בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו ר' יעקב בן ר' יהושע ז"ל
יסוד המשכן של השי"ת זה מקום שיש
בו אחדות. כדי ליצור את האחדות הנדרשת כדי שתשרה שכינה בישראל, היו חייבים לייצור
את המשכן באחדות. לכן, תרומת מחצית השקל היו לאדני המשכן כל הקרשים הונחו על
האדנים שנתרמו ממחציות השקל שבהם לא ניכר שוע לפני דל. וזה היה אמור להיות ההוי'ה
במשכן. נווה משכן לשלום. לכן, גם לא היו שום שלטים של זאת נדבת, בל יהין מאן דהו
להצביע ביהירות על כלי כלשהו ולומר בגאווה המסלקת שכינה, אתה רואה, זה מנדבתי.
ועשו לי מקדש. כולם יחד. ועשו ארון. כולם יחד. הכלי יקר מציין במיוחד שבמידות
הארון לא היו מידות שלמות כולם חצויים. ללמדינו שבני תורה חייבים להיות עם לב נשבר
ונדכא. הרחק מכל גאווה. רק באופן של ענווה יש אפשרות להגיע לקשר ישיר להשי"ת.
רק עם ענווה ניתן לעבוד את השי"ת בשלימות. יסוד המשכן היה ראשית תרומות
בענווה. תרומות באחדות. משם, יצירת הארון, שם העדות, גם נבנה באחדות, של ועשו. כמו
שהרב מלובלין הדגיש כאשר הציג את רעיון דף היומי שייצור אחדות. כמו שהגמרא נוצרה
באחדות. המשנה בארץ ישראל. תלמוד בבלי בבבל ופרס. רש"י ותוספות בצרפת,
הרי"ף באלג'יר ותוניס, הרא"ש בגרמני'ה והר"ן בספרד. ונוסיף את
מהדורת שוטנשטיין אשר נוצרו גם בארץ ישראל וארצות הברית. וכולם לומדים בהם באחדות.
בימים הקרובים מתקרבים לסיום מסכת ברכות. אשרינו מה טוב חלקינו עם עשרות מצטרפים
חדשים ללימוד היומי. עם עשרות לומדים אשר משנים את הנהגות הבית בגלל מון הלכות
למדו במשך המסכת. מתפללים טוב יותר. מברכים טוב יותר את כל הברכות. כאשר
הקב"ה רואה את השאיפות של עם ישראל למקום של קדושה, למקום של התעלות, בוודאי
ימהר ויחוש לצוות את מבשר הטוב שיבוא ויבשרינו ומשיח בן דוד ימהר ויגאלינו ונזכה
שוב למקום מקודש ששם הקב"ה יבוא וישרה שכינתו בתוכינו, במהרה בימינו, אמן.
ככל אשר אני מראה אותך וכו', אשכון ביניהם לקבל תפלתם ועבודתם באותו האופן שאני מראה אותך
שכינתי בהר על הכפרת בין שני הכרובים עם תבנית המשכן ועם תבנית כל כליו, כי אמנם תבנית
המשכן תורה על כרובים, שהם שרפים עומדים ממעל לו הנראים לנביאים, ומהם בקדש, ומהם בקדש
הקדשים, בשני מחברות מחוברות בקרסים להיות לאחדים לעבודת בוראם, וכן ראוי שיהיו בישראל
כל קדושיו מחוברים אל ההמון להבין ולהורות, ובקדש הקדשים נתן התורה תוך גוף מצופה זהב
מבית ומחוץ כאמרם ז"ל בזה כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם, ועל אותו
הגוף שהוא הארון נתן כפורת כלו זהב, מורה על צלם אלהים בלתי מחובר עמו כלל, וכן כרובים
פניהם איש אל אחיו מורים על פעולת המצאת המושכל וקבלתו, וזה בהביט אל התורה, כאמרו
אל הכפרת יהיו פני הכרובים ובזה הם פורשים כנפים למעלה, כאמרו ארח חיים למעלה למשכיל
ובזה יתעשת האלהים לנו כאמרו ואל זה אביט:
וכן תעשו, אתם כדי שאשכון בתוככם, לדבר עמך ולקבל תפלת ועבודת ישראל, לא כמו
שהיה הענין קודם העגל כאמרו בכל המקום כו' אבא אליך. הספורנו מסביר שמקום המקדש הוא מקום החיבור בינינו לאבינו
שבשמים, אוהל מועד. עם מי נתועד, מי שתוכו רצוף אהבה. דהיינו הוא מרכז להעלות
לומדי תורה יראים ושלמים, נשברי לב זכים וטהורים. אלו יש להם מקום במשכן. זה המקום
של השכינה.
ועשו ארון. יחזור אל בני ישראל הנזכרים למעלה, ואחרי כן וצפית אותו, ויצקת לו, וכולן בלשון
יחיד, כי משה כנגד כל ישראל. ויתכן שירמוז שיהיו כל ישראל משתתפין בעשיית הארון בעבור
שהוא קדוש משכני עליון, ושיזכו כולם לתורה. וכן אמרו במדרש רבה מפני מה בכל הכלים כתוב
ועשית, ובארון כתיב ועשו ארון, א"ר יהודה בר' שלום אמר הקב"ה יבאו הכל ויתעסקו
בארון שיזכו לתורה. והעסק, שיתנדב כל אחד כלי זהב אחד לארון, או יעזור לבצלאל עזר מעט,
או שיכוונו לדבר. איך זוכים לתורה, מרכזה
ולבה של המשכן. ע"י ועשו – יחד. כולם, לכל יהודי יש לו חלק בתורה. שימו לב
למדרש שהרמב"ן מביא מהי העשי'ה, גם לכוון. לכוון לעיקר מטרתה של המשכן, מקום
המאחד את כל הכלל סביב התורה. יש כאלו שניחונו בסברא ישרה, יש בעמל, יש בזיכרון,
על ידי כולם יחד יש קיום לתורה. זה מביא יסוד זה מוסיף אבן וזה לבינה, זה מלט
והשני מטייח עד שהצבעי בא לגמר מלאכת העניין. הנה, מובן מכאן עניין של כל התורה על
רגל אחת. הלל הזקן כוון לדעת עליון, והיא, מאי דעלך סאני לחברך לא תעביד. דהיינו
שכל עניינה של תורה שנראה איך להתאחד, איך לכוון לאחד. זה יתכן רק בכוחות משותפים.
לחם פנים. לפי פשוטו לחם הראוי לפני שרים לחם נאה כדכתיב ולקחת מלח ואפית אותה וגו' וכתיב
וישא משאת מאת פניו אליהם. וכתיב ולחנה יתן מנה אחת אפים. חלק יפה מקערה שלפני אלקנה
החשובה שנותנים לפני בעל הבית. כי את חנה אהב לכך אפים חשוב. וה' סגר רחמה. לכך מנה
אחת ולא שתים ולא מנות הרבה כמו לפנינה שהיו לה בנים ובנות. הרשב"ם מאיר עינינו. מה היופי של הלחם. שוב, שמשתפים
פעולה. כי לא על הלחם לבדו יחי'ה האדם, כי על מוצא פי ה'. בכל זאת, יש להגיש את
לחם הפנים במאור פנים. אם הלחם אינו מוגש במאור פנים, אזי אינו לחם פנים לפני
תמיד. מכאן מובן מה שארע לבית גרמו שהיו אנוכיים, כדעה בגמרא שלמרות שהיתה להם
סיבה של עתידה המקדש ליחרב ויבואו להשתמש במתכון זה לעבודה זרה, בכל זאת, יכלו
למסור מעשה הלחם לישרים וצנועים. כך ישמרו על תמידות הלחם וקדושתה לדורות. היות
שלא עשו כך ובחרו להיות אנוכיים, גם עליהם נאמר שם רשעים ירקב. גם מי שיכול לומר
על לחם כזה "זנב לטאה" גם בו מצאו פסול. כי לחם אשר יש לה פנים מאירים,
אין בה שמץ של ענייני טומאה גשמית ורוחנית. זאת יפי'ה של הלחם.
ועשית את הקרשים, הל"ל ועשית קרשים כמו שנאמר בכל דבר ודבר מהו הקרשים מאותן
העומדין ומיוחדין לכך, יעקב אבינו נטע ארזים במצרים וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו
ממצרים ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים ראו שיהיו
מזומנים בידכם הוא שיסד הפייטן בפיוט שלו טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו
להיות מוכנים בידם מקודם לכן. מעניין על
מה ולמה רש"י חוזר על עניין של עצי הארזים ולא הסתפק במה שהביא עניין זה בריש
הפרשה. אלא, ללמדינו מתן שכרה של חכם עיניו בראשו. דוד המלך כאשר היגיע עת בניית
המקדש ונתבשר שלא יזכה לבנות, הכין הכל לשלמה בנו, ממסד ועד טפחות, כדי שיוכל באמת
לבנות ללא שהיות. די לארון לדור באוהל. יסוד מוסד לבנין המשכן הוא, ההכנה. אם יש
את ההכנה הראוי'ה המשכן תעמוד. המשכן יהי'ה אחד. יעקב שלמתא, ראה כל זאת בשלמותו
והכין את התשתית שאכן יהי'ה מקום ראוי להשראת השכינה. כעת נותר רק לעשות אותם.
כמעשה בראשית שהכל הוכן מיום ראשון, בשאר הימים עמד הקב"ה ותקן.
עצי שטים עומדים, רבותינו ז"ל ביומא אמרו שעומדין דרך גדילתן, ונראה שדייקו
לה ממה שלא אמר על זה הדרך ועשית את הקרשים למשכן עומדים עצי שטים, או ועשית את הקרשים
עצי שטים למשכן עומדים, שאז יהיה נשמע שההעמדה היא במצות המשכן שלא יהיו שוכבים, ומאומרו
עצי שטים עומדים רמז כי חוזרת תיבת עומדים גם לתכונת העצים מעצמם, שיהיו כסדר העמדתם
בשעת גדילתם: רמז המשכן קרשים, אין קרשים אלא
קשרים, שבאמצעותו יתקשרו ויתיחדו כל בחינות הקדושה העליונים ותחתונים, וכולן רמוזים
בו עשר אמות אורך הקרש, אין לך בחינה מבחינות הקדושה שאין בה כללות עשרה, ואומרו ואמה
וחצי כאן רמז יחוד מצה שלימה ומצה פרוסה והוא סוד ה"א ודל"ת, או ירצה סוד
היסוד חי העולמים, הוא רמז האמה, ועטרת היסוד הוא בחינת חצי האמה, נמצאת אומר כי כל
קרש יש בו רמז עשרה, שישנם בכל ספירה, ויש בהם רמז צדיק וצדק מיוחדים ברוחב מנין הקרשים
מ"ח, והוא סוד ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך, האדנים שמם יגיד, ומעשיהם יצדיק
בחינתם, כי הם בחינת השכינה אשר תתכנה בשם אדנ"י, ואשר תקבל היסוד בתוכה, ומספרם
מאה, והוא סוד הקטן למאה, גם היא העשירית למדריגות וכוללת כל העשיריות הרי מאה. האור החיים הקדוש מבאר לנו בטוב טעם ודעת מטרת הקרשים.
קשרים. זה המקום להתחבר ולהתקשר עם הקב"ה. אך, כדי לעשות את הקשר, חייבים
לעמוד זקופים בשמירת תורה ומצוות. לטהר את המוח מכל מיני מראין בישין וכדומה. חומת
הקודש וקודש הקדשים חייב להיות המחבר בינינו לאבינו שבשמים. לא באופן חד סטרי של
אתערותא דלעילא. לכן, משה רבינו ומי ששהה בצל א-ל, ידעו לכוון מיסוד היסודות של
האדנים ועד לחיבור העליון של הטבעות. מצד שני עצי שיטים מורה על מעשה שטות, ממש
כמו שהיו בני ישראל בשיטים, ללמדינו לבל יאמר יהודי נואש. תחת ציפוי הזהב של הקרשים
יש שיטים. ובכל זאת הם הם הקרשים, הם הם חומת המקדש. ללמדינו איך להתנהג כאשר
נתפסים חלילה למעשה שטות. שבע יפול צדיק, אבל הוא קם ועומד. עצי שיטים עומדים,
בזכות הקשר – קרש שיש עם אבינו שבשמים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה