במותר לנו. מותר לדון לכף זכות. מותר לאהוב כל
יהודי. כאשר נקדש את חיינו בדברים החיוביים במצוות קיומיות, הרי ממילא נזהר מכל
אבק גזל ובדל לשון הרע. לא נשא שם שמיים לשווא. נקדש את שמו בעולם, אזי יראה ויבין
וישפיע שפע רב עלינו ממרומים. אזי ידע שחתימת שמו על המצוות חשובה בעינינו. ואז
יבוא וישמיענו שנית לעיני כל חי אני ה' אלוקיכם.
קדושים תהיו. הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה
אתה מוצא קדושה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים ראיתי סתם, פרושים תהיו. וכן שנו
שם, והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני
פרוש כך אתם תהיו פרושים: ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל
הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים: והענין כי התורה הזהירה
בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא
בעל התאוה מקום להיות שטוף בזמת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר
למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה
{הרמב"ן בא להבהיר, היסוד
של איש קדוש הוא באמת להיות קדוש ופרוש מהבלי עוה"ז והזמן. איש כזה, בשום אופן לא יוכל להשתמש בתורה כקרדום לחפור
בה. למשל, לא יתכן לומר שהיות שברור שהקב"ה רוצה שנהי'ה בריאים, וכדי להיות
בריאים, חייבים מספר שעות ביום לעסוק בהתעמלות וכדומה, כדי לשמור על מספיק
"ויטמינים וחלבונים" המסלול יהי'ה מחדר כושר לסטייקי'ה - נו, אני מהדר
ב"ונשמרתם מאד לנפשותיכם" והרי גוף בריא זה יסוד טוב לנפש בריאה, ממילא
הרמב"ן בא להזהיר, שבסוף היום עליו להיות נקרא קדוש - פרוש. קדושה זו לא
תימצא בחדר הכושר ולא בסטייקיות למיניהם.}: לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה
בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות. ימעט במשגל, כענין שאמרו שלא יהיו תלמידי חכמים
מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין, ולא ישמש אלא כפי הצריך בקיום המצוה ממנו. ויקדש עצמו
מן היין במיעוטו, כמו שקרא הכתוב הנזיר קדוש, ויזכור הרעות הנזכרות ממנו בתורה בנח
ובלוט {הנה, כל דבר שבקדושה אנחנו
אומרים על היין. כדי להראות שיש אפשרות לקדש את היין, לא שהיין יהפוך למטרה של חטא
באיצטלא של הרי אמרו ויין ישמח לבב אנוש, ומצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, חז"ל
הוסיפו, בימי חג ומועד, אין שמחה אלא בבשר
ויין. איזה בשר, בשר שעל אכילתו נברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו, בשר שבאכילתו ישנה
כפרה, בשר כזה יש מצוה לאוכלו, יין של כוס של ברכה, אשר לא יהפוך ביום מן הימים
לחמת תנינים יינם. יין אשר אמרנו עליו אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקדשנו
במצוותיו. יין כזה אין חשש של נח ולוט. הנה, שיעור ד' כוסות לית מאן דפליג שהוא
שיעור של שכרות, אך, השותה ד' כוסות על הסדר, בדרך חירות, מקיים בעצם סיפור יציאת
מצרים כהלכתה. הוי אומר, קדש עצמך, איך, על ידי המותר לך, בזמן המותר לך.}: וכן יפריש עצמו מן הטומאה, אע"פ שלא הוזהרנו ממנה בתורה,
כמו שהזכירו בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, וכמו שנקרא הנזיר קדוש בשמרו מטומאת המת גם
כן. וגם ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס {בדרך כלל אלו הולכים יחד, באים יחד בגדולה לגימה, לנגב
חומוס וללעוס אנשים. לכן הקדים לומר לשמור מרחק מעמי הארץ שידוע מהי שיחתם, ממילא
לא יבואו לאכול אנשים, כמבואר ברמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת. כאשר ידע שיש
עניין דווקא לאכול בסעודת מצווה ששם אין חשש לא ממאכלות אסורות ולא של דיבור אסור,
כי ממילא יתבלו את השיחה בדברי תורה, ואפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה
תלמוד.}, כענין שהזכיר הכתוב וכל פה דובר
נבלה, ויקדש עצמו בזה עד שיגיע לפרישות, כמה שאמרו על רבי חייא שלא שח שיחה בטלה מימיו:
באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי, עד
שיכנס בכלל זאת הצוואה הנקיות בידיו וגופו, כמו שאמרו והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם
קדושים אלו מים אחרונים, כי קדוש זה שמן ערב. כי אע"פ שאלו מצות מדבריהם, עיקר
הכתוב בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם
במותרות ובכיעורים {יסוד
היסודות של הרמב"ן, מצוות קדושים, זה להיות לפנים משורת הדין. הוי אומרה שיש
חיוב מקדים של ידיעת כל המצוות שמחוייבים בהם, אופן קיומם בשורת הדין והמכוון בהם.
לאחר כל זאת, מתחייב חשבון נפש לדעת האם אכן אנחנו מקיימים את המצוות כמצווה
וכמצופה. רק לאחר התבוננות זו נתחיל את הצעדה במשעול הקדושה. כמו שהרמב"ן
ממשיך מיד. כמה פעמים, שמעתם את המשפט, ביזנעס איז ביזנעס, שזה אומר כמו
"נישט אין שבת גערעדט", אינני מתכוון לעמוד כאן על הדינים של אונאה
וריבית, כי הרי מדובר בביזנס, ולא בגמ"ח... האם נפטרנו מאיסור לשון הרע כאשר
הקדמנו לומר, אני לא רוצה לספר לשון הרע, אבל... כל אלו רחוקים ת"ק על
ת"ק פרסה מן הקדושה. כעת, עיקר ההדגש הוא, שמא תאמר מצווה זו הינה רק לצדיקים
גמורים, אנשים מורמים מעם, לא ולא, זה אופן קיום מצוות קדושים תהיו, הקב"ה
מצפה ונתן כוחות בכל יהודי להיות קדוש. מפני כי קדוש אני ה' ואנחנו, כל היניקה
שלנו נובע מקודשא בריך הוא ושכינתי'ה. ממילא איננו מוגבלים כאשר זה נוגע להוספת
קדושה. לכן כל יהודי מחוייב לעשות את ההשתדלות המירבית לקניית תרי"ג מצוות עם
מצוות קדושים תהיו. להתרחק מיושבי קרנות וחבורותיהן כדי לא להלכד ברשתם.}: וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי
הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנוב ולא תגזול ולא תונו ושאר האזהרות, אמר
בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו,
כאשר אפרש בהגיעי למקומו ברצון הקב"ה. וכן בענין השבת, אסר המלאכות בלאו והטרחים
בעשה כללי שנאמר תשבות, ועוד אפרש זה בע"ה: וטעם הכתוב שאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם.
לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים. {הנה בחתימת דבריו, נראה שהמכוון הוא חלק יסודי מן האמונה
שאכן הקב"ה הוציאנו ממצרים הוא שנרצה להיות דבקים בקדושת המצוות. למשל לא
לברוח מהשבת. אם הזמן של צאת הכוכבים שקבע המרא דאתרא, זה 60 דקות לאחר שקיעת
החמה, אזי אין לעשות מניינים מוקדמים יותר במוצאי שבת. פיקוח סיגרי'ה אינה דוחה מצוות
תוספת שבת. תוספת שבת היא גם בכניסת השבת, לכן, אין לבוא לבית הכנסת בליל שבת עם
אפטר שייב טרי לקראת בואי בשלום, או עם מים נוזלים מסילסול הפיאות בכגוונא (או
לאחר ברכו, במניינים של שבת בזמנה, לא המקדימים לפלג המנחה, וד"ל). כאשר
במוצ"ש מעריבים לאחר פלג המנחה... הוי אומר עשה לך קניין באהבת המצוות שנרצה
לשהות במעשה המצווה כמה שיותר.} והנה
זה כענין הדבור הראשון בעשרת הדברות:
ואהבת לרעך כמוך אני ה'. רבי עקיבא אמר שזה
כלל גדול בתורה, הלל הזקן תרגם זאת בדרכו, מה דעלך סאני לחברך לא תעביד. לכן, ולא
בחינם, הקב"ה חתם שמו במצווה זו, שהיא או כל התורה כולה על רגל אחת או לכל
הפחות כלל גדול בתורה. כאשר אנחנו אגודה אחת, יש בכוחינו להכיר איחוד וייחוד שמו.
כאשר אנחנו מאוחדים, אזי מכשירים את התפילין של ראש של הקב"ה שנאמר בהם מי
כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אבל, מה קורה כאשר איננו מאוחדים, חלילה גורמים פסול
בתפילין של מעלה. שומה עלינו וחובה לנו, לחתור לאחדות אמיתית. למצוא את הטוב שבכל
אחד ואחד. כדי שהקב"ה יופיע לנו שנית לעיני כל חי. כנאמר בגמרא, עתיד
הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, מחול מלשון מחילה. התנאי של המחול לצדיקים, כאשר
והוא יושב בינהם בגן עדן, הוא שיוכלו לשבת יחדו. ללא שנאה ללא תינה ללא קנאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה