מחודדין בפיך - פרשת שופטים

בס"ד                          

לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

אמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה

הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה

 משפט צדק. אחת הדרישות הידועות. דווקא רש"י, כאשר הוא מפרש את "בצדק תשפוט את עמיתך", הוא מבאר שמכאן לומדים חז"ל, הוי דן את כל האדם לכף זכות. בראש "הישראלי", משפט צדק זה סוג דרישה של הרשעה למי "שאינני חפץ ביקרו". כל מחנה "צמא הרשעות" למתנגדיו. וזה לא משנה איזה ציבור. הלב שותת דם, כאשר אנחנו רואים אנשים שהחזות החיצונית היא של ירא שמיים והוא דורש הרשעה. הנה, רבינו חיים הלוי זצוק"ל מבריסק, שואל, מה הסמיכות של דיני הדיינים למצוות לא תטע לך אשרה. אלא, מי שרואה אשרה, אין לו מושג שלפניו עבודה זרה. זה נראה ממש עץ רגיל לכל דבר. רק הפנימיות של העץ, היא עבודה זרה, טעונה שריפה. כמו כן, דיין המעוות את הדין, כלפי חוץ, לבושו ומראהו כאחד הצדיקים. תוכו רימה ותולעה. אותו הקב"ה שונא וקורא לו תועבה. לכן, בשבת הראשון של חודש אלול, אנחנו קוראים פרשת משפטים, לדעת מה עלינו לבקש לקראת יום ראש השנה. הרבה כף זכות. הרבה צדק של צדק אמיתי. של פנה אל התלאות ואל לחטאות. וזה בעצם יסודה של הפרשה. ראשית לכל, כאשר אנחנו משגיחים ומפקחים על שערי הגוף, בל יסתכלו העיניים איפה שלא צריכים, לא לשמוע את מה שאסור לשמוע ולהתרחק מפה דובר נבלה. כאשר נתרחק מן הכיעור, מהמחלוקת, נדון לכף זכות, ממילא לא ירצו עדי שקר להעיד. ממילא לא ירצו לרצוח. נחי'ה בשלום ובשלווה. נשים עלינו מלך שהספר תורה לא מש מפיו כל היום. האמת צריכים לומר, ייתכן מאד שמצוות עגלה ערופה המובאת בסוף הפרשה למרות שהיא באה על מישהו שנרצח בפועל, בכל זאת, היום, במערכות החינוך שלנו, "נרצחים" מידי יום כמה וכמה על ידי אנשים שאינם ראויים לחנך ובלשונם החדה כתער, רוצחים לבבות. אי אפשר לרחוץ ידיים ולומר ידינו לא שפכו את הדם. היגיע הזמן לזעוק ולתקן. להעמיד מחנכים ראויים שכל מטרתם זה להנחיל אהבת תורה ויראת שמיים. כאשר נתקן עול זה, נשמע על ההרים רגלי המבשר האומר לציון, מלך אלוקיך.

ימין ושמאל. אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. וענינו, אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו: והצורך במצוה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם: הרמב"ן בא לחדד לנו, עד כמה יש לשמוע בקול החכמים ולציית לתשובת השאלה הנשאלת. כמה מסכנים אנחנו, כאשר ישנם כאלו שבוחרים לכל שאלה את הרב שיענה להם כרצונים. מכופפים דעת תורה למאוויי ליבם. הנה, מי גדול לנו מרבי יהושע אשר ציית לדינא, למרות שבדעתו, אשר היתה דעת תורה טהורה וברורה, חישב ומצא שרבן גמליאל טעה. אך, בא במקלו ותרמילו, וקיבל את מרות נשיא הדור. אנן יתמי דיתמי, לכל הפחות יש לכל אחד ואחד לדבוק ברבו. כמו שנאמר באבות עשה לך רב, רב אחד. שמדבריו אינם סרים. אפילו בדברים התמוהים ביותר. זהו כח התורה אשר הקב"ה מסר בידינו. דווקא רבי יהושע הוא זה שטען שאין משגיחים בבת קול, לא בשמים היא. וזה מחובר לענין של ראש הפרשה, למנות דיינים צדיקים. ממילא, כאשר יעלו למקום אשר יבחר ה', שם מקום ייחוד האחד, שם מקום האחדות, משם תצא הוראה אחת ויחידה לישראל אשר ממנה אין לסור. ממילא, בימים אלו אשר מטמינים עצמינו באהלה של תורה, יש לחדד השאיפה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כדי שניהי'ה מהמיימינים בה, מאלו אשר יזכו ישמעו ויראו וילמדון לעשות.  

לא תסיג גבול רעך. פירש רש"י ז"ל שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חברו כדי להרחיב את שלו, ולאו זה בכלל לא תגזול הוא, אבל בא הכתוב לעבור עליו בשני לאוין בארץ, שנאמר בנחלתך אשר תנחל: והרמב"ן ז"ל פירש אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם, ולכן אמר אשר גבלו ראשונים הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, וזהו שהזכיר בנחלתך אשר תנחל. וטעם המצוה שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי שוה כמו חלק חברי כי טעו החולקים, או שיוציא לעז על הגורלות, ועל כן צוה שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולים, עד כאן: ואפשר לומר שיכלול הכתוב אזהרה לקדמות העולם, כי הכופר בחדוש יקרא מסיג גבול כי הוא משיב אחור אמונת חדוש העולם שהוא גבולו של הקב"ה שחדשו והגבילו בזמן רצונו. אשר גבלו ראשונים הם האבות ומשה, כי האבות בכל עניניהם ומקריהם העידו על החדוש והודו עליו, וזה כענין שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך, אין צריך לומר משה באמתות הנבואה ובקבלת התורה. ואמר בנחלתך אשר תנחל כי עקר הנקודה והגבול המוגבל בעוה"ז הוא נחלתך אשר תנחל שהיא אמצעות העולם. ונסמך לא תסיג לרציחה שהזכיר למעלה, כי כשם שהסגת גבול מביא לידי מכות ורציחה הוא שאמר והכהו נפש, ואין לו מפלט ובית מנוס בשש הערים כי לא יקלטוהו, כן אמונת הקדמות תביא האדם לידי מיתת הנפש מיתה עולמית, ולא יקלטו את נפשו ששה קצוות שכנגדם שש ערי מקלט, וכמו שהזכרתי למעלה: רבינו בחיי מלמדינו דבר מדהים. הסגת גבול, היא לא ללמד אמונה זכה וצרופה. מי שאינו בקי בידיעות הנחוצות, כי לא למדוהו, הרי הסיגו גבולו. זה לא פוטר שום יחיד ללמד את עצמו את הנחוץ. לשם כך רבינו בחיי חיבר את חובת הלבבות. ואכן חובה ללמוד ממנה. יום יום. כדי שנסיג ונשיג את הנחוץ ואת שאינו נחוץ. ומי שחסר לו את הבסיס של אמונה, הרי משם ועד שיעבור על העבירות החמורות, הדרך לא רחוקה. שומה עלינו ללמד את בנינו ובנותינו, אמונה צרופה זכה וטהורה.

ובערת דם הנקי מישראל, עונש דם הנקי, כאמרו ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שפכו: וטוב לך, שלא יוסיף הרוצה להרוג אחרים והנשארים ישמעו וייראו: הספורנו בא ללמדינו, טבע האנשים לטעון, למה נמית את הרוצח, האם על ידי עונש זה יחזור הנרצח לחיות. מסביר הספורנו, יש כאן תיקון עולם. למנוע מהרוצח להמשיך ברוע מעלליו. מזה נקיש מה עניינה של עונש, למנוע את החוטא מלהמשיך לחטוא. כאשר ניישם את אופן ההענשה בצורה הזאת, עם ישראל יעמוד איתן על קיום התורה והמצוות כפי אשר נצטוו.