בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל
וידידי ורעי הטוב
ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו
א-ל-ו-ל. זהו. חודש הרחמים והסליחות כבר כאן. המפתח
לשנה טובה רשומה בראשית הפרשה. ושפטו את העם משפט צדק. חז"ל מלמדים, מדוע אין
עד נעשה דיין, כי אין ביכלתו לדון לכף זכות. אין לו מעבר מה שראה בעיניו. לפיכך
אינו יכול לדון. על הפסוק בצדק תשפוט עמיתך, דרשו חז"ל שיש לדון לכף זכות. בעולמו
של הקב"ה שמתנהג במידה כנגד מידה, כאשר אנחנו דנים לכף זכות אנחנו זוכים
שידונו אותנו גם לכף זכות. במשנת חסידים חודש אלול הקב"ה "נמצא
בשדה", קרוב הוא לכל קוראיו. זה הזמן של בהמצאו. לכן נהגו ללמוד את הספר
הקדוש "תומר דבורה" של הרמ"ק זצוק"ל, בפרט בפרק בראשון כדי
שיהי'ה צורה נאה עם מדות נאות. הגם שקשה מאוד להתנהג במידות אלו. אבל כאשר אנחנו
מחפשים כל זכות שיש כדי שניחתם בספרן של צדיקים, הרי לימוד זה אמור לעדן אותנו. הפרשה
היא גם השער של אלול. שום תשים עליך מלך, העבודה של חודש אלול זה "לחדש
המלוכה", להמליך הקב"ה עלינו בכל לבבינו, נפשינו ומאודינו. תנאי בקבלת
עול מלכות שמים זה את ה' אלוקיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. לא סתם התורה כותבת לנו
ועשית ככל אשר יורוך. יש לנו מלחמה תמידית כדי לא להקשיב, לא לשמוע ולא לציית.
התירוץ המצוי הוא, שהרבנים לא מודעים לכל התמונה. הם יודעים רק מה שלוחשי אוזניהם
לחשו להם. ואחרי ככלות הכל, התורה מספרת שמי שלא שומע הרי הוא בגדר של ממרה פי ה'.
הקורונה עדיין שוכן בתוכינו ועושה שמות. חיי בחורי הישיבות ואברכי הכולל אינם
כתמול שלשום. בתי הכנסת עדיין אינם מתפקדים כמו שהיו. ויש המון אנשים אשר פחד
הקורונה משבית אותם. אז אם בזמן מלחמה ידענו שסוד ההצלחה זה בקבלת עול מלכות שמיים
ולכן הכהן המשמיע פתח במילים אלו ללמדינו שפסוק זה יהיה שגור על לשונינו, כאשר
היצר הרע המנוול הזה פוגע בלב ליבה של היהדות, משכהו לבית המדרש. יקרא קריאת שמע.
יזכור שהקב"ה רשם מי יחי'ה. המחשבה החיובית שהקב"ה העניק לי חיים היום
מחייב אותי לחיות את החיים שאני מצהיר כל ערב בברכת קריאת שמע, שנחי'ה על פיה. ונשמח
בדברי תורתיך ובמצוותיך לעולם ועד כי הם חיינו. אין לנו חיים אחרים. וכאשר
מתכוננים למלחמת היצר צריכים לזכור שהתורה עץ חיים היא. והאדם עץ השדה, לא תניף
עליה גרזן, על תעשה את התורה קרדום להתגדל בה. תהפוך את התורה לתורת חיים. מורה
הדרך המחנך. המעדן את הנפש והמידות. דוד המלך כאשר למד נקרא עדינו. היה מעודן.
למרות שבזמן מלחמה הוא היה העצני. גם במלחמתה של תורה ניתן להילחם בעדינות. בשפה
נקיה. בלי להעליב. היגיע הזמן של "לבשי עוזך ציון", ציון הם המצויינים
בהלכה בעוזה של תורה. כאשר נתעטר בכתרה של תורת חיים ואהבת חסד קול כל הצופים
יישאו למרחוק ירננו יחדיו ניחם ה' עמו גאל ירושלים. הלוואי שעוד השבוע נזכה עין
בעין לראות בשוב ה' ציון.
לא תלמד לעשות כתועבת הגויים ההם. גם זו מצווה מבוארת, שכבר אמר:
וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו, ועתה יזכיר
מעשיהם ויאמר שהם תועבה לפני השם. והזכיר מעביר בנו ובתו באש - והוא מין ממיני הכשוף על דרך הפשט, או המולך על דעת רבותינו,
והוא האמת כמו שפירשתי במקומו. והזכיר
מכשף - שם כלל לכל הכשפים. וחובר חבר ושואל אוב וידעוני - והם פרטים בכשוף, ואסר אותם גם לשואל. ודרש אל המתים - כאוב עצמו, ובכל עניין שידרוש אליהם. והזכיר קוסם קסמים - והיא מחשבה בעתידות בכלל, מלשון קסם על שפתי מלך במשפט לא
ימעל פיו, כמו שאמר: בלעם בן בעור הקוסם, והיה מנחש כמו שאמר בו: ולא הלך כפעם בפעם
לקראת נחשים, וכתיב: קסמי נא לי באוב: והזכיר
בפרט, מעונן - והוא היודע בעננים. ומנחש - הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף, כעניין שכתוב: כי עוף
השמים יוליך את הקול ובעל כנפיים יגיד דבר. והוא לשון נגזר מלשון חשתי ולא
התמהמהתי, שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש, כלומר נחיש ונקדים לדעת. ואמר הכתוב כי תועבת ה' כל
עושה אלה - ולא אמר "עושה כל אלה", כי הכתוב ידבר על רובם, כי המעונן והמנחש אינה תועבה ולא
הוריש הכנענים בעבורם, כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו ומתעסקין בחכמות רבות כאלה
לדעתם: הרמב"ן בא להאיר ולהעיר בנוגע לכל עניין ידיעת העתיד.
הרי חז"ל אמרו איזהו חכם, הרואה את הנולד. אין כאן סוד שאנחנו מאוד סקרנים
לדעת את העתידות. בימים כתיקונם, היו לנו נביאים, בחרנו לא לשמוע להם והפסדנו את
האפשרות של לשמוע את העתיד לבוא מפי הנביאים. בסוגיית הגמרא בעניין חורבן ירושלים,
לימדונו ש"אשרי אדם מפחד תמיד" זהו יסוד לצפות ולדאוג מן העתיד. כל זה
מלבד מה שבלעם אמר כעת ייאמר יעקב מה פעל, שבני ישראל אינם צריכים מעוננים ומכשפים
מאחר שיש להם נביאים. כעת מה נאסר על האדם הסקרן שרוצה מאד לדעת מה טומן העתיד.
הלא גם ידוע מה שהקב"ה אמר לאברהם, צא מאצטגנינות שלך, הוי אומר שאברהם אבינו
הי'ה צופה בכוכבים כדי לחוש את העתיד. מה גם שיש לנו בגמרא שבת בין אבלט לשמואל,
בין חוטבי העצים, אבלט טען שהם לא יחזרו מן האגם וצדקה הצילם ממות, אכן בתוך
תרמילם נמצא נחש כתות. ממילא זקוקים אנו למורה נבוכים במה נאסר ומה ייחשב תועבה. ועתה דע והבן בענייני הכשפים, כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי
התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כוח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם
ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים
מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד, גזירת עליונים אשר
שם להם. אבל היה מנפלאותיו העצומות, ששם בכוח המנהיגים העליונים דרכי תמורות,
וכוחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים (בפניו): [בפנים] אשר כנגד
הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט
עצמו, כעניין שאמרו תמורת ענג נגע. ועשה כן, להיות הוא יתברך שמו מהשנא עדניא
וזמניא, קורא למי הים לעשות בהם כרצונו, והופך לבקר צלמות, מבלי שינוי טבעו של
עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן: ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסי"א:כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם
בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מול פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם
השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר, ותעשה הקטרה פלונית
בעניין כך וכך, יהיה המבט עליה לרעה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, וכאשר תהיה
הלבנה במזל פלוני תעשה תמונה והקטרה בעניין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע. והנה גם זה הנהגת הלבנה בכוח
מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך, אשר שם בהם מאז, וזה
הפך. הנה יסוד היסודות. אכן
הקב"ה הטמין כוחות בכל משרתיו, אם זה מלאכים שרפים ואופנים ואם אלו השמש הירח
והכוכבים. אבל יש לדעת מי הסובב כל עלמין וממלא כל עלמין. ממילא, ההקטרה למשרתיו
תוליד תועבה וכעס. כי אין משרתיו ברשות עצמם כלל ועיקר, אין בהם כוח להאיר או
להסתובב. הכל רק על ידי שהקב"ה משלח אותם לעשות את השליחות שלהם. במקסימום הם
יכולים להורות על מצב נתון שהקב"ה סובב על פי הנהגתו את עולמו. לכן, כמו
שמובן מאוד כמה מגוחך למאן דהו לבוא בהיכל המלך ולמסור דורון למנקה או לשאר עבד
זוטר שעשה למענו משהו בציווי המלך. זה מבחינת מהלך מעוננים ומביטים אל שאר מהלך
כוכבי השמיים. גרוע מכך זה ענייני הכישוף, וזה סוד הכשפים וכוחם שאמרו בהם שהם מכחישים פמליא של מעלה, לומר שהם הפך הכוחות
הפשוטים והם הכחשה לפמליא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם
למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי איסור הכלאים, כי יבואו מן
ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב,
מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה, כאשר פירשתי כבר: מבאר הרמב"ן שעיקר ענייני
הכישוף הוא להמרות רצון העליון. כמו שידוע שרבא קנה חמור ולבסוף התברר שזה הי'ה
אדם שעשו לו כישוף. או כל העניין של רבי שמעון בן שטח ובנו שרדפו אחר המכשפים. כי
עניין זה, המכריח את הקב"ה לשנות מסדרי בראשית, תועבה ייחשב. ואין שום סיבה
בעולם שיהודי שכבוד שמיים אמור להיות עיקר חייו שירצה לדרוש במה שהקב"ה מחשב
כתועבה גמורה. ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין
בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים
יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם, כמו שאמרו בואלה שמות רבה, כי עוף
השמים יוליך את הקול, זה העורב וחכמת הטיארין. העופות בלשון ערב טאי"ר, וחכמי
העופות יקראו טיארין. ועוד מוזכר מזה הענין בגמרא ,אבל יש לענין הזה סוד, וכבר הודענו כי יש למזלות שרים
ינהיגו אותם והם נפשות לכדורי הגלגלים, ושרי זנב וטלה הקרובים לארץ והם הנקראים
נגידי התלי יודיעו העתידות, ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות. ולא
לזמן גדול ולא עתידות רחוקות יגידו רק בעתידות הקרובות לבא יודיעו, מהם בקול העוף
בקראו בקול מר על מת ומהם בפרישות כנפיו, והוא שאמר יוליך את הקול, למגידים בקולם,
ובעל כנפיים, לרומזים בכנפיהם. וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם, וכך
אמרו ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם, מה הייתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין
וערומים בטייר, וכן יאמר הכתוב כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים. והנה שלמה למד זה
בכלל חכמותיו. והידיעה היא הבנת הצפצוף, והערמה לסבור עניין בפרישות הכנפיים:וכאשר כלל הכתוב המעוננים
והקוסמים עם התועבות הנזכרות, חזר ופירש הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים
ואל קוסמים ישמעו כי חכמתם לדעת הבאות, ואתה לא כן נתן לך ה' אלוהיך - יאמר הנה אסר לך השם המעשים האלה הנזכרים בעבור שהם תועבות
לפניו ובגללם הוריש הגויים ההם מפניך, ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה
גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו, ואתה תשמע
ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש, שיקבלו אותם מן הכוכבים או
מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך, אבל הנבואה תודיע
חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה, והוא שיפרש הוא הדבר אשר לא דברו ה' - והנה אתה
חלקו וסגולתו שומע עצתו מפיו, והם חלק המזלות הולכים אחריהם, וזה טעם לא כן נתן לך
ה' אלוהיך, שלא נתן לך כאשר נתן להם, כטעם אשר חלק ה' אלוהיך אותם לכל העמים כאשר
פירשתי. לכן, מי שעוסק בתורה ולומד
לשם שמים, ודאי ישיג את ראיית הנולד מתוך דברי התורה. כמו שחז"ל אמרו רצונך
להכיר את מי שאמר והיה העולם, למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם
ומידבק בדרכיו. גם אפשר לומר שזה המכוון בפסוק "תמים תהי'ה עם ה' אלוקיך",
היינו כאשר אנחנו לומדים את התורה המתממת את האדם ומשלימו, נלמד מתוך יראת שמים
טהורה. אזי יקויים בנו וכל מאמינים שהוא שופט צדק, התם ומתמם עם תמימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה