בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
שלושה סימנים. שם, לבוש ולשון. הספר
המספר לנו את הגלגולים של עם ישראל משעבוד לגאולה, מורה לנו שיש חשיבות לשמור על
צביון. ואלה "שמות" בני ישראל. לשם, יש חשיבות. זה שומר על קשר. השמות
של בני ישראל אשר באו מצרימה כפי שהם מופיעים בפרשת ויגש הם השמות של נוחלי הארץ
בפרשת פינחס. לבוש, ידוע זה מכבר עד כמה נלחמו גדולי הדורות הקודמים על שמירת
הלבוש. זה לא סוד, שכאשר יהודי לבוש כשומר תורה ומצוות במרבית הפעמים, לבוש זה
ימנע ממנו לחטוא. בגמרא מובא הסיפור עם יהודי שציציותיו טפחו על פניו ומנעו ממנו
לחטוא ולאבד את חלקו בזה ובבא. זה עתה צמנו את צום העשירי. אחת מהסיבות של הצום,
זה מפני תרגום התורה על ידי שבעים הזקנים ליוונית. חשיפת התורה לעיני כולם. ללא
האותיות הקדושות, התורה "מצטמקת". חסרים רוב הדרשות של חז"ל, יתרות
וחסירות, גזירה שווה ועוד. אשר על כן, זה גורם למצב של תורה חסירה. הרי בכל חג
אנחנו מצהירים "רוממתנו מכל הלשונות", מפני שלשון הקודש על אותיותיה
ומילותיה נעלים מכל לשון. בלשון זה הקב"ה ברא את העולם. בלשון הקודש, נתן לנו
את המתנה היקרה בתבל "תורתינו הקדושה והטהורה". בלשון זה הוא יתב"ש
דבר אל עבדיו הנביאים. ובלשון זה הקב"ה ישלח לנו משיח צדקינו לגאלינו. אנחנו
אבודים בגלות המרה. וכמו אבידה, כל עוד שיש לה סימנים, ניתן להשיבה. כל עוד שיש
סימנים "הבעלים" אינם מתייאשים למצוא את אבידתם. כאשר אנחנו נקפיד על
שלושת הסימנים של ספר הגאולה, נקפיד לקרוא בשמות ישראל קדושים ללא כינויים
למיניהם, נקפיד להתלבש כיהודים ונדבר אך ורק בלשון נקי'ה ובלשון התורה, ממילא
נהי'ה אבידה עם סימנים. אין ספק שהקב"ה, ימצא אותנו על פי סימנינו וישלח לנו
גואל צדק לגאלינו, השתא בעגלא ובזמן קריב.
ויקם מלך חדש. נחלקו רז"ל בזה יש מהם שאומרים חדש ממש ויש אומרים שנתחדשו גזרותיו. ונראה
לפרש כי המלך הזה נולד בזמן שהיה יוסף בבית האסורים הוא שכתוב עליו יום הולדת את
פרעה, כלומר יום שנולד בו פרעה כי קרא המלך שם בנו כשמו, ויהיה כדברי האומר חדש
ממש וזהו שאמר אשר לא ידע את יוסף כי לא ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון
הזקן: ובמדרש אשר לא ידע את יוסף, כל הכופר בטובתו של חברו סופו שיכפור בטובתו של
הקב"ה שהרי כתיב אשר לא ידע את יוסף ובסוף אמר לא ידעתי את ה', משל למה הדבר
דומה לאדם שרגם איקונין של דוכוס אמר המלך התיזו את ראשו למחר עושה בי כן, והמדרש
הזה נוטה למי שאומר נתחדשו גזרותיו: רבינו בחיי בא ללמדינו יסודות חשובים. היסוד הראשון, לעשות חשבון מי היה המלך אשר קם
עלינו לכלותינו. לדעת רבינו בחיי, הוא בא מתוך ארמונו של פרעה שמינה את יוסף. אבל,
הוא לא למד היסטוריה והיה מוכן להכחיש את כל מה שקדם לעלותו לשלטון. זה מלמדינו
"עם שאין לו עבר, אין לו עתיד. ממילא הוא היגיע לכפיות טובה. ואין שנאוי יותר
בעיני השי"ת מאשר הכפוי טובה. ללמדינו, עד כמה אנחנו חייבים לחיות על פי
"מסורת אבותינו". יסוד היסודות של עם ישראל שיש לנו עבר. יש לנו אבות. ממילא
יש לנו עתיד. וכשם שהקב"ה גאלנו ממצרים, כן יגאלינו מהגלות המר, במהרה
בימינו.
ויעבידו, כשראו אותם מבזים עצמם לפעולה פחותה שמו אותם לעבדים, וזה כי כפי מה שהיו
מוסיפים חטאת על חטאת כן אבדה עצתם ויצאו מרעה לרעה: וימררו את חייהם, כאשר הוסיפו
לחטוא בדעות ובמעשים, כמו שהעיד הנביא באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש
שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות
אפי בהם בתוך ארץ מצרים וכן היתה יד צריהם עליהם הלוך וקשה: רבינו הספורנו שם לב מה הוביל לשעבוד
של עם ישראל במצרים. ראשית לכל, התערבו באוכלוסיה המצרית. ניסו להדמות להם. עבדו
עבודה זרה כמוהם והפכו להיות עם של נבזים ושפלים. מרגע זה הם ניסו להיות יותר
מצריים מהמצרים עצמם. ממילא, הסכימו להשתעבד, להראות שהם נאמנים לארץ
"מגורם". עד שקלטו לאן שהמצרים מובילים אותם, הם היו כל כך שקועים בחטא
שלא יכלו לעשות כלום והיו למס עובד.
מן העבודה, פירוש לא שצעקו לאל שיושיעם, אלא צעקו מן הצער כאדם הצועק מכאבו, ומודיע הכתוב
כי אותה צעקה עלתה לפני ה' והוא אומרו שועתם וגו' "מן העבודה" פירוש
"מצער העבודה", וישמע ה' את נאקתם פירוש הרמת קול כאבם: עוד ירצה על דרך
אומרו מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, כי אחת מהתפלות המתקבלות היא תפלה שמתוך
צרה, וכן הוא אומר קראתי מצרה, והוא אומרו ותעל שועתם וגו' מן העבודה פירוש לצד
שהיתה מצרת העבודה, וכפי זה שועה זו היא תפלה, וצעקה כאב הצרה, הנה היא רמוזה
באומרו מן העבודה ויזעקו ובזה ידויק על נכון טעם ששינה הכתוב לשונו שהתחיל לומר
ויזעקו ותעל שועתם וגו', שהיה לו לומר ותעל זעקתם וגו', אלא נתכוין לומר שהם זעקו
מהצרה וגם שועו לה' כאומרו ותעל שועתם, וכפי זה שיעור הכתוב הוא על זה הדרך ותעל
שועתם ששועו לאלהים מן העבודה: עוד אולי אומרו "מן העבודה" ירצה שלא
הגיעה השועה לפני ה' ע"י אמצעי, אלא ביושר עלתה "מן העבודה אל
האלהים" שלא על ידי בעלי כנפים יגיד דבר: האור
החיים הקדוש מעיין מה בדיוק קרה. הלא מראשית השעבוד ידוע "שהללו עובדי עבודה
זרה". חלק של העבודה זרה היו ה"איזמים". קומוניזם וסוציאליזם. כך
הצליחו להרדים את עם ישראל ל"דת העבודה". כאשר קלטו שרימו אותם מתחילה
ועד סוף, אין כאן לא דת ולא דעת. אבל יש כאן רשעות ללא גבולות, אזי התעוררו לזעוק.
נגזלנו. גנבו מאיתנו את חופש המחשבה. את צורת אנוש. מתןך "דת העבודה"
קלטו שהם "ערום ועריה", נשארו ללא כלום. לכאורה, הקב"ה יכל לומר
שהם הביאו את זה על עצמם. אבל, ההבטחה שהקב"ה הבטיח לאבות, היא שעמדה להם
והקב"ה התחשב בזעקתם, שמע והחליט לרדת להצילם מיד פרעה. רואים מכאן ששוועת
עניים, עניים בדעת, הקב"ה שומע מקשיב ומושיע. ז גם מלמד, מי שנמצא בצרה, הדרך
לצאת מהצרה זאת זעקה אמיתית ממעמקי הלב. האור החיים הקדוש מלמדינו שתפילה מתוך
צרה, מן המיצר, הקב"ה פונה ועונה ומרחם. הבה נלמד את בני יהודה קשת, לזעוק
מקירות לבם, שהקב"ה ישמע נאקתינו עד כמה קשה לנו ואנחנו סובלים בגלות ויעמיד
לנו גואל צדק ויושיענו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה