מחודדין בפיך פרשת וישלח

 

בס"ד                          

לעילוי נשמת

אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, ידידי ורעי הטוב ר' נחום זצ"ל בן להבחל"ח ר' דוד שבתי הי"ו וידידי ורעי הטוב ר' יונה צבי זצ"ל בן להבחל"ח ר' יוסף חיים אלעזר הכהן שליט"א

דור ה"מגיע לי". ממש ההיפך מיעקב אבינו. יעקב אבינו מצהיר קטונתי מכל החסדים. זאת למרות שיש לו הבטחה מפורשת שהקב"ה ישמור עליו עד הזמן שיגשים את ההבטחה. אבל, יעקב אבינו, לא די שהוא אינו חושב שמגיע לו, הוא בטוח שלא מגיע לו ואין לו שום זכויות. וזה לימוד עצום. לפני שנים רבות דפקה בעלת תשובה בראשית דרכה על דלתו של מרן הגרש"ז אוירבאך זצוק"ל. היא עקרה ומבקשת ברכה / הבטחה לזכות בפרי בטן. תשובת הגרש"ז הדהימה אותה. גברתי, כך הוא אמר, אני רוצה שתדעי, הקב"ה לא חייב לך כלום. היא כמעט התעלפה. היא היתה בטוחה לכל הפחות לשמוע דברי ניחומים. אבל, אצל פוסק הדור, הכל לפי ההלכה. אבל, הוא מיד הוסיף, תדעי לך, אם תעשי משהו שזה מחוץ לאיזור "הנוחות" שלך למען הבורא, משהו שמעבר למצווה, גם הקב"ה יעשה לפנים משורת הדין. ואכן כך היה. היא עשתה מעשים שממש לא היו נוחים לה בענייני גמילות חסדים והקב"ה העניק לה משפחה ברוכה. אנחנו חיים מידי הרבה על המגיע לי. אלחץ על סגולה פלוני ודלתות אלו ייפתחו. על סגולה פלמונית, וזה יסתדר. רבותי וידידי, זה לא יהדות. זאת לא המסורה שקיבלנו. יש שולחן ערוך. וראשית לכל עלינו להקפיד על קלה כבחמורה. כאשר אנחנו מדקדקים בהלכה, כוח של עשיו שעל פי הלכה שונא אותנו, מצננים את שנאתו, כמו ההלכה שמי שמדקדק לקרוא קריאת שמע כהלכתה, מצננים לו את הגהינום. עלינו לדעת, יעקב אבינו שהובטח כי לו אעזבך ונאמר לו אל תירא, חש שלא מגיע לו. אנחנו, שלב יודע מרת נפשו, עד כמה אנחנו לא ממש יסודיים כפי שאנחנו מסוגלים להיות בעבודת השי"ת שלנו, צריכים להפנים לעומק ולרוחב שלא מגיע לנו שום דבר. עלינו להפנים את המסר הזה, ללמוד אותה וללמד אותה. הנביא מלמדינו איך מקרבים את הגאולה. והיה בית יעקב אש. עובדים את הקב"ה בלהט. לומדים בלהט. מקיימים מצוות בלהט. כאשר יהיה לנו את האש של הקדושה, בית עשיו יהפוך ממש לקש ויישרף עד היסוד. אזי יקויים בנו את מה שאנחנו כמעט מסיימים מידי יום את פסוקי דזימרה, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו, ואז נזכה לראות ש והיתה לה' המלוכה.  

לא יכול לו, לרוב דבקותו תמיד באל ית' במחשבה ובדבור. הספורנו מעורר אותנו, איך מחזיקים מעמד נגד שרו של עשו. רק על ידי הדבקות התמידית בהשי"ת. לא רק בדבור ולא רק במחשבה, אלא גם במעשה. היום, עשו הוא הרבה יותר גדול והרבה יותר משפיע מאי פעם בעבר. כליו של עשו חלחלו לתוך המחנה הטהור והשמור. נכון הוא, שגדולי הדור למדונו לגזול את החנית מיד המצרי. אבל, החדירה למחנה נעשתה ללא כל המסננים הראויים. יש כאלו שהתירו לעצמם בכלל בלי מסננים כי הם יראי שמיים מרבים וד"ל. בפרט בכל מה שנוגע בדבור, מחשבה, ראי'ה ומעשה. כאשר עניינים אשר היו רחוקים מבאי בית המדרש ת"ק על ת"ק פרסה, הפכו לנחלתם. מרן "הרב גוגל" הפך לתנא דמסייע. ועוד יותר כואב כאשר ישנם פלפולי סרק בכל ענייני הפוליטיקה ומחלוקות פנימיות אשר לדאבון הלב אינם נפתרים ובמקום להתרחק מן המחלוקת, אנשים המתחזים לחרדים עושים הפך בה והפך בה. ולא די שלא קמים וזועקים לסלק מאיתנו את מגפת השנאה, המחלוקת והמידות הרעות, נהפוך הוא, הם גדלים והולכים. יראים ושלמים מדברים סרה באלו שהיינו צריכים לחשוב שהם בגדר מלאכי ה' ולבקש תורה מפיהם. זה המונע את הדבקות האמיתית בבורא יתב"ש. אומר לנו הספורנו, מי שרוצה להחשב כבן יעקב, כיושב אוהלים, חייב להיות דבוק במחשבתו, דבורו ומעשיו בבורא יתב"ש. ושמו של הקב"ה הוא שלום. וד"ל.

למה זה אמצא חן בעיני אדני. למה זה, תעשה לי טובה שאיני צריך לה. אמצא חן בעיניך, ולא תשלם עתה שום גמול, לשון רש"י. והכונה ביעקב כי לא היה חפץ בהם ובחבורתם כלל, וכל שכן שהיה בדעתו ללכת דרך אחרת: ורבותינו ראו עוד בזה עצה, אמרו רבי ינאי כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב עמיה רומאין, חד זמן לא איסתכל בה ונסיב עמיה רומאין, ולא הגיעו לעכו עד שמכר פינס שלו. מפני שהיתה קבלה בידם שזו פרשת גלות. כשהיה בא ברומה בחצר מלכי אדום על עסקי הצבור היה מסתכל בפרשה זו ללכת אחרי עצת הזקן החכם, כי ממנו יראו הדורות וכן יעשו, ולא היה מקבל חברת אנשי רומי ללותו שאין מקרבין אלא להנאת עצמן ומפקירין ממונו של אדם. הרמב"ן מאיר עינינו. צריכים לדעת שכל מה שחז"ל אמרו וצפו, הכל אמת שריר וקים. ההכנה להתעסק עם עשו וענייניו הוא לדעת שכל "טובתם" אשר הם "כאילו" מטיבים לאנושות, כל כוונתם הוא רק להנאתם. אין להם עניין בתיקון עולם, אלא פרסום שמם והגדלת עושרם. עיינו ערך רשב"י ויהודה בן גרים. רשב"י שם דגש שכל ענייני האדומים לטובתם והנאתם. נכון, הכבישים הסלולים, בוודאי, אבל כמה עולה לנסוע בכבישים אלו שיש עליהם אגרה. הגשרים ובתי המרחץ עוזרים לאנושות. לפני הטיסות יש ביקורת ביטחונית כדי לשמור על שלום הנוסעים. האומנם. האם באמת איכפת להם שלום הנוסע או מה שאיכפת להם זה גודל החשבון בנק. המטרה העיקרית אינו להקל על אנשים ללכת בדרכים סלולות ויוכלו לעבור על גשרים ומנהרות ולהיות נקיים. כוונתם להרויח כסף והרבה כסף. ממילא הם מקדשים את האמצעי להשיג מטרה נלוזה. רשב"י גינה זאת בכל פה. יהודה בן גרים אשר חנף לאדומים ולימד עליהם זכות, לבסוף הפך לגל של עצמות. כי ביהדות אין מטרה של להרויח כסף על חשבון של הטבה לאנושות. אל תקרא לגריפת הון אישי (אם זה הון כספי או הון של הכרה של מיטיב) הטבה לאנושות. תקרא לילד בשמו. חמדת הממון / הכבוד אותו קראת, זכר לחשבון בנק / אגו תפוח. ביהדות הטבה לאנושות נקראת גמילות חסדים (מה שהחילונים קוראים פרייאר). אומר הקב"ה מה אני בחינם. לעזור לזולת בלי לצפות לתשלום, אף אתם בחינם. לכן, התגובה הטבעית של בני ישראל לאהבתו של עשו צריכה להיות, למה זה אמצא חן בעיניך, רחם עלי ואל תעזור לי. שלא ימצא חן בעינינו עשו והנהגותיו. נדע לדחות את כל דרכי חינוכו אל מחוץ למחנינו. כי דרכיה קצרה שהיא ארוכה. בסופה חומה בצורה מברזל המבדילה בינינו לאבינו שבשמים. כל עוד נדע לשמור מחיוכו הפלסטי, המעושה (המאוסה) של עשו, נתקרב יותר ליום שיעקב ישלם נדרו, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.

אלה בני אצר וגו', ירמוז הכתוב על דרך אומרם ז"ל אמרה תורה מפני מה בני עניים אמר לה הקב"ה להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, פירוש כי באמצעות יסוריהן בעולם הזה ירבה אוצרם בעולם הבא, והוא אומרו אלה בני אצר פירוש אותם שחפצים לאצור אוצר בטוב הנצחי צריכין בעולם הזה לסבול יסורין בלהן וגו':  ומודיע הכתוב כי היסורין הם עושים אוצרות מלאים כל טוב למעלה באמצעותם, וכיסורי רבי אלעזר ברשב"י שהיה קורא אותם בואו אחי וכו', ומעתה מי האיש החפץ חיים העליונים ולאצור אוצרות הטוב ימאוס בעולם הזה ובתענוגיו ויקבל עליו בלהן וזעון ועקן, תרגום צרה עקא, לטוב לו כל הימים ולמלאות אוצרותיו. האור החיים הקדוש הזה חייב להיות נר לרגלינו ואור לנתיבתינו. לדאבונינו אנחנו אנשי דור החיים הטובים והקלים. כמו שיש קפה נמס, מרק איסטנט, רוצים הקלות באופן הלימוד שיהיה אינסטנט. ללמוד תורה "בכורסא". לכן, כאשר נוגעים בחלקים של התורה הקדושה, יש לנו לדעת שהיא נשגבה מבינתינו. ללא עמל ויגיע, ללא דרכה של תורה של חיי צער תחי'ה, של אין התורה מתקיימית אלא במי שממית עצמו עליה, לא יהיה לנו קניין אמיתי ויסודי בתורה הקדושה. כדי שזה יהיה תורתו חייבים את היהגה יומם ולילה. נכון, מחברי הגמרות של שוטנשטיין ומתיבתא המיתו עצמם באהלה של תורה כדי להקל עלינו, ובוודאי מותר ואולי אף רצוי להציץ בהם כדי לאשר שלמדנו נכון, אבל, זה ממש לא פוטר אותנו מעמלה של תורה. לכאורה מאד תמוה, מדוע בכלל מובאים כל צאצאי עשו, מה המכוון בזה. ללמדינו את העיקרון, שהתורה נקנית בייסורין. לא לצפות לצ'ופרים, לעינוגים והנחות. לדעת כי לשבת באוהלה של תורה מחייב יגיעה והתמדה, אשרי אדם תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. ביותר יש לדעת, להתבונן בסופם של הנאות העולם הזה. הנביא אומר מה הם בעצם הנאות העולם הזה "כי כל שלחנות מלאו קיא צואה" זה הסוף. מה שאין כן דרכה של תורה – אור. שמחה. כל דבר טוב שאינו נגמר ברגע אלא נמשך לנצח נצחים. אוצרות. ממילא, טוב לעבור קב קטן ייסורים בעולם הזה כדי לזכות וליהנות מכל חיי העולם הבא.