יום רביעי, 25 בנובמבר 2015

מחודדין בפיך - פרשת וישלח

בס"ד                          
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל

הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם זצ"ל

אחד מפגעי הדור זה ההשתדלות יתר. אנחנו כנראה לא מספיק מאמינים שהקב"ה יכול להוציא אותנו מהסבך שאנחנו נמצאים בו. לכן, אנחנו משתדלים יתר על המידה, משאירים מקצת מן המקצת לסייעתא דשמיא. חז"ל במדרש אומרים שיעקב עשה כאן, בזה ששלח מלאכים אל עשו, השתדלות יתר. אבל, מעשה אבות סימן לבנים. היינו, מיד יעקב אבינו מתקן את העניין. הוא מתכונן לדורון למלחמה ובעיקר לתפילה. ראשית לכל, הוא לא מייעץ להקב"ה בתפילתו איך לעזור לו. ראשית לכל הוא מודה להקב"ה על כל החסד. שנית הוא מבקש מתנת חינם, לא כי מגיע לו, אלא, מפני שכבר מימש את זכויותיו. שנית הוא מבקש זאת למען כבוד שמים. לכן, אנחנו, בני בניו, חייבים להתעורר בנידון. ראשית לכל, לזכור את ענייני התפילה, להודות, להכיר בגדלות הבורא יתברך שמו, לבקש – מתנת חינם, להכיר שבאמת הקב"ה לא חייב לנו, ושוב להודות ולבקש להרבות כבוד שמים. אזי, הקב"ה יראה שאנחנו באמת חפצים להגדיל שמו הגדול, נראה במו עינינו איך הוא משגיח עלינו ממרומיו. איך שהוא ממלא את כל חסרונותינו. מסופר על רבה של ירושלים הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל, אשר בעת מצוקת אשתו, אמר, טוב אעשה השתדלות להביא פרנסה. הוא יצא לשוק בשער שכם, לא הרחיק לכת והנה לפניו מטבע זהב אשר הספיקה לזמן רב. היינו הוא עשה פעולה משהו. זה מספיק כדי שהקב"ה ישלח לאדם את מה שהוא צריך. רק מצידינו עלינו להאמין. זה אותו דבר, כאשר יום יום, עשו וארבע מאות אנשיו קמים עלינו להורגינו, זה בפגיונו וזה במכוניתו. ההשתדלות שלנו זה לדעת כמה שיותר נשקיע בלימוד ובתפילה, כמה שנשקיע בעשיית חסד, ככה הקב"ה ישמור ויגן עלינו. כמה שנשקיע בלנייעס ולהאשים את הממשלה, נראה אזלת יד. לכן, ניישר מבט להקב"ה, נלך בדרכיו, נשיל מעלינו את המחלוקות ואת המפריד, אזי יקבל תפילתינו, ושוב נפגש עם עשו במגרש שלו כאשר יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.

ויירא יעקב מאד ויצר לו. דרשו רבותינו ז"ל ויירא שמא יהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים. וכיון שהבטיחו הקב"ה (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, למה נתירא, אלא שמא יגרום החטא, כך דרשו רבותינו ז"ל בפ' ראשון דברכות. ודרשו עוד כיוצא בדבר אתה אומר למה נקוד על לולא כך אמר דוד (תהלים כז) לולא האמנתי לראות בטוב ה', רבש"ע מובטח אני בך שאתה עתיד לשלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו. וכיון שהיה קורא עצמו חסיד איך היה מסופק בזה אלא שמא יגרום החטא: ויש שפירש כי מה שנתירא יעקב לא על עצמו כי הוא כבר הובטח, אבל נתירא על בניו ועל אנשי ביתו, וזהו שכתוב ויחץ את הילדים. ואמר עוד פן יבא והכני אם על בנים. לא אמר והכני בלבד שלא היה מפחד על עצמו אלא על הכאת אם על בנים: ודע כי יש בפרשת הזאת באור למה שאירע ליעקב עם עשו אחיו, ורמז ג"כ לדורות למה שעתיד שיארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז דרכיו של יעקב שהתקין עצמו לשלשה דברים, למלחמה לתפלה לדורון. למלחמה הוא שכתוב ויחץ את העם אשר אתו וכתיב ויאמר אם יבא עשו וגו', לתפלה הוא שאמר אלהי אבי אברהם וגו' הצילני נא, לדורון הוא שכתוב עזים מאתים וגו'. וממנו ראה חזקיה המלך וכן עשה שהתקין עצמו לג' דברים אלו כלפי סנחריב מלך אשור, דכתיב (מלכים ב יח) ויתן חזקיהו את כל הכסף. וכתיב (דה"ב לב) ויתן שרי מלחמות על העם, וכתיב (מלכים ב יט) ויתפלל חזקיהו לפני ה'. וכן אנחנו צריכים ללכת בדרכי האבות להתקין עצמנו להקביל פניהם במנחה ובלשון רכה ובתפלה לפני ה' יתעלה, אבל במלחמה אי אפשר שנאמר (שיר ב) השבעתי אתכם בנות ירושלים וגו'. השביעם שלא להתגרות מלחמה עם האומות: רבינו בחיי מלמדינו, אנחנו תמיד נמצאים במצבו של יעקב אבינו. שהוא המסמל את עם ישראל. אם זה לא עשו שרוצה להורגו, זה לבן. זה ההתנסות במצריים. לא שקט. הדרך להנצל זה להיות תמיד מוכנים. מצד אחד לפייס ובאותה עת להתכונן למלחמה. אבל כל אלו ללא התפילה, כאילו שהם אינם. כלום. העיקר, הראש, הראשון, האמצע והסוף זה תפילה. היות, שאנחנו יודעים בעצמינו שאיננו "טליתות שכולה תכלת", ממילא עלינו להתקין עצמינו לעיון תפילה, כדי שהקב"ה יקשיב, ישמע ויקבל ברחמים וברצון את תפילתינו.

ויאבק איש עמו, היה זה פועל מלאך במצות בוראו בלי ספק על דרך ירה ויור שיהיה נושע בה' יעקב וזרעו אף על פי שיהיה עם היזק בממון שהוא היקום אשר ברגליהם ועם זה תהיה התשועה בסוף עם ברכה: לא יכול לו, לרוב דבקותו תמיד באל ית' במחשבה ובדבור: ויגע, הודיעו החטא העתיד במדריכי עמו ובדאגתו בזה פסק הדבור ותקע כף ירכו בהאבקו: לא אשלחך, שגדולים צדיקים יותר ממ"ה: דברי רבינו הספורנו מדהימים. הקב"ה רושם לפנינו את ההיסטוריה עד ביאת גואל. סוד הצלתינו תלויה בדבקותינו בעבודת הבורא יתברך שמו, ללא דופי. ללא קיצורי דרך. ללא תירוצים ואמתלאות. כאשר נהי'ה דבקים בהשי"ת, לא יוכלו מלשלוט עלינו. הכוח הזה נתון לצדיקי הדור, ללמד את העם ולהדריכם להיות דבקים בה', חיים. יעקב שהיה דבוק בהשי"ת, חז"ל אומרים, שלא מת. הוא חי. כי הדבקות שלו חיה וקיימת. רשעים הפרודים, גם כאשר הם מתהלכים עלי אדמות, אזי הם מתים. כדי לנצח במאבקי "איש", צריכים להיות דבקים בהשי"ת.

לא יקרא שמך וגו' כי אם ישראל, צריך לדעת מה נשתנה יעקב מאברהם כי הקורא לאברהם אברם עובר בעשה אבל הקורא לישראל יעקב אינו עובר (ברכות יג,), והגם שרז"ל אמרו (שם) כי יעקב אהדריה קרא, ולמה לא נלמוד ממה דאהדריה ליעקב הגם שאמר בו לא יקרא ואהדריה כמו כן באברהם: ואולי כי לצד ששינה ה' דברו הטוב האמור ביעקב מהאמור באברהם, במה שאמר "שמך יעקב" כי לא היה צריך לומר כן כי מה חידש בזה באומרו שמך יעקב, אלא ודאי שנתכוון לומר שם קבוע הוא לך, אלא שצריך לדעת טעמו של הקב"ה למה באברהם הקפיד על אברם ועל יעקב לא הקפיד: ויראה כי יש טעם נכון, והוא למה שקדם לנו כי שמות בני האדם הם שמות נפשותם וה' שם שמות בארץ ודרשו ז"ל (שם ז:) וכו', והנה יעקב יהיה שם נפש שהיתה לו, ולזה הגם שניתוסף בו רוח אלהים הנקרא "ישראל" לא מפני זה אבד הראשון והרי ישנם לראשון גם שני ויכול הוא ליקרא "יעקב" ואין ראוי שיעקר שמו הראשון לחלוטין, מה שאין כן אברהם כי גם אחר שינוי שמו לעילוי לא נעקר שם הראשון כי יש בכלל אברהם אברם, ולזה יצו האל לקרות לו בתמידות אברהם, ואין עקירה לראשון כי בכלל אברהם אברם, ואולי כי זה רמז הכתוב בדברי הימים (א א כו) אברם הוא אברהם, וכפי זה אומרו לא יקרא שמך עוד וגו' פירוש לבד אלא "גם ישראל", גם דייק באומרו לא יקרא שמך עוד ולא אמר לא יקרא עוד שמך כמו שאמר באברהם (לעיל יז ה) והבן: האור החיים הקדוש מלמדינו, יעקב זה השם של הגלות, של הדברים המגיעים בקושי, בסבל ובצער. ישראל, זה השם של יושבים אל המנוחה ואל הנחלה. איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. לדאבון הלב, יש הרבה יותר יעקב מאשר ישראל. בשעת כתיבת השורות, ידיים זדוניות שוב דקרו. שוב הדברים באים בקושי, הקב"ה מקיש בדלת, הבו לי תפילה. הבו לי חסד ללא שופרות. הבו לי מצוות נקיות מפניות אישיות וקרדומים לחפור בהם. תוך כדי, היגיע הבשורה המרה על עוד יהודי שנרצח על קידוש השי"ת, הי"ד. אנחנו מצפים ליום של "וזכרתי את בריתי יעקב, והארץ אזכור". כאשר נקפיד אנחנו על שמירת הבריתות שהקב"ה כרת עמנו, ודאי הוא ברחמיו, יזכור בריתו ויגאלינו, אזי יקרא שמינו רק ישראל. ללא שום עקוב, רק מישור.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה