מחודדין בפיך - פרשת בלק

בס"ד                          

לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל

הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם זצ"ל

פרשת בלק תמיד מעורר שאלות. ראשית מדוע נקראת הפרשה בלק. שנית מה המסר של הפרשה. האמת, לולי ההפטרה, שהקב"ה אומר לנו "עמי! זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב וכו' למען דעת צדקות ה' ". זאת אומרת, הפרשה באה ללמדינו מה קרה מאחורי הקלעים. איך הגויים תכננו להשמידינו ככל שיכלו. לכן, הפרשה נקראת בלק כי הוא היה היוזם. הוא הבין שעליו לקום ולעשות מעשה. הוא היה מסור מאד ולא הפסיד שום הזדמנות עד שלמד על בשרו שכאשר הקב"ה אינו מעוניין להעניש את בניו, אין עצה ואין תבונה נגד השי"ת. הוא למד בדרך הקשה. אנחנו צריכים ללמוד ממנו עד כמה אנחנו חייבים לנסות ולהמשיך לנסות. לא להתייאש. עוד יש ללמוד עד כמה מגוחך ומגעיל הם מידות רעות. עד כמה אומלל גאוותו ותאוותו של בלעם. עד כמה אין לו מעצורים. כאשר רואים ולומדים זאת, צריכים להפנים להתרחק ממידות רעות אלו ת"ק פרסה. אבל, יש מסר חד וברור, ששם אנחנו צריכים לעשות תקנה גדולה ותיקון גדול. "המציצנות". כן. נהיינו "מציצנים". מדי מעניין אותנו מה קורה לזולתינו. לא משנה באיזה נושא. בלעם המטונף (כלשונו הזהב של הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל – "בלעם איז געווען דער גרעסטער מנוול") ראה את "טוב אהלי יעקב", פתחיהם אינם אלו מול אלו. מכבדים את פרטיות הזולת. לא מחטטים בחייו. וזה לא משנה לא לגבי הפרט ולא לגבי עדה שלימה. אם הם מקימים מוסד כזה או אחר או זורקים מישהו כזה או אחר. זה לא עניינינו. זה לא נוגע לנו. צנעת הפרט זה יסוד גדול ביידישקייט – יהדות. עין טובה. הרחק מן הכיעור. ואין לך יותר מכוער מלחטט. הבה נקבל על עצמינו, לדבוק במטרת תיקון ושיפור המידות. להפסיק לרכל ולהתעניין מה קורה אצל השני. אז, כאשר נתעלה במידותינו, נוכל בהחלט לשוב לאוהל יעקב ולמשכן ישראל בבניין שלם בהר מרום הרים.

ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים - כי בפעמים הראשונים היה מנחש ורוצה לקלל אותם בנחש, והיה השם בא אליו בדרך מקרה, לא בכוונתו לנבואה ולא ממעלתו שהגיע אליה. ועתה כאשר נאמר לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל להרע או להטיב להם, הניח הנחשים ולא הלך כפעם בפעם לקראתם, אבל שם אל המדבר פניו אשר ישראל שם, שיראה אותם ויכין להם נפשו שיחול עליו הדבור מאת השם כאשר עשה עמו פעמים, וכן היה לו. על כן אמר: ותהי עליו רוח אלוהים כי עתה הייתה עליו יד ה' כאשר היא לנביאים, כמו שאמר (לעיל יא כט): ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם, ואומר (ישעיה סא א): רוח ה' אלוהים עלי, ועל כן קרא עצמו עתה, שומע אמרי אל, כי נביא הוא. הרמב"ן בא לפרש לנו מה השוני בין כל מה שבלעם אמר עד עתה לבין מה שהוא יאמר מ"מה טובו". עד עתה לא היו אלו דברי נבואה. אלו היו ציוני דרך במעלות של עם ישראל שיתכן שכל אחד יכל להבין שהם קיימים ללא בלעם. מי לא ידע על טוב האבות, על מעלות האמהות הקדושת, כולם שמעו על יציאת מצרים. אבל כאן, בלעם עומד לגעת בציפור הנפש של כלל ישראל, זה יתכן, לדעת הרמב"ן רק ע"י נבואה ממש. ורש"י כתב: וישת אל המדבר פניו, כתרגומו. כי היה הרב מתרגם בו ושוי למדברא דעבדו ביה בני ישראל עגלא אנפוהי. ואין בנוסחאות מדוקדקות מתרגומו של אונקלוס כן, אבל הוא כתוב בקצתן שהוגה בהן מן התרגום הירושלמי, והעיקר מה שפירשנו:ואמר (שם): אשר מחזה שדי יחזה, כי ראה עתה באיספקלריא המאירה, כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו ג): וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, או במדרגה למטה מהם, כי מחזה שדי איננו שדי, והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, וע"כ קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים, כמו שנאמר (מ"ב ו כ): ה' פקח את עיני וגו'. וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כב לא), ויגל ה' את עיני בלעם. ולא תחשוב בזה זולת מה שפירשנו מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי (ברכה לט) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה זה בלעם.אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו שנאמר נאום שומע אמרי אל, משה לא היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר (לעיל ז פט): מדבר אליו, ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה היה מדבר עמו מעומד שנאמר (דברים ה כח): ואתה פה עמוד עמדי, ובלעם היה מדבר עמו שהוא נופל שנאמר נופל וגלוי עיניים. משל לטבחו של מלך יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו: וביאור עניין הברייתא הזו, מפני שאמר הכתוב (שם לד י): לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, ודרשו רבותינו שאינו בא לספר במעלה אשר לנבואת משה על נבואת שאר הנביאים, שכבר הודיע אותנו מעלתו עליהם בשני מקומות, בפסוק וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם (שמות ו ג), ובפסוק אם יהיה נביאכם וגו' (לעיל יב ו). אבל עתה לא דבר על משה שידע הוא את השם כעניין שנאמר (שמות לג יג): הודיעני נא את דרכיך ואדעך, שלא אמר הכתוב "אשר ידע את השם פנים אל פנים", אבל אמר "אשר ידעו" כי ידבר על ביאור הנבואה. יאמר כי למשה רבנו תבוא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים, שמודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו, ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שניבא לכבוד ישראל שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל העניין העתיד לבא לישראל: זאת אומרת, שכעת בלעם מדבר דברים ברורים שהם הם כוונת השכינה. הטוב שבבתי כנסיות ומדרשות, שיתקיימו לעד. כאשר המשכן ובתי המקדש חרבו, עדיין יתקיים העולם בד' אמות של הלכה. עם ישראל לא קיים על מבנה חיצוני פיזי, אלא על התוך והפנים של בית המדרש. הקב"ה, עדיין ישמח כאשר נקלסו בבתי כנסיות ומדרשות באמירת אמן יהא שמי'ה רבה בקול. את זה יש לנו לחזור ולשנן. זה נבואה ממש. ודווקא פסוק זה של מה טובו נפסק להלכה שיש לאומרו בכניסה לבית הכנסת. ואף על פי כן יש הפרש בין נבואת משה לבלעם. כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו, באיזה עניין באיזה מצווה יצוונו, אבל היה הוא מוכן בכל עת לדבור והיה הקב"ה מצווה אותו כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוון ומחשב בדבר ההוא שהוא חפץ בו והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח אולי יקרה ה' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן, ויודע שאם יחול עליו בעניין ההוא אשר חשב ידבר עמו לא בעניין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוון לבו לדבור היה מדבר עמו כמו שאמר (לעיל ט ח): עמדו ואשמעה מה יצווה ה', וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצווה אותו מאהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו, אבל בלעם היה מכוון את השעה שיהיה לו הדבור ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה. אולי היא השעה יזכירו רבותינו במסכת ברכות (ז א): ובמסכת סנהדרין (קה ב): שהיה מקלל בה, ובה היה חל עליו הרוח לא בעת אחרת לעולם:וכן עניין העמידה מעלה למשה, והנפילה בבלעם פחיתות שלא יסבול נבואה, כעניין שנאמר (דברים ה כב כד): הנה ברור מעל לכל, מעלת משה רבינו הביטול הגמור לנבואה עבור כלל ישראל. מעולם לא השתמש בנבואה לכבוד עצמי או לשום עניין פרטי. כי יסודו של משה רבינו הוא הענווה. בלעם, בדיוק ההיפך, כל המטרה זה המניפולצי'ה. כשם שלא פחד לשקר לשרי מואב הראשונים שעיקוב הליכתו היא משום פחיתות מעלתם. כשם שלא התבייש לרמוז ברמז עבה כעור של פיל שהוא דורש תשלום צנוע של מלוא ביתו כסף וזהב. לכן, משה רבינו בכל הבית נאמן, כי רק תורה יבקשו מפיהו. אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלוהינו עוד ומתנו וגו', קרב אתה ושמע. ואמרו משל לטבחו של מלך, על המידה הראשונה, וכוונתם לאמר שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן, והמשל הזה יורה שדעת החכמים לומר שהיה בלעם יודע מעצמו אחרי כוונתו שהשם יאמר לו מה אקוב לא קבה אל (לעיל כג ח): וכל העניין, ואחר כן ישמע הדבור במלות ההם אשר חשב בלבו. וזה מה שהזכרתי, כי היה קוסם ותבואנה העתידות בלבו ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור, ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר נאם שומע אמרי אל:וראיתי העניין הזה השנוי בספרי, שאמרו בסיגנון אחר בהגדה של במדבר סיני רבה (כ א), ואין לי להאריך. והכלל כי כוונתם לומר שנבואת בלעם תבוא אליו במלות מבוארות לו, מן הטעם שאמרו שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה, אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים שהיא במחזה שדי כמו שביארנו. וכן אמרו בויקרא רבה (א יג) אין הקב"ה נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דבור היך כמה דתימר ויקר אלוהים אל בלעם, אבל לנביאי ישראל בדבור שלם שנאמר ויקרא אל משה, וחצי הדבור.תבין עניינו ממה שבארנו. הוי אומר שנבואת משה רבינו עולה באלפי מונים אפילו על ברכתו של בלעם. כי הברכה שמתוך בית המדרש היא ברכת התורה.

מה טובו אהליך יעקב, בתי מדרשות, כענין יושב אהלים וכענין וישכון באהלי שם וכן והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד: משכנותיך, בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפלת המתפללים, ואמר מה טובו כי לא בלבד הם מטיבים לעוסקים בם אבל מטיבים לכל האומה כמו שיורה שם יעקב שישאר בעקב ובאחרית הכל ולא יסוף וכמו שיורה שם ישראל לשרר עם אלהים ועם אנשים: כנחלים נטיו, כי אמנם בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנטיו אל השדות להשקותם וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון וכמו כן המתפללים הם כגנות עלי נהר אשר לא ימישו מעשות פרי כאמרם ז"ל (פרק קמא דר"ה) ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם. הספורנו בא לחזק את עניין סדרי בית המדרש. הנה ידוע לכל חומרת קדושת בית הכנסת. ישנם קהילות שהרבנים מינו שומרים כדי שלא ישוחחו ושיענו על קדיש וקדושה. כעת בס"ד, קמו קבוצות של אנשים אשר יראת שמיים בוערת בקרבם והקימו תנועה "לחדול מדיבורים בבית הכנסת". והנה, בא הספורנו וכותב דברים מפורשים ומדהימים. ראוי לכל אחד מאיתנו לשים לב. זה המקום של קבלת התפילות. התפילות אכן יתקבלו, כאשר נתכונן. תפילותינו ישאו פרי אם נזרע אותם כהלכה. על ידי שלומדים לפני התפילה ומתכוננים לעלות אל הר ה' הרי זה מביא עלינו טהרת המחשבה. מלבד זאת יש להתפלל מילה במילה, כמונה מעות ולכוון פירוש המילות. גם בסיום התפילה על לנו לברוח מבית הכנסת כמפני האש. יש לקיים סדר קטן של לימוד הלכה יומית או כמה פרקי תהילים. בזה נחשב כיושבי אוהלים דולים ומשקים את התורה ממקור הברכה ונזכה שאכן התפילות יתקבלו. כמו שמובא בפירוש המחזור ויטרי למסכת אבות שיש לעשות את התפילה תחנונים ולא קבע, שמראה שממהר למלאכתו, מלאכת הדיוט. אלא ידע שהכל תלוי בהשי"ת. כמה שנכיר ונדע שיש להתחנן אליו להללו ולשבחו, כך ייטיב לנו. ממילא, אם נרצה שוב להתאחד עם בורא כל העולמים יש לנו להיות זהירים ביותר בענייני כבוד בית המדרש ועיון תפילה. אזי נזכה באמת לברית כרותה לשפתיים, שהתפילות אינן חוזרות ריקם.