בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
פרשת בשלח מלאה בעינייני חינוך. מסר הראשון, כמה יפה האמונה
התמימה שבני ישראל יצאו ממצרים בלי להתלונן, גם כאשר נצטוו להתקרב לצד מצרים.
השני, כמה כוח יש בתאוות ממון, אנשים אשר טרם מלאו שבעה ימים מהמכה הגדולה ביותר
שספגו, אחרי שראו ולכאורה היו אמורים להפנים שביד הקב"ה לעשות מה שהוא רוצה,
מתי שהוא רוצה. חמדת הממון גרמה להם אבדון. זאת מלבד העקשנות המטופשת שהיתה בהם. השלישי,
כמה יופי כאשר אדם מבין הו רצון השי"ת. נחשון בן עמינדב לא חשב פעמיים. אם
הקב"ה מצווה ללכת קדימה, אז קדימה צעד. המים נחצו. הים ראה וינוס. הרביעי, כמה
קשה לעבוד ולהחדיר אמונה. הרי זה עתה אמרו "זה א-לי ואנוהו". גילוי
שכינה. בכל זאת, במרה מתלוננים על מים מרים. אין את הסבלנות לשאול. האם ניתן
להמתיק את המים. החמישי, לא להיות כפויי טובה. הנה באו לאילים, לא שומעים מילת
תודה. גם על המן והשלו, לא ראינו בפרשה איזה שהוא סוג של אמירת תודה. לכן, זה לא
פלא, כאשר שוכחים להודות על כל הטובות שהקב"ה מעניק, מיד מתלוננים ברפידים.
ממילא בא עמלק. כל זה ללמדינו, שעלינו להפנים וללמד, שהקב"ה הוא הבורא
והיוצר, הוא המשגיח ועושה הכל. וחייבים, חייבים להודות להשי"ת על כל דבר
ודבר. כמה שיותר נלמד להודות, כמה שנאמין יותר, כך נקרב את הגאולה השלימה ושם נשיר
שיר חדש וברננה נעלה עם מלכינו בראשינו להיכל קדשו.
ויאמינו בה'. שאף במדבר לא
ימותו ברעב:שם שם לו חוק ומשפט [ושם נסהו]: שם במרה על ידי עלילות הנסיון אשר שם להצמיאם למים ואחר כך ריפא להם את המים
התחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם.
והיאך שם לו חוק ומשפט, שאמר להם אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך וגו' ושמרת כל חוקיו
שציוה אתכם: כל המחלה אשר שמתי במצרים:שעשיתי מימיהם דם ולא היה להם מים לשתות: לא אשים עליך כי אני ה' רפאך: אשר רפאתי למים. כדכת' לשון זה באלישע כשריפא המים. כל המחלה, במים מדבר כדכת'
וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך: דברי הרשב"ם מעניינים מאד. ראשית הדברים שהאמונה בהשי"ת הוא
שיוכלו לסבול את עול המדבר. כיון שהגיעו למרה שלא הי'ה שם מים, כידוע מיתת צמא
גרוע מרעב, צעקו על חוסר המים. כאן מצא הקב"ה מקום לפרוע שטר האמונה. אמונה
ללא קיום תורה ומצוות איננה אמונה. אי לכך, כאן שראו שהקב"ה הסיר מהם מות
בטוח, בקש את פריעת השטר של עבודת השי"ת. אמת ויציב שבעיני פרעה וכך חשבו גם
חלק מעם ישראל, שעבודת השי"ת מסתכמת בכמה קרבנות וזהו. כאן בא הקב"ה
וייסד את מה שאמר לדוד כי טוב לי יום מחצריך מאלף קרבנות. רחמנא ליבא בעי. עבודת
הלב זו תפילה. עבודת עמלות בתורה. אלו הן העבודות אשר הקב"ה דורש מן האדם.
לכן, הקב"ה ריפא דווקא למים, אין מים אלא תורה. המתיקם להם כדי שיקבלוה
באהבה. וידעו כי בורות ריקים אכן יביאו מות של ניתוק הנשמה של האיש הישראלי ממקור
מחצבתו. לכן, הקב"ה פתח לעם ישראל ממקור פרנסתם הראשון. מים, כאשר נהפכו המים
לדם במצרים נשתכרו בני ישראל ממכירת מים. כעת עליהם ללמוד שיש מים אמיתיים, תורה.
מי שדבק בתורה, והיה אם שמוע תשמעו, ממילא ונתתי מטר ארצכם בעתו, אם בחקתי תלכו
שתהיו עמלים בתורה ואכלתם לחמכם לשובע. ממילא יתקיים האמונה שלא משנה באיזה מדבר
רוחני יהיו, לא ימותו מרעב.
אִם
שָׁמועַ תִּשְׁמַע לְקול ה' אֱלקךָ.
לְקַבֵּל עָלָיו אותו חק שֶׁשָּׂם לְךָ, וּמִכָּאן
וְאֵילָךְ "הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ" וְכוּ', אָז
תִּמָּלֵט מִכָּל מַדְוֵי מִצְרָיִם. אֲבָל אִם תְּקַבֵּל עָלֶיךָ עַתָּה וְאַחַר
תִּבְגּד, יָשִׂים עָלֶיךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה בְּלִי סָפֵק. וְזֶה הָיָה
כְּעִנְיַן אָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה "גֵּר הַבָּא לְהִתְגַּיֵּר..
אומְרִים לו הֱוֵי יודֵעַ שֶׁעַד שֶׁלּא בָאתָ לְמִדָּה זו: אָכַלְתָּ חֵלֶב
אֵינְךָ עָנוּשׁ כָּרֵת, חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אֵינְךָ עָנוּשׁ סְקִילָה, וְעַכְשָׁו
אָכַלְתָּ חֵלֶב אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת" וְכוּ'.
כִּי אֲנִי ה' רפְאֶךָ. וְהַטַּעַם שֶׁאִם תְּקַבֵּל
וְאַחַר כָּךְ תִּבְגּד תִּהְיֶה נֶעֱנָשׁ, הוּא כִּי אָמְנָם כָּל מִצְותַי הֵם
לְרַפּאת אֶת נַפְשְׁךָ מֵחֳלָיֵי הַתַּאֲוות וְהַדֵּעות הַנִּפְסָדות, לְמַעַן
תִּהְיֶה קָדושׁ לֵאלהֶיךָ, כְּאָמְרו "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים
לִהְיות לִי" (ויקרא כ, כו). וְאִם תִּבְגּד, תֶּחֱלֶה וְתִתְחַלֵּל
הַנֶּפֶשׁ, וְרָאוּי שֶׁיֵּעָנֵשׁ מִי שֶׁיְּחַלֵּל אֶת קדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב. הנה מדברי הספורנו נבין באר היטיב את דברי הרמב"ם
בשמונה פרקים. כל עיקר עניין המצוות הם לצרף ולזכך בני אדם. לנקותם מהבלי העולם הזה.
וזה מדרכי רפואת הנפש, הרחק מן הכיעור. כעת, כדי להתרחק מן הכיעור לקח הקב"ה
לנסות את ישראל בשני המוצרים הבסיסיים לחיי האדם מזון ומים. כדי שידעו כי על מוצא
פי ה' יחי'ה האדם. וזה יסוד היסודות לרפואת הנפש. לדעת שענייני הנאות הגוף הם
מסימני החלאה. כמה שיותר דבקים בהם, כך יותר רחוקים מהשי"ת. מתוך דברי
הירושלמי משמע שעד שאתה מבקש שיכנסו דברי תורה במעיך בקש שאל יכנסו
דברים אסורים במעיך. היינו שיש להזהר לאכול בקדושה. לכן, גם כאשר הקב"ה העניק
לעם ישראל את המן, היו בהם מצוות להראות שזאת היא תורת החיים. אם שייך במאכל שמימי
לקיים את המצוות אזי יקויימו כל המצוות. ולא, הרי מחלות של מצרים ממתינות בפתח.
למען אנסנו הילך בתורתי: אם ישמרו מצות
התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. לשון רש"י. ואיננו נכון,
אבל הוא כמו שאמר (שם טז) המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען
נסותך להטיבך באחריתך, כי נסיון הוא להם שלא היה בידם מזון, ולא יראו להם עצה
במדבר רק המן, שלא ידעו מתחלה, ולא שמעו מאבותם, ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו
אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא מקום לחם: וככה אמר להם עוד (שם ב) וזכרת
את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך לדעת
את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא, כי היה יכול להוליכם בדרך הערים אשר סביבותיהם
והוליכם במדבר נחש שרף ועקרב (שם טו), ושלא יהיה להם לחם רק מן השמים דבר יום
ביומו, לנסותם ולהטיב להם באחרונה, שיאמינו בו לעולם. וכבר פירשתי ענין הנסיון
בפסוק והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב א). והרב אמר במורה נבוכים (ג כד) לדעת כל
יודע ולנסות היש תועלת בעבודת האל ואם יש בה ספוק צורך אם לא. ואם כן היה ראוי
שיאמר "למען ינסה לדעת": והנה לא הזכיר כאן דבר רק המן שהוא הלחם שהמטיר
להם, אבל כאשר אמר להם משה (בפסוק ח) בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע,
ידענו כי הכל נאמר לו, אבל הכתוב יקצר בדברים הנכפלים בענין הצווי או בספור, כאשר
הזכרתי לך פעמים רבים (לעיל לט יב, י יב, יא א). ופעמים לא יזכיר האחד כלל, דכתיב בפרשה
הזאת (פסוק לב) זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו, ולא נכתבה הצואה כלל, וכן
במקומות רבים. ועל דעת האומרים כי "לחם" כל מאכל, יתכן שיאמר הנני ממטיר
לכם לחם על המן ועל השלו, כי יתכן להם שאלתם ששאלו לחם ובשר, ומשה פירש שיהיה הבשר
בערב לאכול והלחם בבקר לשבוע כדרך כל הארץ: דברי הרמב"ן זוהרים. הנסיון הקשה הוא כאשר שוכבים לישון ואין בבית
מאומה לאכול מחר בבוקר. אחד מהנסיונות הקשים ביותר לאדם הוא להיות תלוי באחרים.
עיקר עבודת האדם לדעת שהוא תלוי כל כולו בהקב"ה לבדו. כל העניין של המן הי'ה
כדי שבני ישראל ידעו שאכן הולכים לישון בלילה ללא דבר מה להכניס לפה וישכימו קום
ומאכלם מונח להם בקופסא. יש מי שאוהב אותם ודואג להם. בני ישראל לא אהבו תלות זה
כאשר נתגלה בעניין המרגלים. לא רצו להשאר חייבים. אבל, זה כל העניין של עם ישראל
לדעת שאנחנו תלויים ברחמיו וחסדיו. גם לנו הדור המתועש שהכל מוכן ומזומן להם, בארץ
האפשרויות הבלתי מוגבלות, ישנם מדינות שלא יכלו לאצבע השי"ת. שלח הקב"ה
את הקור ומאות אלפים נותקו מחשמל וטלפון למשך שבוע. ושרדו. למדו להסתדר. כי כל
החיים זה על מוצא פי ה'. וזה מדוע יש המקפידים יום יום לומר פרשת המן כדי לחיות עם
אמונה זו. נכון, זה קשה מאד בעידן שלנו לשבת ולראות את יד השי"ת. אבל, מי
שמטריח עצמו לראות יראה ויראה. זה הנסיון של הדור אשר עניין ההסתפקות ממנו והלאה
בלתי בזמנים או מקומות שדודינו שולח ידו מן החור כדי להמות את המעיים. שומה עלינו
בכל פינותינו ומקומותינו להתריע. לעורר הלבבות והמחשבות. כאשר אנחנו סועדים
ומברכים על המזון יש לנו להתבונן בכך. כי בזכות האמונה שהקב"ה זן ומפרנס נזכה
שוב לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה