מחודדין בפיך - פרשת תצוה - זכור

בס"ד                          

לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ורבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל

פרשת תצוה, הפותחת במעשה המנורה, אשר רבותינו הצדיקים למדונו שהעניין מרמז על לימוד ומסירת התורה, צמודה ברוב השנים לזכירת עמלק. כי רק אש שלהבת התורה יכולה לבטל את הקרירות אשר עמלק שם בתוכינו. היום, מלחמת עמלק, מה שמקרר אותנו מעבודת השי"ת, נמצא בתוך הכיס ובתוך הנרתיק על מותנינו. המכשיר המזמזם, אשר היא דוחה תפילה ולימוד התורה. איננו מדברים חלילה על ענייני תועבה. אנחנו מתמקדים על שיחות, אשר משום מה נענים בנו – אה, כאשר אנחנו אמורים להיות ממוקדים במילים של התפילה. כאשר אנחנו בפסגת הסוגיא. אנחנו מחוייבים להיות קשורים לבורא יתברך שמו עשרים וארבע שעות ביממה שבע ימים בשבוע. אבל לא לאנשים. לכן, מי שרוצה לנצח את "העמלק" הפרטי שלו חייב ללמוד להתנתק מאנשים בזמן התפילה ובזמן הלימוד. מלבד זאת, יש לנו כמה לימודים חשובים מהפרשה שכדאי מאד להפנים:

·        כדי ללמוד תורה – צריכים לטהר את המחשבה. ראש מלא שטויות, ראש שאינו כתית, אין בו "למאור".

·        מוסרי התורה, חייבים להיות עם הדרגא הגבוהה ביותר של ענוה. כתית, רק כתית, מי שלבו חלל בקרבו, רק הוא זה שיש ביכלתו להיות מוסר התורה.

·        למאור, רק מי שמסביר פנים לכולם, רק הוא יוכל למסור תורה באופן שהנר יישאר דלוק לצמיתות.

·        הכל זה בהשגחה פרטית. רש"י, רבן של ישראל, שהי'ה קדוש וטהור, בודאי לא תר עם עיניו. בודאי תמה, מדוע הקב"ה זימן לו לראות שרות רוכבות על סוסים. אך, כאשר היגיע לעניין האפוד הבין שהכל בהשגחה פרטית, עם הקב"ה זימן לו לראות את האפוד שלובשות, סימן שיש לזה עניין של לימוד התורה. כך פירש לנו את מראה האפוד.

·        לדעת שהקב"ה כל הזמן מציץ עלינו. אין רגע ש"דודינו" אינו מציץ מן החרכים. לכן בגדי הכהונה כיפרו גם בזמן שאינם על הכהן גדול.

עוד לימודים רבים יש בפרשה. הקשה שבכולם, מה שה"אור החיים הקדוש" מסביר שגואל ראשון הוא גואל אחרון. ועד שלא נמסור את עצמינו ללימוד תורה, נעזוב את כל המחלוקות והשטויות, נתרכז בלימוד התורה, רק אז נגאל. זה הזמן, שבת שלפני פורים לשוב ולקבל על עצמינו תורה באהבה. ללמוד וללמד. אזי נזכה שוב לראות את משה רבינו מצוה לכהן גדול להעלות נר תמיד במנורת המאור בבית המקדש השלישי.

ויקחו אליך לשעה כי מפני שאמר בסוף הפרשה חקת עולם הייתי אומר כי מצוה זו לדורות ולא לשעה ע"כ הוצרך לומר אליך לשעה לומר לך שהמצוה לשעה ולדורות. והזכיר שמן זית למעט שאר שמן, שמן שומשמין, שמן אגוזים וכיוצא בהם. ואמר זית זך כלומר השמן הראשון פרט לשני ולשלישי. כתית שמן היוצא על ידי כתישה למעט שמן היוצא מאליו. למאור כתית למאור ולא למנחות, הראשון למנורה והשני למנחות. ומנהג העולם מי שיש לו שמן רע דולקו בנר, ומי שיש לו שמן טוב נותנו לתבשיל ואוכלו אבל כאן בהפך הראשון שהוא הזך למאור והשני למנחות: ובמדרש כתית זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנה מקדש שני ת"כ שנה, והמדרש הזה ירמוז לשני מקדשים והיה ראוי לרמוז גם השלישי העתיד: אבל יתכן לומר כי המדרש הזה אפשר שירמוז על המקדשים שהיה זמנם קצוב, ולפי ששניהם עתידים ליחרב ולהיותם מרמס לכך נאמר הרמז בשניהם בלשון כתית שהוא לשון כתישה ומרמס אבל הבית השלישי העתיד אע"פ שלא בא בחשבון לפי שאין זמנו קצוב הנה נרמז במלת למאור והוא כלשון קומי אורי כי בא אורך, והוא הבטחה בבית השלישי בחזרת השכינה והוא שאמר דוד ע"ה ה' אורי וישעי, ואמר עוד אל ה' ויאר לנו, ולפי שאין זמן לעמידת בנינו אבל הוא עומד לעד לעולם לכך אמר להעלות נר תמיד כלומר כי מעלתו תמידית ושוב אינה פוסקת: להעלות נר. שם הכלל כמו נרות, וכן ויהי לי שור וחמור, וכן כי נשמדה מבנימן אשה, וכן ודמות על ראשי החיה, והיו ארבע חיות: תמיד שלא תשאר המנורה בלא נר, או יאמר נר שהוא תמידי, וירמוז לנר מערבי שהוא עקר כל הנרות שכל הנרות פונות כנגדו והוא היה פונה כלפי שכינה שהיא המדה העשירית וזהו לשון תמיד, והבן זה: ובמדרש להעלות נר תמיד, זהו שאמר הכתוב תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף אתה סובל את כל העולם כולו שנאמר אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, ואתה מצוה לבני קהת להיות נושאים ארון כבודך על הכתף שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, אתה זן את כל העולם ואתה מצוה את קרבני לחמי אתה מאיר לכל העולם ואתה מצוה להעלות נר תמיד הוי אומר למעשה ידיך תכסוף, ואמר הקב"ה לא שאני צריך לאור בשר ודם שבאורי אני מאיר לכל העולם אלא כדי להעלות אתכם ולזכות אתכם. ועוד שם אמר רבי מאיר אמר הקב"ה חביבין עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים, למה שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי היה נפשו של אהרן עגומה א"ל הקב"ה כל השבטים הקריבו חנוכה אחת ואתה לבדך תעשה חנוכה לעצמך הוא שכתוב תאות ענוים שמעת ה', וזהו שכתוב מחוץ לפרוכת וגו' יערוך אותו אהרן ובניו ע"כ, ויהיה רמז לחנוכה של נרות חשמונאי ואם כן כשאמר יערוך אותו אהרן ובניו ירמוז לשעה ולדורות: הנה רבינו בחיי מלמדינו מהו כוחה של המנורה. מהו כוחה של נר ומהו כוחו של האור. הנה, חז"ל אמרו "הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום", ללמדינו, עד כמה יש להשקיע במאורה של עולם. בהפצת תורה. הרוצה באמת להחכים, ידרים. מה יש בדרום, מדבר. מקום שמנוגב מכל טוב. אבל, ניתן להפריח את השממה. מעט אורה של תורה, דוחה הרבה מחשכת השטויות. כי אורה זו תורה, לא אורות נוצצים חד פעמיים. דווקא למנורה יש לקחת שמן המשובח מכל. כי השכינה שורה שם, באור. לכן, מי שרוצה להחכים בתורה, כדי להדליק את האור שבנר ה' נשמת אדם, חייב להיות רהוט בתורה. חייב לדעת מה להשיב לשואלים. וזה שייך על ידי ושננתם. השינון מחדד את דברי התורה בפינו. ללמדינו,  היות ומיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. עד כמה יש לדאוג שהיכלי התורה יהיו מהטוב שבמיטב. מהכסאות דרך התאורה וגם האוכל. הכל חייב להיות משופרא דשופרא. רק כאשר, נראה שהתורה חשובה מספיק שהיא תשרה בתוך ארמון, רק אז יתקרבו ההמונים. כי מכח לומדי התורה הקב"ה זן ומפרנס את כל באי עולם. גם ללמדינו, שהתורה, צריכה להיות כמו המנורה, לימוד שניכר שהשכינה שורה על לומדיה. והיינו ההדרמה האישית, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה.   

להעלות נר תמיד. הנחיי'ה למלמדי תורה. יש ללמד באופן שהלימוד יביא לידי קיום תמידי ונצחי של מצוות. ללא הפסקה. ויש בזה שלושה חלקים. להעלות, לרומם את התלמיד. להראות לו את כוחותיו. לחזק את כוחותיו. ולתת לו את הכלים כדי שירגיש שהוא במצב של עלי'ה. השני, נר, נר מחובר משמן ומפתילה. עם השמן אינו מעולה, הנר מחשיך ואינו מאיר. כנ"ל עם הפתילה עשויה מחומר שאינו מושך את השמן. הוא נדלק ונכבה. גם חומר הנלמד וגם אופן הלימוד חייבים להיות תואמים. כי מלבד זאת אין מצב שזה יהי'ה נר. שנית יש לנו לדעת שנר ה' נשמת אדם. זה מחייב טיפול בעדינות ורגישות. והעניין השלישי תמיד. אי אפשר לנהוג בזיג זג. חייבים להיות עקביים. רק עם יש עקביות ניתן למסור את התורה הלאה. רבי עקיבא, מוסר התורה הגדול, לימד, שאם אני לא מתכוון באמת למסור את נפשי, אז מה שאני אומר בכל נפשך, זה שקר. כך, לא ניתן למסור את התורה. כאשר כל שלושת היסודות מתקיימים, כך יימסר התורה מדור לדור עד שנשוב ללמוד שנית תורה מפי הקב"ה.

ואתה תדבר אל כל חכמי לב. הזכיר גם כאן שני נוכחיות ואתה תדבר לפי שכל חכמי לב קבלו האצילות מן משה כמ"ש ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וכן כל עושי המלאכה אשר היו בצל אל קבלו שפע החכמה באמצעות משה וכמ"ש ואתה תחזה מכל העם היינו ברוה"ק שעליך ור"ל שתשפיע על דייני ישראל מן רוח הקודש שעליך כך ואתה תדבר אל כל חכמי לב כדי שיקבלו אצילות אור השכל ממך לכך נאמר בסוף כל מעשה המשכן ויכל משה את המלאכה וכי משה כלה המלאכה והלא כל חכמי לב עשו בה אלא לפי שמשה האציל עליהם מן אור שכלו דומה כאילו עשה הוא את כל המלאכה ואמר אשר מלאתיו רוח חכמה ר"ל אע"פ שבאמת אני מלאתיו רוח חכמה כי ה יתן חכמה מ"מ מאחר שהשפע יגיע להם באמצעותך יקרא הכל על שמך לכך נאמר ואתה ממהות עצמותך ותוספת חכמה שבך תדבר אל כל חכמי לב להשפיע עליהם ומדאמר חכמי לב לשון רבים הל"ל אשר מלאתים רוח חכמה נוכל לומר שמלאתיו חוזר כלפי משה כי לפי שמלאתיו רוח חכמה על כן הוא יאציל מחכמתו על כל חכמי לב וזה אינו מאמר הש"י למשה מדלא אמר אשר מלאתיך רוח חכמה אלא הפסוק מפרש לנו מהו זה שאמרתי למשה ואתה תדבר אל כל חכמי לב למה אני תולה הדבר במשה לפי שמלאתיו רוח חכמה ואחר כך חזר הקב"ה ואמר למשה בנוכח ועשו את בגדי אהרן וגו ומלת אשר משמש לשון דהא כמשפטו בכמה מקומות: דברי הכלי יקר מדהימים. הכל בכל מכל כל בא מכוחו של משה רבינו. הוי אומר, שלא הי'ה שום חכמה מהחכמות הנצרכות למשכן, שמקור חכמתה לא נבע ממבועי חכמה שהקב"ה האציל על משה רבינו. ואם במשכן שהי'ה עניין שהוא רק לשעה, כל פרט נבע מהקב"ה קל וחומר בן בנו של קל וחומר, תורתינו הקדושה והטהורה, כל פרט של כל מצווה הכל בא ונובע מהקב"ה. והקב"ה מסרה בשלמותה למשה רבינו. ללמדינו מה הם הדרישות למנהיג עם ישראל, מלבד כוח התורה. רק כך ניתן לבנות משכן ולעשות בגדי קודש. רק כאשר ידוע שהחכמה נובע ממקור החיים, רק כך שורה וישרה שכינה על מעשה הידיים. זה מחייב שזה יבוא מכוח התורה. מכוחו של משה רבינו. רק מי שבכוחו לומר, בצל א-ל הייתי, שבצלאל הבין שיש לבנות את הקרשים והעמודים בטרם בניית הכלים. רק מי שיש בכוחו לשמוע את סברת זולתו ולהודות לו, רק הוא יש בו מדעת בוראו ורק הוא בכוחו להיות מוסר תורה.

אשר קרך בדרך. עמלק הצליח בשני תחומים, להכניס במוח שלנו שיש חס ושלום דברים שהם מקריים ולא בהשגחה. והקרירות, לא לקיים את המצוות בהתלהבות. לא ללמוד בחשק הראוי. זה מלחמת העמלק שלנו. לדעת שהכל בהשגחה פרטית ממש. אין שום מקרה בעולם. ולקיים מצוות בהתלהבות ובשמחה. רק כך, נצליח להשמיד את העמלקיות. כאשר נדע לתקן את שתי העניינים נזכה שהשם יהי'ה שלם והכסא שלם ונזכה לראות את אהרן כהנא רבה עומד ומיטיב את הנרות.