מחודדין בפיך פרשת בהר - אמור בחו"ל

בס"ד                          

לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

רבי חיים יעקב בן הר"ר אלתר אהרן זצ"ל

הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם זצ"ל

ושבתה הארץ שבת לה'. את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו אני ה'. גם בפרשת אמור מובא עניינה של שבת קודש. ללמדינו עד כמה יש להקדיש זמן לקדש את השבת. מרן החפץ חיים זצ"ל הי'ה אומר, שישנם שני סוגים של יהודים בכל מה שנוגע לשבת קודש. יש את היהודי שהוא מקדש שביעי כראוי לו. ויש שנזהר לשמור כדת רק שלא לחללו. למעשה, ראוי לכל בית יהודי להיות בין מקדשי שביעי. הלא בתפילה אנחנו מכריזים על עצמינו "עם מקדשי שביעי". היינו להתחיל את השבת כדבעי. להתפלל כיאות. להשאיר את הניעוס לזמן ומקום אחר, הלא בכל זאת נאמר ואת מקדשי תיראו. וכדי להתפלל כראוי, בודאי היו צריכים כבר בבית להתכונן כראוי. כל אחד נותן יד להכין את ארמונו הפרטי לקראת בואה של מלכת השבת. אזי, בבואו מבית הכנסת מלאכי השרת יברכוהו שיהי רצון כך לשבוע הבא. שומה על כל אחד להקדיש זמן עם בני ביתו ותלמידיו כדי שידעו כיצד מקדשים את השבת כראוי לכל אחד ואחד. כי שבת ומורא מקדש הולכים ביחד. מלבד קדושת השבת ישנם כמה עניינים חשובים שכדאי מאד לשים לב ולהפנים מפרשת בהר:

·        דווקא מצוות שמיטה, מצוה המחייבת ענווה וציות כדי להפקיר ולשמוט את השדה דומה להר סיני, שהיה בו ענווה מכל ההרים. ללמדינו שמי שמסוגל להפקיר שדהו ראוי לכתרה של תורה, עיין ערך רבי אליעזר בן הורקנוס.

·        אחד מעיקרי מצוות היובל "ושבתם איש אל אחוזתו", האחוזה היהודית היא תורתינו הקדושה. יובל הי'ה הזמן המוקדש להשתחרר מההשתעבדויות וההתמכרויות. לשוב לבית המדרש ולחזק את הקשר עם אבינו שבשמים.

·        העניין הראשון שהקב"ה שואל את האדם האם משאו ומתנו היו באמונה. בלי רמאויות, עיגול פינות וכדומה. כמה מצער שדווקא אצל אלו אשר אמורים להיות נאמנים, החלק הזה של השולחן ערוך טעון חיזוק. ברגע שמפנימים שכל הפרנסה זה מן השמיים, בודאי היינו לסמל ודוגמא לנאמנות במסחר והשקעות. וד"ל.

·        לא להונות את עצמינו. שמעתי מיהודי טוב, הרי א' וע' אותיות מתחלפות. לא תונו איש את אמיתו. שהאדם ידע באמת היכן הוא ניצב בעבודת השי"ת שלו. מה מצב לימוד תורתו. מה מצב תפילתו. לא לחשוב שהננו עולים במעלה. אלא יום יום לעשות חשבון נפשו.

·        עניינם של שמיטה ויובל לבטל מעמדות. כולם אהובים כולם ברורים. ולא ניכר שוע לפני דל. גם בכל מה שנוגע להתקבל במוסדות חינוך. וד"ל.

·        כי לי בני ישראל עבדים. כל מנהל, עליו לדעת שהשכירים שלו הם לא עבדיו. הם עבדי השי"ת ויש לכבדם בהתאם. אסור לרדות לא במלמדים ולא במגידי השיעורים. לא במזכירים ולא במזכירות. אפילו לא בפועלי הנקיון. וד"ל.

כאשר נדע ונפנים את המצוות של הפרשה הם בגדר ה"בחוקותי תלכו" נדע שנגיע לפרשת בחוקתי בבית המקדש השלישי כאשר השכינה מתהלכת בתוכינו בביאת גואל צדק.

עצרת היא, עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם. מכאן יתכן להבין ענין שמחת תורה בשמיני עצרת. שמיני ידוע שייך לעולם התיקון, רפואה בשמיני. אין רפואה גדולה מהתורה שנאמר "רפאות תהי לשרך" כמבואר בגמ' עירובין החש בכל גופו יעסוק בתורה. ואין שמחה גדולה יותר משמחת התורה. ומאחר שחוט המשולש של קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא לעולם לא יינתק, אין לך עצרת גדולה מזו, במעמד תלתא. לכן, הנפטר מחבירו - ידידו, אל יפטר ממנו אלא בדבר הלכה, דבר תורה זו הלכה. יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים יבא ידיד זה שלמה המלך ולבנין העתיד - במלך שלמה - מלך שהשלום שלו, מלך מלכי המלכים הקב"ה, אשר באש עתיד לבנותה), בן ידיד זה אברהם (פר אחד - ואל הבקר רץ אברהם), ויבנה ידיד זה בית המקדש, לידיד זה הקב"ה, בחלקו של ידיד זה בנימין, ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל. הנה כי כן, עצם המקדש יסוד הידידות, יסוד הקודש ויסוד היסודות, הוא בית מועד לכל חי, יום שאין לנו אלא פר אחד ואיל אחד כדי ליחדא לאחד בזאת התורה אחת שלא תהא מוחלפת, לעם נבחר שלא יתחלף לעולמי עולמים, אין לך עצרת גדולה מזו.

ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. זו אונאת דברים שלא יקניט את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הגונה לו, ואמרו רז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, שנאמר (עמוס ז) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך, והטעם לפי שהמתאנה מצטער ביותר ומחליש דעתו ולבו נכנע על צרתו ומתפלל מתוך דאגת לבו בכוונה ונשמע. ואם הוא אומר ומי יודע אם נתכונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך. העניין של המתאנה, מסביר רבינו בחיי, שהוא קרוב לשערי דמעות אשר לא ננעלות. מהי אונאה. רמאות / הצקה. המאנה, מכריז על עצמו שיראת שמים אין לא, במזער - בקטנה. באופן הגרוע, הרי הוא בעצם כופר בעיקר. כי הוא הולך בשיטת כוחי ועוצם ידי עושה את החיל. לכן הקב"ה הכתיב בפסוק ויראת מא'. הנה, במעשה הנורא של קמצא ובר קמצא, הרי ברגע שנתאנה בר קמצא, המציא הקב"ה מזור לו אפילו שזה עלה בחורבן הבית. ממילא מעורר אותנו שינוי הלשון של הפסוק שנאמר עמיתו ולא איש את ריעו / אחיו. עמית פירושו, זה שכנגד. מלשון לעומת. זה היסוד של המצוה, אפילו זה שכנגדי, זה שהותר בו עם עיקש תתפל, אבל אונאת דברים אסור. הגמרא מספרת לנו על תלמידו של רבי עקיבא (כמה אקטואלי לימי ספירת העומר) יהודה בן נחמי'ה שניצח את רבי טרפון, לא ידוע שממש הי'ה שם אונאת דברים, אבל השפלה בודאי היתה, תגובת רבי עקיבא על תלמידו היתה, מסופקני אם ישלים שנתו, אכן הוא נפטר מהקפדתו של רבי עקיבא. שמא לזה התכוון הנביא כשאמר ותופשי תורה לא ידעוני. 

כי ימוך אחיך וגו', פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל, כי ימוך על דרך אומרו בעצלתים ימך המקרה, ואמרו ז"ל עשיתם לאותו שנאמר בו המקרה במים עליותיו, מך, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים: ואמר ומכר מאחוזתו, ירצה על המשכן משכן העדות אשר הוא אחוזתו יתברך שבו השרה שכינתו, ובעונותינו נמכר הבית ביד האומות, וכמאמרם ז"ל בפירוש פסוק מזמור לאסף באו גוים וגו': והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', על דרך אומרו בקרובי אקדש, הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ברוך הוא יקרא לצדיקים אח כביכול  דכתיב  למען אחי ורעי, והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם, זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם, הוא אלהי עולם ברוך הוא לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב: ואומרו ואיש כי לא יהיה לו גאל, על דרך אומרם ז"ל אין איש אלא הקדוש ברוך הוא דכתיב ה' איש מלחמה, כשלא יהיה לו גואל, כי אין איש שם על לב, אין מנהל, ואין מחזיק, ביד אומה ישראלית להשיבה אל אביה, אל תאמר כי ח"ו אבדה תקוה, אלא והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, אמרו ז"ל כי היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז והשיגה ידו על דרך אומרו יד ה' היתה בם, שהיא מדת הגבורה, החובטת באומה בגלות המר, ובאמצעות זה ישיג למצוא כדי גאולת הבית: ואומרו וחשב וגו', הנה לצד שהמכר הוא בעונותינו כאומרו הן בעונותיכם נמכרתם, והעון הוא חוב על האדם, בשעת קריעת השטר צריך לעשות חשבון החוב שעליו ולפרוע הנשאר, והוא אומרו וחשב את שני ממכרו, השנים שנשאר הבית מכור ויתנכה לפי שיעור השנים מעונות ישראל, והעודף ישיב על דרך אומרם ז"ל במשפטי התשובה ותיקוניה תשובת המשקל אם אדם נהנה מהעון יסגף עצמו כשיעור מה שנהנה מהחטא ובזה יפרע חובו, וכמו כן יעשה אדון העולם כשיתקרב זמן הגאולה: והוא מאמרם ז"ל שיהיו חבלי משיח, ובזה ושב לאחוזתו, פירוש חוזר אל הקדוש ברוך הוא, גם על ישראל, על דרך אומרו ושב ה' א' את שבותך, ואמרו ז"ל ישיב לא נאמר אלא ושב וגו': ואומרו ואם לא מצאה ידו די השיב, פירוש ואם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, והיה ממכרו עד שנת היובל, שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז ויצא ביובל ושב לאחוזתו, כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו: דברי האור החיים הקדוש ברורים ואינם צריכים הסבר, רק לדבוק בהם. וד"ל.

להיות לכם לאלהים, שיהיה התכלית המכוון ממנו מושג בין כולכם ולכן ראוי שיהיה סדר המדינות בכם באופן שתוכלו כלכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון. הספורנו מברר לנו מה התכלית של האדון, מה המכוון בבריאה. כך אמר להם הקב"ה לישראל בניי כלום חיסרתי לכם. מה אני מבקש מכםת הא איני מבקש אלא כדי שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יריאין זה מזה. ולא ימצא בכם לא עבירה ולא גזל ולא דבר מכוער אלא שלא תבואו לידי פסול לעולם שנאמר הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד, אזי ממילא נהי'ה עם ה' והוא יתב"ש יהי'ה לנו לא-להים.

את שבתותי תשמורו, אף בימי השעבוד אף על פי שהמנוחה בהם זכר לחירות:  ומקדשי תיראו, המקומות המקודשים בגלות והם בתי כנסיות ובתי מדרשות אף על פי שחרב בית המקדש כאמרו ואהי להם למקדש מעט ואמרו ז"ל (מגילה כט, א) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. שבע יפול צדיק וקם. לאחר שנמכר גאולה תהי'ה לו. מסביר הספורנו, איך תהי'ה גאולה למי שנמכר לעבד. אם פארו עלי, סימני היהודים, האות של שבת קודש, תפארת עטה ליום המנוחה, אזי גם סימן שיצא מכלל עבד ליצרו, ממילא יש לו מורא לכל הדברים המקודשים, בתי כנסיות ומדרשות שלנו, מקדשי המעט. ממילא פארי עליו, זה יביא שיהי'ה קרוב אלי בקראי אליו. איש כזה, מבור תחתית, אשר חיבורו הוא לעם מקדשי שביעי, והיכן מקדשים אותו, בהיכל המלך, זוכה לגאולה אמיתית ושלמה מכל צער ועבדות.