בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
מתוך חיבתן חוזר ומונה אותם. כך
רש"י מסביר. מה החיבה. איך רואים חיבה. לכאורה יש כאן דבר קצת תמוה, אחרי
שחז"ל קובעים, שהקב"ה קבע בסדר העולם "אין הברכה מצוי'ה אלא בדבר
הסמוי מן העין". אלא, כאשר אנחנו מתבוננים בכל סדר אירועי חומש במדבר, עד
שחטאו בבכי'ה הנוראה עם המרגלים, אז נגזרה הגזרה הנוראה על כל אלו שנפקדו מבן
עשרים שנה ומעלה. האם אלו הפחותים לא בכו. האם הלויים לא בכו. בכו ובכו. אבל חיבת
השי"ת לעמו, עשה שאלו יינצלו. שכלל ישראל ימשיך. דווקא בספירה זו מלמדינו
חיבת הקב"ה לעמו. וסופר ומונה. כל מעשה של אדם. הוא ספר ומנה את אלו שלא
ייכנסו לארץ. גם אותם אהב. גם עליהם יש דעה במשנה בסנהדרין שהם עתידים לחזור
ויקומו לתחיית המתים. כאשר אנחנו עומדים להיכנס לשבוע האחרון של ספירת העומר,
הימים שאמורים להיות תיקון לתלמידי רבי עקיבא אשר לא נהגו כבוד זה בזה, שומה עלינו
לתת תשומת לב מיוחדת, עד היכן מגיע אהבת הקב"ה לכל יהודי באשר הוא שם. לקיים
מצוות והלכת בדרכיו. לחפש מתחת לתהום נקודות חיוביות בכל יהודי באשר הוא שם.
להפסיק לחטט בפצעיו. כאשר נזכור את אהבת קדומים, אלו של "לכתך אחרי
במדבר", עם כל חסרונותיהם, הקב"ה זוכר להם את אהבת הכלולות, אזי נזכה
לשמוע שנית את אהבת הכלולות, כאשר יגלה לעיני כל חי ויכריז אני ה' אלוקיכם.
איש על דגלו באותות לבית אבותם מצינו בכמה מדרשים המגדילים מאד ענין הדגלים ודרשו עליהם פסוק ובשם אלהינו נדגול
שבשעת מתן תורה ראו ישראל את המלאכים דגלים דגלים ונתאוו להיות דגלים כמותם ובפסוק
מי זאת הנשקפה כמו שחר דרשו שהיו האומות מסתכלין במעלתן של ישראל והיו תמהים כו ואומרים
שובי שובי השולמית הדבק בנו ובא אצלנו ונעשה ממך דוכסים והגמונים וישראל משיבין מה
תחזו בשולמית כמחולת המחנים ר"ל מה גדולה אתם נותנים לנו שמא גדולה אתם יכולין
לתת לנו כמו שנתן אלהינו דגל מחנה יהודה מזרחה כו וכל משכיל יפלא בעיניו מה קול המולה
זו ומדוע קול הקריה הומה ע"ז ומה יקר וגדולה נעשה בישראל עד אשר התאוו להם כל
כך: והקרוב אלי לומר בזה שעיקר חשקם של ישראל
היה להראות לכל העמים כי שם ה' נקרא עליהם ויראו מהם ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון
בכל ד' רוחות העולם כי על ידי שהם מסובבים בכל ד' רוחות והשכינה והארון באמצע תל שהכל
פונין אליו יראו כל העמים כי ילכו בשם ה' דברי הכלי יקר,
באים להראות שראשית עם ישראל במדבר לא היתה ישימון דרך, נהפוך הוא. הי'ה זה זמן
ורצון ושאיפה להשיג המעולה שבמעלות. לא סתם הקדימו נעשה לנשמע ונתעטרו בעדי
שמיימי. הם היו כמלאכי השרת והיו בפסגת החיים. פסקה זוהמתם. וזה האות אשר אליו
יישירו עיני כל השוכנים בעיגול סביב כאמרו רז"ל לעתיד יעשה הקב"ה לצדיקים
מחול בג"ע וכבודו ית באמצע שנאמר והתהלכתי בתוככם כי כל הפניות שהצדיקים פונין
הכל הוא מול פני השכינה וכן בעה"ז וזה אות הדגל כי הוא סימן הנצחון במלחמה ודגל
זה הוא בשם ה' כי לא בחרבם ירשו ארץ כי בשם ה וכן המלאכים ע"י שהם סובבים כסא
כבודו ית' מוראם על כל הנמצאים כמ"ש איומה כנדגלות כי ע"י סיבוב זה תהיה
מוראם על כל האומות כמו המלאכים שהכל יראים מהם ועל דגלים אלו הובטח יעקב שנאמר בו
ופרצת ימה ג'ו לכך נאמר איש על דגלו באותות היינו באותות שמסר להם אביהם יעקב כו כי
במראה נראה אליו ענין הדגלים בפסוק ופרצת ימה וגו' לכך מתחיל המזמור ישגבך שם אלהי
יעקב וגו וע"ז אמר ובשם אלהינו נדגול לישא דגל הרוממות והנצחון בכל ד' רוחות בשם
אלהינו לכך אמרו מה תחזו בשולמית וגו כי נצחון שלכם הוא נצחון אנושי וכל זה אינו שוה
למחולת המחנים המורה על נצחון אלהי כי המה כרעו ונפלו כי הדבר בספק אם מנצחים ואנחנו
קמנו ונתעודד כי בודאי נוצחים כל הלוחמים בשם ה ועוד שהעיקר חסר אצליכם דהיינו מראה
כבוד ה הוא האות אשר אליו יישירו כל השוכנים סביב המרכז לכך נאמר באותות כדי להיות
להם השכינה אות אשר נגדו יישירו עפעפיהם: הכלי יקר, מאריך להסביר איך בני ישראל היו אהובים באותו
הזמן. ממש מוכנים לגאולה העתידה. ממש למצב כזה ציפה יעקב אבינו. והנה מעשה אבות
סימן לבנים, בדיוק אז כאשר כולם נאספו יחד, נסתלקה ממנו שכינה. כמו כן, כאן, לפני
כשלושת רבעי שנה נסתלקה מהם שכינה בגין מעשה העגל, הם קיוו שע"י מעשה המשכן
והדגלים להמשיך חזרה עדי הקודש ומצב של גאולה שלימה. משום מה, שלא כדוד המלך אשר
רגליו הוליכוהו לבית המדרש הם בחרו להתאונן על רגליהם. מכאן הפסד המדרגות. אבל,
חייבים ללמוד כלי יקר זה בכל שנה ושנה כדי לדעת על מה אנו מצפים ולאן יכולים בשר
ודם, אנוש קרוץ מחומר להגיע. ומאידך גיסא הרמב"ן מפרש איש על דגלו באתת. כל דגל יהיה לו מפה
צבועה תלויה בו, צבעו של זה לא כצבעו של זה, צבע כל אחד כעין אבנו הקבועה בחשן, ומתוך
כך כל אחד מכיר את דגלו, לשון רש"י: וכתב ר"א סימנים היו בכל דגל, וקדמונינו
אמרו שהיה בדגל ראובן צורת אדם ומצוירים עליו דודאים, ובדגל יהודה צורת אריה כי בו
המשילו יעקב, ובדגל אפרים צורת שור מטעם בכור שורו, ובדגל דן צורת נשר, עד שידמו לכרובים
שראה יחזקאל הנביא: והיה אהל מועד בתוך האמצע ומחנה הלוים סביביו בתוך המחנות, כענין
שהוזכר בספר יצירה, והיכל קודש מכוון באמצע: הרמב"ן מקדים
לפרש את חלק הטכני של איש על מחנהו ואיש על דגלו, איך בשר ודם יזהו את מקום שבטם. לאחר
פירוט הטכני, הביא את פנימיות עניין הדגלים, להבינינו מי שוכן היכן ומדוע דווקא
שוכן שם. והנה הפאות תחלתן מן המזרח כמהלך השמש, ואחריו הדרום ואחריו המערב ואחריו הצפון.
ושמו דגל יהודה במזרח, כי הוא נוסע בראשונה שהוא הנגיד, כמו שצוה ה' יהודה יעלה בתחלה,
וראובן בדרום לכבוד הבכורה. והנה שני הדגלים הסמוכים היו ללאה עם בכור שפחתה הנולד
על ברכיה, ודגל אחד לבני רחל במערב, ודגל בני השפחות בצפון אחרונים: ועוד ראיתי במדרש,
וכשם שברא הקב"ה ארבע רוחות בעולם כך סבב לכסאו ארבע חיות, ולמעלה מכלן כסא הכבוד,
וכנגדן סדר הקב"ה הדגלים למשה. אמר לו מזרח שממנו יוצא אור לעולם יהא כנגדו יהודה
שהוא בעל מלוכה, ועליו שבט יששכר שהוא בעל תורה, ועליו מטה זבולן שהוא בעל עשירות,
כמה דכתיב זבולון לחוף ימים ישכן, כמו שנאמר כי שפע ימים ינקו, יסעו בראשונה כמו שנאמר
ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם: אור העולם תלוי
באוצר החיים. אין חיים ללא תורה, אין חיים ללא מלוכה, שאילולא מוראה איש את רעהו
חיים בלעו. גם ללא פרנסה אין חיים, הרי עני נחשב כמת. ממילא, בראש ובראשונה, במזרח
וואנט של היהדות זה מלכות, תורה וממון. מימינם, דרום, טללי ברכה וגשמי
ברכה יוצאין ממנו לעולם יהא כנגדו ראובן שהוא בעל תשובה, והתשובה מדה טובה ורחמיו של
הקב"ה באין לעולם בשעה שעושין תשובה, ועליו גד שהוא בעל גבורה, ראובן בתשובה וגד
בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו, ושניים יסעו, שהתשובה היא שניה לתורה: כוח התשובה אשר
מעניק לעולם חיים בצורת גשמי ברכה וטללי רצון, להמתיק הפירות. כוח התשובה ממתיקה
את חיי התורה, כי אחרי שובי ניחמתי, ראיתי בנחמה, מרגישים את נופת צוף דבש אמריה. מערב, אוצרות שלג ואוצרות
ברד וקור וחום, וכנגדן אפרים ומנשה ובנימן, ושכינה לעולם במערב בגבול בנימן שנאמר לבנימן
אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ושלישים יסעו, נאה לתורה ולתשובה גבורה כדי שיתגבר אדם
בתורה ויתגבר על יצרו: צפון, משם החשך יוצא לעולם, וכנגדו שבט דן למה שהוא החשיך העולם
בע"ז שעשה ירבעם שנאמר ואת האחד נתן בדן, ועליו שבט אשר להאיר את החשך, שנאמר
וטובל בשמן רגלו, ועליו שבט נפתלי שהוא בעל ברכה. לאחרונה יסעו, שכל מי שעובד ע"ז
הולך לאחור ולא לפנים. ועוד דורשים שם כנגד ארבע מחנות המלאכים וכו' שם במדרש. היה
הכל בחכמה וכבוד וגדולה לישראל, ולכך יזכיר הכתוב הכל בפרט: השכינה במערב לצד שבט דן. וזאת עלינו לדעת ששבט דן עברו בים
סוף עם העבודה זרה שלהם. אם כן, יש לתמוה מדוע דווקא שם שורה שכינה. כי דן הוא
המאסף לכל המחנות, כמו שיעקב אבינו ניבא במעמד של יחד שבטי ישראל, דן ידין עמו כאחד
שבטי ישראל. דווקא אצל שופט זה אשר הקב"ה סר מעליו, זכה לתפילת לישועתך קיוית
ה', הוא היחיד שזוכה לראשונה להזכרת שם ה'. לכן, הוא, ושבטו, למרות כל העבודה זרה
זוכים לגילוי שכינה, זוכים לישועה. הוי אומר כאשר נכיר ונדע שיש כח בתשובה אמיתית
להתקבל, ממילא תפילתו של יעקב תתקבל בשלמותה. בהתאסף כל המחנות כאשר יקויים בנו
ואתם לאחד אחד בני ישראל (ביום שיתקע בשופר הגדול), היינו ממש נהי'ה מאוחדים
ב"אחד" בהמלכת הקב"ה, ממילא יעשה אז מחול לצדיקים - עם ישראל,
ממילא כל איש ואיש ממחנו יראה באצבעו ויאמר הנה אלוקינו זה קיוינו לו ויושיענו, זה
ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה