בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
זאת עשו וחיו, את האלוקים אני ירא. בדרך
כלל, שבת חנוכה יוצא כאשר קוראים פרשת מקץ. כאשר חז"ל מתארים את
הטומאה של יון, מצטטים את המדרש, וחושך על פני תהום, זה יון. יון, חטאו בזה שהפכו
את האדם, הבשר ודם, הגוף ללא הנשמה, לאליל. הם השתעבדו לגוף. קבעו, היות שהאדם הוא
תפארת היצירה, הרי זה סימן שהוא מושלם. הוא לא יכול לטעות. ממילא, כל אשר יעלה
בליבו או מוחו, זה בדיוק ההשלמה שלו. אין חושך יותר אפל מהמחשבה הזאת. כאן בפרשה,
יוסף הצדיק יצא "לאור".
הוא הוכיח, שיש מנהיג לבירה. את אשר האלוקים עושה הראה את פרעה. מי
הי'ה מגלה שכל הפתרון זה מאמתחתו של יוסף. למרות זאת, יוסף מחצין את הידיעה שהכל
בכל מכל כל זה מאת השי"ת. יש בורא עולם שהוא
מנהיג הבירה. הוא החצין זאת בבית הסוהר ומחצין זאת כאשר הוא משנה למלך. יוסף
מודיע, מי שרוצה לחיות, צדיקים במיתתם קרויים חיים. כי התורה היא תורת חיים. אין
בה מוות. מי שרוצה לחיות, חייב יראת שמיים. בלי יראת שמיים, אין חיים. זה המסר
שהחשמונאים קלטו והרימו את נס המרד נגד החושך. אנחנו נמצאים בזמנים חשוכים.
מתיוונים חדשים, אשר דווקא נראים חרדים אשר שמץ יראת שמיים אין בהם. מחרחרי ריב
ומחללי שם שמיים ברבים. אלמלא הי'ה בהם קורטוב של יראת שמיים, הם היו מנסים לתקן
מידותיהם במקום לבזות ולהכלים גדולי ומאורי הדור. שומה עלינו לחנך את הדור שלנו
למידות ודרך ארץ אשר קודמים לתורה. ללמדם יראת שמיים ואהבת השי"ת. רק כך
נוכל באור הזה לצאת מחשכת גלותינו ולזכות לראות שוב כהן גדול עומד מטיב ומדליק את
הנרות בבית נכון ונישא בהר מרום הרים, בעיר הקודש ירושלים.
בלעדי וגו' אלהים יענה את שלום פרעה. ודע שאני
חושב ענין בחלום פרעה שהוא הולך בשבע על שבע. ידוע כי פרעה ועמו רשעים מאמינים הקדמות
כופרים בידיעה ובהשגחה ובחדוש, והיתה דעתם בכל המעשים הנעשים בשפלים שכולם מסורים למקרים
ותחת ממשלת כוכבי לכת המנהיגים את העולם, ומתוך שהיה נמשך אחר הטבע והחומר ויסוד העפר
כנרמז בשמו הראו לו מן השמים שתי חלומות אלו מתוך שני היסודות הכבדים שהם המים והעפר,
שבע פרות עולות מיסוד המים, ושבע שבלים צומחות מיסוד העפר. והרמז בהן לענין שובע ורעב
שהוא מופת על ההשגחה בשפלים כמו שנזכר עליהם בראש השנה. ומזה תקנו בתפלה ועל המדינות
בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע. והענין הזה היה מופת לפרעה מאתו יתברך בענין ההשגחה
להודיע כי הוא יתברך המשגיח בעולם היסודות והנותן בו שובע ורעב, והוא השליט המושל על
שבעה כוכבי לכת ובידו להגבירם ולהחלישם על פי השכר והעונש. והוצרך להודיע לו זאת לפי
שהיה עושה עצמו אלוה והיה אומר כי נילוס הנהר שלו כענין שכתוב (יחזקאל כט) לי יארי
ואני עשיתני. ומה שהיה החלום מתוך היאור, יגיד מראשית אחרית לרמוז על מפלתו בתחילת
עשר מכות שלקה היאור בדם, ועל אחריתו שעתיד ללקות ולהאבד במים אם לא יחזור בו מדרך
האמונה הזאת, וכאשר לא שב מרשעו ועמד במרדו באומרו (שמות ה) מי ה' אשר אשמע בקולו,
לקה במים מדה כנגד מדה. ומפני שהיה יוסף יודע אמונתו הרעה הזאת קפץ בתחלת דברו להזכיר
לו שם אלהים ואמר בלעדי אלהים, כלומר אין חכמת הפתרון מכחי כי אם מכח אלהים, הוא המחדש
והמשגיח והיכול, והוא יענה את שלום פרעה כלומר יתן עזר וסיוע, כי מענה שלום האדם ממנו
יתברך לא מצד הכוכבים והמזלות, וראוי לאדם לשום דברתו אליו לא אליהם, כענין שכתוב
(איוב ה) ואל אלהים אשים דברתי. ומזה אמר הכתוב (הושע ב) אענה נאם ה' אענה את השמים
והם יענו את הארץ, והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר. יגיד לך הכתוב כי כשם
שאין מענה לארץ כלום בלתי מענה השמים כן אין מענה השמים כלום בלתי מענה השם יתעלה,
ומזה הזכיר בכאן אלהים יענה. ועל הכוונה הזאת יזכיר יוסף שם אלהים תמיד בכל דבריו,
אמר את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ואמר עוד אשר האלהים עושה הראה את פרעה. ואחר כך
אמר כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו. ייחס המעשים לאלהים לבאר כי אין
מעשה האדם מסורין לכחות העליונות כמו שהוא סבור כי אם לשם אלהים, ולכך פתח בתחלת דבריו
בלעדי אלהים, וסיים בסוף דבורו וממהר האלהים לעשותו, כי היה מדבר עם פרעה הכופר בחדוש
העולם במעשה בראשית, וע"כ אחז דרך מעשה בראשית שפתח בראשית ברא אלהים וסיים אשר
ברא אלהים לעשות: ותמצא בפרשה זו ספור שבע פרות ושבע שבלים ג"פ. האחד ספור התורה,
והשני ספור פרעה ליוסף, והשלישי ספור יוסף לפרעה, ושלשה פעמים י"ד הם מ"ב,
ולא ישאר הספור לבטלה כי נתקיים הכל במצרים, ממה שאמר הנביא (יחזקאל כט) מצרים תהיה
שממה ולא תשב ארבעים שנה. כי שתי שנים התחילו במצרים, שנאמר (בראשית מה) כי זה שנתים
הרעב, ואחר כך השלימו לארבעים ושנים כחשבון שלשה ספורים שבתורה: רבינו
בחיי מלמדינו. סוד ה' ליראיו. יוסף הצדיק לא יצא לשלוט על מצריים מבלי להרוס את כל
אמונות השווא שלהם. כאן, כאשר עומד גלוי מול המלך, הוא מסביר איך שהחלום של פרעה
זה סוג של גילוי אלוקות. גילוי שיש מנהיג לבירה. לא לך יאורך ולא אתה עשית את היאור.
הכל של הקב"ה כי הוא הבורא המחדש והמשגיח. שום דבר לא נעלם מעיניו. עניין זה,
יסוד האמונה, זה היסוד של חנוכה. כאשר היוונים עם תורות החשכה ניסו להכחיש לכל
הפחות את עניין ההשגחה. קמו החשמונאים להחזיר עטרה ליושנה. שידעו שהקב"ה,
עינו אל יראיו. את זה עלינו ללמוד וללמד בימי החנוכה. להחזיר אמונה ליושנה. שלא
יהי'ה נער בבני ישראל שלא יכיר את דרכי הבורא יתב"ש. שידעו שהוא היוצר הוא
המחדש והוא המשגיח.
את האלהים אני ירא, ולכן אניחכם
להוליך לבתיכם די מחיתכם: ולא תמותו, כי גם בארץ כנען אוכל להמיתכם אם לא תבאו: בהתחננו
אלינו ולא שמענו, והיינו אכזרים נגד אחינו אע"פ שחשבנוהו לרודף היה לנו לרחם בהתחננו
וכנגד מדת אכזריותינו זה האיש מתאכזר נגדנו: הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד, שלא היה
מתכוין להמיתכם כשעשה מה שעשה כאשר חשבתם אבל היו מעשיו באשר הוא ילד בלתי פועל לתכלית
מכוון: וגם דמו הנה נדרש, אין החטא הנדרש עתה האכזריות בלבד כאשר חשבתם אבל גם דמו
שחטאתם לשפוך דם נקי שלא היה בן מות כאשר חשבתם והנה בלי ספק מת בעבדותו: רבינו
הספורנו מאיר עינינו. יוסף אומר לאחים, היסוד של היהודי הוא ראשית לכל להיות ירא
שמיים. פועל יוצא של יראת שמיים זה להניח לכם. לא להיות אכזר. להיות רחמן, ביישן
וגומל חסדים. תמיד. ללא הפסקות. כעת, כאשר האחים מרגישים את מדת האכזריות המועטה,
אשר יוסף נוהג בהם, שמו לב לעניין של אכזריותם הם כדי לתקנה.
מלא וגו', ואת גביעי וגו', צריך לדעת
טעם יוסף בעניינים אלו, ואם לצערם הלא מעשיו מוכיחים כי גמר בלבו השלום ואכל ושתה עמהם
והראה להם שלום, ואולי כי נתכוון לשלשה דברים, האחד כדי שיכופר להם עון הגניבה שגנבוהו
היה עושה להם דברי חשד, כדי שיהיה הבושת על מין העון עצמו של יוסף ויכופר עוונם, והב'
לראות אם יתנו נפשם על בנימין, ובאמצעות זה יכיר כי מודדין מדידת אחוה עם אחיו ויכפר
להם עוונם, הג' לרמוז להם ענין הגניבה, אולי יתחילו להרגיש כי יש מי שמכיר מעשיהם בבית
הלז, וכן מצינו לו שהיה רומז להם הדבר בפרטים אחרים, דכתיב (לעיל מג לג) וישבו לפניו
הבכור כבכורתו וגו', וכאלה רבות: הנה יוסף עושה עם אחיו במדת
החסד והרחמים, שיתנו לב ויגלו את אשר לפניהם. אך, הקב"ה המתין עד עת הגלוי
מרצון. כנ"ל לגבי גאולתינו, עלינו להבין את הרמזים ולהתפלל שהקב"ה
יוציאנו מבור גלותינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה