בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
ויקחו לי תרומה. שלמה המלך אומר במשלי
מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. רבי שמעון בר יוחאי מסביר את הפסוק כך, לפעמים
יש מצב שהקב"ה מביא לארץ עניינים של דין ללא רחמים. אבל, איש תרומות, אנשים
המורמים מעם, יהרסו את מדת הדין ויהפוך מדת הדין למידת הרחמים. בדרך כלל איננו
נוהגים להספיד, אבל, כאשר איש ישר דרך, צנוע במעשיו, איש ידוע ייסורים שלא בעט בהם
הולך לעולמו, אסור לשבת בשקט. הדברים אמורים כלפי הרב החסיד רבי יחיאל לודמיר
זצ"ל. איש אשר שכל בן, אבד אשה, אבד אח צעיר וצהלתו על פניו. הי'ה מזיל מכספו
לצדקה בשפע רב ובסתר. היה משכיל אל דל. לתת בדרך של כבוד. ללא שלטים וללא כרזות.
מרגלא בפומי'ה דרבי יחיאל, תראה, נתתי לך סכום שאינני נותן בדרך כלל, נא לא לספר.
מדותיו התרומיות, הרסו ללא ספק לא פעם את מדת הדין. הקב"ה הכתיב בפרשה ויקחו
לי תרומה, והקב"ה לקח לעצמו את איש התרומות. האיש המורם, האיש התורם, האיש
הפרוש מכל מידות מגונות. האיש אשר תרם בדרכו שלו, בצניעות האופיינית. ולמרות היותו
איש יודע ספר ותלמיד חכם לא קטן, מעולם לא התנהג אפילו בשמינית שבשמינית. עלינו
מוטל ללמוד מדרכיו. להיות שליח של הקב"ה לבצע את מה שהקב"ה מצפה מאיתנו,
גם כשקשה, גם כשכואב ואפילו כואב מאוד, לעשות את מצוות ודרך השי"ת, בשמחה. לא
להתלונן ולא להתרעם על הקב"ה שעשה מה שעשה, שהרי כל מה שהקב"ה עושה,
לטובה ממש. כאשר נלמד לקדש את חיינו, לחיות על פי רצון השי"ת, ככל אשר הוא
יתב"ש מגלגל לפתחינו מבלי להרעם ולהתלונן, הקב"ה ישוב לצוות לעשות לו
מקדש וישכון בתוכינו, במהרה בימינו, אמן ואמן.
ויקחו לי תרומה, וע"ד המדרש, מאחר
שנתתי לכם תורתי שכתוב בה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' הביאו לי תרומה, כי לקח טוב
נתתי לכם, משל לשני סוחרים אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין החליפו נטל זה פלפלין
וזה מטכסא כל אחד חסר ממה שבידו, אבל התורה אינו כן זה שונה סדר זרעים למי שבידו
סדר מועד וזה שונה סדר מועד למי שבידו סדר זרעים כל אחד ואחד מרויח ונשאר לו מה
שבידו כבר, זהו כי לקח טוב נתתי וגו'. רבינו בחיי מלמדינו מה פירוש תרומה.
כל אחד מפריש מעצמו לתת לזולתו. כל אחד משתף בחלקו בתורה. זהו ויקחו לי. מעשה
באדם אחד שהיה בספינה עם סוחרים הרבה והיו אומרים לו היכן פרקמטיא שלך, אמר להם
פרקמטיא שלי גדולה משלכם, בדקו כל הספינה ולא מצאו כלום, התחילו שוחקים עליו, נפלו
לסטים עליהם בים שללו ונטלו כל מה שהיה בספינה, יצאו ליבשה ונכנסו למדינה ולא היה
להם לחם לאכול ובגד ללבוש, מה עשה אותו חכם נכנס לבהמ"ד נהגו בו כבוד וגדולי
העיר מלוין אותו, כשראו הסוחרים כך באו אצלו ופייסו אותו בבקשה ממך עשה עמנו חסד
ולמד עלינו זכות לפני בני העיר כדי שנתפרנס ונחיה ולא נמות שכבר ראית מה שאבדנו
בספינה, אמר להם והלא אמרתי לכם שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיים. ועוד כל
העושה פרקמטיא לא כל שעה הוא משתכר, וכשהוא משתכר פעמים שהוא עומד בידו ופעמים
שאינו עומד בידו, אבל התורה עומדת לעד בעוה"ז ובעוה"ב, הוי אומר כי לקח
טוב נתתי לכם: זה הסוד של המשכן, כדי ליידע לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם
מעלת התורה שהיא טובה מכל סחורה. וסחורתה טובה בין בעולם הזה ובין בעולם הבא. וע"ד
הקבלה ויקחו לי תרומה, ויקחו אלי כנסת ישראל שהיא תרומה והיא הנקראת זאת ולכך אמר
וזאת התרומה, וכן כתיב וזאת אשר דבר להם אביהם, ושם בארתי, וכתיב מאת ה' היתה זאת.
ואמר ויקחו לי ליחד את הכל ממטה למעלה וממעלה למטה, ולפי שהכל תלוי במחשבה ובכונת
הלב על כן אמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו: ולזה רמוז במדרש הוא שאמרו ויקחו תרומה
אין כתיב כאן אלא ויקחו לי אותי לוקחים כביכול אמר הקב"ה קחו אותי שאדור
ביניכם. ועוד אמרו במדרש וזאת התרומה אשר תקחו כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר קדש
ישראל לה' ראשית תבואתה: רבינו בחיי מסכם, כל יהודי ויהודי חייב
לקחת לעצמו חלק בקודשא בריך הוא וזה שייך רק על ידי דבקותו בתורה הקדושה. כמה
שיותר נדבוק בתורה כך יותר נדבק בהשי"ת ונזכה במהרה להנות מזיו אורו.
ועשו ארון, טעם
שבארון שינה ה' את דברו הטוב מכל הכלים, שבכולם אמר ועשית שולחן, ועשית מנורת
וגו', ואת המשכן תעשה, ועשית את המזבח עצי וגו', וגם בפרטי הארון עצמו גמר אומר
בנוכח, דכתיב וצפית אותו, ויצקת לו, ועשית בדי וגו', אולי שרמז שאין גופה של תורה
יכול להתקיים אלא בכללות כל ישראל, ואין מציאות בעולם יכול עשות כל עקרי התורה וזה
לך האות אם הוא כהן הרי זה אינו מקיים נתינת כ"ד מתנות כהונה ופדיון בכור
וכו', ואם הוא ישראל הרי אינו יכול לקיים מצות עשה שבהקרבת הקרבנות ודיניהם, אשר
רבו מצות עשה שבהם, וכן לוי, ובכללות כל ישראל יקיימו כללות עקרי התורה, לזה אמר
ועשו לשון רבים, ובשאר פרטי תיקוני הארון אמר לשון יחיד, כי לתקן כלי התורה שהם
לומדיה ועמליה והכנותיה יכולין להתקיים מאדם אחד: האור החיים
הקדוש מסביר בטוב טעם ודעת את ההבדל בין הארון לשאר הכלים. כי הארון כולל כל כלל
ישראל. כולך יפה רעיתי ומום אין בך. כלל ישראל ככנסת ישראל כלה היא ללא פגע וללא
דופי. לכן, על כל יהודי באשר הוא שם להיות או מלומדי תורה או מתמכין דאורייתא. רק
כך יש קיום לתורה הקדושה.
וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו, בעשיית
עצי שטים אמר ועשו ובצפוי הזהב אמר וצפית כי הכל יכולין להחזיק ידי לומדי התורה
הרמוז בעץ אבל אין הכל יכולין לעמוד על הנגלה והנסתר שבתורה הרמוז באמרו מבית
ומחוץ תצפנו וכן אין הכל תוכם כברם כמו שיתבאר וקרוב לומר שלכך נעשה הארון עצמו מעץ
כי כל עץ עושה פרי וזה רמז לשכר טוב אשר יש לעוסקים בתורה כמ"ש נוצר תאנה
יאכל פריה וזה דבר שהכל נכספים אליו ולכך נאמר ועשו ארון עצי שטים אבל ציפוי זהב
מבית ומחוץ המרמז על עצם המעשה אין כל אדם שוין בזה והוא מיוחד למשה ולאנשי סגולה
אשר כערכו לכך נאמר וצפית והנה הצפוי נזכר ב"פ כדי להבדיל בית מחוץ כי מתחילה
אמר וצפית אותו זהב טהור מבית ואח"כ אמר ומחוץ תצפנו ולא הזכיר זהב טהור מחוץ
אע"פ שבלי ספק היה הכל מזהב טהור מ"מ לא הזכיר זהב טהור אצל החוץ כי כל
אומן דרכו להדר את הכלי מבחוץ יותר ממה שמהדרו בפנים מפני הרואים ועל כן לא הוצרך
להזכיר זהב טהור כ"א אצל מבית אבל מחוץ אין אני צריך להזהירך שיהיה הצפוי גם
כן מן זהב כי ק"ו הוא מן הפנים ולהורות נתן בלבם שכמוהם יהיו עושיהם כי כל
לומדי התורה צריכין ביותר אזהרה על טהרת הלב הפנימי שאינו נראה בלתי לה לבדו אבל על
חיצונם אין צריכין כל כך אזהרה כי כל אדם דרכו להדר את עצמו כדי למצוא חן בעיני
אדם: הכלי יקר מעורר אותנו שעיקר עיקרו של לומדי תורה היא התוך
והפנימיות שלהם. התוכו. ראשית הלב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה, מעל לזאת אחרי שכל
עבודת הפנים מזוככת ומטוהרת, עבודת החוץ חייבת להיות אך ורק לשם שמיים. ללא כל
סממנים חיצוניים של גאווה או התפארות. ולכן לא כתבו על ציפוי הזהב החיצוני
"זהב טהור" מפני שאין שום עניין ליחצן עבודת השי"ת בשום צורה ובשום
פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה