בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה,
וידידי ורעי הטוב
ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו
מדהים. היינו בטוחים שלאחר כל כך הרבה תקיעות בכל רחבי העולם, מספר תקיעות אשר טרם נשמע כמוהם בעולם, בוודאי שניוושע תשועת עולמים. אבל הסנוקרת שחטפנו היתה קשה ביותר. שוב משפחה יקרה איבד יהודי שלישי מתוך המשפחה. בהשאירו שנים עשר יתומים. טאטע!!!! אבינו אב הרחמן, אנא!!! מה אתה רוצה מאיתנו. כנראה שאנחנו לא מבינים את המסר. בבקשה, אנא שלח לנו מסר ברור. הלבבות של עם ישראל מוכנים ומזומנים לשוב בתשובה שלימה לפניך. אנא, אמור לצרותינו די. שוב רוצים לזרוק אותנו מבתי הכנסיות ומבתי המדרשות. כמה דמעות נשפכו בראש השנה, בשנה הזאת. כמה מצטרפים חדשים יש ליזכור ביום הכיפורים הבא עלינו לטובה. הנה, כתבת בתורה וציויתי את ברכתי בשנה השישית. הנה השנה השישית, שנה לפני שמיטה. בבקשה, אנחנו רוצים לשוב לעבוד אותך בלבב שלם. לקדש את בתי מקדש המעט שלנו שנזכה לבית המקדש האמיתי. המקדש שאתה השי"ת, כוננו ידיך. פרשת האזינו יש בה לאזן את כל המאזנים. אם נלמד מתוך "בינו שנות דור ודור", נוכל לקחת מוסר לכל ימי חיינו. הקב"ה לא מעמיס בעונש, תמים פעלו. עלינו להצדיק את הדין. ללמוד קצת יותר להודות. לכוון יותר בברכת אשר יצר. בברכת מודים, להודות על אלפי הניסים והנפלאות שהשי"ת עושה איתנו בכל עת. ממש בכל רגע ורגע. הקב"ה כיסה את הסבר פנים יפות. אבל מה לעשות, הרי גדול המלבין שיניים ממשקהו חלב. סימן שיש מה לתקן בעניין. שמא לא היינו כאלו מסבירי פנים. שמא לשונינו לא היתה לשון רינה. אמנם נאמר לנו שעם לבדד ישכון, אבל לא רצינו בידוד כזה. שלא נוכל ללמוד בהתלהבות פנים מול פנים עם החברותא. שלא נוכל לגשת לשאול שאלה לרב ולראות את עיניו המאירות והמחכימות. כמה גדולים מיוחדים, אלו שהיו סיני ועוקרי הרים אבל תמיד היו מהעומדים בצד. כמה עלינו ללמוד מהם. מדת הענווה כמה יפה היא. כמה מנותני מתן בסתר הבולטים. תמיד ידעו שהם כתובת, אבל גרו בבתים יחסית צנועים. לא רשרשו עם מצלצליהם. כמה מחנכים דגולים. לא אלו שהכתירו את עצמם וכתבו טורים בעיתון (לא שהכותבים בעיתון יש בהם איזה פסול חלילה) אבל מחנכים שהיו מסורים לתלמידים ולהורים ברמ"ח ושס"ה שלהם אבל בקשו לא לחיות באור הזרקורים. כל זה אבד לנו בתש"פ. ראשית אנחנו חייבים להתייצב לימין משפחותיהם לתת להם את הצמיכה הראויה. שנית יש למלאות את החסרון העצום שיש בעולם. כל אחד מאיתנו יודע היטיב באיזה תחום הוא יכול להצטיין. כעת הרמטכ"ל של העולם קורא לגיוס כלל לצבאות השי"ת. חייבים לעמוד בהיכון. לנשמות האומללות הממתינים למילה טובה, לארוחה חמה ולמסגרת בטוחה. כאשר השי"ת יראה שאנחנו רציניים נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן ואמן.
האזינו השמים, שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים וכן ותשמע הארץ ולמה העיד בהם שמים וארץ אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואח"כ ואבדתם מהרה על ידי העובדי כוכבים. הנה יסוד הדברים ההאזנה
וההקשבה. השמים והארץ יאזנו את הדברים ששמעו וידעו מתי יש להעניש ומתי יש לתת שכר.
ולכן, עלינו ללמוד להאזין, להקשיב ולשמוע. אנחנו כל הזמן תחת "מצלמות".
הכל גלוי וידוע. כאשר נתחיל להקשיב לענייני המצוות לעשותם הכי חביבים בעינינו,
נזכה שוב להיות חביבין ישראל. וביותר נלמד ממה שרש"י כבר האיר לנו בפרשת נצבים
וז"ל " ד"א העידותי בכם היום את השמים וגו' א"ל הקב"ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שינו את מדתם שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם כענין שנאמר וזרח השמש ובא השמש הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם שמא שינתה מדתה שמא זרעתם אותה ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות לא שינו את מדתם אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה". הנה, מוטל עלינו ללמוד, ללמד ולדעת את השירה הזאת באופן
שנלמד ממדת השמים ואת הארץ, ניתן להשיג מידה זו רק אם נקנה את מדת ההקשבה וההאזנה,
להקשיב לזעקת הזולת, לאזן את הדברים ולפעול בהתאם. אזי, נזכה שגם לנו, הדברים יהיו
מאוזנים.
הצור תמים פעלו, אע"פ שהוא חזק כשמביא פורענות על עוברי רצונו לא בשטף הוא מביא כי אם בדין כי תמים פעלו: אל אמונה, לשלם לצדיקים צדקתם לעוה"ב ואע"פ שמאחר את תגמולם סופו לאמן את דבריו: ואין עול, אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעוה"ז: צדיק וישר הוא, הכל מצדיקים עליהם את דינו וכך ראוי וישר להם צדיק מפי הבריות וישר הוא וראוי להצדיקו. הנה, בעולמינו, הבשרי והצמא דם, איננו מתחשבים במצוות
והלכת בדרכיו, איננו מפנימים את הנאמר בספר תומר דבורה להעביר על מידתינו. ברגע יש
לנו חשבון והחלטנו שיש עלינו לסגרו, נשתמש בכל האמצעים העומדים לפנינו אפילו לפעמים
באמצעים אשר לא נמצאים ברשותינו, העיקר לסגור את החשבון תוך התנצחות. לא כן הדבר
בעולמו של הקב"ה. כל עוד שיש תקווה של תשובה, לא יחפוץ במות המת, שואלים, הלא
הי'ה צריך לומר יחפוץ במות החי, מהו במות המת. אלא, מדובר במי שיש לו גזר דין מות,
רשעים בחייהם קרויים מתים. ואף על פי כן הקב"ה ממתין ומצפה וחפץ בהצדקו. גם,
כאשר כלו כל הקיצין, אין הקב"ה בא עליו כפי יכלתו, אלא כפי יכולת הרשע לקבל.
גם זאת, בטרם הפורענות יאכל שכרו כדי מעשיו הטובים. השאלה המקשה תמיד באמונה
ובטחון של צדיק ורע לו, היא היא התשובה של שירה זו, לכן נצטווינו לשימה בפיהם, שנאמן
בעל מלאכתיך לשלם לך שכר פעולתיך. ברגע שמפנימים אמונה זו ממילא ידעו שאין עול.
הוי אומר, המאזין המקשיב המביט ומבין, איך שהכל בעולמו של הקב"ה ישר ולולי
חשבונות הרבים שאנו מבקשים, מזמן היינו נגאלים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה