יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

מחודדין בפיך - פרשת לך לך

בס"ד                           
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל

ישנם רבים התוהים. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו. האם בכלל ניתן להשוות את לך לך – עזיבת ארץ מולדת ומשפחה לעקידת יצחק. האם זה אפילו ייחשב בגדר של נסיון. בודאי אם תשאלו הורים מחוץ לארץ, אשר שולחים בניהם ובנותיהם ללמוד שנה עד שלוש שנים בארץ, כמה קשה להם, תתפלאו שלחלק זה ייחשב ממש כמו עקידה. משהו מעין שליחת בנימין למצרים, שיעקב אבינו אומר "כאשר שכלתי שכלתי". ללמדינו, שהנסיון אינו נמדד בשכל של מי שלא עובר אותו. הנסיון הוא רק למי שעובר אותו. למי שחי בחממה משפחתית כל ימי חייו והנה נגזר עליו לקחת את מקל הנדודים. לעזוב את הקן. לבנות קן חדש. קן של אמונה. צדיקים היו מפרשים את לך לך, מארצך – מארציותך, מהקשר האינטימי שיש לך לדברים גשמיים. תלמד, שהדברים הגשמיים הם לא מעבר למשהו אשר נותן תחי'ה ומחי'ה לגוף כדי שהיא תוכל לקיים תורה ומצוות. הוי אומר, לא משנה מה שיש בצלחת, לא משנה מה שיש בכוס ולא משנה איזה מזרן. כל אלו דברים זמניים שאין להשקיע בהם. אין להקדיש להם מחשבה. זה כבר ניסיון עצום. כמו שמבארים, עונג שבת, זה לא שמענגים את הגוף. אלא שמענגים את יום השבת. שחלילה במסגרת שבת קודש יתנו חז"ל לאדם להפוך לתאוותן בלתי נלאה. שומה עלינו לחנך את הדור לעמידה בנסיונות. כשם שאבותינו עמדו בנסיונות, כך גם הם יכולים לעמוד בנסיונותיהם, אשר הם מזעריים לעומת נסיונות הדורות הקודמים. ברגע שנתעלה מהארציות, נשאף לעבודת הבורא ולימוד התורה, התורה תגן עלינו מכל מיני נסיונות.

לך לך, הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע: בשלמה המלך ע"ה יזהיר בפסוק הזה (משלי יג) על אדם להשתדל בחברת החכמי' ולהתרחק מחברת הכסילים, ואומר הולך שהולך אחריהם תמיד ומתחבר אליהם ועושה עצמו טפל להם, ונותן אותם עליו אלופים לראש, מי שיש לו מדה זאת אין ספק שיחכם, והמתחבר עם הכסילים שיהיה הוא להם ראש ירוע, כלומר ישבר, והנה הפסוק מבאר הנזק המגיע מחברת הכסילים והתועלת המגיע לאדם מחברת החכמים, כי זה ישבר וזה יחכם, וידוע כי המתחבר אל החכם יהנה והחכם אינו חסר כלום, וע"כ נמשלה התורה לנר, כענין שאמר דוד ע"ה (תהלים קיט) נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי, לפי שהנר הכל מדליקין ממנו ואין אורו חסר כלום, ומזה אמרו במדרש הולך את חכמים יחכם, משל למה הדבר דומה לאדם שנכנס לחנותו של בשם וקלט ריח הבשמים כשיצא כל בגדיו מבושמים והוא לא קנה מן הבשם, כלומר והבשם לא מכר לו כלום, וזהו שאמר הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע, יאמר כי המתחבר עם כסילים ישבר, כלומר יגיע הענין לנזק גדול כי המתחבר אליהם מזיק לעצמו, גם להם יגיע נזק וחסרון, והנה הוא בהפך מן המתחבר אל החכמים. והעולה לנו מזה כי יש בחברת הכסילים נזק. מבלי תועלת ויש בחברת החכמים תועלת מבלי נזק. ולשון כסילים הם בוחרי המדות המגונות והתאוות הגופניות ומבזים עניני השכל, והם הם שאין ראוי להוכיחם מפני שהכת היא מן השלש כתות שצוה שלמה ע"ה שלא להוכיחם, ואלו הם, כסילים לצים רשעים, כסילים הוא שאמר (משלי כג) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך, לצים הוא שנאמר (שם ט) אל תוכח לץ פן ישנאך, רשעים הוא שנאמר (שם) יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו, וכשם שחברת החכמים סבה גדולה והזמנה רבה בקיום עבודת הש"י וההתמדה עליה, כן חברת הכסילים והרשעים הזמנה גדולה וסבה לבטולה, שכן כתוב (דברים ז) כי יסיר את בנך מאחרי, וע"כ ראה דוד ע"ה להתחיל ספרו בהרחקת חברת הרשעים והזכיר מיד ענין התורה, הוא שאמר (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וגו', וסמך מיד כי אם בתורת ה' חפצו, והנה שלמה ע"ה אחז הדרך הזה בעצמו שהתחיל בראש דבריו ענין התורה, והוא שאמר (משלי א) שמע בני מוסר אביך וגו', וסמך מיד הדברי המעכבים אותה והיא חברת הרשעים, הוא שאמר (שם) בני אם יפתוך חטאים אל תבא. והנה אברהם אבינו ע"ה רצה לקיים ענין התורה והעבודה, וכמו שדרשו רז"ל קיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין, והוצרך להזהר מחברת אנשי דורו הרשעים שהיו סבה לבטול הבחירה, וע"כ בא אליו דברי הש"י שיתרחק מהם ואל יתלכלך עמהם, ושילך מארצו וממולדתו אל הארץ אשר יראנו. וזהו שכתוב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ודרשו רז"ל היה דומה אברהם לצלוחית של פליטון הנתונה בבית הקברות ולא נודע ריחה מה עשו נטלוה וטלטלוה ממקומה והודיעו ריחה לעולם, כך היה אברהם דר בתוך עובדי ע"ז א"ל הקב"ה לך לך, התרחק מהם ואל תתלכלך עמהם, וזהו שתפש לשון לך לך, והנה זה מעשרה נסיונות שנתנסה אברהם ועמד בכולן שלם, וזהו הראשון, והאחרון הוא ענין העקדה, ונא' בלשון הזה עצמו ולך לך אל ארץ המוריה כדי להשוות האחרון לראשון, והדבור הזה היה בחרן כי הוא ארצו ומולדתו ועליה אמר אברהם (בראשית כד), אם לא אל בית אבי תלך וגו', ובוודאי זה היה נסיון גדול שילך מארצו וממולדתו שנולד בה ואשר ישב בה מאז ושם כל משפחתו ובית אביו, אל ארץ לא ידעה. ודע כי קודם שיזכיר הכתוב ויאמר ה' אל אברם היה ראוי להודיענו מעלותיו ומדותיו כדי שנכיר מי הוא ואחרי כך יזכיר הדבור כי כן עשה בנח, אבל י"ל כי כבר גלה לנו הכתוב בפרשה של מעלה על מעלתו הגדולה ברמז במלת אור כשדים כמו שנתבאר שם. הנה רבינו בחיי מבאר, מה עניין הנסיון של לך לך. לפעמים, בן אדם מרגיש שיש לו כוחות לעסוק "בקירוב". גם בזה, עליו לדעת, שיש מיני אנשים שיש להתרחק מהם כרחוק מזרח ממערב. הקב"ה צוה את אברהם להתרחק כמה שאפשר מליצני הדור. מכל האינשי דלא מעלי, אשר יעשו מעשה זמרי ויבקשו שכר כפינחס. לכן, הקב"ה שלח את אברהם לקרקע פורי'ה, היכן שהשכינה שורה, כדי שחוכל לקיים את המשימה באופן הכי מוצלח. ואכן, לומדים גזירה שוה של לך לך, מנסיון עזיבת החממה המשפחתית לעקידת יצחק ללמדינו שהנסיונות שווים.


וברוך אל עליון, רבותינו ז"ל אמרו (ויק"ר כה ו) שנענש על אשר איחר ברכת ה' והקדים ברכת אברהם וניטלה ממנו הכהונה, ואפשר שטעם שם הוא שלקח סדר המעשה כי אברהם הוא מעצמו הכיר בוראו והשתדל באמונתו יתברך ואליו יאות הברכה ואח"כ ברך לה' שנתרצה בו, וכן ראוי לעשות, וללמד הוא בא שאין הקב"ה מתרצה אלא במי שמתרצה בו קודם, והוא אומרו ברוך אברם לאל עליון שהוא הכשיר עצמו להיות עבד לאל עליון, ולזה ברוך הוא אל עליון אשר מגן וגו', ודרך זה לא יוצדק אלא במבורך קודם, וכפי זה לא נענש שם אלא הוא מעצמו נתנה לאברהם וכמו שפירשתי בפסוק והוא כהן, או אפשר שנענש על הנשמע משטחיות המאמר שנראה שלא חש להקדים עבד לרבו הגם שנתכוין לטובה, ומצינו שיעניש ה' על כיוצא בזה בכמה מקומות: הנה, כאשר אנשים נעמדים בכל מיני מעמדים, הולכים בדרכו של מלכי צדק. שוכחים (לא בזדון!) שלמעשה, היחידי שבאמת יש להודות לו זה הרבונו של עולם, שאין עוד מלבדו וכל הנעשה בעולם זה רק ברצונו ובכוחו. האור החיים הקדוש בא ללמדינו עניין זה. בודאי שצריכים הכרת הטוב? אבל, יש תמיד לפתוח בכבוד האכסניא, הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. לזכור תמיד מי נתן את הכוחות למיטיבים, להיטיב. מי נתן עצות למייעצים, לייעץ. לכן, כאשר אנחנו מקפידים לומר ולהנחיל שהכל בעזרת השי"ת. מקפידים על ברכות הנהנין, ברכות ראשונות ואחרונות, בודאי שהקב"ה יראה שאנחנו חיים בהכרה שהכל זה מאיתו יתברך ויתעלה. על ידי כך נזכה בכל הברכות. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה