מחודדין בפיך פרשת חוקת

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל

וחמותי מרת חיה לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, המחותנת מרת איטה ביילה בת ר' שאול ע"ה

וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א וידידי ורעי ר' יהודה יוסף הכהן זצ"ל

בן להבחל"ח ר' אשר אנשיל הכהן שליט"א קראנצער וידידי ורעי ר' אהרן בן הרב יהודה יונה זצ"ל רוטנברג

חוקת התורה. לקראת סוף הפרשה בשירת הבאר יש דבר מחריד. לא מופיע שמו של הקב"ה. מדוע, כי גם שמו של משה רבינו לא הוזכר. החסר של הכרת הטוב. הנה, כבר סוף סוף לאחר ארבעים שנה האסימון נופל ויש טיפת הכרת הטוב אבל יש איתה טעם לא טוב. מידת הדין עדיין פרושה עלינו. רק השבוע נקטע חתן ממש שבוע לפני חופתו. בחור טוב. בחור ירא שמיים. טאטע, מה אתה דורש מאיתנו. אז, הנה הסירו את גזירת עטיית המסכה על הפה. הקב"ה רוצה שלא נפסיק להודות ולהלל על כל הטוב שיש. לא כמו דור המדבר, ארבעים שנה קבלו מן ליד הבית ובמקום לומר תודה הם נרגנים. קצה נפשם בלחם הקלוקל. רבותי, היגיע הזמן שנקשיב לדברי חז"ל על דברי סוף הפרשה, דברים כדרבנות, על כן יאמרו המושלים בואו חשבון. המושלים אומר רבי יוחנן, אלו המושלים ביצרם. מה הם אומרים בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הפסד מצווה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. יש מיד לכל אחד מאיתנו לשים תמרור עצור. ולהתחיל לעשות חשבון של עצמו. של עצמו בלבד. האם אני בגדר מושל ביצרי. מתי התגברתי לאחרונה על יצרי הרע. ממילא יש לקדש מלחמת חורמה נגד היצר הרע הפרטי. לחסום פה מדבר לשון הרע ודברי מרמה. לחזק את מידת האמונה והביטחון בהשי"ת שהוא עשה עושה ויעשה את כל המעשים בכל עת ורגע. רק כאשר נתחיל לחיות בחשון אמיתי ונוקב, רק אז תבנה ותיכונן. קיבלנו השבוע עוד סתירת לחי שממשלת רשע עוקרת תורה ולומדיה התחילה למשול בארצינו הקדושה. אשמים אנחנו. כי במקום להתאחד ולחיות כל הזמן איך אנחנו מקדשים שם שמיים כדי שלא יישאר יהודי אחד בארץ אשר לא ירצה לעבוד את השי"ת, עסקנו במחלוקות, בפירוד ובגובה השטריימל של פלוני והפראק של פלמוני. די כבר. מתי נתעורר. אנחנו כבר בזמן של ז'מני ת'שובה מ'משמשים ו'באים, זה הזמן אכן לשוב להקב"ה. ראשית להכיר תודה ענקית על כל הטוב שיש ויש המון. ולהרבות כבוד שמיים על כל צעד ושעל. כאשר נתעשת וככה נקיים מצוות ונלמד תורה בקדושה וטהרה באופן המקדש שם שמיים הקב"ה יזרוק עלינו מים טהורים ויטהרינו ויגאלינו.

זאת חקת התורה. לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה, לשון רש"י מדברי רבותינו: וכבר כתבתי בענין שעיר המשתלח מה טעם לאומות שיהיו מונין אותנו בזאת יותר משאר הקרבנות שיכפרו ויש מהם שיטהרו כקרבנות הזב והיולדת, כי מפני היותה נעשית בחוץ יראה להם שהיא נזבחת לשעירים על פני השדה, והאמת שהיא להעביר רוח טומאה ושריפתה כריח ניחוח בחוץ: וטעם טומאת המת, בעטיו של נחש, כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין, והוא שאמרו צדיקים אינן מטמאין. ולכך אמר הכתוב זאת חקת התורה, כלומר הנחקקת מן התורה והיא תורה שבע"פ. על כן היא פרה והיא אדומה ממדת הדין, ונתנה לאלעזר להעשות לפניו אפילו על ידי זר, אבל הסגן יראה מעשיה כדי שתעשה על כוונתו שלא יחשבו בה מחשבה רעה כאומות והשטן: והפרשה הזאת תשלום תורת הכהנים, ונכתבה כאן אחר מתנות כהונה, לומר שגם טהרתן של ישראל על ידי כהן תהיה. וטעם זאת חקת התורה אשר צוה ה' כטעם ואל משה אמר עלה אל ה', או הוא כמו מסורס, דבר אל בני ישראל זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. הרמב"ן בא להאיר לנו הדרך של ענה כסיל כאולתו. אומות העולם ממתינים לראות מתי והיאך עם ישראל ידמו להם. אילו דברים "מיסטיים" ניתן לתת להם איטרפיטצי'ה של כישוף. אלא שאנו כבר יודעים מן המדרש "שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו הן א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ מזין עליו מי נדה והוא בורח לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה". זאת אומרת שכל העניין של טומאת מת זה ש"החי יתן אל ליבו". אצל צדיקים אשר נפטרים במיתת נשיקה, ראינו אצל אהרן הכהן גודל ההתעוררות. עד היום עדיין יש איזה זעזוע כאשר הקב"ה קוטף נפש נקי וצדיק. על כן, הקב"ה גזר עלינו טומאה, להרגיש את ההתרחקות, את מידת הדין, כדי שנחפש את הדרכים הרצויות להתקרב אליו, כמקדם. טהרה זו באה רק ע"י כהן שיש בו דעת קונו, טהרה כדי שתורה יבקשו מפיהו.

קח את המטה, ודברתם אל הסלע, כבר רבו הדעות בענין חטא מי מריבה והיה ספק אצל רבים במה חטאו משה ואהרן שנכתב עליהם לא האמנתם מעלתם ומריתם ואם היתה כונת האל יתברך שידברו בלבד אל הסלע מה ענין ללקיחת המטה ואם היה החטא על שהכה משה את הסלע שלא במצות שולחו במה חטא אהרן, אמנם כשנתבונן בענין המריבה ראוי שנחשוב שתהיה מצות האל בזה על אופן שיכירו רשעת מריבתם והתודו את חטאתם ושבו ורפא למו כי לא יחפוץ במות המת. הספורנו מעמיק מאד בהבנת החטא הנורא של משה ואהרן אשר דלה בהעמקת הכתובים. לכאורה, כבוד ה' הסתר דבר, אבל מכיוון שדלה שכלינו, אין בכוחינו להבין מה גודל החטא, אם היינו דוגלים שיש כאן הצטברות וזה הגדיש את הסאה, ניחא. הספורנו לא מקבל גישה זו. הוא מכריע מה הי'ה החטא שיש עליה עונש כל כך כבד. ובכן נבין שבזה החטיאו משה ואהרן את כונת האל יתברך ועל זה הענישם, אמנם המריבה עם משה היתה באמרם שהיתה הנהגתו בלתי שלמה במה שהביא אותם אל אותו החלק הרע מהמדבר ועל האל יתברך היתה מריבתם באמרם שהוציאם מארץ נושבת טובה אל ארץ מדבר ולהודיעם את רשעם בזה התחייב שיהיה הנס מודיע שהשליח היה מנהיג בשלמות ושהמשלח היטיב בשליחותו ולא הרע כלל, ובהיות מיני הנסים המסופרים בכתבי הקדש על אחד מג' פנים, הא' הוא נס נסתר כמו ירידת המטר וההמלט מן החלאים ומן הצרות, וזה המין מן הנסים ישיגוהו הצדיקים בתפלתם כענין ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וכן ויתפלל משה בעד העם והב' הוא נס נגלה לא יוכל הטבע לעשותו באותו האופן אבל יעשהו אחר תנועות רבות במשך זמן, וזה המין מן הנסים יעשהו האל יתברך על ידי עבדיו עם הקדמת איזו תנועה מסודרת מאתו כענין השליכהו ארצה הרם את מטך והכית בצור ירה ויור וזולתם, והג' הוא מין מן הנסים שלא יוכל הטבע לעשותו בשום אופן, וזה המין יעשה האל יתעלה על ידי עבדיו בדבור בלבד שהיא פעולה שכלית ויותר נכבדת משאר תנועותיו הגשמיות כמו שהיה הענין בפתיחת פי הארץ כאמרו ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה וכן בענין עמידת השמש ליהושע נאמר אז ידבר יהושע. מסביר לנו הספורנו, שיש ג' מיני הנהגות שהקב"ה משתמש בהם להנהיג עולמו אשר ברא. מה קרה כאן. עם ישראל באו בטענות כלפי משה רבינו וכביכול כלפי הקב"ה. ברגע שקצרה שכלם להביא תועלת היותם במדבר, חזרו לטעון שמשה רבינו מסיבם בדרך רע ואינם חונים במקומות הטובים במדבר. זה לכאורה ראי'ה שהוא לא עושה את רצון השי"ת להטיב לבניו, שהרי רע להם. שנית, למה הוציאם ממצרים ממקום יישוב ששם הי'ה מזון בשפע ומים לשתות. והנה בענין זאת המריבה היה מן ההכרח להעביר את רעת תלונות ישראל שיהיה הנס הנעשה מבאר מעלת המלך המשלח ודרכי טובו ומבאר גם כן מעלת השליח וטובו ושהוא מוכן אל שייטיב המלך על ידו לעמו, ותתבאר מעלת המשלח במין הג' מן הנסים אשר לא יוכל הטבע כלל עליו בשום אופן ובשום זמן ותתבאר מעלת השליח במין הב' מן הנסים הנעשה בתנועת השליח הראוי לזה, ובכן צוה האל יתברך שיהפך הסלע למים כאמרו ונתן מימיו כלומר שיהיו המים מן הסלע לא נמשכים ממקום אחר אליו וזה היה נמנע זולתי בהיותו נהפך מצורת סלע אל צורת מים כאשר העיד אחר כך באמרו המוציא לך מים מצור החלמיש כי אם היו המים מובאים ממקום אחר שם בנס לא יהיה הבדל בין צור חלמיש לזולתו, וזה המין מן הנסים לא יוכל עשוהו הטבע בשום אופן ולא בשום זמן וצוה שזה יהיה על ידי דבור עבדיו כאמרו ודברתם אל הסלע למען יכירו ישראל שהיה זה הנס מן המין הג' כאמור לא שיהיו מים נגרים שם ממקום אחר ובזה ידעו גודל וטוב המשלח וישיבו אל לבם שאף על פי שהוציאם ממצרים אל המדבר אין בזה רעה כלל בהיותו עמהם אחר שיש בידו לשים מדבר לאגם מים וזולת זה ממה שלא יוכל הטבע עליו ושאם הוא כאן הכל כאן כאמר והמדבר הייתי לישראל וצוה עם זה שאחר שיהפך הסלע למים יוציא משה אותם המים להם במטהו לשבטיהם כאמרו במחוקק במשענותם ולזה המין מן הנסים אמר קח את המטה והוצאת להם מים מן הסלע וכו', והנה משה ואהרן הסכימו לעשות המין הב' מן הנסים ולהגיר המים אל הסלע ממקום אחר כמו שעשו ברפידים כאמרו והכית בצור ויצאו ממנו מים כי לא בטחו שיקים האל יתברך את דברו לעשות לישראל המין הג' מן הנסים בחשבם את ישראל אז ממרים מאד עד שיהיו בלתי ראוים אליו ושינחם ה' על הטובה, הדברים האלו ראויים לתשומת לב מרובה. הן ביחס של מנהיגי הדור לעדת ישראל. הן לצורה שמחנכים את הדור. לדאבונינו, חינוך ילדינו שמנהיגינו הם לא יכולים לטעות. במוצהר חז"ל אומרים על משה רבינו, אבי הנביאים, אשר היגיע לפסגות ששום ילוד אשה לא היגיע ולא יגיע כמקרא מפורש, בא לכלל טעות. זה מן היסודות של בשר ודם שיכול לטעות. כאן, לדעת הספורנו טעו בשניים. טעו במדריגת בני ישראל. חשבו אותם לממרים ואינם ראויים לנס. טעו גם באופן שהשי"ת יעשה לבניו, עם ישראל את הנס. ראשית, איברא מכאן שהטענות היו מן השפה לחוץ, משהו ששמעו מקדמת דנא. מה שינוקא שומע בבית משמיע בחוץ. כאשר רצון הבורא הוא לברוא יש מאין למען הראות אהבתו לבניו, אין לעשות נס קטן יותר. על זה נענשו. הוי אומר, עלינו תמיד להיות בטוחים ומוכנים לצו השעה בכל צומת מצמתי החינוך שהקב"ה מוליכינו שמה. עד שלא ברור לנו מה עלינו לעשות, עד שלא עשינו הכנה דרבה, שב ואל תעשה עדיף. שהרי אם משה רבינו הי'ה חוזר לברר סיבת לקיחת המטה וצורת הדיבור לסלע, לא הי'ה נכשל. ובכן עשו את דרך מין הב' מן הנסים במטה אשר בו הודיע מעלת השליח ולא עשו את דרך המין הג' אשר בו יודיעו לישראל מעלת המשלח וטובו ולזה נכתב עליהם לא האמנתם בי שהרצון בו לא בטחתם בי שאעשה מה שאמרתי ומעלתם בי שחיללתם כבודי ולא הראיתם למריבים את סכלותם ומריתם פי בשלא שמרתם מצותי: הוי אומר בסיכומו של עניין שכל עניין החינוך של עם ישראל הוא ללמדם מעלת הבורא ולקרבם לעובדו מאהבה בלבב שלם.

באר חפרוה, זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים משה ואהרן: במשענותם, במטה: וממדבר, נתנה להם:  וממתנה נחליאל, כתרגומו:  ומבמות הגיא אשר בשדה מואב, כי שם מת משה ושם בטלה הבאר, ד"א כרוה נדיבי העם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן ובאין לפני חניית כל שבט ושבט: במחקק, ע"פ משה שנקרא מחוקק שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון ולמה לא נזכר משה בשירה זו לפי שלקה ע"י הבאר וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה אמר אם אוהבי שם אני שם ואם לאו איני הולך: ראש הפסגה, כתרגומו ריש רמתא: פסגה, לשון גובה וכן פסגו ארמנותיה הגביהו ארמנותיה: ונשקפה, אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון והוא ל' מדבר שהוא שמם, ד"א ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר כך דרש רבי תנחומא: הנה פירוש רש"י לשירת הבאר. רש"י מקדים שניסי נחל ארנון הביא את עם ישראל להכרה שיש לשיר שירת הבאר. מה היא הבאר. בודאי הבאר היא לא רק מים גשמיים, אלא מקור לרוחניות, משל לתורה. כמו שמביא רבינו בחיי וזה לשונו "וממדבר מתנה, וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, ומבמות הגיא. ר' יהודה אומר מן המדבר זכו ישראל שנתנה להם תורה ע"י משה שנאמר ויתן אל משה, וממתנה נחלו עבודה זרה ואמרו אלה אלהיך ישראל, ומנחליאל במות ומשנחלו עבודה זרה בא מות שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו, ומבמות הגיא שנרמז לאותו צדיק שיקבר בגיא שלא יכנס לארץ, הוא שירמיה אומר ראי דרכך בגיא, כך דרשו במדרש תהלים למנצח אל הנחילות:  ובתנחומא וממדבר מתנה, אם אדם משים עצמו הפקר ביגיעת התורה כמדבר שהוא הפקר לכל נתנה לו תורה במתנה שנאמר וממדבר מתנה, וכיון שנתנה לו במתנה נחל אל שנאמר וממתנה נחליאל, וכיון שנחל אל עולה לגדולה, ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא, ואם חזר בו הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא:  וע"ד הקבלה אז ישיר ישראל את השירה הזאת, השירה כמו התפלה ממשיך הכוונה במחשבתו ממעלה למטה, כך היחיד או הרבים האומרים שירה ממשיכין הברכה ממעלה למטה:  ודע כי שיר"ה בגימטריא תפל"ה". הוי אומר, שלמרות שהתורה ניתנה במתנה, מתי ואיך ניתנה במתנה, לעמלים בה, לאלו ששמים את כל חיי החוץ כמדבר. וכל זה יתכן רק ע"י תפילה, שהיא היא שירה. על מה אבדה ארץ, גילו חז"ל על שלא ברכו בתורה תחילה. הטור והר"ן מבארים, שלימוד התורה לא נחשב מספיק בעיניהם לברך עליו. לנו, יש את ברכת לעסוק, והערב, אשר בחר בנו, אהבה רבה (אהבת עולם) וכמובן ובא לציון. כמה יש לבקש שנגיע לשירת – תפילת הבאר, בארה של תורה. ללמוד להגיע לדעת המכוון של המחוקק במשענותם. משם למשוך במשענותינו לתלמידינו. להנחיל לתלמידים, מה היא מקור החיים ומהי מקור המות. ממה יש להתרחק מכל מרחק. מהי סם המוות. מה נחשב עבודה זרה של ימינו. בה בעת שנלמד על פי ההגדרות האלו, נשיג את מבוקשינו, גאולתינו. ממילא, טוב תורה עם דרך ארץ, היינו ענוה. מי זיכה לנו תורה העניו מכל אדם, אשר גם במותו עומד ומסנגר על ישראל כל פעם שמבמות הגיא עולה חטא פעור. מכאן נדע, שבעצם כל התורה שמותיו של הקב"ה, רק יש לעמול לגלות היכן זה מוטמן. היכן שרעיא מהימנא מוטמן שם השכינה הקדושה. כמה שנרצה להסתיר עצמינו ככה ניטיב לגלות את השי"ת.