בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק
דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה
ר' שמעון חיים בן הר"ר מרדכי יוסף
זצ"ל, ידידי ורעי ר' אברהם יצחק בן ר' מרדכי זצ"ל, ר' מאיר בן ר' יעקב
זצ"ל
הרבנית מרת חי'ה נחמה בת הרה"ק רבי
ירחמיאל יהודה מאיר ע"ה
הציווי האלוקי של לך לך, ניתן להסביר,
שהקב"ה מבקש לאברהם אבינו, תיכנס לתוך עצמך. מצא מה הכוחות שלך. ודרך הכוחות
שהקב"ה נטע וזרע בתוך אברהם אבינו, הוא יוכל להפיץ את שמו של הקב"ה
בעולם. אברהם אבינו עשה בדיוק כך. הוא חדר למעמקי הנפש ומצא שם שתי מידות. מידת החסד.
ומידת הסבלנות. לקבל ולא להתלונן. מתחילין זמן חורף ארוך. צדיקי הדורות למדונו
שהקריאה מעוררת את הזמן. כל המידות טובות אשר טמונים בפרשה חייבים לבוא לידי
ביטוי. ראשית כל מידת הסבלנות. וילך אברם כאשר צוה השי"ת, בלי לשאול איך ומתי
מגיעים. בלי "ווייז" ובלי אוי וויי'ז. הוא הלך על דעת ציווי הבורא, לא
צמא לשכר. מעולם לא ראינו אברם אבינו דורש שכר. כאשר שרה נלקחה לארמון פרעה, אברהם
אבינו לא יצא לחסום כבישים. אדרבה, הוא הבין היטיב שלמעשיו יש מסקנות ועליו לקחת
אחריות. לקבל את הדברים ולהסתדר איתם. כאשר שב ממצריים, דבר ראשון פרע את חובותיו.
לא לגרום בשום פנים ואופן לשום סוג של חילול השי"ת באיזה אופן שהיא. משם,
כאשר יש מריבה, הוא לא מלבה את המריבה. הוא לא מתבצר בביתו ונותן הוראות. הוא קם
והולך ללוט ליישב את ההדורים. הוא מסיים את המחלוקת בדרכי שלום. לגמרי. הוא קם
להציל את לוט, סוג של חרד"ק או פחות. להלחם נגד מי שלקחו בשבי. להלחם נגד
מעצמות העולם. הוא לא טען, שהוא פסול. אגב, דווקא מהחרד"ק ההוא יצא משיח
צדקינו. אברהם אבינו מתפלל שישמעאל יחי'ה עם אמונה בהשי"ת ויעבדו. מה
שברורי'ה לימדה את רבי מאיר בעל הנס, יתמו חטאים. לא חוטאים. שהחוטאים יחזרו
בתשובה. היגיע הזמן שנתכנס בתוך עצמינו, לחדש את ההנהגה היומית על פי אורחות
צדיקים ומסילת ישרים. ללכת בדרכי אבות. להפרד מכל מחללי שם שמיים ברבים אשר רוממות
א-ל רק בגרונם, מעשיהם כקורח ועדתו ואף יותר גרוע. כאשר נתעשת, נתנהג כדרישת
חז"ל, יקויים בנו סיפא דאפטרתא, ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל.
ואברכה מברכיך ומקללך אאר זה
יורה שאנשי אור כשדים היו מבזים אותו ומקללין אותו, ולכך אמר לו שילך אל הארץ אשר
יראנו, ושם יברך מברכיו ויקלל מקלליו ואם יחיד יקללנו יואר, כן פי' הרמב"ן. ואמר
עוד, כי התורה תקצר בויכוח שהיה בינו ובין הכשדים כאשר קצרה בענין דור אנוש
ע"כ: הנה, רבינו בחיי מלמדינו מסודות הקירוב. במקום שצדיק
מתפרסם בהכפשת שמו, שהעם והתקשורת נגדו, יהי'ה מאד קשה לקרב את לב האנשים לאביהם
שבשמיים. אמנם, מי שגרם זאת באור כשדים לא היתה חלילה התנהגות בלתי ראוי'ה של
אברהם אבינו, אלא שנאה כבושה של העם. דוגמת שנאת עם הארץ לתלמיד חכם. ויתכן לפרש ומקללך על נמרוד המלך כי כשיואר המלך יואר העם. ומן הנראה עוד כי
אנשי אור כשדים עובדי ע"ז במינים רבים חלוקים, יש שהיו עובדים מין אחד ממיני
ע"ז כגון מולך, והיו חכמיהם מפרסמים באומתם שכל הנותן מזרעו למולך יצליח זרעו
הנשאר לו ויהיה לגוי גדול, ויש עובדין מין אחר וחושבין שבו יצליחו בממונם, ויש
שהיו עובדים מין אחר וחושבין שבו יגדל שמן ויתפרסם בעולם, ויש עובדים מין אחר
וחושבין שבו יהיה העובד עצם ברכה להפיק כל רצונו עד שכל המתקרבים אליו יתברכו
מברכתו. ולכך הזכיר לו הש"י כנגד כל המינין האלו, ואעשך לגוי גדול ואברכך
ואגדלה שמך והיה ברכה, מפני שכל הכחות כולן שהן מיני ע"ז אין בידם להוסיף
ולגרוע אלא כפי מה שנמסר להם בפקודתם, וכ"ש שאין להם כח לעשות דבר והפכו, שהרי
כוכב מאדים גם כי יעמוד לימין האדם ויהיה בעוזריו אין כח בידו לעזור ולא להועיל כי
אם בפורענו' ובדרכי ההיזק לא בדרכי הטובה, וכן זולתם משא כחות המטיבים או מריעים,
אין בהם כח להועיל אלא כפי מה שנמסר להם בלבד, יהיה טוב או רע אין להם כח לעשות
הפכו, ולכך הוסיף כאן ואברכה מברכיך ומקללך אאר, כי הוא דבר והפכו, אין כח זה ביד
הכחות כולן כי אם ביד הכח הקדמון העליון, חלק יעקב יוצר הכל הוא, ממנו יבא הרע והטוב,
כענין שאמר הנביא (ישעיה מה) אני ה' עושה כל אלה: רבינו בחיי מסביר, על מה ראה הקב"ה לעמוד לצד אברהם אבינו דווקא לברך
את מברכיו ולקלל את מקלליו. כי אברהם אבינו בא משם. הוא בא מהמקום שהתקשורת –
תשקורת, רמסה אותו. זלזלה וקיללה. מרוב הפחד שמא מאן דהו ילמד אורחות חיים. כעת,
הוא מוסיף, שזה היגיע ממש מפי השליט. התקשורת היתה כבושה בידי השליט כדי להכפיש את
אברהם אבינו. אבל, כולם ראו, שהתקשורת משקרת. אין שום כוח ביד שום עבודה זרה.
ולאחר שאברהם אבינו יצא חי מתוך כבשן האש (מותר לשער שהכותרת היתה "הרן –
עוזרו של אברהם, נשרף למוות", פרשנינו לענייני דתות מוסר שלא נשאר ממנו זכר.
נכון, יש כאן יותר מקורטוב ציניות, אבל, חז"ל למדונו, מעשה אבות סימן לבנים.
כאשר אנחנו נמצאים במקום שמזלזלים בכל מה שקדוש ויקר ליהדות, שומה עלינו לדעת,
שסוף מזלזלינו שהם יהיו הכי מזולזלים ששייך. הכל מאת השי"ת. מי שיש לו את
הסבלנות, יזכה לראות את היום הנפלא, כאשר כל משטיננו יצטרכו לבלוע את השקרים שלהם.
כאשר כולם יסכימו שדווקא דרך היהדות הצרופה, יש בה ברכה. יש בה הצלחה ויש בה חיים.
אל נא תהי מריבה וגו', טעם אומרו ביני ובינך, הודיעו כי סופה להיות המריבה גם בין שניהם, והגם שיאמר
לוט כי ח"ו לא יריב את רבו וגאונו ולא יהיה הדבר, אע"פ כן יודה בדבר אשר
כבר הוא בין רועיו ורועי אברם, והוא אומרו ובין רועי וגו': ואומרו כי אנשים אחים,
יתבאר על פי דבריהם (ב"ר מא ה) כי רועי לוט היו משלחים צאנם ורועים בשדות
אחרים בטענת כי הארץ לאברהם ולוט בן אחיו יורשו, וזה הוא שיעור הכתוב אל נא תהי מריבה
ביני וגו' במאמר זה שאנשים אחים: עוד יתבאר על דרך אומרו (תהלים נ כ) תשב באחיך
תדבר בבן אמך תתן דופי, ופירשו קדמונינו על זה הדרך תשב באחיך [תדבר] בבן אמך שהוא
אתה המדבר תתן דופי, והוא אומרו כי אנשים אחים, פירוש וכשתהיה המריבה ויוגשו לפני
שופטי ארץ שהם הכנעני והפריזי שאמר הכתוב בסמוך, אשר ירשיעו שופטי ארץ מהשנים יסובב
הפגם גם לאחיו, כי הנושך והנשוך ענושים להיותם אחים: עוד ירצה כי להיותם אחים אין
לוט ולא רועיו מתנהגים בכבוד הצריך לאברהם בחושבם כי אין הפרש, מה שאין כן אם היו
אברהם ולוט בלתי קרובים היו נוהגים כבוד באברהם לצד רוממות כבודו אשר גדלו אלהים: האור החיים הקדוש מלמדינו, מריבה בסביבה פושטת כמו אש בשדה קוצים. לא משנה
איך זה מתחיל. זה מתחיל בין רועי צאן או ילדים קטנים, לבסוף זה חוצה משפחות. לכן,
אברהם אבינו קם ושם לזה סוף, לפני שרועי הצאן של לוט יתחילו לחסום כבישים....
והאור החיים מדייק מאד, שהרי לבסוף, מה יעשו אלו האנשים שרועי לוט גזלו את הדשא
שלהם, את הקש ואת התבן, יגשו לבתי המשפט של כנען. אין ספק שהם יורשעו. והיות
שצורתו של לוט דמתה שתי טיפות מים לשל אברהם אבינו, כמבואר בדף יומי הנלמד בימים
אלו, הכותרות יזעקו שכהן הדת הגדול אברהם אבינו חתיכת מושחת. אין קץ ואין ערך
לגודל חילול שם השי"ת. אי לכך, אברהם אבינו קם ועושה מעשה בטרם יהי'ה מאוחר
מידי. הוא משלח את לוט בדרכי נועם להתרחק ממחלוקת וחילול שם שמיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה