בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
אמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
בפרשת ראה, משה רבינו עובר מדברי המוסר
הלוהטים, ללמד תקנות והנהגות ביישוב ארץ ישראל. בפרשה תמונה וטמונה היסודות
הנדרשות כדי להשאר ולהתקיים בארץ. זה הזמן, שבת קודש מברכים חודש אלול, להקדים
ולתקן את הנדרש. ראשית לכל, לשמוע בקול השי"ת. זהו הברכה בעצם. היכולת
להקשיב. היכולת לומר כן לעבודת השי"ת. למצוא בזה שמחת חיים. מלבד זאת, יש
להרוס את כל בתי העבודה זרה. כל סוגי עבודה זרה (כעס, גאווה וגם עבודת אלילים
עצמה!) מסוכנת ליישוב ארץ ישראל. לכבד את מלמדי התורה, מאלו המלמדים קריאת האותיות
ועד לפוסקי הדור. לדעת שיש לפרנס אותם, לכבד אותם ולדאוג לצרכיהם מתוך אהבה. כמו כן לסדר את מקום המקדש והסדר בעבודת
השי"ת. הלכות צדקה. מעשר שני. קרבנות נדר ונדבה. שיתוף החלשים בחרה בשמחות
פרטיות. אכילת בשר. מתי ואיך מותר לאכול בשר. אלו מאכלות אינן עולות על שולחן
יהודי. שמיטה, עבד עברי, החזרתו לחברה על ידי מענקים. שלוש רגלים. רק כאשר נשמור
את המצוות האלו בדבקות כמו שנאמר בפרשה "אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואותו תיראו
ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. רק כך, כאשר נדע שאכן
אנחנו בנים לה' וממילא אנחנו פורשים מכל דבר תועבה (נתחיל בכעס ובגאווה, המחטיאים
הראשיים שן האדם) כאשר נחשיב את עצמינו וממילא נתנהג כאנשים, בדרך ארץ וביראת
שמיים אז נשוב לנחול את הארץ. כאשר נקיים את דברי הנביא בהפטרה, וכל בנייך לימודי
ה', בנינו יהיו עוסקים בתורה על מנת לקיימה, אזי יוחזר רב שלום בנייך, שיהפכו
לבונייך, בוני בניין בית המקדש השלישי עם כריתת ברית עולם על חסדי דוד הנאמנים.
כי מנסה ה' וגו'. נתן כח בכשפים לדעת נולדות לנסות ולזכות
ישראל שהתרה בהם לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואם
לא יאמינו לאותות נביאי ע"ז זו היא זכותן: הרשב"ם מבאר יסוד חשוב. זה שרשעים יצליחו או שיהיו כוחות לסטרא אחרא, כוחות
של טומאה או כישוף הוא כדי לראות אם עדיין איתנים נשארנו באמונתינו. גם סוגי
"המכשפים" הנקראים מקובלים, מאחזי העיניים ונוטלי כספים. הקב"ה
מצוונו, תמים תהי'ה עם ה' אלוקיך, שלא לדרוש לכל העתידות. נכלל גם במצווה זו, חיוב
להתפלל להשי"ת ולצפות לישועתו. אין יהודי שאין בכוחו להתייחד בתפילה ולבקש את
עזרת השי"ת וסייעתא דשמיא. וכמו שחז"ל למדונו, "יפה תפילת החולה על
עצמו". החולה אינו חייב להיות מי שיש לו מחלה גופנית. גם מחלות רוחניות,
הראשית חכמה, הצעד הראשון, הוא הפניי'ה האישית, המוכנות האישית, לעלות ולהתעלות.
ברור מעל לכל ספק, בודאי שלא להשתמש בשום כוחות כדי לשנות סדרי בראשית. זה החלק
העיקרי ביסודות הדת. לדעת שנדבק בהשי"ת אפילו כאשר יש מיני הצלחות זמניות
לחיצונים, אין להתפעל מכך כי שבע יפול צדיק וקם. לכן עלינו לא לשים לב לנוצץ והערב
לעין לרגע. אלא, לצפות לישועת ה'.
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. מפרשים אמרו שלא
יחדל האביון מקרב הארץ באחד מכל הזמנים, כי לעולם יהיה אביון בארץ שגלוי היה לפניו
שלא יעשו מה שאמר להם כי לא יהיה בך אביון אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות
את כל המצוה. ואינו נכון לדעתי, כי התורה תרמוז במה שעתיד להיות, אבל לא יתנבא
עליהם בפירוש שלא יקיימו התורה לעולם, וחלילה, רק בדרך אזהרה יזכיר הדבר. והנכון
שיאמר, שלא יחדל אביון, שיהיה נמנע ולא ימצא עוד לעולם. והזכיר זה, בעבור שהבטיח
שלא יהיה בהם אביון בשמרם כל המצוה, אמר אבל ידעתי כי לא יהיו כל הדורות כל ימי
עולם כלם שומרים כל המצוה עד שלא נצטרך כלל לצוות על האביון, כי אולי בקצת הימים
ימצא אביון, ואני מצוך עליו אם ימצא. ואמר "מקרב הארץ", לרמוז על כל
הישוב, כי ההבטחה שלא יהיה בנו אביון בארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו נחלה אם נקיים
שם כל המצות, ועתה אמר כי יתכן שימצא אביון באחד מן הזמנים ובאחד מן המקומות אשר
תשב בה, כי טעם "בארצך" כטעם בכל מושבותיכם (במדבר לה כט), בארץ ובחוצה
לארץ: הרמב"ן בא ללמדינו דרך האמת. אמת
הוא, שלא הי'ה כמעט זמן מן הזמנים שהיהודים שמרו לגמרי תורה ומצוות כדי שיחדל
אביון מקרב הארץ. שמירת מצוות באופן שיושבים ומצפים לכל מצוה ומצוה מתי יבוא לידי
ואקיימנה (מלשון ואביו שמר את הדבר, המתין וצפה). שמירת מצוות של עשי'ה מתוך
געגועים וכיסופים, מתוך אהבה ורצון. אזי, כאשר אנחנו מאושרים ומעושרים במצוות
כדבעי יחדל אביון מקרב הארץ. לדעת הרמב"ן דבר זה נוגע גם לנו. הוי אומר אם
שמנו לב שיש הרבה אביונים או מקרי עוני ודאי שזה מחייב לעשות חיזוק לקיום
מצוותינו.
בנים אתם לה' אלהיכם. נסמכה פרשה זו לעיר הנדחת להורות שאסור להתאבל על מתי עיר הנדחת איש על בנו
ועל אחיו, ואסר על המתים גדידה בבשר, זהו שאמר לא תתגודדו. ומנהג האמוריים היה לפי
שהיו עושין מן העולם הזה עיקר וכאשר ימות להם מת ויאבד מביניהם הנה הוא אבודו
לעולם, אבל אתם אינכם כן כי בנים אתם לה' אלהיכם ודרך האב להוריש לבנו מנה יפה שיש
לו, ולפיכך העוה"ב שבראתי הוא מעותד לכם, ועל כן אי אתם רשאין להתגודד על המת
ולא למרט שער הראש כי בטוחים אתם שאם יאבד הגוף בעוה"ז שתירשו חיי
העוה"ב שהוא העיקר, וזהו שאמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, וענין
"קדוש" נבדל, יאמר לפי שאתם בדלים משאר בני נח, כענין ואבדיל אתכם מן
העמים להיות לי. ויכלול עוד באמרו כי עם קדוש אתה לה' אלהיך, ענין שכר
העוה"ב, יאמר לפי שאתם עם דבק באל הקדוש ואתם מעותדים למעלה זאת היא מעלת העוה"ב
אין ראוי לכם לעשות מה שהם עושים: רבינו בחיי מלמדינו
על מה ואיך יש להתאבל. האמת היא, אנחנו, עם ישראל, מאמינים בני מאמינים, יודעים
שטובת הנשמה היא חזרתה למקור מחצבתה. כל עניין האבילות, היא, למען ישים החי אל
ליבו, ייקח מוסר וינהג על פי התורה. הידיעה, שאנחנו נחשבים בנים להשי"ת,
שאנחנו עם קדוש, בודאי אמור לגרום לנו לנהוג כמצופה לבן של מלך. ואם בכל השנה כך,
בימים אלו, לקראת חודש אלול "שהמלך בשדה", צריכים שימת לב יתרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה