בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי
הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים
אלעזר הכהן שליט"א
ויהי מקץ חנוכה. בוודאי שלאחר אורות ימי החנוכה ראוי לשים לב לכמה עניינים שזה מזמן היה עלינו ללמוד מהפשרה. ראשית לכל, לא מתביישים ביהדותינו. יוסף יודע שהוא עומד לפני מי שמכריז על עצמו כאלוה. הוא בגאווה לא מוסתרת אומר לפרעה שהאלוקים של בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, הוא זה שיפתור את חלומותיו. הוא חוזר על זה כמה פעמים, עד שפרעה עצמו מכתיר אותו כאיש אשר רוח אלוקים בו. שנית, יוסף תכנן מראש מה הוא יעשה בשנות הרעב כדי לשמור על כבוד אחיו. הוא נתן למצרים להבין שלא יהיו ארוחות חינם. מי שלא יהיה מוכן למול יצטרך לשלם את מלוא המחיר של האוכל. מה שרוקן להם בסוף מכל וכל והפך את כולם לעבדים. להפסיק לקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה. כמו שהצדיקים היו אומרים "מרגלים אתם" עושים את הדברים מתוך הרגל. בלי נשמה ובלי געשמאק. לשמור מה ואיך אומרים, כי אף פעם לא יודעים מי שומע. קשה לדמיין איך יוסף הרגיש כאשר האחים דנו ביניהם על "אבל אשמים אנחנו". אחרון חביב השגגה שיצא מפי השליט, מי שיימצא בידו הגביע ימות. ודווקא בעיר גבע של בנימין נכחד רוב השבט. ללמדינו עד כמה חייבים להיות זהירים בלשונינו. כל תפילותינו אשר יהיו באש קודש ובשמחה אזי נזכה שהקב"ה יתייחס ברצינות גמורה לתפילות שלנו וישיב את העבודה לדביר ביתי ועינינו יחזו בשובו לציון ברחמים.
אשר האלהים עושה. מה שעתיד לעשות הגיד
לפרעה. כי על המלך תלויים תקנות המלכות. הנה
הרשב"ם מודיע יסוד היסודות. לב שרים ומלכים ביד השי"ת. המלך הוא שמוביל
את העם. ועל המלך להכיר שהוא מובל ע"י הקב"ה. כאשר המלך מכיר שהוא בעצם
גם רק מובל, ולא רק שהעם הם מובלים ע"י גזרותיו, חוקיו ומשפטיו. אזי, ממנו
יראו וילמדו. וכן באמת יעשו. לכן, הקב"ה גילה סודו לעבדו, יוסף צדיקא, בעל
האמונה והבטחון, כדי לעשות סדר בעולם. לומר למלך בשר ודם, אשר כל המגמה שלו היתה,
לי יאורי ואני עשיתיני, אני הבורא ואני המנהיג, דווקא אליו נשלח המסר שידע ויכיר
שיש מי שמסדר עולמו. הוא מודיע מראש כדי לתת אפשרות קיום. כעת אפשרות תלוי'ה
בפרעה. בלית ברירה הודה פרעה שיש מלך שהוא מלכי המלכים. וממילא מינה את עבדו היודע
לכוון אורחות בוראו להנהיג את העם, כדי שיתקיימו.
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. דרשו רז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שהרי יעקב קודם ששלח לבנימן הקדים להתפלל: ובמדרש ואל שדי יתן לכם רחמים, מה שראה לברכם באל
שדי ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו שנאמר ויתרוצצו
הבנים. ברח מפני עשו ללבן ונצטער, שנאמר הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה וגו', כיון
שנמלט מלבן בא עשו להרגו, באה לו צרת דינה וצרת רחל, בקש לנוח מעט בא לו רוגזו של יוסף.
הוא שכתוב לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז. ולא היה מקבל תנחומין שנאמר וימאן
להתנחם, מיד באה לו צרת שמעון ואח"כ צרת בנימן, לפיכך התפלל באל שדי מי שאמר לעולם
די יאמר לצרותי די. וכן דרשו רז"ל יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב וגו'.
אלהי יעקב ולא אמר אלהי אברהם ויצחק, מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה. יוסף בבית אדוניו עלה לגדולה וזכה שכל הבית וענייניה היו
תחת ידו. ויש סיבה לכך, כי שם שמים שגורה בפיו, תמיד. לא מן השפה ולחוץ. אלא
ממעמקי הלב. הנה, כאשר ירדו האחים, השבטים הקדושים, בפעם הראשונה למצרים יעקב
אבינו לא התפלל עליהם. בדיוק כמו שהי'ה כאשר שלח את יוסף לראות את שלום אחיו. חסר
תפילת הצדיק, הי'ה מספיק כדי לגרום לצרות. גם בימינו, לפני נסיעה בנוהג שבעולם
שמבקשים ברכת צדיק לנסוע לחיים ולשלום. מדרכים כאלו, נסיעה ללא ברכה ותפילה, לא
חוזרים בשלמות. ר' יהושע בן לוי פתר קרייה
בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים וכמו דכתיב ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. לפני האיש
זה הקב"ה כמש"כ ה' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם. אלו עשרת השבטים. אחר ואת
בנימן, זה שבט יהודה ובנימן, ואני כאשר שכלתי שכלתי, שכלתי בחורבן בית ראשון שכלתי
בחורבן השני לא אשכול עוד. מה שדרש רבי יהושע בן לוי האיש זה הקב"ה אפשר שכוון
על מדת רחמים. ואמר ואל
שדי יתן לכם רחמים זה הקב"ה, כלומר יתן לכם שמו שהוא מדת רחמים. כי כל מה שמגיע מאת הקב"ה זה רחמים וחסדים. גם כאזר
זה נראה כמו ייסורים. ובא לבאר כי הנביא נתן דעתו בתפלתו גם לדורות בקבוץ גליות שהשכינה שורה עמנו בגלות
תתעלה ותתייחד עם הרחמים. ואפשר ג"כ שכוון על מלת האיש מפני שאי אפשר להבין זה
על יוסף, שכבר אמר וקומו שובו אל האיש, ודי שיאמר יתן לכם רחמים לפניו ומה טעם שיחזור
האיש פעם אחרת. ומפני שדברי הנביא מיוסדים על קו המכוון, אף כי בתפלתו, על כן הוצרך
לדרוש לפני האיש זה הקב"ה שהוא אל שדי, והוא כאלו אמר יתן לכם רחמים לפניו. ומה
שלא אמר לפניו כדי ללמדנו כי קרא בכאן לאל שדי האיש, וכן מצינו ה' איש מלחמה. ובמדרש
שיר השירים אשכול הכופר, בן נזירא אמר אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו: דברי רבינו בחיי הם אמורים להיות לנו לאבן יסוד. דווקא לנו,
הבנים המזכירים שלושה פעמים ביום, זכור לנו חסדי אבות. על מה ולמה יזכור לנו
השי"ת את חסדי האבות. מה אנחנו עושים כדי באמת להיות ראויים לכך. אכן, כדי
לפעול שהקב"ה יזכור לנו חסדי אבות, יש לנו לדעת שיש להתפלל על כל ענין וענין
מעניינינו. שיהי'ה נועם ה' עלינו ועל מעשה ידינו. הנה, יעקב אבינו, מתוך שהתפלל
זכה לראות שוב את יוסף. גם לפני שפגש את עשו ולפני הליכתו לבית לבן התפלל והצליח.
עלינו לתפוס דרכי אבות, כדי להצליח בכל ענין וענין יש להתפלל להצלחתו. הקב"ה
רוצה להעניק לנו עוד ועוד, כל מה שיש לעשות זה לפתוח את הלב והפה ולבקש ולהתחנן.
השאר הקב"ה כבר יעשה ממילא.
את האלהים אני ירא, ולכן אניחכם להוליך
לבתיכם די מחיתכם. זה היסוד של ירא שמים, לדאוג
לשלמות של הגשמיות של השני. דאגה כזאת, זה בעצם הרוחניות שלו. כאשר אדם זורע גשמיות
הוא יכול לקצור רוחניות. גדולה לגימא המקרבת. דווקא מתוך האשל אברהם קראו רבים בשם
ה' א-ל עולם. זה יסוד של חברה מתוקנת. לכן, עלינו ללמוד באמת מיוסף הצדיק אשר בחן
את האחים במבחנים מן הקשים ביותר. יסוד המבחן לדעת עד היכן יראת השמים שלהם מגיע.
זה יסוד של היראת שמים שלנו, לדאוג לרווח הגשמי של זולתינו, ממילא יפרח רוחניותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה