בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל ומחותנינו ר' יעקב
בן ר' יהושע ז"ל
לא יאומן, בין המצרים בפתח. השנה נקרא
ביום שבעה עשר בתמוז את פרשת פינחס. לכאורה אחת התמיהות הן מדוע מסופר באמצע מניין
השבטים לגבי מי ומי יש לו חלק בארץ, את עניינה של מחלוקת קורח וביות את החטא של ער
ואונן. אלא שהלימוד הוא ברור. אין מקום לתת חלק ונחלה לבעלי מחלוקת בארץ ישראל.
אין מקום לתת חלק ונחלה לאנשים שמיררו למשה רבינו את החיים ובזו לשבת קודש. אין
מקום לאנשים שלא רוצים לשמור על גדרי הקדושה והטהרה. לכן, מודגש חטא דתן ואבירם
ועדת קורח וחטאי ער ואונן. והנה, אשר יגורנו בא לנו. שוב ושוב, דווקא בציבור שומר התורה
והמצוות המחלוקת חוגגת בכל פינה. והלוואי שהיא הייתה לשם שמיים. הלוואי. רובה
ככולה על כסף וכבוד. ותו לו. צער השכינה, בקושי מזיז לכמה יחידי סגולה שהקב"ה
השאיר לנו. וגם להם לועגים ובזים. וביותר מאי דאיקרי החרדים החדשים, אשר לא מוצאים
את מקומם בין דפי הגמרא. מנייעסים ומרכלים. מכבסים כביסה מלוכלכת בראש חוצות
ב"כאילו" מתקנים את המחנה פנימה. כאשר אין בזה יותר מלזרוק אבן מהבור
ששתו ממנו. יש לנו הרבה מה לתקן. זה לא סוד. מערכות החינוך שלנו יכולים להשתפר
המון. יש צורך להכיל את החלשים. את אלו שקשה להם. אלו שמשום מה זכו לטון של שמאל
דוחה וביקורת הורסת. אבל בקושי לטפטפת של ימין מקרבת. הרבי הזקן הרה"ק רבי
יצחק מוורקא זצוק"ל מציין, מה היתה מעלתו של פינחס, שלאחר כל מעשה הקנאות הוא
הי'ה בתוכם, היה כמו כל יהודי אחר. לא חיפש להתבלט. לא חיפש להיות בעיתון. ביקש
להיות יהודי ככל שאר היהודים. זה הזמן, יותר מתמיד לפתוח את הלבבות כנאמר על ידי
הנביא זכרי'ה, צום הרביעי יכול להפוך ליום של ששון ושמחה, כאשר נאהב את האמת ואת
השלום. אני לא חייב לנהוג כמנהגיך, כי יש לי את המנהגים שלי, אבל אני חייב לכבד מנהגי
קודש. כל מה שאמת, היא אמת. וצריכים לומר את האמת. רק לא מתוך כעס ואיבה. אלא מתוך
ידיעה של והשלום אהבו. בחוץ לארץ קוראים השבוע את פרשת בלק, גם שם הקב"ה מפנה
את תשומת ליבנו, מה טוב. מה הקב"ה דורש מאיתנו. עשות משפט, כי חייבים. אחד
ממעמידי העולם זה המשפט. אך מיד לאחר עשיית משפט זה אהבת חסד. לרחם ולקרב גם זה
שיצא חייב במשפטו. ומעל לכל, והצנע לכת עם אלוקיך. והרי שלמה המלך כבר הקדים לנו
ש"ואת צנועים", תלמידי חכמים שנוהגים בצניעות ובענווה, בהם יש חכמה. כמה
שפחות "נחצרץ" את אירוע פלמוני מנקר העיניים ואירוע פלוני חסר המשמעות,
ככה יותר נזכה לשמוע "ענווים" (זה נשמע ממש כמו תנאי לביאת הגאולה
השלימה, לנהוג בענווה וצניעות) היגיע זמן גאולתכם.
צו את בני ישראל
ואמרת אליהם את קרבני לחמי: כי אחרי שאמר לאלה תחלק הארץ, ציווה להשלים תורת הקורבנות שיעשו
כן בארץ. כי במדבר לא הקריבו המוספים כמו שהזכרתי בסדר אמור אל הכוהנים, וכן לא נתחייבו
בנסכים במדבר כמו שפירשתי בסדר שלח לך, ועכשיו חייב באי הארץ לעשות שם הכל, התמידין
והמוספין ומנחתם ונסכיהם. ואע"פ שלא פירש כאן "כי תבאו אל הארץ", כבר
הזכירו בפרשת הנסכים, ורמז אליו בפרשה הראשונה במועדות. והחל כאן מן התמיד, ואע"פ
שנזכר בפרשת ואתה תצווה החזירו להיות הכל סדור בפרשה אחת. ורש"י כתב: היא הייתה
אזהרה לימי המילואים וכאן ציווה לדורות. ואינו נכון, כי שם אמר "עולת תמיד לדורותיכם":
ועל פי המדרש שנתחדש כאן דברים רבים, את קרבני, זה הדם, לחמי, אלו אמורין, לאשי, אלו
קמצין ולבונה, ריח ניחוחי, אלו בזיכי לחם הפנים, תשמרו, שלא יביא אלא מן השמור, תשמרו
שלא יביא אלא מתרומת הלשכה, תשמרו, שיהו כוהנים ולווים וישראל עומדין על גביו, תשמרו,
נאמר כאן שמירה ונאמר להלן שמירה, מה להלן מבקרו ארבעה ימים קודם שחיטתו אף כאן וכו',
וכל המדרש כדאיתא בספרי: ועל דרך האמת ירמוז להם עוד ויאמר את קרבני לחמי לאשי, של
אשי, תשמרו ותיזהרו שתקריבוהו לי לשמי במועדו, ואמרת להם עוד, זה האשה אשר תקריבו לה',
שיהיה הקורבן מתקרב. אין במוספי השבת חטאת כשאר כל המוספין, מפני שכנסת ישראל בת זוגו
והכל שלום, והמשכיל יבין. וכן הזכיר: ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה', שיעשו
קרבן הפסח, להזהיר עליו עם שאר קורבנות חג המצות. וקצר בו להזכיר שמו בלבד, שכבר ביאר
את דינו ככל חוקותיו וככל משפטיו: ראשית
לכל הרמב"ן מבאר שלאחר שכאן מדובר בבאי הארץ, אכן מפרשת פינחס כולם נשארו
חיים כמו שמשה רבינו ציין ואתם הדבקים בה' - חיים כולכם היום. לכן, היגיע העת
למנות את המנהיג הבא שאכן ידאג לכך שעם ישראל שהיו כעת דבקים בה' יישארו כאלו.
מינוי יהושע בין נון בא לחזק ולייסד את כל ענייני העבודה, בין בעבודת הקרבנות ובין
בלימוד התורה, שאכן יישארו דבקים בה' בכל מצב. לכן, הביא המדרש שמרבה כאן כל
ענייני עבודת התמיד שאינם אמורים מפורש בפרשה. עוד ענין נשגב מביא
הרמב"ן על שבת קודש, בת זוגו של כלל ישראל, שבת שלום ומבורך, לכן אין קרבן
חטאת במוספי שבת. זה לימוד עצום לשבתותינו, שיש לראות מלבד שלא יהי'ה חטא ועון חס
ושלום, אדרבה, זה זמן ללימוד של מה שמביא להבאת שלום. לדעת שיש שבעים פנים לתורה.
ששבטי ישראל סביב למשכן יחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו באותות לבית אבותם. הוי
אומר שיש להם על מי שיסמוכו.
ובראשי חדשיכם, הנה
יום ראש חדש היה מנהג לישראל שיהיה יום קודש בצד מה כמו שהעיד באמרו אשר נסתרת שם
ביום המעשה וזה יורה שלא היה יום ראש חדש אצלם יום מעשה ולכן ייחס אותו לישראל באמרו
ראשי חדשיכם ולא כן כתב במועדים שלא כתב בשבת שבתכם ולא ביום בכוריכם ולא ביום
סוכותיכם וטעם מנהגם זה היה כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה היא בצד מה דומה לענין
הירח אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה וזה שאף על פי שקודם לעגל
היה חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות לעולם הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר
מלכות תמיד כמו שאר האומות אבל היה זה להם לעתים כפי שפע האור העליון עליהם
ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש כי אין מזל
לישראל ולא אור כלל מעצמם זולתי אור האל יתברך בהיותם לרצון, ובכן נקרא האל יתברך
אצל הנביאים אור ישראל כאמרו והיה אור ישראל לאש וכן העיד באמרו ה' אורי וישעי
וכאשר היו החטאים מבדילים כאמרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם
הסתירו פנים מכם משמוע הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות, ובהיות מזה נמשך
חלול ה' בלי ספק באמור להם עם ה' אלה היה באופן מה בכל צרתם לו צר כאמרם ז"ל
כביכול עלי ועליך בא שוד שודד ובהיות חטאת ר"ח כפרה על ישראל הגורמים מניעת
האור או מעוטו כמו שהתקינו ז"ל באמרם שעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו
תשועת נפשם מיד שונא ובכפרה זו תהיה תשועה מה לחלול השם לפיכך אמרו שלכך נאמר בשעיר
ר"ח חטאת לה' מפני שכפרתו מועילה לקדוש שמו יתברך וזה רצו באמרם (חולין פרק
אלו טרפות) אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח רצונו לומר הביאו כפרה
בשבילי להשיג קדוש שמי המחולל בגוים בסבת מה שמעטתי את הירח כשהגליתי את ישראל
והסתרתי פני מהם. דברי רבינו הספורנו צריכים להאיר לנו בעניין ראשי חדשים.
ראש חודש, זה יום שהקב"ה הטיל עלינו לקדשו. אמנם, בימינו לאחר שלוח זמני
המולד וזמני ראש חודש מסודרים כבר, עדיין מוטל עלינו לקדש את היום הזה. לקדשו,
דהיינו לייחדו ליום של כפרה. מעין יום כיפור. יום של ניקוי ראש. יום שבהם יתכנסו
המוני בית ישראל ללמוד חובת הלבבות ולערוך חשבון נפשם. יום של תפילה. יום של הלל
והודאה. לבדוק האם התפללנו כדבעי. האם מודים ומשבחים מתוך כוונת הלב ורצינות
גמורה. מתי בפעם האחרונה התיישבנו ללמוד סוגיא בגעשמאק אמיתי, מתוך הבנה טובה
וברורה. מתי שמענו לאחרונה בקול גדולי ישראל כפי שנצטווינו ולא סרנו ימין ושמאל
ולא שאלנו שאלות. לכן מן הראוי לייחד יום זה ליום מיוחד לנו להתיחד עם עצמינו למען שמו באהבה.
עצרת תהיה לכם: עצורים בעשיית מלאכה. דבר אחר:עצרת עצרו מלצאת, מלמד שטעון לינה. ומדרשו באגדה: לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות וכשבאין ללכת, אמר להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם: רש"י בא להסביר לנו באר היטיב מה עניינה של עצרת. ראשית לכל, איסור
עשיית מלאכה. ועוד, זמן לעשות חושבים. זה עתה שהית חג הסוכות בירושלים, היית מסובב
במצוות. טעם שינה לא טעמת. מה מכל זה תיקח אתך הביתה כדי לשרוד את החורף הארוך.
כדי שתישאר ברמה מספיק גבוהה של קדושה ושמחה בקיום המצוות ולימוד התורה. מה הושם
בטנא כדי לא לשכוח לעבוד את השי"ת בשמחה. להפנים את שירי שמחת בית השואבה,
אשרי זקנותינו שכיפרה / שלא ביישה את ילדותינו, אשרי מי שלא חטא. זה דבר שצריך
לישון על זה כדי להסיק את המסקנות הדרושות ולפעול על פיהם. גם ללמדינו דרך ארץ שלא
לברוח ממקום אירוח. לתת הרגשה למארח שמעונו, מעין עולם הבא. אבל את עיקר העיקרים
יש לזכור. כל ימי חג הסוכות הקריבו וחגגו למען אומות העולם. כאשר חיים בגולה, הרי
חיים אנו על חשבונם ולא על חשבונינו (עיין רש"י ובגוים לא יתחשב), אבל התכלית
הנרצה הוא, שנהי'ה עם לבדד ישכון, אנחנו והקב"ה הקב"ה ואנחנו. לזה די
בסעודה קטנה, כאשר שני הרעים דלא מתפרדין שוב נפגשים די במשהו מועט. מאחר שדווקא
משום זה הקב"ה בחר בנו, כי אתם המעט מכל העמים, הממעטים עצמכם. ממש והלכת
בדרכיו, כי בכל מקום שמוצאים גדולתו יתב"ש, שם נמצא ענוותנותו. זאת היא
העצרת, ללמוד ענווה, חן, ויראת שמים טהורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה