יום חמישי, 31 בדצמבר 2020
יום רביעי, 30 בדצמבר 2020
מחודדין בפיך פרשת ויחי
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מורי חמי ר' יעקב שלמה ב"ר זכריה אהרן זצ"ל וחמותי מרת חיה לאה טויבע בת ר' יעקב ישראל שניאור זלמן ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א
ויחי יעקב. ויהיו ימי יעקב. כדי לחיות באמת צריכים להחשיב את כל המכלול. לא רק שבע עשרה השנים הטובות. השלימות שיעקב הישיג זה כולל כל ימי הצרות. צרת עשו, לבן, דינה, שכם, יוסף. בכל כלול והוא מכלילם ולא מבטל אותם. מי שיכול להנות מהימים הקשים, ימי ראשיתך מצער, הוא זה שאחריתו ישגא מאד. עד שחז"ל קובעים שיעקב אבינו לא מת. והחיים של יעקב, ישראל סבא אמור להיות היסוד של איך אנחנו חיים. ראשית לכל, כאשר אתה זקוק לעשות משהו ואינך יכול לעשות את זה לבד, פונים למי שיכול לעשות. לא פונים לעסקן זוטר סוג ג' מתרברב שאומר המון ורק מזיק. לכן יעקב פנה ליוסף שידאג לקבורתו. יעקב גם מלמד שכהורה זה לא עוון להתנצל. יעקב מסביר ליוסף מדוע קבר את רחל על אם הדרך. יעקב לא ידע שיוסף ידע היטיב למה. אבל הוא התנצל. אין שום חיוב להשאיר את הילדים עם טעם מר בפה. יעקב מייסד שאצל עם ישראל חייבים להיות ראויים לברכה. על מאות הסיפורים של צדיקי הדורות אשר סרבו לברך מחללי שבת וכדומה. כדי לזכות בברכה חייבים להיות ראויים. ומה הברכה אשר ברך אותם, להיות יהודי חי. יהודי ששוחה נגד הזרם. לא וותרן שבטענה של קירוב חילונים הוריד את הלבוש היהודי ושם כיפונת, והרבה יותר פשרנים אלו הפכו ליהדות של קרח או בלי יהדות. הנה ה"רע-בנים" שלהם שהם מומחים ב"מתיר אסורים" פסקו שמותר להתחסן בשבת קודש. את אלו יעקב הוקיע. אלו שזורמים במי רפש הם לא שייכים לישראל סבא. אלו שהם כמו דגים ששוחים נגד הזרם שאינם מוכנים לוותר על קוצו של י' ביידישקייט, אלו הם שחיים. ולכן הוא בקש שבך יברך ישראל, אנחנו מברכים את הילדים שלנו שיגדלו כאפרים ומנשה שהיו "אהרליכע יידען", חרדים לדבר השי"ת גם במצרים ערוות הארץ. יעקב גם מגלה סוד ליוסף מה באמת הכוח שלו. מה חרבו וקשתו של יעקב, כח התפילה, אשר לקחתי, איך, מיד האמורי, על ידי התפילות של אמרי פי שהיו לרצון. בחרבי וקשתי – בצלותי ובבעותי על ידי התפילות והבקשות. כאשר רוממות א-ל בגרונם, הקב"ה נותן לנו כוח לנצח את אויבינו. יעקב גם לא מלטף את מה שיש לגנות. חוסר מחשבה ופזיזות אין להם מקום ביהדות. חשוב על הדיבור קודם שתוציאנה מפיך, חשוב על המעשה קודם שתעשינה. הפזיזות של ראובן לקחה ממנו בכורה, כהונה ומלכות. כעס, אוי ואבוי. ארור אפם ועברתם. כעס זה מקולל. כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. כל הכועס, כל מיני גהינום שולטים בו. יש לעשות את כל הפעולות האפשריות כדי למגר את הכעס. וגם, יהודי הוא איש הספר לא איש הסייף. הצלחתינו בכוח התורה ולהצליח בתורה צריכים לדעת לוותר על חלק מתענוגי העולם. לרבוץ בין המשפתיים. לא לבדוק מה מצב האוכן והמזרן. לבדוק את מראי המקומות של השיעור. יעקב שופך ברכות על כל בניו וברכות אלו מלוות אותנו עד עצם ימינו. רגע אחד לפני הברכות הקב"ה סילק מיעקב אבינו את רוח קודשו לבל יגלה את זמן הקץ, יעקב חשש שמא יש בין הבנים שאינו מאמין או שהוא במצב רוחני ירוד ואז אמרו כל השבטים כאיש אחד ובלב אחד, שמע ישראל אבינו, ה' אלוקינו ה' אחד. אלו הם היסודות, תפילה ועוד תפילה. ללמוד תורה ויינה של תורה כמה שיותר ולא לשכוח לקבל עלינו עול מלכות שמיים בכל עת ובכל שעה. אם נפנים את המסר של הפרשה, יעקב אבינו לא מת, מה המכוון, היהדות לא מתה, יעקב ביקש מיוסף, אל נא תקברני במצרים, אל תתן שיקברו את היהדות במצרים או באף גלות. זאת המשימה להשאיר את עם ישראל חי, איך על ידי עוד אבינו חי, כי כל עוד שאנחנו ממשיכים את דרך ישראל סבא, אזי מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. הבה נמשיך להחיות את היהדות עד שכל יהודי יבער באהבת השי"ת ויקויים בנו במהרה בימינו ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. חזק חזק ונתחזק!
ויקרא יעקב אל בניו. אמרו במדרש התחיל יעקב ברכתו ממקום שפסק יצחק אביו לברך אותו, שנאמר ויקרא יצחק
אל יעקב ויברך אותו. והתחיל משה וזאת הברכה, ממקום שפסק יעקב ברכותיו, והתחיל דוד ספר
תהלים באשרי האיש ממקום שפסק משה ברכותיו אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. ועל זה
אמר דוד מזקנים אתבונן: באחרית הימים. הם ימות
המשיח, וראוי היה שיגיד להם דברים עתידים בענין הגאולה הקרובה היא גאולת מצרים, ואיך
יתכן שיניח הענין הקרוב ולא ירמוז הגאולה הנפלאה ההיא, וירמוז הגאולה הרחוקה העתידה
להיות באחרית הימים: ויתכן לפרש שכבר רמז לגאולת
מצרים למעלה בתוך דבריו, כי מה שאמר והיה אלהים עמכם רמז להם גלות מצרים, ומה שאמר
והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם זו גאולת מצרים, שהרי ישראל ראוים היו ליכנס לארץ תכף צאתם
ממצרים לולא עון מרגלים שעכבם במדבר ארבעים שנה, ואחר שרמז לגאולת מצרים הוסיף לרמוז
הגאולה האחרונה הזו באחרית הימים לפי ששתיהן דומות זו לזו, וקבלה ביד הנביאים שעתידה
גאולתנו זאת שתהיה בדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים, מלבד שתהיה בה תוספת מעלה והשגה
בלבבות בידיעת הש"י. והזכיר בה שתי לשונות, והם האספו והקבצו לרמוז על שני קבוצים
הם נדחי ישראל ונפוצות יהודה, על שם הכתוב ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ, ואמר
הכתוב ג"כ עוד אקבץ עליו לנקבציו. כלומר עוד אוסיף קבוץ אחר, זהו שבט יהודה ובנימין,
על הנקבצים ההם, והם עשרת השבטים ולא מצינו קבוץ כל גלות ישראל כי אם בגאולת ארץ מצרים
ובגאולה זו העתידה, ומזה אמר הכתוב יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו, אמר שנית כנגד
גאולת ישראל ממצרים ששם היו כל ישראל מקובצים כי בגאולת בבל לא נתקבצו כלם שלא עלו
מבבל רק אלפים וארבע רבוא, ורוב ישראל גלו לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי ושוב לא חזרו.
ומזה אמר הכתוב שנית: רבינו בחיי מחזק את הקושי
של הגלות ומצד שני איך אנחנו אמורים להתנהג כדי להתקיים כעם ישראל במשך הגלות.
הירידה למצרים וכל מה שארע לנו בגלות מצרים זה המגדלור של גלותינו העכשווית. מה
שהי'ה הוא מה שיש. ההתערבות בכל מיני מקומות הממשל, בין עם זה בתורת יועץ לבד או
בתפקידים ביצועיים ממש, לא ממש הואילו לנו. המחשבות שישנה ידידות עם ממשלה זו או
אחרת, היא היא הגורמת לנו ליתר מרירות. יתר על כן ההתערבבות של תרבויות זרות בתוך
המחנה בצורה כפייתית, כאילו שישנה תורה חדשה של התערבבו בתרבות אנשים חטאים וייטיב
לדרכב של תורה. התנהגות זו היא ההורסת כל חלקה טובה. ואולי גם עוד סוג של הנהגה. להסתמך
על פוסק מסויים כאשר מתיר דבר מה, שנח לי לקבל, אבל לגמרי לא לשמוע בקולו כאשר הוא
אוסר להתנהג כתרבויות הגויים. היינו לזגזג בין הפוסקים. לסטות ממה שהורונו
חז"ל "עשה לך רב" לטוב ולמוטב. לכן, נקראים נדחים, שירדו לגמרי
מדרך השי"ת. תפסו בתרבות של אכול ושתה, של שמח בחור בילדותיך. אך, שכחו להטות
לסיפא דקרא כי על כל אלה יביאך א' במשפט. אפילו אם עדיין הסממנים החיצוניים עדיין
ישנם, הם לחיצוניות בלבד. הפנים רקוב ואכול. לכן, הקב"ה שוב יצטרך
"לקנות" את עמו ולקבץ נדחים אלו אשר נטמעו / נטמאו בדרכי הגוים ומקדשים
אותם. הכניסו אותם להיכלי בית המדרש. רק הקב"ה יוכל שוב לסלק פסולת זה מבתי
מדרשינו, לברר סולת הנקי'ה מתוך המוץ. אזי, כאשר נכין את עצמינו להפרד מדרכים פסולות,
ודאי יראה לקבצינו מאוסף הגלויות ולאחד אותנו כנאמר, גוי אחד בארץ.
לו ישטמנו וגו', פירוש דלמא, אלא
שאין חבר לה בכל התורה, וצריך לדעת למה ידבר הכתוב לשון זה שמשמעותו הרגיל הוא היפך
הכוונה, והגם שאין מקום לטעות להבין בו זולת "דלמא", אע"פ כן היה לו
לומר לשון צודק "פן" או "אולי", ונראה כי הכתוב דברי עצמו קאמר
לו, והכוונה בזה שהם יראו על דבר שהלואי שיהיה כן שיהיה משיב להם, והוא אומרו ישיב
לנו את כל הרעה, והיו מצטערים השבטים כשיעור שנצטער יוסף מצדם, ובזה לא היו מתחייבים
לבסוף מהגליות ומהצרות בעד חטא זה, כאומרם ז"ל גלות מצרים וגם בגלות האחרון, וצא
ולמד מה היה לעשרה עמודי עולם: כי התחת אלהים וגו', פירוש אם אתם חייבים עונש על הדבר אלהים שופט ולא אקום ולא אטור, וטעם שלא מחל
להם, אפשר לצד שבני נח אין הדבר תלוי במחילתם, כי יחטא אדם לחברו כמו שתאמר גזלו ומחל
הנגזל אינו פטור הגזלן ממיתה, או אפילו ישראל אם גנב ישראל ומכרו אין ביד הנגנב לפטרו
לגנב ממות, ואמר עוד להם כי יש לדון להם משפט זכות: ואתם חשבתם וגו' אלהים חשבה לטובה, והרי זה דומה למתכוין להשקות
חבירו כוס מות והשקהו כוס יין שאינו מתחייב כלום, והרי הם פטורים וזכאים גם בדיני שמים. האור החיים הקדוש של סיום הפרשה מדהים ומפחיד כאחד. הנה,
מצד אחד יוסף צדיקו של עולם מסביר לאחים מהלך שלם שיתכן שעל פיה פטורים הם בדיני
שמים. אבל, מצד שני הרי לא אומר בפירוש שהוא סולח ומוחל, הוא רק הסביר שבעצם הכל
הי'ה לטובה. לכן, השבטים קיוו לעבור עינוי כלשהוא, ולו משהו ממה שיוסף עבר, כדי שאכן,
לא יבואו לידי דיני שמים, עשרה הרוגי מלכות. כל מה שאנחנו עוברים כעת הוא בדיוק מה
שעברו במצרים, הרדמה. גם באירופה היתה הרדמה לפני הסופה של השואה. הלוואי והיא
היתה האחרונה. אבל כדי שזאת אכן תהי'ה האחרונה, אנחנו צריכים לקבל את הגישה של רבי
אלעזר ברשב"י להיות שמחים בייסורים המכפרים וממרקים. כעת שהמחלה הזאת שדבקה
בנו בשנה האחרונה, אכן שבענו מרורים, הטובים שבנו נקטפו על ידי דודינו אהובינו. אם
נדע ונבין שעל כל טיפה וטיפת ייסורים, יש לומר ולשורר מזמור לתודה. לומר הודו לה'
כי טוב כי לעולם חסדו. על אמת. אם נדע להודות על הייסורים קל וחומר שנדע להודות על
הטוב. ברגע שנפנים את המירוק, נאהב את נסיונות בכל נפשך, הקב"ה ישוב
וירחמינו.
יום שלישי, 29 בדצמבר 2020
יום שני, 28 בדצמבר 2020
יום ראשון, 27 בדצמבר 2020
יום חמישי, 24 בדצמבר 2020
מחודדין בפיך פרשת ויגש!
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי
הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים
אלעזר הכהן שליט"א
ואת יהודה שלח להורות לפניו. ליעקב אבינו אין ספק שיוסף הקים ישיבה במצרים. אבל, זאת ישיבה של הגלות. ישיבה אמריקאית. יעקב רוצה ישיבה כמו ב"אלטע היים". ישיבה על טהרת הקודש. ישיבה נטול השפעות חיצוניות. שואלים, מה האסון הגדול של תרגום השבעים שהיה בו כדי לצרפו לצום עשרה בטבת, הלא משה רבינו כבר תרגם את התורה לשבעים לשון כמבואר בפרשת כי תבוא. אז על מה הרעש. והתירוץ ברור. משה רבינו תרגם עם כל המסורה. עם כל הדרשות של חז"ל כלולים בפנים. הם תרגמו מילולית. לא היה אפילו "את" אחד שלעתיד, נחמיה או שמעון העמסוני יצטרך לדעת האם דורשים אותם עם לאו. התרגום של השבעים היה בסוג של ערימת מילים. חסרה קדושת התורה. ישיבה עם מגרש כדור סל. בישיבה עצמה יש את ה"אנו רצים והם רצים". שעטנז לא בריא. יעקב אבינו דואג לעתידה של עם ישראל. נכון, כשצריכים להציל את יהדות גרמניה המתבוללת ונעלמת, מקימים מוסדות של תורה ודרך ארץ. כי כעת זה מה שיוכל להציל יקר מזולל. כמה הורים ש"דואגים" לעתיד התכשיט שלהם, מה הוא יעשה אם לא יהיה לו איזה תואר אוניברסיטאי, ממה יתפרנס. כל החכמולוגים האלו שלא שאלו את אביהם או זקניהם ויגידו להם שפרנסה זה מן השמיים. לא התואר מפרנס. הקב"ה מפרנס. מה שלאחרים היה חלום ליעקב אבינו זה סיוט. ולכן, למנוע תופעות לוואי של כל מיני ישיבות כאלו, הוא שלח את יהודה לייסד ישיבה קדושה על טהרת הקודש. ישיבה שבה מלמדים שלומדי תורה הם כמו אוכלי המן. הישיבה שלימדה שבני לוי שהתמסרו לתורה לא נשתעבדו בשעבוד מצרים. כל מי שלא חיפש להתמזג עם מצריים לא נגזר עליו עבדות. כל מי ששיעבד עצמו בשעבודים של המצריים. בסוף נפל לפח העבדות. זה באמת מובא בסוף הפרשה. וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה. הם נהיו יותר מצריים מהמצרים. על דרך שאומרים בהגדה של פסח, ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו בני ישראל מצויינים שם. וכמו שהרב שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל אמר, דורות שלמים של יהודים אמריקאים נהרגו רוחנית בגלל ההצטיינות. כמו ש"הנשים הצדקניות" אמרו, לאיזה בן את מתכוונת, לרופא, לעורך דין או לפרופסור באוניברסיטה. זה אולי יישמע לכם מוזר, אך כאשר תלמידי ישיבת תורה ודעת היו הולכים לשיעורים בברוקלין קולג', סיפר תלמיד לרבי שרגא פייבל זצ"ל שהם הצליחו להשפיע על הפרופסור שיוכלו ללבוש כיפות. רבי שרגא פייבל נחרד ואמר, חס וחלילה ללבוש כיפה בקולג'. אסור ללמוד בקולג'. מה לעשות שאנחנו אנוסים. וכדי שזה יישאר כך עלינו לשבת שם גלויי ראש. שנדע שמה שאנחנו עושים זה בעצם אסור, אך אין ברירה. ברגע שתלבישו כיפות ותרגישו נוח, אבוי לנו. הוא היה חכם שראה את הנולד. כי מה שהתירו בקושי בדיעבד, כאשר זה נהפך ללכתחילה על ידי "מה הבעי'ה עם ללמוד חכמות האלו הנחוצים לחיים", דור שלם כבר זרק את הכיפה וגם את שארית היהדות. השאיפה האמיתית זה להיות שבתי בבית ה' כל ימי חיי, איזה בית ה', בית ה' כמו שהיה ב"אלטע היים", תורה על טהרת הקודש. כאשר נוקיר ביותר את אלו העמלים באהלה של תורה בטהרה, נזכה אכן שצום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהפכו למועדים וימים טובים. התנאי הוא והאמת והשלום אהבו. לחתור אחר האמת. לא חצאי אמיתות.
ויגש אליו יהודה. ידוע הסיפור עם מרן החפץ חיים, אשר ביטל גזירה קשה שאמורה היתה לנחות על כלל ישראל כאשר דבר אל השר הרוסי בלשון יידיש. השר נשאל, כיצד הבין, אמר הבנתי את שפת הלב. האור החיים הקדוש מציין "דבר ידוע הוא כי מנהג המלכים ישבו לפניהם גדולי המלכות ושריהם ויועציהם, והיה אם בא איש על דבר משפט או דבר מאת המלך, לא יעמוד בהפסק בין המלך ושריו היושבים ראשונה במלכות, וחוץ לעגול יעמוד ושם ידבר, וכמו כן היה מדבר יהודה עד עתה, ואח"כ ויגש אליו פירוש שנכנס לפנים ממחיצתו ועמד בין המלך ובין השרים כדי שלא ישמעו דבריו לזולת המלך, ועיין מה שכתב מהר"מ אלשקר בשינוי תיבת לו לתיבת אליו", דהיינו יהודה הלך לדבר באזניים של יוסף בלשון הקודש, לכאורה, שפה שהמשנה למלך אינו מבין. אבל זה יהיה שפת הלב. יתכן, (למרות שיוסף באמת הבין את דברי יהודה) שזאת באמת כוונת יהודה לדבר אליו ישירות, ללא כל מתורגמן. שפת הלב. ואכן, כן לב האדם אל האדם, הוא הצליח להביא את יוסף להתגלות מתוך חמימות הלב, כנאמר, כי נכמרו רחמיו.
ועתה לא אתם שלחתם, הנה בראותכם תכלית
אלהי שלא היה מושג בזולת אלה הסבות הקודמות אין ספק שהסבות הקודמות היו גם כן ברצון
אלהי לסבב זה התכלית. הספורנו מלמדינו דרך של חשיבה
נכונה. חשבון הנפש שלאחר המעשה. כעת שהאחים יודעים למי השתחוו, מי נהי'ה מלך ואיך
זה בדיוק קרה. כדאי מאד שידעו לעשות חושבים. שהכל בהשגחה פרטית. שום תכנית של בשר
ודם לא יסכל תכניותיו של הקב"ה, בשום זמן, בשום אופן ובשום מקום. זה לימוד
גדול וחשוב לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם. להסתכל ולהתבונן איך ההשגחה העליונה
סיבבה ומסובבת את כל מהלכיו. שום נקיפת אצבע לא נעשתה אלא אם כן נגזרה. ממילא, יש
להתבונן מאחרית לראשית, דווקא כדי שהראשית הבא, יקח בחשבון גם את השגחת הבורא ברוך
הוא.
וראיתי לתת לב בענין יוסף איך לא חש על צער אביו כמה שנים, והן
אמת בימי עבדותו נוכל לומר כי עשה ולא הצליח, אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת
לאביו להפיג צערו, כי יודע היה יוסף גודל הפלגת חיבת יעקב בו, ויתאבל עליו ימים רבים,
ולמה לא שלח לבשרו, ותגדל עוד הקושיא על ימי הרעב שהיו עוברים ושבים מארץ מצרים לארץ
כנען, ולא חש על צערו, ועוד מי התיר לו אחר שבאו אחיו להאריך לו ימי צרה שלא להודיעו
תיכף ומיד: והן אמת כי למה שנתגלגל בעניינים
שגזר הגוזר רבים הם שהיו צריכין להיות כן, הא' לשלם ליעקב כ"ב שנים שלא שמש אביו,
וכמו כן היה הוא בצער כ"ב שנים, וגם למספר רד"ו שגזר ה' שיהיו במצרים, וגם לירד יעקב בכבוד גדול
מה שלא היה כן אם היה יורד קודם, וכמה פרטים שנמשכו, אלא לצד יוסף צריכין לתת טעם לדבר: ונראה כי טעמו של יוסף טעם לשבח, והוא כי מעת ירידתו
למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו,
ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו, חש על נפשו שידעו אחיו בדבר, ולצד בושתם וכלימתם מאביהם
ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם, וגם אפשר כי יקללם וימותו
כולם, ומצד זה יבקשו לקעקעו מהעולם, לזה חש על נפשו שידעו אחיו בדבר וימנע מבא בדמי
נפשו, ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר וגדול והלכה לה חששא ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע
לאביו, והוא על דרך אומרם ז"ל מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו,
וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם,
ועוד אף כי אחר שעלה לגדולה חשב [ש]יוסיף בלבם מיחוש ההשטמה ממנו, ויתיעצו עליו לעקרו
מהעולם, וכמו כן תמצא שאמרו ז"ל שרצו לעוקרו אפילו בימי גדולתו ובא גבריאל ופזרן: והגם שאמרו ז"ל שירדו אחריו למצרים לפדותו
בדמים יקרים, ישתנה הדבר אם יפדוהו הם, שאז יכיר באחוותם וזולת זה עברתו שמרה נצח,
ולא ישכח את אשר עשו לו ויקדמו הם להרגו, הנך רואה כי אם היה מודיע מקודם ליעקב כי
הוא חי היו מתאזרים ובאים ומאבדים אותו מהעולם, וגם אחר שבאו לפניו בשנת רעב לא רצה
לגלות עצמו תיכף להם ולא לאביו, כי עודנו בסכנת מיחוש כנזכר, עד שנתחכם והאכילם והשקם
ונתן להם דמים והראה להם כי הוא עמהם בלב שלם, גם נגלה הדבר כי מה' יצא וידעו ודאי
כי לא שומר הוא להם איבה, וגם באמצעות כן הוסרה בושה מאביהם כי יאמרו אליו כי כן גזר
הגוזר, וכמו שפירשתי בפסוק לא אתם וגו', ואז גילה להם, ואף על פי כן הוצרך ה' לשלוח
מלאך להצילו מידם כמאמרם ז"ל, ואולי כי הוא יוסף לא ידע בדבר, או אפשר שידע שהצילו
מלאך: ואין להקשות עליו שהיה לו להודיע לאביו
קודם ולא יחוש אל האחים כי המלאך הגואל אותו עתה יגאלנו גם כן קודם, כי אין סומכין
על הנס, ובזה אין להאשימו ליוסף על הדבר, ונכון. הבאנו את דברי האור החיים הקדוש ככתבן וכלשונם. כי הדברים
מראים על פי אלו חשבונות חיו אבותינו הקדושים, עד כמה ואיפה צריכים להיות רגישים
לזולת. מה היא ערכה של מילה נאמרת או כתובה. עד היכן וכמה יכולים מילים לפגוע.
היום יותר מאי פעם, בלחיצת אצבע רוצחים אנשים עם כל מיני ביזיון ורשע. בלי לחשוב.
בלי רגישות ובלי לב. אילו זכינו והיו לנו מסננים רציניים מן הסתם גלותינו היתה
מסתיימת מזמן. דווקא כעת, כששוב מאיימים עלינו בערב הבחירות, זמן שכל מיני
"חשבונות" של כאילו לשם שמים, כאשר קרח ועדתו חוגגים בראש חוצות. כל אחד
מתיר לעצמו לפגוע ולבייש בחפשיות בכל ראש ישיבה או רב או אדמו"ר, אשר איננו
נמנה על "מחנהו ודגלו". הקב"ה כבר שלח לנו מסר חד, ביקש ריחוק. בתי
כנסת ובתי מדרש נסגרו, שם כבר סוג של מחסום על הפה. ולא למדנו דבר. אולי כאשר ידעו
לשוב ללמוד את הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' מהלכה ד' עד הלכה י"ג. אולי זה
ימעיט השנאה. אולי יחזרו ללמוד איך מוכיחים. אם צריכים להוכיח. אולי אלו האמורים
להיות חכמים יחזרו לסיג לחכמה שתיקה, ולהוראת חז"ל, חכמים הזהרו בלשונכם. גם
לא יזיק ללמוד את פירוש רבינו הגר"א על הכתוב דברי נרגן כמתלהמים יורדים חדרי
בטן (משלי י"ח ח'). הלואי. כאשר נדע יותר לכבד את זולתינו, נהיה יותר רגישים
בתוך העדה פנימה, אזי הקב"ה יערה עלינו רוח טהרה ממרומים וישוב את שבותינו
מארבע כנפות כל הארץ ויקבצינו יחד עם משיח בן דוד בבניין בית המקדש במהרה בימינו,
אמן.
יום רביעי, 23 בדצמבר 2020
יום שלישי, 22 בדצמבר 2020
יום שני, 21 בדצמבר 2020
יום ראשון, 20 בדצמבר 2020
יום חמישי, 17 בדצמבר 2020
יום רביעי, 16 בדצמבר 2020
מחודדין בפיך פרשת מקץ
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי
הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים
אלעזר הכהן שליט"א
ויהי מקץ חנוכה. בוודאי שלאחר אורות ימי החנוכה ראוי לשים לב לכמה עניינים שזה מזמן היה עלינו ללמוד מהפשרה. ראשית לכל, לא מתביישים ביהדותינו. יוסף יודע שהוא עומד לפני מי שמכריז על עצמו כאלוה. הוא בגאווה לא מוסתרת אומר לפרעה שהאלוקים של בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, הוא זה שיפתור את חלומותיו. הוא חוזר על זה כמה פעמים, עד שפרעה עצמו מכתיר אותו כאיש אשר רוח אלוקים בו. שנית, יוסף תכנן מראש מה הוא יעשה בשנות הרעב כדי לשמור על כבוד אחיו. הוא נתן למצרים להבין שלא יהיו ארוחות חינם. מי שלא יהיה מוכן למול יצטרך לשלם את מלוא המחיר של האוכל. מה שרוקן להם בסוף מכל וכל והפך את כולם לעבדים. להפסיק לקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה. כמו שהצדיקים היו אומרים "מרגלים אתם" עושים את הדברים מתוך הרגל. בלי נשמה ובלי געשמאק. לשמור מה ואיך אומרים, כי אף פעם לא יודעים מי שומע. קשה לדמיין איך יוסף הרגיש כאשר האחים דנו ביניהם על "אבל אשמים אנחנו". אחרון חביב השגגה שיצא מפי השליט, מי שיימצא בידו הגביע ימות. ודווקא בעיר גבע של בנימין נכחד רוב השבט. ללמדינו עד כמה חייבים להיות זהירים בלשונינו. כל תפילותינו אשר יהיו באש קודש ובשמחה אזי נזכה שהקב"ה יתייחס ברצינות גמורה לתפילות שלנו וישיב את העבודה לדביר ביתי ועינינו יחזו בשובו לציון ברחמים.
אשר האלהים עושה. מה שעתיד לעשות הגיד
לפרעה. כי על המלך תלויים תקנות המלכות. הנה
הרשב"ם מודיע יסוד היסודות. לב שרים ומלכים ביד השי"ת. המלך הוא שמוביל
את העם. ועל המלך להכיר שהוא מובל ע"י הקב"ה. כאשר המלך מכיר שהוא בעצם
גם רק מובל, ולא רק שהעם הם מובלים ע"י גזרותיו, חוקיו ומשפטיו. אזי, ממנו
יראו וילמדו. וכן באמת יעשו. לכן, הקב"ה גילה סודו לעבדו, יוסף צדיקא, בעל
האמונה והבטחון, כדי לעשות סדר בעולם. לומר למלך בשר ודם, אשר כל המגמה שלו היתה,
לי יאורי ואני עשיתיני, אני הבורא ואני המנהיג, דווקא אליו נשלח המסר שידע ויכיר
שיש מי שמסדר עולמו. הוא מודיע מראש כדי לתת אפשרות קיום. כעת אפשרות תלוי'ה
בפרעה. בלית ברירה הודה פרעה שיש מלך שהוא מלכי המלכים. וממילא מינה את עבדו היודע
לכוון אורחות בוראו להנהיג את העם, כדי שיתקיימו.
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. דרשו רז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שהרי יעקב קודם ששלח לבנימן הקדים להתפלל: ובמדרש ואל שדי יתן לכם רחמים, מה שראה לברכם באל
שדי ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו שנאמר ויתרוצצו
הבנים. ברח מפני עשו ללבן ונצטער, שנאמר הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה וגו', כיון
שנמלט מלבן בא עשו להרגו, באה לו צרת דינה וצרת רחל, בקש לנוח מעט בא לו רוגזו של יוסף.
הוא שכתוב לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז. ולא היה מקבל תנחומין שנאמר וימאן
להתנחם, מיד באה לו צרת שמעון ואח"כ צרת בנימן, לפיכך התפלל באל שדי מי שאמר לעולם
די יאמר לצרותי די. וכן דרשו רז"ל יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב וגו'.
אלהי יעקב ולא אמר אלהי אברהם ויצחק, מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה. יוסף בבית אדוניו עלה לגדולה וזכה שכל הבית וענייניה היו
תחת ידו. ויש סיבה לכך, כי שם שמים שגורה בפיו, תמיד. לא מן השפה ולחוץ. אלא
ממעמקי הלב. הנה, כאשר ירדו האחים, השבטים הקדושים, בפעם הראשונה למצרים יעקב
אבינו לא התפלל עליהם. בדיוק כמו שהי'ה כאשר שלח את יוסף לראות את שלום אחיו. חסר
תפילת הצדיק, הי'ה מספיק כדי לגרום לצרות. גם בימינו, לפני נסיעה בנוהג שבעולם
שמבקשים ברכת צדיק לנסוע לחיים ולשלום. מדרכים כאלו, נסיעה ללא ברכה ותפילה, לא
חוזרים בשלמות. ר' יהושע בן לוי פתר קרייה
בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים וכמו דכתיב ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. לפני האיש
זה הקב"ה כמש"כ ה' איש מלחמה. ושלח לכם את אחיכם. אלו עשרת השבטים. אחר ואת
בנימן, זה שבט יהודה ובנימן, ואני כאשר שכלתי שכלתי, שכלתי בחורבן בית ראשון שכלתי
בחורבן השני לא אשכול עוד. מה שדרש רבי יהושע בן לוי האיש זה הקב"ה אפשר שכוון
על מדת רחמים. ואמר ואל
שדי יתן לכם רחמים זה הקב"ה, כלומר יתן לכם שמו שהוא מדת רחמים. כי כל מה שמגיע מאת הקב"ה זה רחמים וחסדים. גם כאזר
זה נראה כמו ייסורים. ובא לבאר כי הנביא נתן דעתו בתפלתו גם לדורות בקבוץ גליות שהשכינה שורה עמנו בגלות
תתעלה ותתייחד עם הרחמים. ואפשר ג"כ שכוון על מלת האיש מפני שאי אפשר להבין זה
על יוסף, שכבר אמר וקומו שובו אל האיש, ודי שיאמר יתן לכם רחמים לפניו ומה טעם שיחזור
האיש פעם אחרת. ומפני שדברי הנביא מיוסדים על קו המכוון, אף כי בתפלתו, על כן הוצרך
לדרוש לפני האיש זה הקב"ה שהוא אל שדי, והוא כאלו אמר יתן לכם רחמים לפניו. ומה
שלא אמר לפניו כדי ללמדנו כי קרא בכאן לאל שדי האיש, וכן מצינו ה' איש מלחמה. ובמדרש
שיר השירים אשכול הכופר, בן נזירא אמר אשכול זה הקב"ה איש שהכל בו: דברי רבינו בחיי הם אמורים להיות לנו לאבן יסוד. דווקא לנו,
הבנים המזכירים שלושה פעמים ביום, זכור לנו חסדי אבות. על מה ולמה יזכור לנו
השי"ת את חסדי האבות. מה אנחנו עושים כדי באמת להיות ראויים לכך. אכן, כדי
לפעול שהקב"ה יזכור לנו חסדי אבות, יש לנו לדעת שיש להתפלל על כל ענין וענין
מעניינינו. שיהי'ה נועם ה' עלינו ועל מעשה ידינו. הנה, יעקב אבינו, מתוך שהתפלל
זכה לראות שוב את יוסף. גם לפני שפגש את עשו ולפני הליכתו לבית לבן התפלל והצליח.
עלינו לתפוס דרכי אבות, כדי להצליח בכל ענין וענין יש להתפלל להצלחתו. הקב"ה
רוצה להעניק לנו עוד ועוד, כל מה שיש לעשות זה לפתוח את הלב והפה ולבקש ולהתחנן.
השאר הקב"ה כבר יעשה ממילא.
את האלהים אני ירא, ולכן אניחכם להוליך
לבתיכם די מחיתכם. זה היסוד של ירא שמים, לדאוג
לשלמות של הגשמיות של השני. דאגה כזאת, זה בעצם הרוחניות שלו. כאשר אדם זורע גשמיות
הוא יכול לקצור רוחניות. גדולה לגימא המקרבת. דווקא מתוך האשל אברהם קראו רבים בשם
ה' א-ל עולם. זה יסוד של חברה מתוקנת. לכן, עלינו ללמוד באמת מיוסף הצדיק אשר בחן
את האחים במבחנים מן הקשים ביותר. יסוד המבחן לדעת עד היכן יראת השמים שלהם מגיע.
זה יסוד של היראת שמים שלנו, לדאוג לרווח הגשמי של זולתינו, ממילא יפרח רוחניותו.
יום שלישי, 15 בדצמבר 2020
יום שני, 14 בדצמבר 2020
יום ראשון, 13 בדצמבר 2020
יום חמישי, 10 בדצמבר 2020
יום רביעי, 9 בדצמבר 2020
מחודדין בפיך פרשת וישב
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי
הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים
אלעזר הכהן שליט"א
הוציאוה ותישרף. זה היה הפסק של בית דינו של
יהודה. זה גם הפסק של רבי יהודה לגבי חנווני שהוציא נרו לרשות הרבים, אם זה נר
חנוכה הוא פטור מלשלם את הנזק. השם יהודה מורה על כוח התורה. לא לחינם, בראש
המערכת של החשמונאים עמד יהודה. הוא קם להחזיר עטרה ליושנה. יהדות טהורה בלי
פשרות. לימוד תורה בראש חוצות. שכל ארץ ישראל תבער בנרות מצווה ותורה אור. השבת
אנחנו קוראים למפטיר את קרבנו של נתנאל בן צוער. השכן של שבט יהודה. אלו שהם יודעי
בינה לעיתים. בבינתו היתירה הוא ייחד קרבנות עם רמזים נשגבים לקשר בין משכן
השי"ת והתורה הקדושה. המשכן לא ישמש מקום מפלט "לדחוף" קרבנות חטאת,
כדי שיוכלו להמשיך לחטוא. חנוכה מלמד אותנו איך מעט מן האור יכול לדחות הרבה מן
החושך. יוסף מלמד אותנו איך נשארים יהודי בערוות הארץ. לדאבונינו אין כמעט מקום
בעולם היום שלא נחשב ערוות הארץ. גדרי הצניעות נפרצו מכל הכיוונים. הגענו לימים
שאנחנו חייבים לשמוע לעצת השי"ת, לך עמי בא בחדריך, אבל רק לבוא לחדר לא
מספיק, וסגור דלתיך בעדיך, חייבים דלתות סגורים. מקומות משומרים, עד יעבור זעם.
אנחנו נמצאים בזמן שהחושך מכסה ארץ. בריש גלי, אנשים אשר נראים כאנשים מן היישוב,
נתפסו ברמאות ובגזל, בגניבת דעת שלא ישוער, והם גאים בכך. הושיעה ה' כי פסו
אמונים. פעם ידעו שיש "גוי הגון", היום זה יקר המציאות. כל מי ששומע את
סגנון הדיבור של כל מי ששייך לאיזה מפלגת שמאל בכל מדינה שהיא בכל העולם, שערותיו
יסמרו. לא יאומן איך שכל דבר ששייך למוסר האנושי הם מוכנים לרמוס ברגל גאווה. בלי
להניד עפעף יאמרו שחושך זה אור. הם השתלטו על רוב התקשורת ומטיפים את הארס שלהם.
אנשים רגילים ונורמלים קונים את הבליהם ורשעותם. באים ימי החנוכה ללמדינו, שהמעטים
אשר נשארו נורמלים גברו על הרבים. כי אמת מארץ תצמח. שומה עלינו להאיר את כל העולם
באור התורה ובאור המנורה. חז"ל אמרו הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום.
רק אם נתחזק בתורה וביראה טהורה נוכל להתחבר חזרה לבני בינה אשר ימי שמונה קבעו.
דווקא שמונה כי זה למעלה מדרך הטבע. זה נותן שוב את ההבנה העמוקה שכל מה שנעשה
בעולם הוא רק על ידי הקב"ה. היות שלא ניתן להיות נבון בלי להיות חכם, עלינו
להתחבר לחכמת התורה. משם נתעלה למביני דבר ונבין שאנחנו זקוקים לאותה סייעתא דשמיא
שיוסף היה זקוק לו כאשר שהה בבור במצרים. כאשר נתעורר ונדע זאת נזכה עוד השנה
לראות כהן גדול עומד ומטיב ומדליק את הנרות בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים ואז
יקויים בנו ומלאה הארץ דעה את ה', בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו, אמן ואמן.
טעם וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען. והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא להם זרע. הרמב"ן מתחילת הפרשה של סיבוב הגלות מלמדינו עניין החשוב והנשגב של מגורים בארץ הקודש. הגם שהארץ עדיין לא ברשותם, טרם ניתנה להם את הארץ לנחלת עולם להם בעצמם. אבל, עדיף עשרת מונים לדור בארץ המובטחת גם תחת שלטון זר (אפילו אם שלטון הזר רחמנא לצלן הם מבני עמינו המתנכרים) מלדור בחוץ לארץ. ידוע שהרמב"ן הי'ה נאה דורש, נאה מקיים. חידש את היישוב תחת שלטון זר, ולו לזכות בקדושתה והעמקת הבנת התורה, שהרי אין תורה כתורת ארץ ישראל.
אלה תולדות יעקב. ישכילו ויבינו אוהבי
שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו
ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים
ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל
והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק
פשוטו של מקרא. ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון. וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה
מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות
וכדאמרינן במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין
מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים
נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו
ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים
בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים. הרשב"ם, מעורר כל אחד ואחד ליחד זמן ומחשבה לעצם
פשוטו של מקרא. מה התורה רוצה מאתנו מסמיכות עניין אלופי עשו ומקומות יישובם
לתולדות יעקב. מה מן המוסר עלינו ללמוד. הוי אומר יש לרדת לסוף דעתו של פשוטו של
מקרא. מה קורא לעם היושב בשלוה על ארצו, איך במרוצת הזמן יש אפשרות להיות מושחתים
ומה הן הסיבות המסובבות את השחיתות. כמו כן כמה מגונה שנאת אחים ומלחמות אחים. כמה
יש להורים להקדיש לבל יגרמו לשנאת אחים בשום צורה.
והוא נער, ומפני נערותו חטא להביא
דבת אחיו כי לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר אע"פ שהיה אז משכיל מאד ושהיה אחר כך
מורה לזקני הדור כאמרו וזקניו יחכם וזה כאמרם ז"ל ולא בדרדקי עצה, ויבא יוסף את
דבתם רעה, באמרו לאביו שאחיו היו טועים ומפסידים בבלי דעת כראוי במלאכת המקנה שהיתה
אז עקר השתדלות בקניית עושר ונכסים. הנה הספורנו
מביא את סיבת התגלגלותינו לגלות. סיבת הלשון. מהי עיקר סיבת הלשון, כי לא התבונן
לאחרית דבר. לא ראה את הנולד. לא חש את הבועות של השנאה מתרבים. הוא הי'ה כולו
נתון לתוך בועתו. במצב כזה אין סיכוי לשינוי. לכן, הלמד הוא מהפרשה הזאת שיש
להתבונן היטיב בכל מילה שיוצא מהפה. המלצת הרמב"ן לבנו, באגרתו "וחשוב
הדבור קודם שתוציאנה מפיך" היא חשובה ביותר. הנה דברי הגר"א על כוחם של
מילים במשלי על הפסוק דברי נרגן כמתלהמים יורדים חדרי בטן, המכה שיכה איש את רעהו
יתרפא, לא כן המילים. הם נשארים שם פוצעים לנצח. לכן, כאשר מתבוננים בפרשת הגלות
יתבוננו באר היטיב עד היכן ירדו ממילים מיותרות.
נסעו מזה, הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דתינה,
לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם, ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין
מקרא יוצא מדי פשוטו. רש"י הקדוש, אבי
אבות פשטני המקרא רואה שאין מקרא זה אומר אלא דרשוני. הרי רש"י מבסס את
וימצאו איש זה גבריאל על ניסוח הפסוק. הרי נאמר וימצאהו איש והנה תועה בשדה.
לכאורה הי'ה צריך להיות כתוב ויתעה יוסף בשדה וימצאהו איש. סימן שאיבוד הדרך לא
הי'ה איבוד דרך פיסיקאלי, אלא איבוד דרך רוחני – אחוותי. ממילא, ההמשך טבעי, כמים
הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם. נסעו מכללי האחוה, שהרי לא יתכן שאחים ימכרו את
אחיהם. אלא שהסיעו עצמם מזה לגמרי.
היא מוצאת. לישרף. ודרשו רז"ל
מכאן נח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, שכך אמרה תמר
אם יודה מוטב ואם לאו הריני מטיל עצמי לכבשן האש ולא אלבין פניו. ואע"פ שמלת מוצאת
כתובה באל"ף יש לפרשו לפי הדרש הזה מלשון ויצת אש בציון. ותמצא השם המיוחד בראשי
תיבות כסדרן ויאמר י"הודה ה"וציאוה ו"תשרף ה"יא מוצאת, להודיע
כי בעת שהיתה מחשבת יהודה לשרפה היתה מחשבת הקב"ה להצלה ורחמים והכל סבות מאתו
יתברך: והיא שלחה אל חמיה לאמר. כלומר שיאמרו
לו השלוחים בשמה. לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. כי הם עצמם לא היו יודעים מה שבידה, ועשתה
כן כדי שלא יתבייש. וכאשר ראתה שלא הודה בזה וחשבה אולי שכח הענין אמרה לו היא בעצמה
פנים בפנים הכר נא למי החותמת וגו', ולכך הזכירתם בשמם, ועדיין היתה כוונתה שאם יודה
בזה מוטב ואם לאו תשרף ולא תלבין פניו. ובתרגום ירושלמי של היא מוצאת הזכיר כי סמאל
החביא אותם כדי שלא תמצאם ותשרף, ותמר בקשה רחמים לפני הקב"ה להמציא לה שלשה וינצלו
שלשה ואז תתן לו ג', ורמז הקב"ה לגבריאל והחזירם לה והשליכתם לרגלי הדיינים, וזהו
שאמרה לו הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה. רבינו בחיי מאיר לנו סמטה אפילה. ה"זה לעומת זה".
מי שמתוך שנאת הדבה, מתוך קנאה בחלומות מלוכניים, היו מוכנים לרצוח. לעומת "זאת",
אשר מוסרת נפשה לא לפגוע באיש. כאן מופיע שמו יתברך במלואה, לגלות לנו דרכיו
יתברך. מה הקב"ה מצפה מאתנו. ברגע שיהודה יכל להודות ואמר צדקה ממני, הבין גם
יותר לעומק הפגיעה שפגע באביו. מכאן לקח אחריות לתקן הדבר.
ויהי ה' את יוסף ויט וגו', פירוש כי בהשראת שכינה על האדם יושפע הנסמך מהמשרה שכינתו ממה שבו, וידוע הוא חן
המקום ברוך הוא כי הוא מקור החן, והוא אומרו ויהי ה' את יוסף ובזה ויט אליו חסד פירוש
ממילא, ואומרו ויתן חנו להיות כי לא תרגיש בחינת הרע במתק החן, לזה הוצרך ה' להרכיב
בעין שר בית הסוהר אמצעי לערב אליו חן צדיק, והוא אומרו ויתן חנו בעיני וגו', והבן. האור החיים הקדוש מייסד לנו יסוד שניתן להבין ע"י
הווארט של האדמו"ר הזקן מוורקא זצוק"ל. מה הסוד של טהרה במקווה. ראשית
לכל יורדים את כל המדרגות למקווה עצמה. אבל בירידה הזו אין די בכך, אחר כך יש להתקופף.
בלי זה לא נטהרים. אם כל הגוף לא ירד עד לשפל המים, עדיין נשארת טמא. ירידה שאין
ירידה ממנו, היא זאת המביאה טהרה. יותר נמוך מלהיות בתוך הבור במצרים, לא שייך.
מטהרה כזאת זוכים לחן מיוחד מאת השי"ת. יסוד צדיק של יוסף הצדיק שלמרות ששחה
לארץ נפשו ודבקה לארץ בטנו, שם שמים שגור בפיו. זה הלמד העיקרי לבני דורינו. כמה
פעמים שמענו מ"נושרים" שחוסר יחס הוגן מהרבי או מבני המשפחה הביאם
להתדרדרות. מי סבל יותר מבני משפחתו מאשר יוסף, תראו איזה קשר יצר עם הרבש"ע
ולאן זה הובילו. זה סוגר את המעגל של השבוע, ברגע שנאהיב שם שמים על כולם, נדע גם
לקרב קרובים, כל שכן לא להרחיק מי שכבר מרגיש רחוק. ברגע שנחליט כך ונבצע,
ממילא אבינו אב הרחמן, ישוב ירחמינו ויוציאינו מבור גלותינו.
יום שלישי, 8 בדצמבר 2020
יום שני, 7 בדצמבר 2020
יום ראשון, 6 בדצמבר 2020
יום חמישי, 3 בדצמבר 2020
יום רביעי, 2 בדצמבר 2020
מחודדין בפיך פרשת וישלח
בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן
ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל
ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי
הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים
אלעזר הכהן שליט"א
דור ה"מגיע לי". ממש ההיפך מיעקב אבינו. יעקב אבינו מצהיר קטונתי מכל החסדים. זאת למרות שיש לו הבטחה מפורשת שהקב"ה ישמור עליו עד הזמן שיגשים את ההבטחה. אבל, יעקב אבינו, לא די שהוא אינו חושב שמגיע לו, הוא בטוח שלא מגיע לו ואין לו שום זכויות. וזה לימוד עצום. לפני שנים רבות דפקה בעלת תשובה בראשית דרכה על דלתו של מרן הגרש"ז אוירבאך זצוק"ל. היא עקרה ומבקשת ברכה / הבטחה לזכות בפרי בטן. תשובת הגרש"ז הדהימה אותה. גברתי, כך הוא אמר, אני רוצה שתדעי, הקב"ה לא חייב לך כלום. היא כמעט התעלפה. היא היתה בטוחה לכל הפחות לשמוע דברי ניחומים. אבל, אצל פוסק הדור, הכל לפי ההלכה. אבל, הוא מיד הוסיף, תדעי לך, אם תעשי משהו שזה מחוץ לאיזור "הנוחות" שלך למען הבורא, משהו שמעבר למצווה, גם הקב"ה יעשה לפנים משורת הדין. ואכן כך היה. היא עשתה מעשים שממש לא היו נוחים לה בענייני גמילות חסדים והקב"ה העניק לה משפחה ברוכה. אנחנו חיים מידי הרבה על המגיע לי. אלחץ על סגולה פלוני ודלתות אלו ייפתחו. על סגולה פלמונית, וזה יסתדר. רבותי וידידי, זה לא יהדות. זאת לא המסורה שקיבלנו. יש שולחן ערוך. וראשית לכל עלינו להקפיד על קלה כבחמורה. כאשר אנחנו מדקדקים בהלכה, כוח של עשיו שעל פי הלכה שונא אותנו, מצננים את שנאתו, כמו ההלכה שמי שמדקדק לקרוא קריאת שמע כהלכתה, מצננים לו את הגהינום. עלינו לדעת, יעקב אבינו שהובטח כי לו אעזבך ונאמר לו אל תירא, חש שלא מגיע לו. אנחנו, שלב יודע מרת נפשו, עד כמה אנחנו לא ממש יסודיים כפי שאנחנו מסוגלים להיות בעבודת השי"ת שלנו, צריכים להפנים לעומק ולרוחב שלא מגיע לנו שום דבר. עלינו להפנים את המסר הזה, ללמוד אותה וללמד אותה. הנביא מלמדינו איך מקרבים את הגאולה. והיה בית יעקב אש. עובדים את הקב"ה בלהט. לומדים בלהט. מקיימים מצוות בלהט. כאשר יהיה לנו את האש של הקדושה, בית עשיו יהפוך ממש לקש ויישרף עד היסוד. אזי יקויים בנו את מה שאנחנו כמעט מסיימים מידי יום את פסוקי דזימרה, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, ואז נזכה לראות ש והיתה לה' המלוכה.
לא יכול לו, לרוב דבקותו תמיד באל ית'
במחשבה ובדבור. הספורנו מעורר אותנו, איך
מחזיקים מעמד נגד שרו של עשו. רק על ידי הדבקות התמידית בהשי"ת. לא רק בדבור
ולא רק במחשבה, אלא גם במעשה. היום, עשו הוא הרבה יותר גדול והרבה יותר משפיע מאי
פעם בעבר. כליו של עשו חלחלו לתוך המחנה הטהור והשמור. נכון הוא, שגדולי הדור למדונו
לגזול את החנית מיד המצרי. אבל, החדירה למחנה נעשתה ללא כל המסננים הראויים. יש
כאלו שהתירו לעצמם בכלל בלי מסננים כי הם יראי שמיים מרבים וד"ל. בפרט בכל מה
שנוגע בדבור, מחשבה, ראי'ה ומעשה. כאשר עניינים אשר היו רחוקים מבאי בית המדרש
ת"ק על ת"ק פרסה, הפכו לנחלתם. מרן "הרב גוגל" הפך לתנא
דמסייע. ועוד יותר כואב כאשר ישנם פלפולי סרק בכל ענייני הפוליטיקה ומחלוקות
פנימיות אשר לדאבון הלב אינם נפתרים ובמקום להתרחק מן המחלוקת, אנשים המתחזים
לחרדים עושים הפך בה והפך בה. ולא די שלא קמים וזועקים לסלק מאיתנו את מגפת השנאה,
המחלוקת והמידות הרעות, נהפוך הוא, הם גדלים והולכים. יראים ושלמים מדברים סרה
באלו שהיינו צריכים לחשוב שהם בגדר מלאכי ה' ולבקש תורה מפיהם. זה המונע את הדבקות
האמיתית בבורא יתב"ש. אומר לנו הספורנו, מי שרוצה להחשב כבן יעקב, כיושב אוהלים,
חייב להיות דבוק במחשבתו, דבורו ומעשיו בבורא יתב"ש. ושמו של הקב"ה הוא
שלום. וד"ל.
למה זה אמצא חן בעיני אדני. למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון
רש"י. והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת
דרך אחרת: ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל
בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא
הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה
בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו
יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללותו שאין מקרבין אלא להנאת עצמן
ומפקירין ממונו של אדם. הרמב"ן מאיר עינינו.
צריכים לדעת שכל מה שחז"ל אמרו וצפו, הכל אמת שריר וקים. ההכנה להתעסק עם עשו
וענייניו הוא לדעת שכל "טובתם" אשר הם "כאילו" מטיבים
לאנושות, כל כוונתם הוא רק להנאתם. אין להם עניין בתיקון עולם, אלא פרסום שמם
והגדלת עושרם. עיינו ערך רשב"י ויהודה בן גרים. רשב"י שם דגש שכל ענייני
האדומים לטובתם והנאתם. נכון, הכבישים הסלולים, בוודאי, אבל כמה עולה לנסוע
בכבישים אלו שיש עליהם אגרה. הגשרים ובתי המרחץ עוזרים לאנושות. לפני הטיסות יש
ביקורת ביטחונית כדי לשמור על שלום הנוסעים. האומנם. האם באמת איכפת להם שלום
הנוסע או מה שאיכפת להם זה גודל החשבון בנק. המטרה העיקרית אינו להקל על אנשים ללכת
בדרכים סלולות ויוכלו לעבור על גשרים ומנהרות ולהיות נקיים. כוונתם להרויח כסף
והרבה כסף. ממילא הם מקדשים את האמצעי להשיג מטרה נלוזה. רשב"י גינה זאת בכל
פה. יהודה בן גרים אשר חנף לאדומים ולימד עליהם זכות, לבסוף הפך לגל של עצמות. כי
ביהדות אין מטרה של להרויח כסף על חשבון של הטבה לאנושות. אל תקרא לגריפת הון אישי
(אם זה הון כספי או הון של הכרה של מיטיב) הטבה לאנושות. תקרא לילד בשמו. חמדת
הממון / הכבוד אותו קראת, זכר לחשבון בנק / אגו תפוח. ביהדות הטבה לאנושות נקראת
גמילות חסדים (מה שהחילונים קוראים פרייאר). אומר הקב"ה מה אני בחינם. לעזור
לזולת בלי לצפות לתשלום, אף אתם בחינם. לכן, התגובה הטבעית של בני ישראל לאהבתו של
עשו צריכה להיות, למה זה אמצא חן בעיניך, רחם עלי ואל תעזור לי. שלא ימצא חן
בעינינו עשו והנהגותיו. נדע לדחות את כל דרכי חינוכו אל מחוץ למחנינו. כי דרכיה
קצרה שהיא ארוכה. בסופה חומה בצורה מברזל המבדילה בינינו לאבינו שבשמים. כל עוד
נדע לשמור מחיוכו הפלסטי, המעושה (המאוסה) של עשו, נתקרב יותר ליום שיעקב ישלם
נדרו, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.
אלה בני אצר וגו', ירמוז הכתוב על דרך
אומרם ז"ל אמרה תורה מפני מה בני עניים אמר לה הקב"ה להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם
אמלא, פירוש כי באמצעות יסוריהן בעולם הזה ירבה אוצרם בעולם הבא, והוא אומרו אלה בני
אצר פירוש אותם שחפצים לאצור אוצר בטוב הנצחי צריכין בעולם הזה לסבול יסורין בלהן וגו': ומודיע הכתוב כי היסורין הם עושים אוצרות מלאים
כל טוב למעלה באמצעותם, וכיסורי רבי אלעזר ברשב"י שהיה קורא אותם בואו אחי וכו',
ומעתה מי האיש החפץ חיים העליונים ולאצור אוצרות הטוב ימאוס בעולם הזה ובתענוגיו ויקבל
עליו בלהן וזעון ועקן, תרגום צרה עקא, לטוב לו כל הימים ולמלאות אוצרותיו. האור החיים הקדוש הזה חייב להיות נר לרגלינו ואור
לנתיבתינו. לדאבונינו אנחנו אנשי דור החיים הטובים והקלים. כמו שיש קפה נמס, מרק
איסטנט, רוצים הקלות באופן הלימוד שיהיה אינסטנט. ללמוד תורה "בכורסא". לכן,
כאשר נוגעים בחלקים של התורה הקדושה, יש לנו לדעת שהיא נשגבה מבינתינו. ללא עמל
ויגיע, ללא דרכה של תורה של חיי צער תחי'ה, של אין התורה מתקיימית אלא במי שממית
עצמו עליה, לא יהיה לנו קניין אמיתי ויסודי בתורה הקדושה. כדי שזה יהיה תורתו
חייבים את היהגה יומם ולילה. נכון, מחברי הגמרות של שוטנשטיין ומתיבתא המיתו עצמם
באהלה של תורה כדי להקל עלינו, ובוודאי מותר ואולי אף רצוי להציץ בהם כדי לאשר
שלמדנו נכון, אבל, זה ממש לא פוטר אותנו מעמלה של תורה. לכאורה מאד תמוה, מדוע
בכלל מובאים כל צאצאי עשו, מה המכוון בזה. ללמדינו את העיקרון, שהתורה נקנית
בייסורין. לא לצפות לצ'ופרים, לעינוגים והנחות. לדעת כי לשבת באוהלה של תורה מחייב
יגיעה והתמדה, אשרי אדם תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. ביותר יש לדעת, להתבונן בסופם
של הנאות העולם הזה. הנביא אומר
מה הם בעצם הנאות העולם הזה "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה"
זה הסוף. מה שאין כן דרכה של תורה – אור. שמחה. כל דבר טוב שאינו נגמר ברגע אלא
נמשך לנצח נצחים. אוצרות. ממילא, טוב לעבור קב קטן ייסורים בעולם הזה כדי לזכות
וליהנות מכל חיי העולם הבא.
הירשם ל-
רשומות (Atom)