מחודדין בפיך פרשת וישב

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א

הוציאוה ותישרף. זה היה הפסק של בית דינו של יהודה. זה גם הפסק של רבי יהודה לגבי חנווני שהוציא נרו לרשות הרבים, אם זה נר חנוכה הוא פטור מלשלם את הנזק. השם יהודה מורה על כוח התורה. לא לחינם, בראש המערכת של החשמונאים עמד יהודה. הוא קם להחזיר עטרה ליושנה. יהדות טהורה בלי פשרות. לימוד תורה בראש חוצות. שכל ארץ ישראל תבער בנרות מצווה ותורה אור. השבת אנחנו קוראים למפטיר את קרבנו של נתנאל בן צוער. השכן של שבט יהודה. אלו שהם יודעי בינה לעיתים. בבינתו היתירה הוא ייחד קרבנות עם רמזים נשגבים לקשר בין משכן השי"ת והתורה הקדושה. המשכן לא ישמש מקום מפלט "לדחוף" קרבנות חטאת, כדי שיוכלו להמשיך לחטוא. חנוכה מלמד אותנו איך מעט מן האור יכול לדחות הרבה מן החושך. יוסף מלמד אותנו איך נשארים יהודי בערוות הארץ. לדאבונינו אין כמעט מקום בעולם היום שלא נחשב ערוות הארץ. גדרי הצניעות נפרצו מכל הכיוונים. הגענו לימים שאנחנו חייבים לשמוע לעצת השי"ת, לך עמי בא בחדריך, אבל רק לבוא לחדר לא מספיק, וסגור דלתיך בעדיך, חייבים דלתות סגורים. מקומות משומרים, עד יעבור זעם. אנחנו נמצאים בזמן שהחושך מכסה ארץ. בריש גלי, אנשים אשר נראים כאנשים מן היישוב, נתפסו ברמאות ובגזל, בגניבת דעת שלא ישוער, והם גאים בכך. הושיעה ה' כי פסו אמונים. פעם ידעו שיש "גוי הגון", היום זה יקר המציאות. כל מי ששומע את סגנון הדיבור של כל מי ששייך לאיזה מפלגת שמאל בכל מדינה שהיא בכל העולם, שערותיו יסמרו. לא יאומן איך שכל דבר ששייך למוסר האנושי הם מוכנים לרמוס ברגל גאווה. בלי להניד עפעף יאמרו שחושך זה אור. הם השתלטו על רוב התקשורת ומטיפים את הארס שלהם. אנשים רגילים ונורמלים קונים את הבליהם ורשעותם. באים ימי החנוכה ללמדינו, שהמעטים אשר נשארו נורמלים גברו על הרבים. כי אמת מארץ תצמח. שומה עלינו להאיר את כל העולם באור התורה ובאור המנורה. חז"ל אמרו הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום. רק אם נתחזק בתורה וביראה טהורה נוכל להתחבר חזרה לבני בינה אשר ימי שמונה קבעו. דווקא שמונה כי זה למעלה מדרך הטבע. זה נותן שוב את ההבנה העמוקה שכל מה שנעשה בעולם הוא רק על ידי הקב"ה. היות שלא ניתן להיות נבון בלי להיות חכם, עלינו להתחבר לחכמת התורה. משם נתעלה למביני דבר ונבין שאנחנו זקוקים לאותה סייעתא דשמיא שיוסף היה זקוק לו כאשר שהה בבור במצרים. כאשר נתעורר ונדע זאת נזכה עוד השנה לראות כהן גדול עומד ומטיב ומדליק את הנרות בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים ואז יקויים בנו ומלאה הארץ דעה את ה', בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו, אמן ואמן. 

טעם וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען. והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא להם זרע. הרמב"ן מתחילת הפרשה של סיבוב הגלות מלמדינו עניין החשוב והנשגב של  מגורים בארץ הקודש. הגם שהארץ עדיין לא ברשותם, טרם ניתנה להם את הארץ לנחלת עולם להם בעצמם. אבל, עדיף עשרת מונים לדור בארץ המובטחת גם תחת שלטון זר (אפילו אם שלטון הזר רחמנא לצלן הם מבני עמינו המתנכרים) מלדור בחוץ לארץ. ידוע שהרמב"ן הי'ה נאה דורש, נאה מקיים. חידש את היישוב תחת שלטון זר, ולו לזכות בקדושתה והעמקת הבנת התורה, שהרי אין תורה כתורת ארץ ישראל.

אלה תולדות יעקב. ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו. אף כי עיקרה של תורה באה ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט וההגדות וההלכות והדינין ועל ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וע"י שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא. ולפי שאמרו חכמים אל תרבו בניכם בהגיון. וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרינן במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים. הרשב"ם, מעורר כל אחד ואחד ליחד זמן ומחשבה לעצם פשוטו של מקרא. מה התורה רוצה מאתנו מסמיכות עניין אלופי עשו ומקומות יישובם לתולדות יעקב. מה מן המוסר עלינו ללמוד. הוי אומר יש לרדת לסוף דעתו של פשוטו של מקרא. מה קורא לעם היושב בשלוה על ארצו, איך במרוצת הזמן יש אפשרות להיות מושחתים ומה הן הסיבות המסובבות את השחיתות. כמו כן כמה מגונה שנאת אחים ומלחמות אחים. כמה יש להורים להקדיש לבל יגרמו לשנאת אחים בשום צורה.

והוא נער, ומפני נערותו חטא להביא דבת אחיו כי לא נסה ולא התבונן לאחרית דבר אע"פ שהיה אז משכיל מאד ושהיה אחר כך מורה לזקני הדור כאמרו וזקניו יחכם וזה כאמרם ז"ל ולא בדרדקי עצה, ויבא יוסף את דבתם רעה, באמרו לאביו שאחיו היו טועים ומפסידים בבלי דעת כראוי במלאכת המקנה שהיתה אז עקר השתדלות בקניית עושר ונכסים. הנה הספורנו מביא את סיבת התגלגלותינו לגלות. סיבת הלשון. מהי עיקר סיבת הלשון, כי לא התבונן לאחרית דבר. לא ראה את הנולד. לא חש את הבועות של השנאה מתרבים. הוא הי'ה כולו נתון לתוך בועתו. במצב כזה אין סיכוי לשינוי. לכן, הלמד הוא מהפרשה הזאת שיש להתבונן היטיב בכל מילה שיוצא מהפה. המלצת הרמב"ן לבנו, באגרתו "וחשוב הדבור קודם שתוציאנה מפיך" היא חשובה ביותר. הנה דברי הגר"א על כוחם של מילים במשלי על הפסוק דברי נרגן כמתלהמים יורדים חדרי בטן, המכה שיכה איש את רעהו יתרפא, לא כן המילים. הם נשארים שם פוצעים לנצח. לכן, כאשר מתבוננים בפרשת הגלות יתבוננו באר היטיב עד היכן ירדו ממילים מיותרות.

נסעו מזה, הסיעו עצמן מן האחוה: נלכה דתינה, לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם, ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא מדי פשוטו. רש"י הקדוש, אבי אבות פשטני המקרא רואה שאין מקרא זה אומר אלא דרשוני. הרי רש"י מבסס את וימצאו איש זה גבריאל על ניסוח הפסוק. הרי נאמר וימצאהו איש והנה תועה בשדה. לכאורה הי'ה צריך להיות כתוב ויתעה יוסף בשדה וימצאהו איש. סימן שאיבוד הדרך לא הי'ה איבוד דרך פיסיקאלי, אלא איבוד דרך רוחני – אחוותי. ממילא, ההמשך טבעי, כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם. נסעו מכללי האחוה, שהרי לא יתכן שאחים ימכרו את אחיהם. אלא שהסיעו עצמם מזה לגמרי.

היא מוצאת. לישרף. ודרשו רז"ל מכאן נח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, שכך אמרה תמר אם יודה מוטב ואם לאו הריני מטיל עצמי לכבשן האש ולא אלבין פניו. ואע"פ שמלת מוצאת כתובה באל"ף יש לפרשו לפי הדרש הזה מלשון ויצת אש בציון. ותמצא השם המיוחד בראשי תיבות כסדרן ויאמר י"הודה ה"וציאוה ו"תשרף ה"יא מוצאת, להודיע כי בעת שהיתה מחשבת יהודה לשרפה היתה מחשבת הקב"ה להצלה ורחמים והכל סבות מאתו יתברך:  והיא שלחה אל חמיה לאמר. כלומר שיאמרו לו השלוחים בשמה. לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. כי הם עצמם לא היו יודעים מה שבידה, ועשתה כן כדי שלא יתבייש. וכאשר ראתה שלא הודה בזה וחשבה אולי שכח הענין אמרה לו היא בעצמה פנים בפנים הכר נא למי החותמת וגו', ולכך הזכירתם בשמם, ועדיין היתה כוונתה שאם יודה בזה מוטב ואם לאו תשרף ולא תלבין פניו. ובתרגום ירושלמי של היא מוצאת הזכיר כי סמאל החביא אותם כדי שלא תמצאם ותשרף, ותמר בקשה רחמים לפני הקב"ה להמציא לה שלשה וינצלו שלשה ואז תתן לו ג', ורמז הקב"ה לגבריאל והחזירם לה והשליכתם לרגלי הדיינים, וזהו שאמרה לו הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה. רבינו בחיי מאיר לנו סמטה אפילה. ה"זה לעומת זה". מי שמתוך שנאת הדבה, מתוך קנאה בחלומות מלוכניים, היו מוכנים לרצוח. לעומת "זאת", אשר מוסרת נפשה לא לפגוע באיש. כאן מופיע שמו יתברך במלואה, לגלות לנו דרכיו יתברך. מה הקב"ה מצפה מאתנו. ברגע שיהודה יכל להודות ואמר צדקה ממני, הבין גם יותר לעומק הפגיעה שפגע באביו. מכאן לקח אחריות לתקן הדבר.

ויהי ה' את יוסף ויט וגו', פירוש כי בהשראת שכינה על האדם יושפע הנסמך מהמשרה שכינתו ממה שבו, וידוע הוא חן המקום ברוך הוא כי הוא מקור החן, והוא אומרו ויהי ה' את יוסף ובזה ויט אליו חסד פירוש ממילא, ואומרו ויתן חנו להיות כי לא תרגיש בחינת הרע במתק החן, לזה הוצרך ה' להרכיב בעין שר בית הסוהר אמצעי לערב אליו חן צדיק, והוא אומרו ויתן חנו בעיני וגו', והבן. האור החיים הקדוש מייסד לנו יסוד שניתן להבין ע"י הווארט של האדמו"ר הזקן מוורקא זצוק"ל. מה הסוד של טהרה במקווה. ראשית לכל יורדים את כל המדרגות למקווה עצמה. אבל בירידה הזו אין די בכך, אחר כך יש להתקופף. בלי זה לא נטהרים. אם כל הגוף לא ירד עד לשפל המים, עדיין נשארת טמא. ירידה שאין ירידה ממנו, היא זאת המביאה טהרה. יותר נמוך מלהיות בתוך הבור במצרים, לא שייך. מטהרה כזאת זוכים לחן מיוחד מאת השי"ת. יסוד צדיק של יוסף הצדיק שלמרות ששחה לארץ נפשו ודבקה לארץ בטנו, שם שמים שגור בפיו. זה הלמד העיקרי לבני דורינו. כמה פעמים שמענו מ"נושרים" שחוסר יחס הוגן מהרבי או מבני המשפחה הביאם להתדרדרות. מי סבל יותר מבני משפחתו מאשר יוסף, תראו איזה קשר יצר עם הרבש"ע ולאן זה הובילו. זה סוגר את המעגל של השבוע, ברגע שנאהיב שם שמים על כולם, נדע גם לקרב קרובים, כל שכן לא להרחיק מי שכבר מרגיש רחוק. ברגע שנחליט כך ונבצע, ממילא אבינו אב הרחמן, ישוב ירחמינו ויוציאינו מבור גלותינו.