בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי
רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל
איש נבון וחכם. בני בינה, ימי שמונה קבעו. כאשר אנחנו
מתפללים לזכות ללימוד התורה, אנחנו אומרים ותן בלבינו בינה, להבין. היסוד זה בינה.
מה הי'ה היסוד של יוסף. להיטיב לעולם. לא עסקן מדרגה שלישית ומטה שיכניס את
מקורביו לעסק ויעשה קופה מהרעב. יוסף גם הקפיד שכל איש ואיש ישתתף בצבירת האוכל.
אחריות כללית לכלל האנושות. לחשוב בגדול. לצאת מהריבוע הקטן. להחיות עם רב. בני
בינה, החשמונאים, שהבינו, לחדש את עם ישראל עם תורת ישראל, חייבים טהרה. הרוצה
להחכים ידרים וסימנך, מנורה בדרום. מנורה, המנורה הטהורה. ולכן, יש לחפש אחר פך
שמן טהור. יש לחפש אחר הלכתחילה. לא בדיעבד. לכן, יצאו להלחם במסירות נפש. בלי
תוכניות אסטרטגיות. רק עם נפש זכה. נפש המבינה שיש להלחם על קדושת עם ישראל וקדושת
התורה. כאשר עושים את הדברים לשם שמים, לשם מה שהקב"ה ברא את עולמו, לא תוהו
בראה, הקדוש ברוך הוא לא ברא את עולמו כדי שילכו אחרי ההבל ויהבלו. אדרבה, לשבת
יצרה, שבתי בבית ה' כל ימי חיי. מהו בית ה', בית מדרשו של הקב"ה, מה הוא זן
ומפרנס לכל, אף אתה הי'ה זן ומפרנס. ויוסף, הוא המשביר לכל הארץ. מה הוא זן ומפרנס
בתורה, אף אתה הי'ה זן ומפרנס בתורה. זה הסוד. זה היסוד. בימים אלו, אשר הפירוד של
"אנא אמלוך" פושט במחנה של יראי השי"ה, הבה אנחנו, האנשים הקטנים,
נלחם את מלחמת המצווה, של אהבת התורה באהבת ישראל. בלי קנאה שנאה ותחרות. וכבימים
ההם, השי"ת יעשה לנו ניסים בזמן הזה, וכל יראי ה' יתאחדו ויתענגו מטוב ה'.
ממילא נזכה להרבות כבוד שמים, כאשר יראו שהחרדים לדבר השי"ת מתאחדים כדי לקדש
שם שמים.
ויריצוהו מן הבור, כדרך כל
תשועת ה' שנעשית כמו רגע כאמרו כי קרובה ישועתי לבא וכאמרו לו עמי שומע לי וכך היה
ענין מצרים כאמרו כי גורשו ממצרים כאמרם ז"ל שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ
וכו', וכן אמר לעשות לעתיד כאמרו ופתאום יבא אל היכלו האדון וכו': עוד עניין של הפרשה הקשורה באופן זה לחנוכה. הספורנו
מלמדינו שכל ישועת השי"ת היא כהרף עין. יש רק לפקוח את העיניים. בעת שגרשו את
היונים מבית המקדש עד שמצאו והדליקו מנורה טהורה, הי'ה כהרף עין. לזה יש לנו
לצפות. הקב"ה הורה לנו דרך נעים זמירות ישראל ששיבת ציון היא כחלום. יש לנו
ללמוד ולדעת את אשר מוטל עלינו לצפות. פתרון החלום. היום שאנחנו בין החסף טינא
ופרזלי של אצבעות הרגל, ודאי שמי שנאמר עליו משם רועה אבן ישראל, האבן, של כוח
מסירת התורה מאב לבן, זאת הכוח אשר מתרבה בימינו. לומר, שקרובים אנו יותר מאי פעם
לאבן (כוח האחדות של לימוד תורה יחד בתוותא חדא של אב – בן) שייחתך מההר (מי יעלה
בהר ה') וישמיד את הצלם.
ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם. עליהם, וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי
דעתי שהדבר בהפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו זכר כל החלומות אשר
חלם להם וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו
בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל
אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון
שלא ראה בנימן עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו לקיים
החלום הראשון תחילה: דברי הרמב"ן
מדהימים. הם מחייבים לדייק בכל מילה בכל פסוק כדי שנבין עד היכן הדברים מגיעים.
לכאורה אם כן, עלינו להסביר מה יסוד המחלוקת של רש"י והרמב"ן בנידון.
רש"י כבר פירש בשעת פתרון החלומות שאין חלום ללא דברים בטלים. ממילא, אנחנו
מאלמים, הם שאר האחים ללא בנימין. (לכאורה פשוט הוא שבנימין מאוחד עם יוסף וישתחוה
לו, שהלא הוא אחיו בכורו) הרמב"ן לומד שחלום זה כמו שאר החלומות סביב יוסף הם
חלומות נבואיות, אשר על כן אין בהם דברים בטלים כלל. ועל כן לא רצה להגיד להם אני יוסף אחיכם, ולאמר מהרו ועלו אל
אבי וישלח העגלות כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים
החלום הראשון הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את
אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו
קצת איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות כי ידע שיתקיימו
באמת: הרמב"ן מתרץ בפלאי פלאות התמיהה, איך
יתכן שיוסף ימשיך לתעתע באחיו כאשר ודאי יודע שאביו מתאבל עליו. אבל, היות שמקובל
עליו מפי מלאך ה' צבא-ות ששעבוד מצרים החלה. כדי להקל על המשך השעבוד מצד אחד ומצד
שני להראות שדבר ה' קום יקום, יוסף הי'ה חייב לעשות מעשה כדי לסובב הגשמת החלום
במילואה. גם הענין השני שעשה להם בגביע לא
שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם
בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך
עמהם בנימן אולי ישלחו בו ידם עד בדקו אותם באהבתו: הוי אומר שיוסף הצדיק כיבד אחיו, אבל שמר דברי חז"ל
של כבדהו וחשדהו. ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית
רבה (צג ט) אמר רבי חייא בר' אבא כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה
מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בו פיוס ליוסף פיוס לאחיו, פיוס לבנימין. פיוס ליוסף,
ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו': וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף
מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד
בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון
כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו
ברוב ממון. אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות
בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום
פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו: לסיכום הרמב"ן, יוסף הצדיק לקח בחשבון את מה שמוטל
עליו לעשות כדי להגשים רצון הבורא שגילה ליראיו. לכן דייק לומר את האלוקים אני
ירא.
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. דרשו רז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שהרי יעקב קודם ששלח
לבנימן הקדים להתפלל: ובמדרש ואל שדי יתן לכם
רחמים, מה שראה לברכם באל שדי ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהוא במעי אמו עשו
מריב עמו שנאמר (בראשית כה) ויתרוצצו הבנים. ברח מפני עשו ללבן ונצטער, שנאמר (שם לא)
הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה וגו', כיון שנמלט מלבן בא עשו להרגו, באה לו צרת דינה
וצרת רחל, בקש לנוח מעט בא לו רוגזו של יוסף. הוא שכתוב (איוב ג) לא שלותי ולא שקטתי
ולא נחתי ויבא רוגז. ולא היה מקבל תנחומין שנאמר וימאן להתנחם, מיד באה לו צרת שמעון
ואח"כ צרת בנימן, לפיכך התפלל באל שדי מי שאמר לעולם די יאמר לצרותי די. וכן דרשו
רז"ל (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב וגו'. אלהי יעקב ולא אמר
אלהי אברהם ויצחק, מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה. ר' יהושע בן לוי פתר קרייה
בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים וכמו דכתיב (שם קו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם.
לפני האיש זה הקב"ה כמש"כ (שמות טו) ה' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם. אלו
עשרת השבטים. אחר ואת בנימן, זה שבט יהודה ובנימן, ואני כאשר שכלתי שכלתי, שכלתי בחורבן
בית ראשון שכלתי בחורבן השני לא אשכול עוד, (ב"ר). מה שדרש רבי יהושע בן לוי האיש
זה הקב"ה אפשר שכוון על מדת רחמים. ואמר ואל שדי יתן לכם רחמים זה הקב"ה,
כלומר יתן לכם שמו שהוא מדת רחמים. ובא לבאר כי הנביא נתן דעתו בתפלתו גם לדורות בקבוץ
גליות שהשכינה שורה עמנו בגלות תתעלה ותתייחד עם הרחמים. ואפשר ג"כ שכוון על מלת
האיש מפני שאי אפשר להבין זה על יוסף, שכבר אמר וקומו שובו אל האיש, ודי שיאמר יתן
לכם רחמים לפניו ומה טעם שיחזור האיש פעם אחרת. ומפני שדברי הנביא מיוסדים על קו המכוון,
אף כי בתפלתו, על כן הוצרך לדרוש לפני האיש זה הקב"ה שהוא אל שדי, והוא כאלו אמר
יתן לכם רחמים לפניו. ומה שלא אמר לפניו כדי ללמדנו כי קרא בכאן לאל שדי האיש, וכן
מצינו (שמות טו) ה' איש מלחמה. ובמדרש שיר השירים (שיר א) אשכול הכופר, בן נזירא אמר
אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו: דברי רבינו
בחיי הם אבן יסוד, לנו הבנים המזכירים שלושה פעמים ביום, ה' זכור לנו חסדי אבות,
לדעת להתפלל על כל ענין וענין. הנה, יעקב אבינו, מתוך שהתפלל זכה לראות שוב את
יוסף. גם לפני שפגש את עשו ולפני הליכתו לבית לבן התפלל והצליח. עלינו לתפוס דרכי
אבות, כדי להצליח בכל ענין וענין יש להתפלל להצלחתו. הקב"ה רוצה להעניק לנו
עוד ועוד, כל מה שיש לעשות זה לפתוח את הלב והפה ולבקש ולהתחנן. השאר הקב"ה
כבר יעשה ממילא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה