בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי
רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל
ולרפואת אשר עליג בן יהודית רחל בריינדל
האבות והאמהות, בחייהם, עם כל מעלות חייהם, צוו לנו את החיים. על הפסוק
הנה טפחות נתת ימי, מסביר הרה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא זצוק"ל, הלא
ימי חיי האדם הם רגע. כי הרגע שעבר איננו והרגע שבעתיד טרם היגיע. אבל, כמו אדם
המחזיק בחבל, מה יש לו בידו, טפח. אבל, בטפח שמחזיק הרי זה כאילו מחזיק בכל החבל.
כן חיי האדם, החי עם תורה ומצוות ומעשים טובים. כל טפח זה כל תפיסת החיים. ועל זה
נאמר יודע ה' ימי תמימים. מי שהוא תמים, מחזיק בחבל (יעקב חבל נחלתו – החוט המשולש
של תורה עבודה וגמילות חסדים) הם אלו אשר נחלתם לעולם יתקיים. אנחנו חיים בזמנים
קשים. בני ישמעאל מקיימים את דברי הרמב"ן בפרשת לך לך [ותענה שרי ותברח מפניה. חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע
ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי], למהדרין
מן המהדרין. גם האור החיים הקדוש בפרשתינו מתייחס לזה "ולבני הפילגשים וגו', ולישמעאל לא אמר הכתוב שנתן לו מתנות ושלחו, כי לפי מה שכתבנו
(לעיל טז ה) כי ישמעאל משפט קנייה יש בו ליצחק משולח ועומד הוא, ויש יום לאל איום משפט
יעשה ויכיר נקנה לקוניו", רואים מכאן, כאשר אנחנו נמשיך לחיות
את חיי האבות, לא לאבד את הסבלנות. לא לאבד אמונה וביטחון. לראות את הכל, שהכל
לטובה. לחיות את החיים. אזי ייטיב לנו בכל הטובות. אז החיים נחשבים לחיים. אזי
נתפוס ביעקב חבל נחלתו. הבה נלמד את בנינו ותלמידינו את סוד החיים. ויקם אברהם מעל
פני מתו. הוא ממשיך את החיים. הוא שולח את אליעזר לשליחות לקיום עם ישראל. למצוא
זווג ליצחק. ליד בארה של תורה, עבודת חסד שאינה מתקבלת על הדעת כלל ועיקר (גמל
יכול לשתות 100 ליטר, היא, ילדה בת 3 השקתה 10 גמלים כל סיפוקן, חישבו כמה ילדה
כזאת שואבת בדקה, כמה זמן לקח פעולת החסד הבלתי נתפסת), ובפרשת תולדות כח התפילה.
זה הסוד. זה הכלל לחיים. תורה עבודה וגמילות חסדים, כדי להגיע לימים שלמים, ימי
תמימים.
ארץ ארבע מאות. ארץ שאינו
שוה אלא ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה הוא והי' לך לקחתם ממני בחנם ואת מתך קבור
בחנם אם תרצה: וישמע אברהם. די לחכימא ברמיזא. הנה
הרשב"ם מפשיט לנו מעשה אבות סימן לבנים. עד כמה יש לחדד את חוש השמיעה.
וישמע, לעבד את הנתונים ולבצע. עפרון בשום אופן לא דרש כסף, נהפוך הוא. הוא מיעט
בערכו של הכסף והחשיב את הרצון לתת מתנה. אברהם אבינו, הבין שברגע שיש הזכרה של
סכום, אי שם בפנימיות יש רצון לשמוע ולראות מטבעות מצטלצלים. כדי שאכן לא יהי'ה
שום ערעור בעתיד על קנין המערה, האזין אברהם אבינו לחוש הפנימי ושילם טבין
ותקילין.
אותה הכחת, יסרת והורית אותה
מוסר השכל באופן שתהיה ראויה לעבדך ליצחק.
הספורנו מדגיש כאן, המילה של הוכחה תציד יש בה מן המוסר, שבמוסר יש תמיד את
הייסורים. אין זה קל בבית של בתואל – לבן, מרכז של תאוות ממון ללא שובע לגדול עם
מידת הנדיבות. קל וחומר להיות בנדיבות של גם לגמליך אשקה. ממילא, כאשר יימצא
נדיבות כזאת זה לא טבעי, זהו שבירת המידות ותיקון המדות.
זקן ושבע. שראה כל משאלות
לבו ושבע כל טובה, וכן ושבע ימים, ששבעה נפשו בימים, ולא יתאוה שיחדשו בו הימים דבר,
וכענין שנאמר בדוד וימת בשיבה טובה שבע ימים ועושר וכבוד. והוא ספור חסדי השם בצדיקים,
ומדה טובה בהם שלא יתאוו במותרות, כענין שנאמר בהם תאות לבו נתת לו, ולא כמו שנאמר
בשאר האנשים אוהב כסף לא ישבע כסף, ואמרו בו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותיו בידו,
יש בידו מנה מתאוה מאתים, השיגה ידו למאתים מתאוה לעשות ארבע מאות, שנאמר אוהב כסף
לא ישבע כסף: ובבראשית רבה אמרו הקב"ה מראה להם לצדיקים מתן שכרן שהוא עתיד ליתן
להם לעולם הבא, ונפשם שבעה והם ישנים. נתעוררו החכמים בזה ופירשו הכתוב שאומר
"ושבע" במראה הזו.
הרמב"ן נותן לנו מושג בשביעה. דרכינו לחשוב ששביעה קשורה לארוחה דשינה. לא
ולא. דווקא אז ישנה רעב. תחושת פיספוס. השביעה היא כאשר יודעים שאת המשימה הגדולה
של פירסום חסדי שמים, נעשתה כדבעי. הוי אומר כל מרצינו וחשקינו חייבים להיות
מפוקסים – ממוקדים למטרה נעלה זו, כל אחד בדרכו הוא. מי במייליו ומי במיקרפונו.מי
כמלמד – מורה, מי כעיתונאי ומי כסוחר. מי לא חיווה על בשרו חסדי שמים. כולם. אין
מי שאין לו אפשרות להגיע לשובע האמיתי. זהו מה שאנחנו מתפללים שבענו מטובך, לשבוע
מטוב כדי לברך ולהתברך בקדושה ובטהרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה