מחודדין בפיך פרשת ויגש!

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א

ואת יהודה שלח להורות לפניו. ליעקב אבינו אין ספק שיוסף הקים ישיבה במצרים. אבל, זאת ישיבה של הגלות. ישיבה אמריקאית. יעקב רוצה ישיבה כמו ב"אלטע היים". ישיבה על טהרת הקודש. ישיבה נטול השפעות חיצוניות. שואלים, מה האסון הגדול של תרגום השבעים שהיה בו כדי לצרפו לצום עשרה בטבת, הלא משה רבינו כבר תרגם את התורה לשבעים לשון כמבואר בפרשת כי תבוא. אז על מה הרעש. והתירוץ ברור. משה רבינו תרגם עם כל המסורה. עם כל הדרשות של חז"ל כלולים בפנים. הם תרגמו מילולית. לא היה אפילו "את" אחד שלעתיד, נחמיה או שמעון העמסוני יצטרך לדעת האם דורשים אותם עם לאו. התרגום של השבעים היה בסוג של ערימת מילים. חסרה קדושת התורה. ישיבה עם מגרש כדור סל. בישיבה עצמה יש את ה"אנו רצים והם רצים". שעטנז לא בריא. יעקב אבינו דואג לעתידה של עם ישראל. נכון, כשצריכים להציל את יהדות גרמניה המתבוללת ונעלמת, מקימים מוסדות של תורה ודרך ארץ. כי כעת זה מה שיוכל להציל יקר מזולל. כמה הורים ש"דואגים" לעתיד התכשיט שלהם, מה הוא יעשה אם לא יהיה לו איזה תואר אוניברסיטאי, ממה יתפרנס. כל החכמולוגים האלו שלא שאלו את אביהם או זקניהם ויגידו להם שפרנסה זה מן השמיים. לא התואר מפרנס. הקב"ה מפרנס. מה שלאחרים היה חלום ליעקב אבינו זה סיוט. ולכן, למנוע תופעות לוואי של כל מיני ישיבות כאלו, הוא שלח את יהודה לייסד ישיבה קדושה על טהרת הקודש. ישיבה שבה מלמדים שלומדי תורה הם כמו אוכלי המן. הישיבה שלימדה שבני לוי שהתמסרו לתורה לא נשתעבדו בשעבוד מצרים. כל מי שלא חיפש להתמזג עם מצריים לא נגזר עליו עבדות. כל מי ששיעבד עצמו בשעבודים של המצריים. בסוף נפל לפח העבדות. זה באמת מובא בסוף הפרשה. וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה. הם נהיו יותר מצריים מהמצרים. על דרך שאומרים בהגדה של פסח, ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו בני ישראל מצויינים שם. וכמו שהרב שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל אמר, דורות שלמים של יהודים אמריקאים נהרגו רוחנית בגלל ההצטיינות. כמו ש"הנשים הצדקניות" אמרו, לאיזה בן את מתכוונת, לרופא, לעורך דין או לפרופסור באוניברסיטה. זה אולי יישמע לכם מוזר, אך כאשר תלמידי ישיבת תורה ודעת היו הולכים לשיעורים בברוקלין קולג', סיפר תלמיד לרבי שרגא פייבל זצ"ל שהם הצליחו להשפיע על הפרופסור שיוכלו ללבוש כיפות. רבי שרגא פייבל נחרד ואמר, חס וחלילה ללבוש כיפה בקולג'. אסור ללמוד בקולג'. מה לעשות שאנחנו אנוסים. וכדי שזה יישאר כך עלינו לשבת שם גלויי ראש. שנדע שמה שאנחנו עושים זה בעצם אסור, אך אין ברירה. ברגע שתלבישו כיפות ותרגישו נוח, אבוי לנו. הוא היה חכם שראה את הנולד. כי מה שהתירו בקושי בדיעבד, כאשר זה נהפך ללכתחילה על ידי "מה הבעי'ה עם ללמוד חכמות האלו הנחוצים לחיים", דור שלם כבר זרק את הכיפה וגם את שארית היהדות. השאיפה האמיתית זה להיות שבתי בבית ה' כל ימי חיי, איזה בית ה', בית ה' כמו שהיה ב"אלטע היים", תורה על טהרת הקודש. כאשר נוקיר ביותר את אלו העמלים באהלה של תורה בטהרה, נזכה אכן שצום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהפכו למועדים וימים טובים. התנאי הוא והאמת והשלום אהבו. לחתור אחר האמת. לא חצאי אמיתות.    

ויגש אליו יהודה. ידוע הסיפור עם מרן החפץ חיים, אשר ביטל גזירה קשה שאמורה היתה לנחות על כלל ישראל כאשר דבר אל השר הרוסי בלשון יידיש. השר נשאל, כיצד הבין, אמר הבנתי את שפת הלב. האור החיים הקדוש מציין "דבר ידוע הוא כי מנהג המלכים ישבו לפניהם גדולי המלכות ושריהם ויועציהם, והיה אם בא איש על דבר משפט או דבר מאת המלך, לא יעמוד בהפסק בין המלך ושריו היושבים ראשונה במלכות, וחוץ לעגול יעמוד ושם ידבר, וכמו כן היה מדבר יהודה עד עתה, ואח"כ ויגש אליו פירוש שנכנס לפנים ממחיצתו ועמד בין המלך ובין השרים כדי שלא ישמעו דבריו לזולת המלך, ועיין מה שכתב מהר"מ אלשקר בשינוי תיבת לו לתיבת אליו", דהיינו יהודה הלך לדבר באזניים של יוסף בלשון הקודש, לכאורה, שפה שהמשנה למלך אינו מבין. אבל זה יהיה שפת הלב. יתכן, (למרות שיוסף באמת הבין את דברי יהודה) שזאת באמת כוונת יהודה לדבר אליו ישירות, ללא כל מתורגמן. שפת הלב. ואכן, כן לב האדם אל האדם, הוא הצליח להביא את יוסף להתגלות מתוך חמימות הלב, כנאמר, כי נכמרו רחמיו.

ועתה לא אתם שלחתם, הנה בראותכם תכלית אלהי שלא היה מושג בזולת אלה הסבות הקודמות אין ספק שהסבות הקודמות היו גם כן ברצון אלהי לסבב זה התכלית. הספורנו מלמדינו דרך של חשיבה נכונה. חשבון הנפש שלאחר המעשה. כעת שהאחים יודעים למי השתחוו, מי נהי'ה מלך ואיך זה בדיוק קרה. כדאי מאד שידעו לעשות חושבים. שהכל בהשגחה פרטית. שום תכנית של בשר ודם לא יסכל תכניותיו של הקב"ה, בשום זמן, בשום אופן ובשום מקום. זה לימוד גדול וחשוב לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם. להסתכל ולהתבונן איך ההשגחה העליונה סיבבה ומסובבת את כל מהלכיו. שום נקיפת אצבע לא נעשתה אלא אם כן נגזרה. ממילא, יש להתבונן מאחרית לראשית, דווקא כדי שהראשית הבא, יקח בחשבון גם את השגחת הבורא ברוך הוא.

וראיתי לתת לב בענין יוסף איך לא חש על צער אביו כמה שנים, והן אמת בימי עבדותו נוכל לומר כי עשה ולא הצליח, אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת לאביו להפיג צערו, כי יודע היה יוסף גודל הפלגת חיבת יעקב בו, ויתאבל עליו ימים רבים, ולמה לא שלח לבשרו, ותגדל עוד הקושיא על ימי הרעב שהיו עוברים ושבים מארץ מצרים לארץ כנען, ולא חש על צערו, ועוד מי התיר לו אחר שבאו אחיו להאריך לו ימי צרה שלא להודיעו תיכף ומיד:  והן אמת כי למה שנתגלגל בעניינים שגזר הגוזר רבים הם שהיו צריכין להיות כן, הא' לשלם ליעקב כ"ב שנים שלא שמש אביו, וכמו כן היה הוא בצער כ"ב שנים, וגם למספר רד"ו שגזר ה' שיהיו במצרים, וגם לירד יעקב בכבוד גדול מה שלא היה כן אם היה יורד קודם, וכמה פרטים שנמשכו, אלא לצד יוסף צריכין לתת טעם לדבר:  ונראה כי טעמו של יוסף טעם לשבח, והוא כי מעת ירידתו למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו, ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו, חש על נפשו שידעו אחיו בדבר, ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם, וגם אפשר כי יקללם וימותו כולם, ומצד זה יבקשו לקעקעו מהעולם, לזה חש על נפשו שידעו אחיו בדבר וימנע מבא בדמי נפשו, ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר וגדול והלכה לה חששא ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע לאביו, והוא על דרך אומרם ז"ל מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו, וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם, ועוד אף כי אחר שעלה לגדולה חשב [ש]יוסיף בלבם מיחוש ההשטמה ממנו, ויתיעצו עליו לעקרו מהעולם, וכמו כן תמצא שאמרו ז"ל שרצו לעוקרו אפילו בימי גדולתו ובא גבריאל ופזרן:  והגם שאמרו ז"ל שירדו אחריו למצרים לפדותו בדמים יקרים, ישתנה הדבר אם יפדוהו הם, שאז יכיר באחוותם וזולת זה עברתו שמרה נצח, ולא ישכח את אשר עשו לו ויקדמו הם להרגו, הנך רואה כי אם היה מודיע מקודם ליעקב כי הוא חי היו מתאזרים ובאים ומאבדים אותו מהעולם, וגם אחר שבאו לפניו בשנת רעב לא רצה לגלות עצמו תיכף להם ולא לאביו, כי עודנו בסכנת מיחוש כנזכר, עד שנתחכם והאכילם והשקם ונתן להם דמים והראה להם כי הוא עמהם בלב שלם, גם נגלה הדבר כי מה' יצא וידעו ודאי כי לא שומר הוא להם איבה, וגם באמצעות כן הוסרה בושה מאביהם כי יאמרו אליו כי כן גזר הגוזר, וכמו שפירשתי בפסוק לא אתם וגו', ואז גילה להם, ואף על פי כן הוצרך ה' לשלוח מלאך להצילו מידם כמאמרם ז"ל, ואולי כי הוא יוסף לא ידע בדבר, או אפשר שידע שהצילו מלאך:  ואין להקשות עליו שהיה לו להודיע לאביו קודם ולא יחוש אל האחים כי המלאך הגואל אותו עתה יגאלנו גם כן קודם, כי אין סומכין על הנס, ובזה אין להאשימו ליוסף על הדבר, ונכון. הבאנו את דברי האור החיים הקדוש ככתבן וכלשונם. כי הדברים מראים על פי אלו חשבונות חיו אבותינו הקדושים, עד כמה ואיפה צריכים להיות רגישים לזולת. מה היא ערכה של מילה נאמרת או כתובה. עד היכן וכמה יכולים מילים לפגוע. היום יותר מאי פעם, בלחיצת אצבע רוצחים אנשים עם כל מיני ביזיון ורשע. בלי לחשוב. בלי רגישות ובלי לב. אילו זכינו והיו לנו מסננים רציניים מן הסתם גלותינו היתה מסתיימת מזמן. דווקא כעת, כששוב מאיימים עלינו בערב הבחירות, זמן שכל מיני "חשבונות" של כאילו לשם שמים, כאשר קרח ועדתו חוגגים בראש חוצות. כל אחד מתיר לעצמו לפגוע ולבייש בחפשיות בכל ראש ישיבה או רב או אדמו"ר, אשר איננו נמנה על "מחנהו ודגלו". הקב"ה כבר שלח לנו מסר חד, ביקש ריחוק. בתי כנסת ובתי מדרש נסגרו, שם כבר סוג של מחסום על הפה. ולא למדנו דבר. אולי כאשר ידעו לשוב ללמוד את הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' מהלכה ד' עד הלכה י"ג. אולי זה ימעיט השנאה. אולי יחזרו ללמוד איך מוכיחים. אם צריכים להוכיח. אולי אלו האמורים להיות חכמים יחזרו לסיג לחכמה שתיקה, ולהוראת חז"ל, חכמים הזהרו בלשונכם. גם לא יזיק ללמוד את פירוש רבינו הגר"א על הכתוב דברי נרגן כמתלהמים יורדים חדרי בטן (משלי י"ח ח'). הלואי. כאשר נדע יותר לכבד את זולתינו, נהיה יותר רגישים בתוך העדה פנימה, אזי הקב"ה יערה עלינו רוח טהרה ממרומים וישוב את שבותינו מארבע כנפות כל הארץ ויקבצינו יחד עם משיח בן דוד בבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.