יום רביעי, 30 ביוני 2021
מחודדין בפיך פרשת פינחס
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל
וחמותי מרת חיה
לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר'
שאול ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר'
יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א וידידי
ורעי ר' יהודה יוסף הכהן זצ"ל
בן להבחל"ח
ר' אשר אנשיל הכהן שליט"א קראנצער וידידי ורעי ר' אהרן בן הרב יהודה יונה
זצ"ל רוטנברג
בתוך בני ישראל. פינחס יצא למשימה שהצילה את עם ישראל. הוא מיגר את המוות עד לכניסת עם ישראל לארץ ישראל. הוא ספג בזיונות ושתק. הא זכה לפריסת שלום מאת הקב"ה, כי הוא נשאר אותו פינחס. הוא לא נדחף ל"כותל המזרח", לא הזמין צלם ולא שינה כי הוא זה מאורחות חייו. הוא עשה את מה שהיה צריך לעשות וברח מהזרקורים. לא כמו כל מיני גמדים של היום שמחריבים ומחריבים ונדחפים לכותל המזרח ותמיד דואגים שיהיה צלם. זה מסר למי שאמור לייסר את עם ישראל כמה וכמה פעמים בימי השופטים על עוזבם את השי"ת. המעשה שהוא עשה החזיק את עם ישראל פרושים מעבודה זרה וגילוי עריות עד מות יהושע בן נון. ללמדינו עד כמה טהרה היתה במעשה הקנאות שנעשתה על טהרת ה"לשם שמיים" בלי טיפה אחת של נגיעה עצמית. קשה לשער ולתאר איזו גבורה יש במעשה כזה. לא פלא שפינחס ייבחר להיות כהן המשוח מלחמה למגר את גדול האויבים, מי שמחטיא את עם ישראל. משה רבינו נצטווה, צרור את המדיינים, לגרום לעם ישראל לשנוא את המחטיאים. שלא יבוא מאן דהו ויתחיל לצעוק "זה לא הומני". שידעו מחטיאי עם ישראל מה אחריתם. משום מה אנחנו אומרים את זה מידי יום בכמה וכמה אופנים. מתחילת היום בברכת התורה. אחר כך בתפית ובא לציון, הבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת. אם עדיין לא קלטנו, ממשיכים בבהירות רבה בתפילת עלינו לשבח, שלא עשנו כגויי הארצות ולא שם חלקינו כהם וככל המונם. יום יום אנחנו מודים להקב"ה שאנחנו שונים מהם. אבל, האם זה נכון. האם היום אנחנו שונים מהגויים. באמת. פעם אמרנו אנו רצים לחיי העולם הבא, כי אנו רצים לבית המדרש. הם רצים לבאר שחת. היום כאשר דבוקים במסכים, האם אנחנו מפוקסים דיינו להיות שונים מהם ומהמונם. האם אנחנו מדברים בלשון קודש. עם קדושה או למדנו מהם לדבר בלעגי שפה. שפה רחובית ושפלה. הפרשה מגלה לנו בבירור שישנם דברים שהקב"ה לא יסבול בארץ ישראל. לא מחלוקות דוגמת דתן ואבירם וקורח ועדתו. אנשים שפלים שעושים מעשה ער ואונן. וכמובן שום אש זרה אשר ה' לא ציווה. ההתנהגות של נדב ואביהוא. בארץ ישראל יש תורה אחת, שהיא מחוברת מתורה שבכתב ושבעל פה. על פי שולחן ערוך בהיר. על פי ההלכה המסורה מפי משה רבינו. רק כאשר נתנהג כבנות צלפחד שהתעוררה בהן תשוקה לרשת חלק מהארץ כדי לקיים בה המצוות התלויות בארץ, הלכו ושאלו את דבר ה' זו הלכה. רק כאשר אנחנו נשמע לאיש על העדה ללא סור מדבריו ימין ושמאל. רק כאשר נתגעגע באמיתי לקרבנות התמידים והמוספים. הבוחן פשוט, האם אנחנו מקפידים לומר כל יום את פרשת הקרבנות. האם בימים אלו אנחנו מיחדים זמן ללמוד גמרות מסדר קדשים או הלכות בית הבחירה להרמב"ם. האם עשינו חשבון נפש לאחרונה מה המצב בקיום המצוות. האם אנחנו בגדר של אנשים מלומדה או לכל מצווה ניתנת התשומת לב המרובה. שום ברכה אינה יוצאת מפינו בלי כוונה. מודים להשי"ת אדון הכל שהוא הי'ה הווה ויהי'ה וגם תקיף ובעל היכולות כולם. לא מחפשים איך לא ליטול ידיים כדי "לא להתחייב בברכת המזון", שהחפץ חיים כותב במפורש אשר מי שרוצה לזכות בפרנסה בשפע יברך ברכת המזון בכוונה ובמתון ויראה במו עיניו איך שהקב"ה זן ומפרנס אותו ברווחה. כל זה יקרה כאשר "נצרור את המדינים" נתחיל לשנוא את כל אלו המחטיאים אותנו שנאת נפש. רק כך נמגר את היצר הרע. ברגע שניישר אורחותינו הקב"ה יזכינו לזכור לנו את אהבת כלולותינו כאשר הלכנו אחריו בארץ לא זרועה ויחזירינו להיכלו בבנין שלם בביאת משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן.
צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי: כי אחרי שאמר לאלה תחלק הארץ, ציווה להשלים תורת הקורבנות שיעשו כן בארץ. כי במדבר לא הקריבו המוספים כמו שהזכרתי בסדר אמור אל הכוהנים, וכן לא נתחייבו בנסכים במדבר כמו שפירשתי בסדר שלח לך, ועכשיו חייב באי הארץ לעשות שם הכל, התמידין והמוספין ומנחתם ונסכיהם. ואע"פ שלא פירש כאן "כי תבאו אל הארץ", כבר הזכירו בפרשת הנסכים, ורמז אליו בפרשה הראשונה במועדות. והחל כאן מן התמיד, ואע"פ שנזכר בפרשת ואתה תצווה: החזירו להיות הכל סדור בפרשה אחת. ורש"י כתב: היא הייתה אזהרה לימי המילואים וכאן ציווה לדורות. ואינו נכון, כי שם אמר "עולת תמיד לדורותיכם": ועל פי המדרש שנתחדש כאן דברים רבים, את קרבני, זה הדם, לחמי, אלו אמורין, לאשי, אלו קמצין ולבונה, ריח ניחוחי, אלו בזיכי לחם הפנים, תשמרו, שלא יביא אלא מן השמור, תשמרו שלא יביא אלא מתרומת הלשכה, תשמרו, שיהו כוהנים ולווים וישראל עומדין על גביו, תשמרו, נאמר כאן שמירה ונאמר להלן שמירה, מה להלן מבקרו ארבעה ימים קודם שחיטתו אף כאן וכו', וכל המדרש כדאיתא בספרי: ועל דרך האמת ירמוז להם עוד ויאמר את קרבני לחמי לאשי, של אשי, תשמרו ותיזהרו שתקריבוהו לי לשמי במועדו, ואמרת להם עוד, זה האשה אשר תקריבו לה', שיהיה הקורבן מתקרב. אין במוספי השבת חטאת כשאר כל המוספין, מפני שכנסת ישראל בת זוגו והכל שלום, והמשכיל יבין. וכן הזכיר: ובחדש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה', שיעשו קרבן הפסח, להזהיר עליו עם שאר קורבנות חג המצות. וקצר בו להזכיר שמו בלבד, שכבר ביאר את דינו ככל חוקותיו וככל משפטיו: ראשית לכל הרמב"ן מבאר שלאחר שכאן מדובר ממש באלו שיהיו באי הארץ, שהרי מפרשת פינחס ראינו שכולם נשארו לחיות וכמו שמשה רבינו מציין ואתם הדבקים בה' - חיים כולכם היום. לכן, מיד לאחר הודעת מינוי יהושע, משלימים את ענייני העבודה שאכן יישארו דבקים בה' בכל מצב. לכן, הביא המדרש שמרבה כאן כל ענייני עבודת התמיד שאינם אמורים מפורש בפרשה. עוד ענין נשגב מביא הרמב"ן על שבת קודש, בת זוגו של כלל ישראל, שבת שלום ומבורך, לכן אין קרבן חטאת במוספי שבת. זה לימוד עצום לשבתותינו, שיש לראות מלבד שלא יהי'ה חטא ועון חס ושלום, אדרבה, זה זמן ללימוד של מה שמביא להבאת שלום. לדעת שיש שבעים פנים לתורה. ששבטי ישראל סביב למשכן יחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו באותות לבית אבותם. הוי אומר שיש להם על מי שיסמוכו.
ובראשי חדשיכם, הנה יום ראש חדש היה מנהג לישראל שיהיה יום קודש בצד מה כמו שהעיד באמרו אשר נסתרת שם ביום המעשה וזה יורה שלא היה יום ראש חדש אצלם יום מעשה ולכן ייחס אותו לישראל באמרו ראשי חדשיכם ולא כן כתב במועדים שלא כתב בשבת שבתכם ולא ביום בכוריכם ולא ביום סוכותיכם וטעם מנהגם זה היה כי אמנם הצלחת ישראל בעולם הזה היא בצד מה דומה לענין הירח אשר אין לה בעצמה אור כלל זולתי מה שתקבל מזולתה וזה שאף על פי שקודם לעגל היה חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות לעולם הנה משחטאו התנצלו ולא השתמשו בכתר מלכות תמיד כמו שאר האומות אבל היה זה להם לעתים כפי שפע האור העליון עליהם ובלעדיו הלכו חשכים ואין נוגה למו כמו שיקרה ללבנה כשלא תקבל אור השמש כי אין מזל לישראל ולא אור כלל מעצמם זולתי אור האל יתברך בהיותם לרצון, ובכן נקרא האל יתברך אצל הנביאים אור ישראל כאמרו והיה אור ישראל לאש וכן העיד באמרו ה' אורי וישעי וכאשר היו החטאים מבדילים כאמרו כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע הלכו חשכים מבוהלים ודחופים בין האומות, ובהיות מזה נמשך חלול ה' בלי ספק באמור להם עם ה' אלה היה באופן מה בכל צרתם לו צר כאמרם ז"ל כביכול עלי ועליך בא שוד שודד ובהיות חטאת ר"ח כפרה על ישראל הגורמים מניעת האור או מעוטו כמו שהתקינו ז"ל באמרם שעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא ובכפרה זו תהיה תשועה מה לחלול השם לפיכך אמרו שלכך נאמר בשעיר ר"ח חטאת לה' מפני שכפרתו מועילה לקדוש שמו יתברך וזה רצו באמרם אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי על שמעטתי את הירח רצונו לומר הביאו כפרה בשבילי להשיג קדוש שמי המחולל בגוים בסבת מה שמעטתי את הירח כשהגליתי את ישראל והסתרתי פני מהם. דברי רבינו הספורנו צריכים להאיר לנו בעניין ראשי חדשים. ראש חודש, זה יום שהקב"ה הטיל עלינו לקדשו. אמנם, בימינו לאחר שלוח זמני המולד וראש חודש מסודר מראש, עדיין מוטל עלינו לקדש את היום הזה. לקדשו, דהיינו לייחדו ליום של כפרה. מעין יום כיפור. יום של ניקוי ראש. יום שבהם יתכנסו המוני בית ישראל ללמוד חובת הלבבות ולערוך חשבון נפשם. האם התפללנו כדבעי. האם מודים ומשבחים מתוך כוונת הלב ורצינות גמורה (ובפרט כעת, שהקורונה כמעט כולה מאחרינו, עוד כמה יש להודות). מתי בפעם האחרונה התיישבנו ללמוד סוגיא בגעשמאק אמיתי ולעומק. מתי בפעם האחרונה לא קמנו מהספר עד שידענו את הנלמד בצורה הכי בהירה. מתי שמענו לאחרונה בקול גדולי ישראל כפי שנצטווינו ולא סרנו ימין ושמאל ולא שאלנו שאלות. לכן מן הראוי לייחד יום זה ליום מיוחד לנו להתיחד עם עצמינו למען שמו באהבה.
עצרת תהיה לכם: עצורים בעשיית מלאכה. דבר אחר:עצרת עצרו
מלצאת, מלמד שטעון לינה. ומדרשו באגדה: לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות וכשבאין ללכת, אמר
להם המקום בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם: רש"י בא להסביר לנו באר היטיב מה
עניינה של עצרת. ראשית לכל, איסור עשיית מלאכה. ועוד, זמן של לעצור ולעשות חושבים.
זה עתה שהית חג הסוכות בירושלים, היית מסובב במצוות. טעם שינה לא טעמת. מה מכל זה
הולך הביתה לחורף הארוך. מה הושם בטנא כדי לא לשכוח לעבוד את השי"ת בשמחה.
להפנים את שירי שמחת בית השואבה, אשרי זקנותינו שכיפרה / שלא ביישה את ילדותינו,
אשרי מי שלא חטא. זה דבר שצריך לישון על זה כדי להסיק את המסקנות הדרושות ולפעול
על פיהם. גם ללמדינו דרך ארץ שלא לברוח ממקום אירוח. לתת הרגשה למארח שמעונו, מעין
עולם הבא. אבל את עיקר העיקרים יש לזכור. כל ימי חג הסוכות הקריבו וחגגו למען
אומות העולם. כאשר חיים בגולה, הרי חיים אנו על חשבונם ולא על חשבונינו (עיין
רש"י ובגוים לא יתחשב), אבל התכלית הנרצה הוא, שנהי'ה עם לבדד ישכון, אנחנו
והקב"ה הקב"ה ואנחנו. לזה די בסעודה קטנה, כאשר שני הרעים דלא מתפרדין
שוב נפגשים די במשהו מועט. מאחר שדווקא משום זה הקב"ה בחר בנו, כי אתם המעט
מכל העמים, הממעטים עצמכם. ממש והלכת בדרכיו, כי בכל מקום שמוצאים גדולתו
יתב"ש, שם נמצא ענוותנותו. זאת היא העצרת, ללמוד ענווה, חן, ויראת שמים
טהורה.
יום שלישי, 29 ביוני 2021
יום שני, 28 ביוני 2021
יום ראשון, 27 ביוני 2021
יום שישי, 25 ביוני 2021
יום חמישי, 24 ביוני 2021
יום רביעי, 23 ביוני 2021
מחודדין בפיך פרשת בלק
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל
וחמותי מרת חיה
לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר'
שאול ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר'
יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א וידידי
ורעי ר' יהודה יוסף הכהן זצ"ל
בן להבחל"ח
ר' אשר אנשיל הכהן שליט"א קראנצער וידידי ורעי ר' אהרן בן הרב יהודה יונה
זצ"ל רוטנברג
בלק ובנט. בעצם הרשימה ארוכה כל מהנדסי התודעה משני ההיסטוריה כדי לזכות לתהילת עולם ולו לדקה. הקומוניזם החזיקה מעמד ברוסיה שבעים שנה עד שהיא קרסה. הנאציזם בגרמניה הרבה פחות. הציוניות נטול האמונה והתורה גם התפוררה. הרדידות של אלו שבנו גשר חד צדדי עם הציונות החילונית בחלום ההזוי שיום יבוא ועצם החיים בארץ ישראל יחזיר אותם למוטב. האמת טפחה על הפנים כאשר טובי הבנים השילו מעליהם עול תורה ומצוות כדי לשמור על "האחדות". התיעוב של הדתילונים כלפי שומרי תורה ומצוות לפעמים גדולה יותר מהשנאה שהחילוני המצוי שונא אותנו. לא לחינם הלך הבנט ללפיד, הסער לליברמן. כי הם בני מינם. הצביעות נחשפה. הריקוד מה יפית שניסו לספר עד כמה הם בעד לומדי התורה פגה. הפרצוף המכוער התגלה במלוא עוזה. כאשר הקב"ה "הפעיל" לגמרי את הפה של בלעם שמענו באר היטיב את המעלות של עם ישראל. שמענו ראשית לכל שהקב"ה הוציאנו ממצרים. שמענו שהקב"ה איתנו ותרועת מלך בנו. שאנחנו מתגברים כארי לעמוד בבוקר לעבודת הבורא וגם בערב קוראים שמע ומכריתים את כל המנסים לחבל בנו. גם כאשר ניסה את הטריק האחרון, שם גילה את סוד הסודות, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. החוזק שלו אלו בתי הכנסיות ובתי המדרשות, שם מתכנסים פעמיים ביום לקדש שמו יתברך. וגם יתרו, אשר צאצאיו בחרו להמשיך לדבוק בעם ישראל יישארו לנצח. כי מי שדבק בנצח, ינצח. לעומת מי שמהנדס תודעה, מוציא דבה על עם ישראל ייכחד. נכון, הוא יזכה לדקות תהילה כפי שטיטוס טען לאונקלוס כשהוא עלה באוב. אתה רוצה להיות מפורסם, תציק לעם ישראל. בלעם טען לו תתרחק מהם, כי יש להם מלא מצוות וחיים חיי צער. בא לך סבבה, תתרחק מהתורה. עשה ברית אחים, כמו זמרי. אחר כך גלגל עיניים ובקש שכר כפינחס. ינאי המלך כבר הזהיר מהאנשים מהסוג הזה. המהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו, יוצאים ומזיקים והורסים. מיכה הנביא בהפטרת השבוע מספר לנו בדיוק מה ייהרס ומה יישבר בטרם יהיה דרך כוכב מיעקב וירד מיעקב. כל האלילים והפסילים המודרניים שכל מיני "בר מינן" יצרו כדי להשיל עול תורה ומצוות, עול מלכות שמיים, כל זה יצטרך להיכחד לפני ביאת משיח צדקינו. אנחנו כעולם התורה נמשיך להתקיים על אפם ועל חמתם של כל אלו שחושבים שאם הם יסגרו לנו ברזים ניסגר. ישיבות היו לפני הצדוקים, הבייתוסים והמתיוונים למיניהם. הם נכחדו ועולם הישיבות חי וקים. ממילא גם נשרוד את כל אלו בעידן דידן ששמו להם מטרה להכרית את עולם התורה. לפני שבעים שנה בארצות הברית הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל היה צריך להילחם על כל תלמיד. ההורים התנגדו לישיבות קדושות. היום יש מלחמה להתקבל כי פשוט אין מקום יותר בבתי המדרש שם. כנ"ל ישיבת מיר, שנים דרכה במקום. היום זה "מבצרים" של עולם תורה. כי הנצח, תורת חיים תנצח. היא חזקה יותר מהדתילוני המקצץ בנטיעות. היא חזקה יותר מכל חילוני מסורתי קל וחומר מאלו ששמו להם למטרה לעקור תורה ומצוות מהציבוריות הישראלית. כל אלו שיש בהם ניצוץ מאלו אשר "קיררו" אותנו בדרך, אחריתם עדי אובד כמו שהנביאים התנבאו. הם מאבדים את עצמם, אין חינוך, אין ילודה ממילא ממש אין שום עתיד. לנו יש עתיד. נשמע היטיב לדברי הנביא מה שטוב לנו ומה השי"ת דורש מאיתנו, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, ולית מאן דפליג כמה חסד אנחנו עושים. כאשר נשפר קצת את ההצנע לכת אזי נזכה להיות חזרה ביחד עם השכינה הקדושה בהר מרום הרים.
הנה עם יצא ממצרים. תמוה מאד איך בלק ובלעם חוזרים על זה
שוב ושוב. הרי שום עם לא יצא ממצרים על דעת עצמם. זה הינדוס תודעה. הרי המדרש
מספרת לנו שבשעת מתן תורה נהרו כל הגוים לקראת בלעם לדעת אם הקב"ה מחריב
עולמו. הוא סיפר להם שהקב"ה רק נותן את התורה לעם ישראל. ושם נאמר,
שהקב"ה הוציאם ממצרים. אלא, תכניתם השטנית היא להמשיך קללה על עם ישראל. זה
יוכלו לעשות רק על ידי קטרוג. קטרוג של חטא העגל שכיחשו יציאת מצרים ע"י
הקב"ה. משם ועד לאמונה בכוחי ועוצם ידי הדרך קצרה. את זה רצו לפעול, כדי
להביא קללה על עם ישראל. עד שבפיו הודה, א-ל מוציאם ממצרים. ללמדינו כאשר שולטים
מכחישי אמונה איזה קטרוג הם מביאים עלינו. וד"ל.
ויפתח ה' את פי האתון, נתן בה כח לדבר כענין ה' שפתי תפתח, וכל זה היה כדי שיתעורר בלעם לשוב בתשובה בזכרו
כי מה' מענה לשון גם לבלתי מוכן כל שכן שיוכל להסירו מן המוכן כרצונו, וכל זה כדי
של יאבד איש כמוהו. הנה דברי הספורנו
קצת תמוהים לנו. איש כמוהו, הרי חז"ל למדונו שהסיבה שהקב"ה השרה נבואתו
על איש כמוהו שלא יטענו אומות שלא היו בהם נביאים. הנה בא נביא זה ודרדר אותם
לדיוטא תחתונה. אבל, דווקא משום זה, משום מה יאמרו הגויים, הרי לא ניתנה לבלעם
הזדמנות לחזור בו. שינה השי"ת סדרי בראשית למען הוכיח את גודל ההזדמנות
שניתנה, הזדמנות שלא ניתנת לכל בשר ודם. בכל זאת מי שנתאווה לבלוע עם שלם, לא שב.
אבל חידוש הרבה יותר נפלא אומר הספורנו. עצם דיבורינו אינו שונה מפי האתון. כל
ענין דיבור ומענה הוא מפני ה' שפתי תפתח, ומה' מענה לשון. מה לי אדם מה לי אתון.
הוי אומר אם הקב"ה שינה בנו שיש בנו כוח דיבור וזאת יתרון האדם על הבהמה, אזי
יש לנו לשקול היטיב כל דיבור ודיבור היוצא מפינו.
ויגל ה' את עיני בלעם. מזה הכתוב נלמד כי בלעם לא היה נביא, אלו היה נביא איך יצטרך לגלוי העינים בראיית
המלאך כאשר יאמר הכתוב במי שלא הגיע לנבואה כנער אלישע והגר המצרית, ולא יאמר כן בנביאים,
וכך קראו הכתוב בלעם בן בעור הקוסם: ומה שאמר הוא כאשר ידבר ה' אלי, יקרא ידיעתו העתידות
בקסמיו "דבר ה'". אבל לכבוד ישראל בא אליו השם בלילה ההוא, ואחרי כן זכה
לגלוי עינים בראיית המלאך ודבר עמו, ובסוף עלה למעלת מחזה שדי, והכל בעבור ישראל ולכבודם.
ואחרי ששב לארצו היה קוסם, כי כן יקראנו הכתוב במיתתו ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו
בחרב, וחלילה שישלחו יד בנביא השם: וכך אמרו במדרש במדבר סיני רבה, בלעם נזקק לרוח הקדש, וכשנזדווג לבלק נסתלקה ממנו
רוח הקדש וחזר להיות קוסם כבתחלה, לפיכך צווח רם הייתי והורידני בלק: הרמב"ן בא ללמדינו חידוש גדול. הנה כאשר הקב"ה
רוצה בעמו כדי שנעלה במעלה אחר מעלה עד שנגיע למעלת הנבואה. מכאן יש ללמוד גם כלפי
האדם הנלבב, שיש לו לחפוץ ולהשתדל לעלות מעלה שלב שלב בסולם המעלות. וכאשר עלה
ונתעלה יש לו לשמור בשמירה יתירה לבל יפול מכל מעלותיו והשגותיו. אין ביטוח
שנשארים במעלה אלא אם כן מטפחים את המעלה וההשגה.
וירא את הקיני, לפי שהיה קיני תקוע
אצל עמלק כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' הזכירו אחר עמלק נסתכל בגדולתם של בני
יתרו שנא' בהם תרעתים שמעתים סוכתים: איתן מושבך, תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו ועתה נתישבת באיתן
ומעוז של ישראל:
כי אם יהיה לבער קין וגו', אשריך שנתקעת לתוקף
זה שאינך נטרד עוד מן העולם כי אף שאם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום
שנתישבת שם, מה בכך: עד מה אשור תשבך, עד היכן הוא מגלה אותם שמא לחלח ותבור אין זה טרוד מן העולם אלא טלטול ממקום למקום
ותשוב עם שאר הגליות: רש"י רוצה
לגלות לנו את המהנדס התודעה – בלעם. זכרון סלקטיבי. הוא זוכר שיתרו הי'ה עמו בעצה.
מה יעץ יתרו. האם יעץ להשמיד את העם. הלא ידוע שאמר להניח להם. כשיתרו ראה שאין
דעתו מתקבלת, חזר למדין. אבל אלו עובדות ולא כדאי לבלבל את המוח עם עובדות. לכן,
אמרו שבלעם כוחו בפיו. יסובב כל סיפור להנאתו ולשימושו. אבל, גם המניפולטור הגדול
חייב להודות על האמת, כי בסוף אמת מארץ תצמח, ויתרו שצאצאיו דבקו בה' ובתורתו אכן ניצלו
מהשמדה. עד שהפכו להיות שמעתים – מארי דשמעתתא, תרעתים – תפילתם מתקבל ברחמים
וברצון כקול תרועת השופר, סוכתים – סוכין, מסתכלין ברוח הקודש. ממילא, יש בהם
אפשרות קיום לדורות. ההתחברות לעם ישראל על ידי ההתעצמות בתורת ישראל, זה מה שקיים
את בני הקיני – בני יונדב בן ריכב. זה גם סוד הקיום שלנו. הוי אומר כל השקרים שאתה
מנסה לפזר לא יעזרו מול האמת. והאמת מנצחת. בדיוק כמו שזרעו של יתרו נותרו בחיים.
אוי מי יחיה משומו אל. ע"ד הפשט מן הגזרות האלה ששם אל בעולם על ידי מלך אשור, שהרי הוא נצח את כל
הגוים ובלבל כל האומות: ועל דרך המדרש אוי
מי יחיה משומו אל, על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. ומה שאמר כי אם יהיה
לבער קין כלומר כי אם יהיה קין לבער אש. ומה שנקרא זרע ישמעאל קין, על שם שישבו באחוזת
קין, וכן הוא אומר וחבר הקיני נפרד מקין, והלא כל בני קין נכרתו במי המבול, אלא על
שם שישבו באחוזת קין נקראו בני קין וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא
הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה
הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו,
כך דרשו בפרקי רבי אליעזר: ואם תשכיל תמצא
כי המקטרג הזה שבארץ רמז בפסוק זה שם המקטרג הגדול שיש לישראל בשמים, והוא שר המדבר
שרף מעופף ונפש גלגל מאדים, כי בעבור שראה שנפל ממועצותיו ולא הועיל קטיגורו בכל נבואותיו
לא במדת הדין ולא במדת רחמים על כן וישת אל המדבר פניו, להעזר בו כנגד ישראל, ולכך
התחיל לצעוק מי יחיה מגזרותיו, כלומר מי יחיה בגלות עשו, ושני הווי"ן רמז לשנים
עשר כנפיו, וזהו מבואר: וצים מיד כתים. אחר שהזכיר שאשור ישבה הקיני אמר עתה שיבא עת שיעונה אשור ועבר,
והטעם העברים שישבה אשור, כי הכתים היו רודים על ישראל. וצים לשון רבים, מלשון וצי
אדיר. וכתים מבני יון הוא, ואפשר שהוא רמז למלכות ישמעאל הרשעה: ודעת הרמב"ן ז"ל כתים הם רומים והיא מלכות
אדום שהיא החיה הרביעית. והנה חתם נבואתו זאת שהיא הרביעית באבדן כתים, היא רומי, והיא
החיה הרביעית שהתנבא עליה דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא: הנה רבינו בחיי מביא אותנו לימינו. מי יחי'ה מכל מה
שישמעאל מחולל. שני פירושיו חד הם, מהגזרות שהקב"ה גוזר על עמו דרך יסורים
הבאים עלינו מקרב הישמעאלים יורשי דרכו של סנחריב. הלא בכל מקום שהם באים הם משנים
סדרי בראשית, מפיצים שנאה ומעוררים פחד ומשליטים טרור. שומה עלינו ללמוד מה כוחם
כדי לבטלם. הדבקות במטרה, עמידה על עקרונותיו. כאשר נשוב לעמוד על תורתינו באותה
דבקות נוכל להם, לישמעאל ועשו גם יחד. ליצור אומה אשר דבקה במסורתה והלכותיה. גאה
בשמירת שבת, אינה מסתירה יהדותה. אזי, נחי'ה כעם קדוש לה' אלוקינו וידרוך כוכב
מיעקב ויקום שבט מישראל, בביאת ינון.
יום שלישי, 22 ביוני 2021
יום שני, 21 ביוני 2021
יום ראשון, 20 ביוני 2021
יום חמישי, 17 ביוני 2021
יום רביעי, 16 ביוני 2021
מחודדין בפיך פרשת חוקת
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל
וחמותי מרת חיה
לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר'
שאול ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר'
יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א וידידי
ורעי ר' יהודה יוסף הכהן זצ"ל
בן להבחל"ח
ר' אשר אנשיל הכהן שליט"א קראנצער וידידי ורעי ר' אהרן בן הרב יהודה יונה
זצ"ל רוטנברג
חוקת התורה. לקראת סוף הפרשה בשירת הבאר יש דבר מחריד. לא מופיע שמו של הקב"ה. מדוע, כי גם שמו של משה רבינו לא הוזכר. החסר של הכרת הטוב. הנה, כבר סוף סוף לאחר ארבעים שנה האסימון נופל ויש טיפת הכרת הטוב אבל יש איתה טעם לא טוב. מידת הדין עדיין פרושה עלינו. רק השבוע נקטע חתן ממש שבוע לפני חופתו. בחור טוב. בחור ירא שמיים. טאטע, מה אתה דורש מאיתנו. אז, הנה הסירו את גזירת עטיית המסכה על הפה. הקב"ה רוצה שלא נפסיק להודות ולהלל על כל הטוב שיש. לא כמו דור המדבר, ארבעים שנה קבלו מן ליד הבית ובמקום לומר תודה הם נרגנים. קצה נפשם בלחם הקלוקל. רבותי, היגיע הזמן שנקשיב לדברי חז"ל על דברי סוף הפרשה, דברים כדרבנות, על כן יאמרו המושלים בואו חשבון. המושלים אומר רבי יוחנן, אלו המושלים ביצרם. מה הם אומרים בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הפסד מצווה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. יש מיד לכל אחד מאיתנו לשים תמרור עצור. ולהתחיל לעשות חשבון של עצמו. של עצמו בלבד. האם אני בגדר מושל ביצרי. מתי התגברתי לאחרונה על יצרי הרע. ממילא יש לקדש מלחמת חורמה נגד היצר הרע הפרטי. לחסום פה מדבר לשון הרע ודברי מרמה. לחזק את מידת האמונה והביטחון בהשי"ת שהוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים בכל עת ורגע. רק כאשר נתחיל לחיות בחשון אמיתי ונוקב, רק אז תבנה ותיכונן. קיבלנו השבוע עוד סתירת לחי שממשלת רשע עוקרת תורה ולומדיה התחילה למשול בארצינו הקדושה. אשמים אנחנו. כי במקום להתאחד ולחיות כל הזמן איך אנחנו מקדשים שם שמיים כדי שלא יישאר יהודי אחד בארץ אשר לא ירצה לעבוד את השי"ת, עסקנו במחלוקות, בפירוד ובגובה השטריימל של פלוני והפראק של פלמוני. די כבר. מתי נתעורר. אנחנו כבר בזמן של ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים, זה הזמן אכן לשוב להקב"ה. ראשית להכיר תודה ענקית על כל הטוב שיש ויש המון. ולהרבות כבוד שמיים על כל צעד ושעל. כאשר נתעשת וככה נקיים מצוות ונלמד תורה בקדושה וטהרה באופן המקדש שם שמיים הקב"ה יזרוק עלינו מים טהורים ויטהרינו ויגאלינו.
זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות
העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין
לך רשות להרהר אחריה, לשון רש"י מדברי רבותינו: וכבר כתבתי בענין שעיר המשתלח
מה טעם לאומות שיהיו מונין אותנו בזאת יותר משאר הקרבנות שיכפרו ויש מהם שיטהרו כקרבנות
הזב והיולדת, כי מפני היותה נעשית בחוץ יראה להם שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה, והאמת
שהיא להעביר רוח טומאה ושריפתה כריח ניחוח בחוץ: וטעם טומאת המת, בעטיו של נחש, כי
הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין, והוא שאמרו צדיקים אינן מטמאין. ולכך אמר הכתוב זאת
חקת התורה, כלומר הנחקקת מן התורה והיא תורה שבע"פ. על כן היא פרה והיא אדומה
ממדת הדין, ונתנה לאלעזר להעשות לפניו אפילו על ידי זר, אבל הסגן יראה מעשיה כדי שתעשה
על כוונתו שלא יחשבו בה מחשבה רעה כאומות והשטן: והפרשה הזאת תשלום תורת הכהנים, ונכתבה
כאן אחר מתנות כהונה, לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה. וטעם זאת חקת התורה
אשר צוה ה' כטעם ואל משה אמר עלה אל ה', או הוא כמו מסורס, דבר אל בני ישראל זאת חקת
התורה אשר צוה ה' לאמר. הרמב"ן בא להאיר לנו
הדרך של ענה כסיל כאולתו. אומות העולם ממתינים לראות מתי והיאך עם ישראל ידמו להם.
אילו דברים "מיסטיים" ניתן לתת להם איטרפיטצי'ה של כישוף. אלא שאנו כבר
יודעים מן המדרש "שאל עובד כוכבים אחד את רבן
יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין
אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם
אומרים לו טהרת אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו ראית אדם שנכנסה בו
רוח תזזית אמר לו הן א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו
ומרביצים עליה מים והיא בורחת א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו
רוח טומאה דכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ מזין עליו מי נדה והוא
בורח לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם חייכם
לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי
לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה". זאת
אומרת שכל העניין של טומאת מת זה ש"החי יתן אל ליבו". אצל צדיקים אשר
נפטרים במיתת נשיקה, ראינו אצל אהרן הכהן גודל ההתעוררות. עד היום עדיין יש איזה
זעזוע כאשר הקב"ה קוטף נפש נקי וצדיק. על כן, הקב"ה גזר עלינו טומאה,
להרגיש את ההתרחקות, את מידת הדין, כדי שנחפש את הדרכים הרצויות להתקרב אליו,
כמקדם. טהרה זו באה רק ע"י כהן שיש בו דעת קונו, טהרה כדי שתורה יבקשו מפיהו.
קח את המטה, ודברתם אל הסלע, כבר רבו הדעות בענין חטא מי מריבה והיה ספק אצל רבים במה חטאו משה ואהרן שנכתב
עליהם לא האמנתם מעלתם ומריתם ואם היתה כונת האל יתברך שידברו בלבד אל הסלע מה ענין
ללקיחת המטה ואם היה החטא על שהכה משה את הסלע שלא במצות שולחו במה חטא אהרן, אמנם
כשנתבונן בענין המריבה ראוי שנחשוב שתהיה מצות האל בזה על אופן שיכירו רשעת מריבתם
והתודו את חטאתם ושבו ורפא למו כי לא יחפוץ במות המת. הספורנו מעמיק מאד בהבנת החטא הנורא של משה ואהרן אשר דלה
בהעמקת הכתובים. לכאורה, כבוד ה' הסתר דבר, אבל מכיוון שדלה שכלינו, אין בכוחינו
להבין מה גודל החטא, אם היינו דוגלים שיש כאן הצטברות וזה הגדיש את הסאה, ניחא.
הספורנו לא מקבל גישה זו. הוא מכריע מה הי'ה החטא שיש עליה עונש כל כך כבד. ובכן נבין שבזה החטיאו משה ואהרן את
כונת האל יתברך ועל זה הענישם, אמנם המריבה עם משה היתה באמרם שהיתה הנהגתו בלתי שלמה
במה שהביא אותם אל אותו החלק הרע מהמדבר ועל האל יתברך היתה מריבתם באמרם שהוציאם מארץ
נושבת טובה אל ארץ מדבר ולהודיעם את רשעם בזה התחייב שיהיה הנס מודיע שהשליח היה מנהיג
בשלמות ושהמשלח היטיב בשליחותו ולא הרע כלל, ובהיות מיני הנסים המסופרים בכתבי הקדש
על אחד מג' פנים, הא' הוא נס נסתר כמו ירידת המטר וההמלט מן החלאים ומן הצרות, וזה
המין מן הנסים ישיגוהו הצדיקים בתפלתם כענין ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את
אבימלך וכן ויתפלל משה בעד העם והב' הוא נס נגלה לא יוכל הטבע לעשותו באותו האופן אבל
יעשהו אחר תנועות רבות במשך זמן, וזה המין מן הנסים יעשהו האל יתברך על ידי עבדיו עם
הקדמת איזו תנועה מסודרת מאתו כענין השליכהו ארצה הרם את מטך והכית בצור ירה ויור וזולתם,
והג' הוא מין מן הנסים שלא יוכל הטבע לעשותו בשום אופן, וזה המין יעשה האל יתעלה על
ידי עבדיו בדבור בלבד שהיא פעולה שכלית ויותר נכבדת משאר תנועותיו הגשמיות כמו שהיה
הענין בפתיחת פי הארץ כאמרו ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה וכן בענין עמידת השמש ליהושע
נאמר אז ידבר יהושע. מסביר לנו הספורנו, שיש ג' מיני הנהגות שהקב"ה משתמש
בהם להנהיג עולמו אשר ברא. מה קרה כאן. עם ישראל באו בטענות כלפי משה רבינו
וכביכול כלפי הקב"ה. ברגע שקצרה שכלם להביא תועלת היותם במדבר, חזרו לטעון
שמשה רבינו מסיבם בדרך רע ואינם חונים במקומות הטובים במדבר. זה לכאורה ראי'ה שהוא
לא עושה את רצון השי"ת להטיב לבניו, שהרי רע להם. שנית, למה הוציאם ממצרים
ממקום יישוב ששם הי'ה מזון בשפע ומים לשתות. והנה בענין זאת המריבה היה מן ההכרח
להעביר את רעת תלונות ישראל שיהיה הנס הנעשה מבאר מעלת המלך המשלח ודרכי טובו ומבאר
גם כן מעלת השליח וטובו ושהוא מוכן אל שייטיב המלך על ידו לעמו, ותתבאר מעלת המשלח
במין הג' מן הנסים אשר לא יוכל הטבע כלל עליו בשום אופן ובשום זמן ותתבאר מעלת השליח
במין הב' מן הנסים הנעשה בתנועת השליח הראוי לזה, ובכן צוה האל יתברך שיהפך הסלע למים
כאמרו ונתן מימיו כלומר שיהיו המים מן הסלע לא נמשכים ממקום אחר אליו וזה היה נמנע
זולתי בהיותו נהפך מצורת סלע אל צורת מים כאשר העיד אחר כך באמרו המוציא לך מים מצור
החלמיש כי אם היו המים מובאים ממקום אחר שם בנס לא יהיה הבדל בין צור חלמיש לזולתו,
וזה המין מן הנסים לא יוכל עשוהו הטבע בשום אופן ולא בשום זמן וצוה שזה יהיה על ידי
דבור עבדיו כאמרו ודברתם אל הסלע למען יכירו ישראל שהיה זה הנס מן המין הג' כאמור לא
שיהיו מים נגרים שם ממקום אחר ובזה ידעו גודל וטוב המשלח וישיבו אל לבם שאף על פי שהוציאם
ממצרים אל המדבר אין בזה רעה כלל בהיותו עמהם אחר שיש בידו לשים מדבר לאגם מים וזולת
זה ממה שלא יוכל הטבע עליו ושאם הוא כאן הכל כאן כאמר והמדבר הייתי לישראל וצוה עם
זה שאחר שיהפך הסלע למים יוציא משה אותם המים להם במטהו לשבטיהם כאמרו במחוקק במשענותם
ולזה המין מן הנסים אמר קח את המטה והוצאת להם מים מן הסלע וכו', והנה משה ואהרן הסכימו
לעשות המין הב' מן הנסים ולהגיר המים אל הסלע ממקום אחר כמו שעשו ברפידים כאמרו והכית
בצור ויצאו ממנו מים כי לא בטחו שיקים האל יתברך את דברו לעשות לישראל המין הג' מן
הנסים בחשבם את ישראל אז ממרים מאד עד שיהיו בלתי ראוים אליו ושינחם ה' על הטובה, הדברים האלו ראויים
לתשומת לב מרובה. הן ביחס של מנהיגי הדור לעדת ישראל. הן לצורה שמחנכים את הדור.
לדאבונינו, חינוך ילדינו שמנהיגינו הם לא יכולים לטעות. במוצהר חז"ל אומרים
על משה רבינו, אבי הנביאים, אשר היגיע לפסגות ששום ילוד אשה לא היגיע ולא יגיע
כמקרא מפורש, בא לכלל טעות. זה מן היסודות של בשר ודם שיכול לטעות. כאן, לדעת
הספורנו טעו בשניים. טעו במדריגת בני ישראל. חשבו אותם לממרים ואינם ראויים לנס.
טעו גם באופן שהשי"ת יעשה לבניו, עם ישראל את הנס. ראשית, איברא מכאן שהטענות
היו מן השפה לחוץ, משהו ששמעו מקדמת דנא. מה שינוקא שומע בבית משמיע בחוץ. כאשר
רצון הבורא הוא לברוא יש מאין למען הראות אהבתו לבניו, אין לעשות נס קטן יותר. על
זה נענשו. הוי אומר, עלינו תמיד להיות בטוחים ומוכנים לצו השעה בכל צומת מצמתי
החינוך שהקב"ה מוליכינו שמה. עד שלא ברור לנו מה עלינו לעשות, עד שלא עשינו
הכנה דרבה, שב ואל תעשה עדיף. שהרי אם משה רבינו הי'ה חוזר לברר סיבת לקיחת המטה
וצורת הדיבור לסלע, לא הי'ה נכשל. ובכן עשו את דרך מין הב' מן הנסים במטה אשר בו הודיע מעלת השליח ולא עשו את דרך
המין הג' אשר בו יודיעו לישראל מעלת המשלח וטובו ולזה נכתב עליהם לא האמנתם בי שהרצון
בו לא בטחתם בי שאעשה מה שאמרתי ומעלתם בי שחיללתם כבודי ולא הראיתם למריבים את סכלותם
ומריתם פי בשלא שמרתם מצותי: הוי אומר
בסיכומו של עניין שכל עניין החינוך של עם ישראל הוא ללמדם מעלת הבורא ולקרבם
לעובדו מאהבה בלבב שלם.
באר חפרוה, זאת היא הבאר אשר חפרוה
שרים משה ואהרן: במשענותם, במטה: וממדבר, נתנה להם: וממתנה נחליאל, כתרגומו: ומבמות הגיא אשר בשדה
מואב, כי שם מת משה ושם בטלה הבאר, ד"א כרוה נדיבי העם
כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו
סימן ובאין לפני חניית כל שבט ושבט: במחקק, ע"פ משה שנקרא מחוקק שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון ולמה לא נזכר משה בשירה
זו לפי שלקה ע"י הבאר וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה משל
למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה אמר אם אוהבי שם אני שם ואם לאו איני הולך: ראש הפסגה, כתרגומו ריש רמתא: פסגה, לשון גובה וכן פסגו ארמנותיה
הגביהו ארמנותיה: ונשקפה, אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון
והוא ל' מדבר שהוא שמם, ד"א ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה
והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר כך דרש רבי תנחומא: הנה פירוש רש"י לשירת הבאר. רש"י מקדים שניסי נחל
ארנון הביא את עם ישראל להכרה שיש לשיר שירת הבאר. מה היא הבאר. בודאי הבאר היא לא
רק מים גשמיים, אלא מקור לרוחניות, משל לתורה. כמו שמביא רבינו בחיי וזה לשונו
"וממדבר מתנה, וממתנה נחליאל ומנחליאל במות,
ומבמות הגיא. ר' יהודה אומר מן המדבר זכו ישראל שנתנה להם תורה ע"י משה שנאמר
ויתן אל משה, וממתנה נחלו עבודה זרה ואמרו אלה אלהיך ישראל, ומנחליאל במות ומשנחלו
עבודה זרה בא מות שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ומבמות הגיא שנרמז לאותו צדיק שיקבר
בגיא שלא יכנס לארץ, הוא שירמיה אומר ראי דרכך בגיא, כך דרשו במדרש תהלים למנצח אל
הנחילות: ובתנחומא וממדבר מתנה, אם אדם משים
עצמו הפקר ביגיעת התורה כמדבר שהוא הפקר לכל נתנה לו תורה במתנה שנאמר וממדבר מתנה,
וכיון שנתנה לו במתנה נחל אל שנאמר וממתנה נחליאל, וכיון שנחל אל עולה לגדולה, ואם
הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא, ואם חזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר
כל גיא ינשא: וע"ד הקבלה אז ישיר ישראל
את השירה הזאת, השירה כמו התפלה ממשיך הכוונה במחשבתו ממעלה למטה, כך היחיד או הרבים
האומרים שירה ממשיכין הברכה ממעלה למטה: ודע
כי שיר"ה בגימטריא תפל"ה". הוי
אומר, שלמרות שהתורה ניתנה במתנה, מתי ואיך ניתנה במתנה, לעמלים בה, לאלו ששמים את
כל חיי החוץ כמדבר. וכל זה יתכן רק ע"י תפילה, שהיא היא שירה. על מה אבדה
ארץ, גילו חז"ל על שלא ברכו בתורה תחילה. הטור והר"ן מבארים, שלימוד
התורה לא נחשב מספיק בעיניהם לברך עליו. לנו, יש את ברכת לעסוק, והערב, אשר בחר
בנו, אהבה רבה (אהבת עולם) וכמובן ובא לציון. כמה יש לבקש שנגיע לשירת – תפילת
הבאר, בארה של תורה. ללמוד להגיע לדעת המכוון של המחוקק במשענותם. משם למשוך
במשענותינו לתלמידינו. להנחיל לתלמידים, מה היא מקור החיים ומהי מקור המות. ממה יש
להתרחק מכל מרחק. מהי סם המוות. מה נחשב עבודה זרה של ימינו. בה בעת שנלמד על פי ההגדרות
האלו, נשיג את מבוקשינו, גאולתינו. ממילא, טוב תורה עם דרך ארץ, היינו ענוה. מי
זיכה לנו תורה העניו מכל אדם, אשר גם במותו עומד ומסנגר על ישראל כל פעם שמבמות
הגיא עולה חטא פעור. מכאן נדע, שבעצם כל התורה שמותיו של הקב"ה, רק יש לעמול
לגלות היכן זה מוטמן. היכן שרעיא מהימנא מוטמן שם השכינה הקדושה. כמה שנרצה להסתיר
עצמינו ככה ניטיב לגלות את השי"ת.
יום שלישי, 15 ביוני 2021
יום שני, 14 ביוני 2021
יום ראשון, 13 ביוני 2021
יום חמישי, 10 ביוני 2021
יום רביעי, 9 ביוני 2021
מחודדין בפיך פרשת קורח
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל
וחמותי מרת חיה
לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר'
שאול ע"ה
וידידי ורעי הטוב ר'
יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א וידידי
ורעי ר' יהודה יוסף הכהן זצ"ל
בן להבחל"ח
ר' אשר אנשיל הכהן שליט"א קראנצער וידידי ורעי ר' אהרן בן הרב יהודה יונה
זצ"ל רוטנברג
רואים את פרשת קורח בשידור חי. אנשים שדרכם היתה כל דבר שביהדות פתוח לפשרה, מכרו את היהדות עבור רגעי כבוד ספורים. הם ירדו חיים שאולה. הבגידה בתורה ולומדיה. הבגידה בשבת קודש. ההתחברות לגדול רשעי ישראל של זמנינו, מראה סופו ומעיד על תחילתו שתוכו רקוב. היגיע הזמן לעשות חשבון נפש נוקב. עד לתהום. איזהו חכם הרואה את הנולד. כאשר צדיקי הדורות קמו נגד גזירת הלבוש, חלק תמהו, על מה יצא הקצף. שכחו מהחוט המשולש. שלא שינו את לבושם. אחרי שזה נמכר, נשאר רק שמות ולשון הקודש. וגם זה נשר אט אט. כמה מהם לובשים ציצית בקיץ. חם, קשה. והרי זה רק מצווה למי שיש לו בגד של ארבע כנפות. מיד אחרי פסח זורקים את זה. לגבי מה שכתוב בגמרא שהעונש על לבן גדול יותר מהעונש על תכלת, הרי כשיש לנו בגד זה עם תכלת, יטענו. ליצנים. פרשת הצביעות חייבת להילמד בבתי המדרש כספר מוסר חי. מה שאברהם אבינו טען שאם אין יראת אלוקים בקלות אפשר להרוג. כמה נהרגו על לא עוול בכפם במחלוקת קורח. כמה דם יהודי רוחני יישפך על ידי ליצנים אלו שכל צרוע וכל זב יכנה את עצמו בשם רב ויגייר. יש חצר ששם החשבון נפש חייב להעמיק. למה הגשר שהם בנו, הוויתורים ברוחניות שוויתרו היו גשר חד צדדי להשלת כל סממן יהודי. מדוע בניהם בצבא השילו תורה ומצוות. כאשר מתנתקים מללמוד ספרי יראה ואמונה הסוף שמתנתקים מתורה ומצוות. כאשר אנחנו רואים יהודים "הנאחזים בקרנות המזבח" גם אנחנו "דתיים", כאשר עיקר דתיותם זה בכל מסעדה שמורידה כשרות מהדרין לכשרות רגילה. שאנשים ששמרו שמיטה כדת וכדין יעברו להיתר המכיר. כאשר הם משנים ממה שנאמר בזמר כל מקדש. המאחרים לביאת השבת וממהרים לצאת. שעטנז שנושאים בני זוג שאינם שומרים תורה ומצוות וצווחים שהם דתיים. יהדות אינה בדיחה. יהדות זה לא מועדון חברים שקונים כרטיס חבר. יהדות זה לימוד תורה וקיום מצוותיה ללא פשרות. בלי הסילוף שמסלפים על הלל הזקן. שם לא מספרים שמסר נפשו ללמוד תורה. רק זוכרים את הפרוזבול ומשם מקישים להרמת יד בתורת משה רבינו. לא זוכרים שרבן גמליאל סיפר שבביתם, בבית של צאצאי הלל מעולם לא אפו פיתין גריצין ביום טוב. דווקא בית הלל החמירו על עצמן ועל זרעם. לא חיפשו רע-בנים מתירי אסורים. נהפוך הוא, כל הקירוב שהלל קירב גרים היה דרך לימוד התורה. הלל אמר שצריכים להיות מתלמידיו של אהרון שבו נאמר ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. לזכות לפרח מטה אהרן צריכים המון תפילה. המון קדושה (שעל הזלזול בכל ענייני הקדושה זה לא המקום להרחיב). היפך הגמור מהדתילונים האלו. מי ייתן שהקב"ה יערה רוח טהרה ממרומים כאשר אנחנו בראש חודש תמוז, שצדיקי הדורות אמרו ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים. ורוח זה יטהר את כל טומאת החוטאים ונשוב בתשובה שלימה כדי שבני קורח יוכלו שוב לעמוד על הדוכן לשיר ולזמר להשי"ת.
ויקח קורח. לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה וזהו שתרגם אונקלוס ואתפלג נחלק משאר העדה להחזיק במחלוקת וכן מה יקחך לבך לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם, ד"א ויקח קרח משך ראשי סנהדראות שבהם בדברים כמו שנא' קח את אהרן קחו עמכם דברים: מה ראה רש"י להביא את מכלול הפירושים. אלא ללמדינו, שברגע שלבו של אדם ברשות יצרו, הוא יתור אחר לבבו האכול קנאה. לא לחינם נסמכה פרשת קורח לפרשת ציצית. ברגע שהציצית חסרים הלב תר באיסורים. כדי לבצע את זממו כל הדרכים כשרות. גם תעמולת שקרית. כדי שקורח אכן יבצע את זממו, כדי להפיק את המרד, זמם ושכנע ראשי הסנהדראות, באותם דברים אשר משכו את לבו. הקנאה התאווה והכבוד. סופם, שהוציאו אותו מן העולם.
בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנא' ובקהלם אל
תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים שנא' בן אביאסף בן קרח
בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל: לכאורה
תמוה, מי אינו יודע שלוי הוא בנו של יעקב אבינו. אלא, רש"י מבאר שמדובר בייחוס
של מעשים. לבוא וליזום, לבוא ולקחת סמכות לבד, ללא נטילת רשות, ללא התיעצות
ולהשתתף עם מישהו במפגן או פעולה, זהו בדיוק נכד של לוי. גם לוי יזם עם שמעון
הריגת שכם ללא סמכות. לעומת יעקב אבינו שלא עשה שום עניין ללא התיעצות עם אמו, או
ידיעה ברורה שאכן הפעולה שהוא הולך לעשות, זה רצון השי"ת. ממילא אין כאן שום
ייחוס ליעקב אבינו.
וטעם וידע ה' את אשר לו. לעבודת לויה, ואת הקדוש, לכהונה, לשון רש"י, ויפה פירש. יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים
הם שלו כענין שנאמר והיו לי הלוים, או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר כי לי כל בכור,
שלא יחליפם בלוים, ואת הקדוש, הם הכהנים המקודשים לעבודה, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו
קדש קדשים. כי קרח כדי לאסוף עליו העם, גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה
לבכורים. והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם, וכאשר נתקבל קטורת
אהרן נודע שהוא הקדוש: הרמב"ן מפרש לנו
בהרחבה את זדון כוונתו של קורח, עד כמה עומק תכנון המחלוקת. והכל "לשם
שמים". זה האומנות לקחת ציווי השי"ת ולעקרה מכל תוכן לשם קנאה תאווה
וכבוד, באיצטלת לשם שמים. לכן, משה רבינו מודיעו בוקר ויודע ה' את אשר לו, מזמן.
אין כאן בחירה חדשה. לולא האילוץ, לא הי'ה מבחן המחתות. אבל כעת, לאחר שקורח הכריח
לברר שנית את העניין הולך להיות בירור לדורת. וטעם ואת אשר יבחר בו יקריב אליו פעם שנית, שיודיע השם את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו מחר וישע אל מנחתו, ואל האחרים
ואל מנחתם לא יפנה, ואת אשר יבחר בו לדורות, לעמוד לשרת לפניו הוא וזרעו כל הימים,
יקריב אליו מחר. לומר שיהיה להם הנסיון הזה אות לדורות עולם שלא יחלקו לא על הנבחר
ולא על זרעו לעולם: וכתב רבינו חננאל, כי אלה הנקהלים כולם היו לוים משבט קרח, וזה
טעם רב לכם בני לוי, שמעו נא בני לוי, אולי חשבו כי כל שבטם נבחר לכהונה ומשה מעצמו
חלק כבוד לאחיו, ע"כ: וחלילה שהיו בשבט משרתי אלהינו מאתים וחמשים קרואים ונשיאים
בני מרי מבעטים ברבם ובגדול שבטם ומלינים על ה'. ואלו היו מן השבט ההוא בלבד, לא היו
כל מטות ישראל מתלוננים ממחרת לאמר אתם המיתם את עם ה', כי לא מת להם מת רק משבט משה
ואהרן. וגם באות המטה ראיה כי המחלוקת מכל שבטי ישראל היא. והכתוב פירש ואנשים מבני
ישראל, להגיד כי היו מכל השבטים לא מן השנים הנזכרים בלבד: כנראה, רבינו חננאל סומך על זה שכל מי שהי'ה סמוך למטה
ראובן מרד עם קורח. מה יותר טבעי שקורח יפנה קודם לבני שבטו מאשר שבטים אחרים. שם
הטענה תהי'ה שכנראה כולם היו צריכים להיות כהנים, אבל הרצון לההדיר את אהרון שינה
את הצווי האלוקי. הרמב"ן מסרב לקבל זאת מפני שהנה אנחנו רואים שקורח מנסה
להחזיר את העבודה בבכורות, מה שהי'ה מונע מאהרן ובניו הנשארים את הכהונה מכל וכל. אבל טעם רב לכם בני לוי, בעבור כי קרח היה מפתה לכל השבטים כי לכבודם רוצה להחזיר
העבודה לבכוריהם כאשר אמר כי כל העדה כולם קדושים, ומשה בחכמתו גלה מצפון לבו לכל העם
כי הוא על כהונתו צועק, ואמר שדי לו בכבוד שבטו, רב לכם בני לוי. וחזר ואמר שמעו נא
בני לוי, לקרח גדולם, וזה טעם ויאמר משה אל קרח, אבל כולל דבריו עם בני לוי, כי דברי
משה בחכמתו פיוס לו ולכל השבט שלא ימשך אדם מהם אחריו: זה עוד סוד, לבטל מחלוקת, גם כאשר נראה שאין מטף לכיבוי אש
המחלוקת. הצד שאינו צד, יש לו לבטל את המחלוקת ולהבהיר את הדברים. בדיוק כמו שמשה
רבינו נהג בעת הזאת. לכן, משה הסביר בטוב טעם ודעת מה מכוונו של קורח. והנה משה מעצמו חשב המחשבה הזאת ורצה
בקטרת יותר משאר קרבנות, כי ראה כבר בנדב ואביהוא כי בהקריבם קטרת זרה לפני ה' נשרפו,
והתיר לאהרן להקטיר אותה לצורך השעה, או שהיתה קטרת הבקר שהקטיר בהעלותו את הנרות כמשפט,
ובטח משה כי השם מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים: יותר מכך, יש כאן עניין
להדגיש כי מה שממית זה החטא. מי שמקטיר דרך נציון וחטא, דרך גאוה ויהירות, הקטורת
ממיתה. מי שמקטיר דרך פיוס, אין לך פיוס גדול מהקטורת, העבודה הנבחרה של כפרת יום
הכיפורים. ויש אומרים, כי וישמע משה ויפול על פניו, לדרוש את השם לדעת מה יעשה, ואז נאמר
לו בקר ויודע ה' וגו', ולא נזכר זה רק בספור משה לעם, וכבר הראיתיך כי במקומות רבים
פעם יאריך בדבור השם אל משה ויקצר בספור משה, ופעם יעשה בהפך. ולפעמים לא יזכיר האחד
כלל, כאשר בא במעשה בני גד ובני ראובן שספר הכתוב המעשה במשה בעצמו והוא נעשה על פי
השם, כמו שאמרו את אשר דבר ה' לעבדיך כן נעשה, וכתוב ביהושע אל ארץ הגלעד אל ארץ אחוזתם
אשר נאחזו בה על פי ה' ביד משה. ואם נאמר שהיה כן מפני הסכמת השם, כענין שאמר זאת הארץ
אשר תתנחלו אותה בגורל אשר צוה ה' לתת לתשעת המטות וחצי המטה, ויהיה זה מן הדברים שעשה
משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, אינו נכון שיעשה משה דבר בחלוק הארץ אלא ברשות,
כי הכל במצות השם יעשה דכתיב לאלה תחלק הארץ וגו': ודעתי בזה ובמה שאמר לאהרן קח את
המחתה ושים קטרת, שהיתה עליו יד ה' בהם והוא הנקרא רוח הקדש, כענין בספרי דוד ושלמה
שהיו ברוח הקדש וכמו שאמר רוח השם דבר בי ומלתו על לשוני, כי משה רבינו בכל ביתו נאמן
הוא, כאשר פירשתי ענין הבית והזכרתיו פעמים רבות, ומפני שאינו מדרך נבואתו של משה לא
הוזכר בהן דבר ה': וראיתי באונקלוס שתרגם כל קטרת הנזכרת בפרשה "קטרת" כלשונו,
לא אמר בו "קטרת בוסמין" כמנהגו, נראה שסבר שלא היה קטרת הסמים של הקדש אבל
לבונה וכיוצא בה שהקטיר לנסיון, וכן עשה בבני אהרן. ודעת רבותינו שהיה קטרת הקדש, והוא
הנכון. ואולי לא ירצה אונקלוס לשבח הקטרת להוסיף בו "בוסמין" רק בהעשות ענינו
במצוה: סיכום הדברים, כל מה שמשה
רבינו עשה, הוא עשה ע"פ השכינה, כי עבד נאמן קרא לו. בכל ביתו נאמן הוא, בין
כאשר צוה להקטיר קטורת אשר הביאה מות בין כאשר צוה לאהרן לכפר על בני ישראל. הוא
זה שעמד נגד כל הצעקנים וכל מיני תעמולה זולה להגדיל תורה ולהאדירה. הוא זה אשר
נשא שם שמים בגאון להרבות כבוד שמים, ממנו נלמד ונעשה לא לפחד להרבות כבוד שמיים.
לא לפחד להגדיל תורה ולהאדירה. לא לפחד לומד את אמיתה של תורה גם לאזניים אשר לא
נעים להם לשמוע.