מחודדין בפיך - פרשת וארא

בס"ד                          

לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

כמה עניינים נשגבים שיכולים – וחייבים ללמוד מהפרשה.

·        ייחוס זה לא הכל. משה רבינו, אהרן הכהן ופנחס בן אלעזר כולם נכדים של לוי. כולם זכו להנהיג את עם ישראל. אבל, גם קורח מגיע מאותה שושלת. ללמדינו, שכאשר עושים טוב ייחוס זה מעלה. וד"ל

·        להיות סבלן. דהיינו, גם לנהוג בסבלנות כלפי אלו שאתה בא לעזור ומשום מה הם לא קולטים. גם לסבול את העלבונות שיטיחו בכם. כמו שרש"י מפרש בפסוק ויצום אל בני ישראל.

·        שקרן וכזבן, גם כאשר האמת ברורה. גם כאשר הוא רואה זאת במו עיניו, כמו שהי'ה – ויבלע מטה אהרן את מטות. לא הנחש בלע, המטה, גם אז יישאר בכזביו ובעקשנותו.

·        אמת מארץ תצמח, כל עוד המכות היגיעו מהנילוס, חרטומי מצרים כחשו שזה מופת אלוקי. "מכשף יותר גדול, במקסימום. כאשר היגיע מכת כינים מתוך האדמה – עפר הארץ, אזי הודו שאצבע אלוקים היא.

·        פרעה, כאבי אבות מנהיגים אכזריים, כראש וראשון לרודנים, איכפת לו רק מעצמו. לא נוגע לו מה שקורה לעמו. בשלושה מכות פרעה מבקש ומתחנן שהם ייעצרו. צפרדע, ערוב וברד. רק כשזה נגע לו בעצמו, רק אז, הוא מזעיק את משה. לא מעניין אותו טובת מצרים כלום.

·        כאשר אתה לוקח עליך משימה, עליך לבצע זאת על הצד היותר טוב ובשלמות. ללא כל קיצורי דרך. כך בדיוק נהג משה רבינו.

·        הכרת הטוב. לפני הכל ומעל לכל, הכרת הטוב. משה רבינו לא פגע אפילו בדוממים שעזרו לו. מכות אלו נעשו על ידי אהרן. קל וחומר בן בנו של קל וחומר כמה עלינו להיות אסירי תודה להשי"ת על כל הטוב והשפע שהוא משפיע עלינו.

אנחנו נמצאים בימים נשגבים. יש הזדמנות בלתי חוזרת שכל החרדים לדבר השי"ת יתאחדו. הבה נצעק ונבקש מכל הפוליטיקאים למיניהם, אנא, בקשו מכל גדולי ומאורי ישראל להתכנס בחדר אחד, עד שיאוחדו שורות היראים והשלמים. כאשר שמים בצד את שאלת מי בראש. שמאורי דורינו יקבעו מי הם שלוחא דרבנן. אזי יש סיכוי שהם גם יהיו כאלו. אז, הקב"ה יראה שעשינו שלום בזה העולם, אדון השלום, מלך שהשלום שלו ישים עלינו ועל כל עמו ישראל ברכה ורחמים וחיים ושלום.

לכן אמור לבני ישראל אני ה', לכל אלה הג' סבות אמור לבני ישראל שאני הוא הנותן המציאות ההוה לכל הנמצאות, ובזה הכח אוציאם שאשנה טבע קצתם:  והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, מיום התחלת המכות ישקוט השעבוד:  והצלתי, ביום צאתכם שתצאו מגבולם:  וגאלתי, בטביעת המצרים בים, כמו שהעיד באמרו ויושע ה' ביום ההוא וכו', כי אחרי מות המשעבדים לא היו עוד עבדים בורחים: ולקחתי אתכם לי לעם, במעמד הר סיני:  וידעתם, הכירו והתבוננו שכל זה יתאמת כמו וידעתם היום, כי לא את בניכם:  כי אני ה' אלהיכם המוציא, כי בהיותי אלהיכם, משגיח עליכם בפרט, ואני המוציא ומשתדל עתה להוציאכם, אין ספק שאעשה כל מה שאמרתי: והבאתי אתכם אל הארץ, כאשר תתבוננו בכל זה תהיו ראוים שאביאכם אל הארץ ואתננה לכם. הספורנו מסביר בארוכה מה ואיך יש להסביר לבני ישראל את המצב. הנה, ידוע שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. קל וחומר למי ששבוי בדעתו בקונספציות מוטעות. ודאי שפועל בנין שפל יבוא למחשבה מה יש לו לא-ל נשגב ונורא לפדות עם שפל כזה. אבל זה שייך למציאות של עכשו. אבל, ברגע שהקב"ה ישנה את המציאות, יהפכו לגאולים, שישקטו מהעבודה, לשנות מחשבתם לקבל עול מלכותו לאט לאט. דרך נגוף למצרים ורפוא לישראל. ברגע שיצאו ממיצר (מצרים) יבואו למרחב. מרחב שירחיב דעתם לראות ולקבל מה שראתה שפחה על הים עד ליחד הנפלא של נעשה ונשמע. אומר הספורנו זה העבודה שהקב"ה נתן למשה רבינו להכין את העם לכל זה. כדי להגיע לסיפא דקרא והבאתי אתכם. בזכרינו שוב ושוב את יסוד הרמב"ן אשר גלות ראשון של מצרים דומה במדוייק לגלותינו זה, הוי אומר זה תפקידנו להאמין בעצמינו ולחנך את סביבתינו שכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות. נוכל בקרוב ממש להצביע במו ידינו הנה אלוקינו זה קיוינו לו ויושיענו. כאשר נתבונן בכל זה נהי'ה ראויים לבוא ולרשת שוב את הארץ, הפעם במתנת שמים לנצח.

מקוצר רוח ומעבודה קשה. לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירוח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו. הרמב"ן שם דגש על עניין מה חשוב לומר ומתי. כבני אדם אנחנו שופטים את זולתינו על פי התגובות שלהם. בא הרמב"ן ומסביר שאין לדון. אין להעלות על הדעת שבני ישראל לא יאמינו, הרי כבר נאמר ויאמן העם. אמונה זו נטועה בלבם. אבל מכאן ועד לשמוע ולהפנים בשורת גאולה לאחר קושי השעבוד הדרך רחוקה. אבל, חזקה על תעמולה שלא תשוב ריקם. ממילא על משה ואהרון לחזור שוב ושוב על בשורת הגאולה, לבסוף זה ייקלט וייפנם היטיב. חובה זו מוטלת עלינו. הנה ידוע, בדורינו השפל, הכל תלוי בצורת ההגשה. המרקטינג, אופן השיווק. מי שיש לו תמונה טובה יותר, סיסמא חזקה יותר, הוא זה שבדרך כלל מצליח. שטיפת המוח עושה את שלה. אם נהי'ה כנים, תראו איך בני הישיבות היום להוטים אחרי כל שיר חדש של כל זמר של כלום. שירים שאין בהם כלום. אבל, היות שזה משווק נכון, זה נקנה. כך, שומה עלינו, על מחנכי הדור לשווק תורה ויראת שמים. לפאר. למצוא טקסטים אשר ישובו וילהיבו את בני הנעורים. שירצו להיות דבקים בהשי"ת. זרע קודש. הכל תלוי בתעמולה. כאשר נתחיל לשווק את עבודת השי"ת ויראתו כדבעי. כולם ירוצו. כולם יקבלו עליהם עול מלכות שמים ויקויים בנו סוף סוף והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם.