יום רביעי, 5 בספטמבר 2018

מחודדין בפיך - פרשת נצבים


בס"ד                          
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב זצ"ל

כולכם. זה היסוד. כאשר כולנו ניצבים יחד, אזי אנחנו לפני השי"ת. ה"אור החיים הקדוש" מסביר שכל התכלית של הניצבים בברית זה הי'ה כדי להכניס את עם ישראל בברית של ערבים זה בזה. והראי'ה, שהרי הקב"ה אומר והנגלות לנו. שעלינו להקפיד שעל מה שידוע לנו ובידינו לדאוג שיקיימו תורה ומצוות, אנו אחראים. כאשר אנחנו באחרית שנה, נזכרים בברכה האחרונה של תפילת העמידה, אנחנו אומרים ברכינו אבינו כולנו כאחד. שנהי'ה יחד. רק באחדות אפשר להביא בפועל את עם ישראל לאן שאנחנו אמורים להגיע. וזה לא בשמיים או מעבר לים. כי הדבר קרוב אילינו עד למאד. כל מה שצריך, זה לפתוח ספר תומר דבורה, להתבונן עד כמה הקב"ה סבלן כלפינו. עד כמה זה מחייב אותנו. הנה, חז"ל למדונו, כאשר אלישע הנביא היגיע לאשה השונמית, הוא שאל אם היא רוצה שהוא ידבר בזכותה אל "המלך". והיא השיבה "בתוך עמי אנכי יושבת". דהיינו, אני רוצה להכליל את עצמי עם כלל ישראל. רבו של אלישע, אלי'הו הנביא, שמע משהו מאד דומה מהאשה הצרפית, היא שאלה, מדוע באת להזכיר את עווני. חז"ל מסבירים, כל עוד שאליהו לא הי'ה באיזור, הרי היא נחשבה לצדיקה. כעת, היא ירדה ממדרגתה. הוי אומר, רק כאשר ראשיכם שבטיכם יכולים להיות עם כל איש ישראל, רק אז הישועה יכולה לבוא. לא לחינם פירשו חז"ל, לא בשמיים היא, שהתורה אינה יכולה להתקיים בבעלי גאווה. רק בענווים אשר להם חן. הנה אנחנו לקראת השבת האחרונה של ה' תשע"ח, הבה נקדשו כדבעי, הבה נכניס בלבנו את הערבות והמתיקות שאכן הכל יהי'ה קרוב כל כך שיקויים בנו ושב ה' את שבותינו ויקבצינו מן הגויים אשר הפיצנו בהם.    


ומל ה' אלהיך את לבבך. זהו שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב, ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית: וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה, הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי: וכן נאמר ביחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו שאמרו רבותינו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ, אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ: דברי הרמב"ן מאירים עינינו ומעוררים אותנו באחרית שנה "צו אריין כאפען", לתפוס ולהשיג את כל מה שניתן ואפשר. הנה, אנחנו נמצאים בעולם העשי'ה. כאן, בעולם הזה אנחנו אמורים להשקיע בתורה ובמצוות ובמעשים טובים. כאן אנחנו בונים את עולם העתיד. כמה שיותר נשקיע במעשה המצוות, לקיימם בכל לבבינו ונפשינו, כן ייטיב לנו באחריתינו. והבחירה בידינו. ועיקר העבודה הוא לטהר לבבינו לעבדו באמת. כאשר נדע ונפנים זאת, ודאי נקרב את הזמן שהקב"ה יברא לנו לב חדש, לב טהור ללא יצרים אפלים. לב חומד רק עבודת השי"ת.


למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלהיך, ואמרתי שתבחר בחיים לא כעובד על מנת לקבל פרס, אבל אמרתי שתבחר מה שהוא חיים באמת בלבד למען תחפוץ בחיי שעה לזה התכלית בלבד שתאהב את ה' אלהיך בהכירך טובו עם רב גדלו: הספורנו מבאר לנו, מהו בחירה בחיים. בחירה בחי החיים. בחירה בתורת חיים. בחירה בנצח ישראל. רק חיים כאלו הם חיים שיש בהם חפץ. רק חיים כאלו הם חיים שמותר לנו להתפלל עליהם. חיים של אהבת השי"ת לימוד וקיום תורה ומצוות ומעשים טובים.

ואנכי הסתר אסתיר, קשה למה יסתיר פניו אחרי שהתודו את חטאתם ואמרו הלא על כי אין אלהי בקרבי, ואם נותן הכתוב טעם למה שעבר עד עתה שהסתיר פניו מהם, זה אינו צריך לאומרו כי רואה אני שהטעם שהסתיר הוא לפי שזנו אחרי אלהי נכר כמו שאמר למעלה, עוד יש להעיר בפסוק למה כפל הסתר אסתיר, עוד צריך לדעת למה האריך לשון לומר על כל הרעה וחזר לפרש כי פנה: אכן הכתוב בא לתת טעם להסתרת פנים, כי יאמר האומר ח"ו שה' לא שפט בצדק ח"ו משפט זה, כי אמר הנביא בסאסאה בשלחה וגו', ואמרו רבותינו ז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו והוא ישפוט בצדק אל אמונה ואין עול: והנה בהסתרת פני ה' מהם, יכול להיות שיהיו נפרעים על חטאתם יותר משיעור הראוי להם לפי עונשם, כי אין השופט חפץ לדעת את אשר יבא עליהם מהצרות והרעות, ואין זה משפט צדק ח"ו, ואולי כי זה כלול במאמר שאומרים הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו': ובא הכתוב להשיב תשובה נכונה ואמר ואנכי הסתר, פירוש הסתרה זו יש לי בדין שאסתיר פני מהם, ולזה כפל הסתר אסתיר ביום ההוא, פירוש ביום שזנה אחרי אלהי נכר, ואמר הטעם על כל הרעה אשר וגו', פירוש על דרך אומרם ז"ל כל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה, והוא אומרו שטעם ההסתרה הוא על כל הרעה אשר עשה, ומה הוא כי פנה אל אלהים אחרים, ומעתה הגם שיבואו עליו כל הצרות שבעולם מחמת הסתרת פנים, ראוי הוא לזה כשם שהוא עשה כל הרעה, יבואו עליו כל הצרות, וכך שורת הדין נותנת: ודע כי אין צרה ואין רעה בעולם שאינה כנגד עבירה אחת, כי ה' יסד יסורין כנגד כל החטאים, כדרך שקבע שכר כנגד כל מעשה הטוב, וכיון שכן אדם שעבר על כל התורה כולה, או על עבודה זרה ששקולה ככל התורה, עונש הוא לבא עליו כל עונשין שבעולם, ולזה הסתיר ה' פניו מהם: דברי האור החיים הקדוש מסבירים באר היטיב את המצב. התלונות. חוסר האמונה שהכל בא מאת הקב"ה. חוסר היכולת לברך על הרעה באותה שמחה שמברכים על הטוב, כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. ממילא, מי שמתחזק בדברי הנביא, וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב, כי דווקא בשיא הסתר הפנים, שם הקב"ה נמצא. דווקא ביבוא המלך והמן היום, שם נמצא הקב"ה. שם ניתן לאסתר את הכח לעקור את העמלקיות, הקרירות. ברגע שנצדיק את הדין, נשמח במעשיו, נזכה ל"ואני קרבת אלוקים" ממילא יהי'ה "לי טוב".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה