בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
המעיין בדברי האור החיים הקדוש על הפרשה, יודע באר היטיב מה
העבודה המוטלת עלינו. דברי משה רבינו אקטואליים היום יותר מאשר אי פעם. אם רק בשבת
שעברה קראנו על תופשי תורה אשר לא ידעוני, על אנשים אשר נראים תלמידי חכמים והם
מושחתים במידות וגורמים לחילול שם שמיים מידי יום ביומו. שומה עלינו ללמוד וללמד
דברי האור החיים הקדוש, תורה ללא מידות טובות אינה שווה. ההיפך, היא מזיקה. הבה
נלמד ונפיץ את דברי האור החיים הקדוש בכל בית מדרש, כדי שנדע את הדרך נלך בה
והמעשה אשר נעשה. אז לא יצטרכו כל מיני לובשי איצטלאות למיניהם להתעטר במה שאינם.
ידעו שמידת הענווה, מידתו של משה ואהרון אשר חז"ל משבחים במסכת חולין, באמרם,
ונחנו מה, אין בנו כלום, על מידה זו עומדת העולם. ישבו בפינתם. ילמדו תורה ויעבדו
את השי"ת, בלי לשבת במזרח ולהצטלם ל"תמונות" של "תראו, כולם –
כולם, גם אני גדול". כמה עלוב אדם כזה. כמה נעבאך. לכן, שומה להפיץ את
הדברים ולפרסמם. אכן, כאשר בני יהודה יתפשו בקשתו של אור החיים, וילמדו לדעת את
השי"ת, אכן הקב"ה יקיים חזונו של ישעיהו הנביא ונחזה עינינו בשובו לציון
עירו ברחמים.
במדבר בערבה וגו', רבותינו
ז"ל (ספרי כאן) דרשו שהוכיחם על מה שעשו במדבר וגו', ואפשר לפרש כל הכתוב דרך
רמז באופן אחר, והוא כי במקרא מועט למד משה כללות יראת ה' ומדות ההגונות הצריכין להולכים
בתורת ה', והם מדות תשעה: הא',שיהיה לוקח מדתו של אברהם דכתיב (בראשית יד יג) אברם
העברי, והוא מה שרמז באומרו "בעבר": מדתו של אברהם זה חסד ללא גבולות.
זה מסירות נפש לענייניו של הקדוש ברוך הוא ומעל לכל, בחיים לא להרהר אחר מדותיו של
הקב"ה. לקבל כל מה שהקב"ה עושה ולעשותו בשלמות.
ב',שיהיה מרדות בלבו
תמיד כאומרם ז"ל (ברכות ז,) טובה מרדות אחת בלבו של אדם ממאה מלקיות, והוא מה
שרמז באומרו "הירדן": במקום לחשוב בלב, בוודאי שאין מי
שלומד או מקיים מצוות כמוני, שידע האדם שאין בידו ולו מצווה אחת בשלמות כדבעי.
ויתחנן אל השי"ת שיזכהו לקיים מצווה אחת כדבעי. להבין שורה אחת של גמרא
לאמיתה של תורה.
ג',מדת הענוה, כאומרם
ז"ל (נדרים נה,) לעולם ישים אדם עצמו כמדבר, ועיין מה שפירשתי בפרשת יתרו (שמות
יט ב) בפסוק ויסעו מרפידים, והוא מה שרמז באומרו "במדבר":
אין צורך להעמיק. הכל יודעים ענווה מה היא.
ד',שתהיה הענוה בדרך
הנאות לא בדרך הפחיתות הנמאס, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ה הלכה ו-ח),
עוד תנאי הענוה שלא ישתמש בה להרחיק תוכחות על עון, אם יראה איש עובר פי ה' ויאמר מי
אני ומי ביתי להוכיח אנשים גדולים, אלא צריך להוכיח לצד חיוב בערבות, והוא מה שרמז
באומרו "בערבה" כלל שני דברים, א' שתהיה הענוה ערבה, על דרך אומרו (משלי
ג ד) ומצא חן ושכל טוב וגו', ב' חיוב הערבות, שיצטרך להוכיח על עון לקטון וגדול ולא
ישתמש בענוה בענין זה: בהחלט יש מקום ללמוד וללמד מהי ענווה.
מתי יש לתפוס במידה טובה זו ומתי בכל זאת יש לנהוג על פי ויגבה לבו בדרכי ה'. וזאת
לנו לדעת, שדברי תוכחה הנאמרים, אם הם לא באים מלב טהור, לב בוער באהבת ישראל,
מוטב שלא ייאמרו.
ה',מאמר התנא (אבות
פ"ג מ"א) הסתכל בשלשה דברים וכו' ולאן אתה הולך וכו' ולפני מי אתה עתיד וכו',
וכן אמר התנא (שם פ"ב מ"י) ושוב יום אחד כו', ופירשו שם שהכוונה היא שיזכור
תמיד יום מותו, ושכל יום הוא זמן גבול המיתה, והוא מה שרמז באומרו "מול סוף"
שיהיה למול עיניו "סוף אדם" ותכליתו: הנה כי כן, מי
שיודע שאינו יודע מתי יעמוד לתת דין וחשבון על מעשיו, יחי'ה כל ימיו עם דין
וחשבון. לא יפספס ולו יום אחד. ממילא כל ימיו בתשובה. ממילא יהיו כל ימיו מכלול
שלם של עבודת השי"ת.
ו',מאמר החסידים (חובת
הלבבות שער הפרישות פ"ד) וז"ל הפרוש צהלתו בפניו ודאגתו [ואבלו] בלבו, והוא
מה שרמז באומרו "בין פארן ובין תופל", כנגד צהלתו בפניו אמר בין פארן לשון
פאר, היפך עצבון שהוא פנים רעות, וכנגד עצבון הלב אמר ובין תופל, שלא יהיה לבו ערב
עליו ויתעצב אל לבו, מפחד שמא עבר את פי ה' בלא ידיעה בגדולות או בקטנות, או שמא מיעט
בעבודה ממה שצריך עשות: שמאי הזקן, שהיה ידוע כיותר קפדן, הוא
זה שקבע הוי מקבל את פני כל האדם בסבר פנים יפות. הפנים שלנו זה רשות הרבים. ואין
באפשרותינו להחמיץ פנים לאף אחד. בפרט שאנחנו מבקשים שהקב"ה יאר פניו אילינו.
אבל בלב, לב נשבר ונדכה, זה מה שהקב"ה רוצה. זה הסימן המובהק לירא שמיים. מי
שיודע לשמח את סובביו, ובלבו הוא, יודע שאין בו כלום.
ז',שיהיה לו לב טהור
ונקי, כדרך שהתפלל דוד (תהלים נא יב) לב טהור ברא לי וגו', וירחיק ממנו שנאת הבריות
והקנאה והתחרות והמשטמה, והוא מה שרמז באומרו "ולבן" שיהיה לו לב טהור, שיתיחס
לטהרה כינוי זה של "לבן": כל מה שהאור החיים הקדוש אמר עד
עתה מתגמד כלפי הקושי שבדברים הללו. הלוא עם אוהב כל יהודי ולא אשנא, איך אצליח
בפוליטיקה שלי. הרי כל הגדלות שלי זה על ידי השפלת בחורים שלא לקבלם לישיבה. או
משום שהם לא מצויינים או שהם לא מהעדה המתאימה. רק מי ששומע למאורי הדור אשר כבר הסבירו
והעירו מאות פעמים שתכליתם של ישיבות זה לקחת בחורים בינוניים ומטה ולהופכם
למצויינים. בחורים אשר הם כבר מצויינים (אם באמת ישנם כאלו) הרי יכולים ללמוד בלי
ישיבה. לכן, בפרט בימים אלו שומה לשנן דברים האלו. לשולחם לכל מחריבי ושוברי לבבות
בחורים אשר חטאם היחיד שהם רוצים ללמוד בישיבה מסויימת. שראשי ישיבות אלו ישובו
מדרכם הנלוזה.
ח',תלמוד תורה בקביעות,
כיעקב אבינו דכתיב (בראשית כה כז) יושב אהלים, לא ללמוד עראי, והוא אומרו "וחצרות"
הם חצרות ה' שהם בתי מדרשות: הפשט ברור. לאו דווקא יושבי כוללים.
אלא אנשים שעיקר יומם, החלק החשוב של היום זה בתורה. הסקרנות שלהם זה הבין שמועה
ולא נייעס. וד"ל.
ט',שלא יהיה להוט אחר
דברים הנדמים לאהוב הון עולם הזה, שכל ההולך אחר תאות לבו בטל הוא מעבודת ה', וצריך
האדם להסתפק בהכרחי והוא מה שרמז באומרו "ודי זהב" שיאמר לזהב די: הדברים
ברורים באר היטיב.
או ירצה על זה הדרך שכל מה
שיהיה לו יהיה בעיניו דבר מספיק כאילו יש לו כל זהב, והוא על דרך אומרם (אבות פ"ד
מ"א) איזהו עשיר השמח בחלקו, ובזה יטה לבבו לעבודה העליונה היא עבודת ה' אלהים
חיים: מי שיודע לחנך את בניו שכל מה שיש לו זה מצויין. לגרום
להיות שמחים עם כל הטוב אשר הקב"ה גמלנו, רק זה יראה ברכה בצאצאיו. רק הם
יתרחקו המתאווה והקנאה. רק הם יוכלו להיות מנוחלי ומנחילי תורה לרבים. הנה, תשעת
המידות אשר כל מי שרוצה להחשב בן תורה חייב לדבוק בהם. הלואי נזכה ללמוד וללמד
מדות אלו ולהתנהג על פיהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה