בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ידידי ורעי ר' משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
חסד. אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו
מצטיינים בעשיית חסד. ייתכן, אם נעיין בעומק במעשה של רבקה, נראה שאנחנו מאד
רחוקים מעשיית חסד כדבעי. אליעזר מגיע ורואה את המים עולים לקראתה. הוא הבין שזאת
האשה שהוא מחפש. כעת, רבקה, יודעת שאסור ליהנות ממעשה ניסים. אך, על פי השערתה
אליעזר היה בחשש של סכנה של התייבשות. לכן, הביאה לו לשתות מהמים שעלו לקראתה.
אבל, כאשר זה מגיע לגמלים, כתוב במפורש שהיא הורידה את הכד שלה אל הבאר. לשאוב כל כך הרבה מים, כי היא שאבה מספיק מים
לגמלים והם שותים מה שיספיק להם לכמה וכמה ימים. זאת מלבד זה שאליעזר, אדם די גדול
ובאופן טבעי רבקה, ילדה בת שלוש הייתה אמורה לענות לו, סליחה, תטפל בעצמך. חסד
גדול נעשה לעצמינו, כמו שרבקה שמה את הכל בצד, ככה גם אנחנו, אחרי מערכת בחירות
עכורה מלאה שנאת חינם והתנהגויות פסולות לגמרי, לשנות כיוון. ללכת לבקש סליחה מכל
אלו שהטלנו רפש עליהם. ולשנן שהקב"ה רוצה אותנו מאוחדים. לא מפולגים. נאמר
לעסקנים, עזבו אותנו לנפשינו. אם אתם חייבים לריב, סורו ממנו. תמצאו לכם מקום אחר.
עם ישראל משלם מחיר אסטרונומי על פוליטיקה זולה של כמה מחרחרי ריב שעטו על עצמם שם
"שלוחא דרבנן", כאשר הם שלוחי ה"יצר הרע". צאו לנו מן החיים
עזבונו לנפשינו. הפסיקו ללחוש על אוזניהם של גדולי ישראל את חירחורי הריב שלכם.
די! נמאסתם. נחזור להיות עם ישראל כפי חז"ל, רחמנים ביישנים וגומלי חסדים.
גר ותושב וגו', טעם
טענתו גר ותושב על פי מה שכתב רמב"ם בפ"ג מהל' זכיה ומתנה וז"ל
יכול ליתן מתנת חנם לגר תושב מפני שאתה מצווה להחיותו, דכתיב גר ותושב וחי עמך
ע"כ: ויש לך לדעת כי כל תורתנו הקדושה היא שכליות ובפרט בענייני ההנהגה
הארצית, וכמו שאנו מתנהגים בגר היושב עמנו כמו כן יתחייב שכליות יושבי הארץ להנהיג
ביניהם להחיות אדם שהוא גר ותושב עמהם ולתת לו מתנת חנם, והיא טענת אברהם גר ותושב
אנכי תנו לי, ודקדק לומר גר ולא הספיק לומר תושב המכוון לומר שהגם שאני גר ואיני
מכם אעפ"כ הריני תושב, עוד טעם אומרו "גר" כי חש לומר על עצמו תושב
בעה"ז והוא היפך מידת הצדיקים לזה הקדים לומר גר: האור
החיים הקדוש מסביר לנו את החכמה שיש בדרכו של
אברהם לקראת קניית מערת המכפלה. ראשית לכל, הוא קונה את שער גן עדן. למדות שזה
במקום גשמי, זה השער של רוחניות לעולם הזה. מי שמביא את עצמו להכרה שתכלית החיים
זה להגיע לשער גן עדן, יבין מיד שבעולם הזה הוא רק גר. ממש לא תושב.
משתאה, משתומם
על רוב הזריזות לעשות חסד: מחריש, ולא אמר לה אל תטרחי כל כך כמו שהיה ראוי בחק
המוסר, לדעת להכיר מתוך אופן חסידותה וזריזותה: ההצליח ה' דרכו, אם יהיה ע"צ
הטוב והחסד הגמור: אם לא, ושיהיה כל זה לתקות איזה שכר: כאשר כלו הגמלים לשתות, זה
היה זמן מה בהכרח אחר שהשלימה לשאוב וראה שלא היתה מבקשת דבר אבל היו כל מעשיה על
צד החסד הגמור: ושני צמידים על ידיה, ראוים למדת ידיה כמו ועשית על החשן שרשות
גבלות, ועשית עליו זר זהב ראוים למדותם: רבינו הספורנו רוצה לסבר את אזנינו בעומק החסד של רבקה, איך שזה הי'ה נראה
מ"המשקפיים" של אליעזר. כעת, אליעזר הכיר היטיב את באי העולם. המון
אנשים מעוניינים לעזור, אבל, בסוף העזרה הם מצפים לאיזה שהוא מתן שכר. לא רבקה.
היא עבדה בזריזות. עבדה מעל ומעבר. והיות שהיא עשתה הרבה מעל ומעבר, הוא מיד שם על
ידה את הצמידים המרמזים על עשרת הדברות, יסוד האומה והם התאימו לה כמו שהספורנו
מדגיש.
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב
רז"ל למדו מכאן שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב
סמוך להערב שמש ומכאן סמך למה שאמרו רז"ל לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן
אליהו לא נענה כי אם בתפלת המנחה ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית
וערבית מ"מ לא מצינו שנענו מיד ותכף אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד כי
מסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך כי על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא
זו אשה ולכך הלך להתפלל תפלה זו בשדה שאם נתן לו ה השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על
שאר כל השדות כמ"ש ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים קל וחומר שיתן לו
אשה קרקע עולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים ומיד כאשר התפלל עליה כתיב וישא
עיניו וירא והנה גמלים באים כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה ומיד אחר סיום
התפלה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד והנה גמלים באים נושאים את בת זוגו
ומזה למדו שיותר האדם נענה בתפלת המנחה וטעמו של דבר לפי שמדת הדין מקטרג דווקא
בלילה וע"כ תפלת ערבית הסמוכה ללילה וכן תפלת שחרית גם כן סמוכה ללילה שעברה
אבל מנחה רחוק משני לילות על כן אין בתפלה זו שום קטיגור: טעם אחר לכך היתה תפלה
זו סמוך להערב שמש לפי שעד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה ע"כ הודיע
לנו הכתוב שבאה רבקה סמוך להערב שמש להודיע שקודם הערב שמשה
של שרה כבר זרחה שמשה של רבקה כדי שלא יחסר העולם מן נשים צדקניות אלו שהם לעולם
כגלגל חמה וכדי שלא יחסר נר דלוק באהל וענן קשור עליו וברכת העיסה וק"ל: הכלי יקר מסביר היטיב את הכוח שיש לתפילת מנחה.
מנחה זה בזמן בין הערביים, זמן של ערבוב, דמדומים. כדי להיות מפוקס הזמן כזה
צריכים גבורה. מידתו של יצחק וגם סוג של מידתו של אלי'הו הנביא. דוד המלך אומר,
אבוא בגבורות, ה' אלוקים, אזכיר צדקתך לבדיך. היינו, מי שבא בגבורה יודע שהקב"ה
שהוא אדון הכל והי'ה הווה ויהי'ה הוא התקיף ובעל היכולת. אי לכך, כאשר יצחק ניגש
להתפלל שהוא זקוק לאשה, הוא נענה מיד. כי מי שמכיר שהקב"ה תקיף ובעל היכולת,
ובזה הדרך הוא מתהלך עם השי"ת, השי"ת ממלא כל משאלות לבו לטובה. אבל,
רוב בני האדם אינם מסוגלים לעבוד תמיד במידת הדין. לכן, רבקה שהבינה שיצחק הוא על
פי מידת הדין, הנהיגה את הבית על פי מידת הדין.
זקן ושבע. לפי
שנתברך אברהם בכל דבר והיה שלם בכל מיני העושר והכבוד הגיד עתה שיצא מן
העוה"ז זקן ושבע מכל טוב. ולזה לא אמר ושבע ימים כי היה במשמע שהיה חסר משאר
הדברים ולא שבע מהם כי אם החיים. וע"כ הגיד לנו הכתוב מדותיו הטובות שיצא שבע
מן העולם מכל דבר כי לא היה מתאוה למותרות. כענין שכתוב בדוד ע"ה תאות לבו
נתתה לו. ולא כשאר בני העולם שכתוב אוהב כסף לא ישבע כסף. וכן דרשו רז"ל אין
אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו. יש בידו מנה מתאוה מאתים יש בידו מאתים מתאוה
לעשות ד' מאות. שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף: רבינו
בחיי מלמדינו שתכלית הטובה והברכה זה
לשמוח עם מה שהקב"ה מעניק לנו. רק בעלי תאווה מסכנים, לא מגיעים לסיפוק
ושבעה. כדי להיות שבע, ראשית לכל יש להיות מאמין ובפרט בהשגחה פרטית. חוץ מזה,
צריכים במשך החיים לקדש מלחמה ולרסן את היצר הרע. רק מי שאכן עשה כך יגיע לימי
הזקנה שמח וטוב לב. זקן ושבע ימים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה