בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל ורבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל
רבי עקיבא מלמדינו יסוד בקבלת התורה. ואהבת לרעך כמוך. ההכנה היא ממה שנאמר
בפרשתינו, ויחן, כאיש אחד בלב אחד. למרות שבזמן חורבן בית שני היו אריות בתורה,
ישיבתו הנפלאה של רבן יוחנן בן זכאי, הבית חרב. משום שנאת חינם. חז"ל למדונו
שמחלוקת שאינה לשם שמים זהו מחלוקת קורח ועדתו. שאלו בבית המדרש, למה קורח ועדתו,
הלא קורח לכאורה נלחם במשה רבינו ואהרן הכהן. ללמדך, שבתוך מחנה קורח כולם נלחמו
זה בזה. תאוות "אנא אמלוך" היתה עד לב השמים. יתרו מגיע למדבר סיני, כל
מה שאיכפת לו זה כבוד שמיים. ממילא לא נראה בעיניו, שמשה רבינו יושב והעם עומד.
הקב"ה קיבל את דבריו של יתרו. נהי'ה סדר. להיות רגיש לצרכי הזולת, זה תורה
בפני עצמו. זה לימוד ארוך. תופשי תורה לא ידעוני, זועק הנביא ירמיהו, המפרשים
מסבירים, אלו התופסים כתר תורה ולא ידעו דעת ה'. היכן שהקב"ה חותם שמו, לא
תונו איש את עמיתו, ואהבת לרעך כמוך. איך יתכן כך לגשת לקבלת התורה, כאשר בהיכלי
הישיבות השנאת חינם עלתה דרגא שלא ראינו כמותה זה שנים. הלא בושה תכסה את פניהם. אבל,
אין להם בושה. אין בהם את היסוד של היסודות של יהודים. לא ביישנים, לא רחמנים ולא
גומלי חסדים. ממש קורח ועדתו. שומה עלינו, שארית ישראל, אשר משתדלים לקיים תורה
ומצוות. אלו שמשתדלים ליסד בליבם את סימני ישראל, לשוב ולהתחנן להשי"ת. לשוב
להתאחד. להתנער ממחלוקת. להתנער מליצני הדור אשר נתעטפו באיצטלא דרבנן. לברוח
מרפידים. לברוח ממלחמת עמלק. להתקרב להר סיני. לזעוק בקול רם רצונינו לראות
מלכינו. נעבוד על המידות טובות בכלל ועל דרך ארץ בפרט. שהרי חז"ל אמרו, כל
תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, ולמדו זאת שמשה רבינו לא נכנס לאוהל מועד
עד שהשי"ת לא קרא לו. למרות כל הניסים והמעשים שנעשו על ידו. אולי, כאשר
נתעמק בהנהגותינו וניישר אורחותינו הקב"ה יראה ויגאל אותנו מגלות הדעת
ומהגלות המרה הזאת.
וישמע יתרו, מה ראה רש"י
לבאר כאן שהיו לו שבע שמות. מה זה מוסיף לנו בהבנת העניין. ללמדינו, כאשר קולטים
את רצון הבורא, אזי זוכים לקבל מתנות. קריעת ים סוף לא רק הי'ה בו לפעול בלבבות
בהלה, רעד ופחד. הי'ה בו ללמד את באי עולם, שיכירו וידעו כי יש בורא לעולם. ולו צריכים
לכרוע ברך. לכבוד שמו יתנו יקר. אך הם העדיפו לפחד ודי. שב ואל תעשה. מכאן עלינו
ללמוד, כאשר הקב"ה דובר איתנו דרך מה שהוא מייסר את העמים, כמו שהנביא צפני'ה
אומר "הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם הֶחֱרַבְתִּי
חוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר נִצְדּוּ עָרֵיהֶם מִבְּלִי אִישׁ מֵאֵין יוֹשֵׁב: אָמַרְתִּי
אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" עלינו
להתחזק בקום עשה. לחזק את עבודת השי"ת שלנו. לחזק את לימוד התור. לחזק את
המידות טובות. לעשות קום עשה. אזי נזכה לשמוע שאנחנו עמו, בני א-ל חי. והוא יבוא
וישמיענו שנית לעיני כל חי, אני ה' אלוקיכם.
זכור את יום השבת, היה תמיד
זוכר את יום השבת בעסקיך בימי המעשה, כמו זכור את אשר עשה לך עמלק, שמור את חדש האביב:
לקדשו, וזה תעשה כדי שתוכל לקדשו, הזהיר שיסדר האדם עסקיו בימי המעשה, באופן שיוכל
להסיח דעתו מהם ביום השבת: ששת ימים תעבוד, בעסקי חיי שעה שהם עבודת עבד בלי ספק, שרוב
ענינם הוא היות מצטער האדם על עולם שאינו שלו: ועשית כל מלאכתך, ההכרחית למסתפק: שבת
לה' אלהיך, כלומר ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהתענג בו די העבודה לכבודו יתברך, כענין
חמרא וריחני פקחוני (הוריות פרק כהן משיח): אתה ובנך ובתך, הקטנים העושים לדעת אביהם:
כי ששת ימים עשה ה', והמכוון מהם שידמה האדם לבוראו כפי האפשר, וזה בעיון ובתלמוד ובמעשה
הבחיריי לרצון לפניו: וינח ביום השביעי, שבו כבר נשלם כל הצריך להביא המכוון אל תכלית,
ובשלמות תהיה המנוחה: על כן ברך ה' את יום השבת, בנפש יתירה, והיא הכנה יתירה לעבודת
האל יתברך: ויקדשהו, שיהיה כלו לה': רבינו הספורנו בא ללמדינו מהי
קדושת השבת. קדושת השבת בעצם מתחילה מההבדלה במוצאי שבת. מרגע זה על האדם לתכנן את
השבוע שלו באופן כזה, כאשר יגיע שבת ינוח מכל מלאכתו. בין בגופו בין במחשבתו. כי
שבת היום להשי"ת. שנדע שששת ימי המעשה הם הטפל. העיקר זה שבת קודש. היום
שאנחנו מתקשרים ביותר בעבודתינו עם הבורא יתברך שמו. לכן, על ידי שאני מסיים את כל
העניינים הטפלים בששת ימי המעשה אני מכין את עצמי לקראת שבת מלכתא, לעבוד את
בוראי. הלואי שנזכה.
למען יאריכון ימיך, אלו החמשה דברות בשמירתן
יאריכון ימיך, שיסבבו לך אורך ימים בלתי בעל תכלית שלא יפול בו רוחב, כאמרם ז"ל
לעולם שכלו ארוך, כי אמנם ענין אלו החמשה דברות הוא כלו אומר כבוד לאל יתברך, אשר בו
ינחל המכבד חיי עולם, וזה שנדעהו למהוה מאין, ולהיות אלהיך הוא לבדו, ולא נעבוד זולתו,
ולא נמרה בו במחשבה בדבור ובמעשה, ונכבדהו, הלא הוא אבינו קננו: על האדמה, בשמירתם
תזכה לזה שאותו אורך ימים שאמרתי תקנהו בשבתך על האדמה שלא תגלה ממנה, אמנם החמשה דברות
אחרות, והן שלא נזיק לאדם בגופו בכבודו ובממונו, במעשה בדבור ובמחשבה, הן אזהרות שומרות
מהעונש בעולם הבא והעולם הזה: הספורנו מחדש לנו חידוש נפלא. למען יאריכון ימיך, זה
כלל למי שמקפיד גם על אנכי וגם על לא תשא שמע שוא. גם מי שנשמר מכל סוג עבודה זרה
(כעס, למשל...) גם מי שזוכר את כבודה של שבת. לא רק מי שמכבד את הוריו. הוי אומר
מי שבעצם מרומם כבוד שמים, הוא זה הזוכה לאריכות ימים במקום שימים שוים. על אדמת
קודש. בחיי העולם הבא.
לא תענה ברעך. לא אמר באחיך
כמשפט הכתובים (דברים כג) לא תשיך לאחיך, (שם כב) לכל אבדת אחיך, וכיוצא בזה, כי שם
אנו דורשים אחיך ולא עכו"ם וכאן הזהיר אפילו על העכו"ם כי כן מצינו (שמות
יא) וישאלו איש מאת רעהו והוא נאמר על המצריים, ועוד שאלו אמר באחיך היה נראה שהעדות
כשרה בקרובים כי לא יזהירנו אלא מעדות שקר אבל עדות של אמת כשר ואין הדבר כן כי כל
עדות פסולה בקרובים הן שיהיה שקר הן שיהיה אמת הן יהיה לתועלתו או להפסדו. והיה הכתוב
ראוי לומר לא תענה ברעך עדות שקר, ואלו אמר כן לא היתה האזהרה כי אם למעיד עצמו שלא
יעיד הוא עצמו עדות שקר, אבל כשאמר עד שקר יתבאר מזה שהוא אזהרה שלא יהיה נסכם להזמין
עד שקר, וזהו לשון לא תענה לא תסייע ולא תזמין ברעך עד שקר שיעיד עליו: רבינו
בחיי מאיר עינינו בעניין שרבים טועים בה. הרבה מאד חושבים, שלטובת יהודי שני אין
איסור להעיד שקר בערכאות של עכו"ם. יתר על כן, זה אפילו מצווה, פדיון שבויים.
ועוד כהנה וכהנה היתירים התלויים בחוט שערה. לכן, בא רבינו בחיי להזהיר על חומר
עניין עדות שקר באשר הוא. לא שהוא יעיד בעצמו ושלא יעידו שקר בעדו. כי הנה חותמו
של הקב"ה אמת. כאן, בעשרת הדברות, שמים לב שעניין האמת עוברת כחוט השני.
מלדעת שהשי"ת ברא שמים וארץ והוציאנו ממצרים ועד שלא נעבוד זולתו ושלא נשא
שמו לשוא, הכל סביב נקודת האמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה