בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
די! חודש אדר אמור להיות חודש של שמחה
לא חודש של צרות. לא חודש של רצח. לא חודש של אסונות. זה החודש אשר נהפך להם מיגון
לשמחה. מאבל ליום טוב. מה השי"ת רוצה מאיתנו. ה"אור החיים הקדוש"
מלמדינו בתחילת הפרשה ש"תצוה" זה מלשון צוותא, ואתה תצוה, משה רבינו
הגואל הראשון הוא הגואל האחרון. הגאולה מתעכבת בגלל שאין משה רבינו רוצה לגאול עם בטלים
מן התורה. לכאורה מאוד תמוה ממבט ראשון, כבר עשרות שנים שלא היו כל כך הרבה ישיבות
וכוללים. בכל העולם. אז איך אפשר לומר שאנחנו עם בטלים מן התורה. התשובה קשה וממש
מחרידה. זה לא באמת לימוד התורה. זה אג'נדה. מה נאמר בראשית הפרשה, שמן זית זך כתית
למאור. כל מי שאי פעם למד טיפה יודע ש"הרוצה להחכים ידרים, וסימנך מנורה
בדרום". דרום זה "נגב", ארץ מנוגבת מכל טובה. דהיינו, הרוצה לזכות
בחכמה התורה חייב להמית את עצמו, א. בלי שום גאווה ועניין אישי, ב. להסיר מעליו את
תענוגי העולם הזה. לא לחינם הקב"ה מצווה את משה רבינו העניו מכל האדם. מי
שדבק בדרכי השי"ת, שהרי בכל מקום אשר אנחנו מוצאים את גדולתו, שם אנחנו
מוצאים את ענוותנותו. המרדף אחד כבוד ותענוגות חייב להפסק. זה בעצם היסוד של רוב
המחלוקות בציבור שלנו. זה לא על איזה דרך לעבוד את השי"ת, זה על מי בראש. מוכנים
היום כאלו המסתתרים מאחורי "איצטלא דרבנן" לשרוף כל חלקה טובה, העיקר
שאנחנו ניצחנו. עד שקם קול שפוי מן ההיכל, מיד עסקנים נבובי מוח קמים להשתיקם. הם
לא לפי המסורת של קורח ועדתו. שלמה המלך אמר ואת צנועים חכמה, המשכן הי'ה מרכז של
צניעות. כל העבודות הפנימיות, נעשו מאחורי קלעים ופרוכת. היום, הדברים הכי צנועים
נהפכו לפרהסיא. אם אשתו של אבא חלקי'ה יצאה לקבל את פני בעלה כאשר היא מקושטת כדי
שלא יתן עיניו באחרות, היום על הדרך עושים סיבובים שלמים בעיר כדי שאחרים יתנו
עיניהם. כל הצניעות רמוסה ברגל גאווה. כל רשות היחיד נפרש ונפרס בכל רשות הרבים.
בתי הכנסת נהפכו למושבי ליצים. והכל לשם שמיים. השדכן המרכל בקול בתחבורה הציבורית
עוסק "ביישובו של עולם", ה"נו אה" שעונה לפלאפון באמצע קדיש
וקדושה עוסק בשלום בית. המנייעס המרגל בחבירו והמוציא שם רע גם עוסק רק לשם שמיים.
וכולם מביאים עלינו אסונות. די. היגיע הזמן לחזור להיות חכמים. צנועים. ביישנים
ורחמנים. כדי שהקב"ה ימצא את עם ישראל האבודה בגלות, עלינו לחזור להיות עם
סימני הקודש. סגרו פלאפונים בבתי הכנסת ובבתי המדרש. לא לדבר בפלאפון במקום ציבורי
כאשר יש מלא אזניים מסביב. לפרגן לכל יהודי וקהילתו אפילו אם הוא לא
"משלנו". כאשר נעשה ונשובה, נפתח פתח קטן באטימות של "מגיע
לי", באטימות של "סי פאסט נישט", נחזור להיות רחמנים, מקבלים את זולתינו,
מקדשי שם שמיים, אוהבי ישראל שהם אוהבי ה', אזי הקב"ה ישוב
"ויצוותינו" ונשוב לראות את נר המערבי דולק לנצח נצחים.
ואתה הקרב אליך, טעם
אומרו ואתה, גם אמר לשון הקרבה, גם אמר תיבת אליך, יתבאר על דרך אומרם ז"ל כי
הכהונה למשה היתה למנה, אלא לצד שמאן ללכת בדבר ה' אחר כמה פעמים חרה ה' בו והסירו
מגבירת הכהונה, באומרו הלא אהרן אחיך הלוי פירוש שהיה לוי ועכשיו נעשה כהן
ע"כ, לזה אמר לו בשעת מעשה ואתה פירוש לא לצד שאני מצוך לבד, אלא גם אתה מצד
עצמך הקרב את אהרן במקומך, ותעשה הדבר כאלו אתה חפץ בו, כי זה לך במקום קרבן לכפרה
על אשר העזת פניך לפני ה', ואומרו אליך לכפרתך, בהקריב את אהרן ויתן לו גדולתו,
אין לך קרבן גדול מזה: עוד ירמוז באומרו הקרב אליך, כי על ידי חטא האדם תתרחק
בחינת ענף נשמתו שכנגד אותו ענף שבו חטא משורשו, הגדול כפי גדלו והקטן כו', והנה
באמצעות ההפצרות שהפציר בשליחות ה' גרם להתרחקות ענף אחד מענפי נשמתו משורשו, והגם
כי ה' הענישו אף על פי כן כל עוד שלא יקבל העונש, הפגם עומד במקומו, והרחוק עודנו
מרוחק, לזה בשעת תכלית הדבר הודיעו, כי בזה יהיה מתקרב הרחוק, והוא אומרו ואתה
הקרב אליך פירוש הקרב לעצמך, פירוש לבחינתך שרחוקה באמצעות החטא ההוא, ונתכוון ה'
להודיעו כי זה תיקונו, ומזה אני משכיל על דבר שאמרו ז"ל בסוף ברכות חייב אדם
לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה וכו', ומפרש בגמרא לקבל הרעה בשמחה כשם ששמח
בטובה ע"כ, והיה הדבר קצת בעיני רחוק, ועל פי הדברים האמורים בענין הנה
היסורין הם מקריבין ענפי הנשמה שהיו רחוקים משורשם, שאין לך רע ומר כעוזבו את ה'
אלהיו, ובאמצעות היסורין יתקרב הרחוק ועל זה ישמח לב המשכיל, ואמר ועשית בגדי קודש
וגו' לכבוד ולתפארת, שהם הם סימני השמחה שיראה שחפץ בדבר לפארו, אשר זה הוא שינוי לעושה
הדבר לצד ההכרח, והגם שהבגדים הם חובת גברא העומד לשרת, עם כל זה רצה ה' לזכות
לגלגל זכות זה על ידו שיעשה אותם לחיבה ולשמחה באחיו, ודבר זה הוא בחינת נשמה
לנשמה בעיקר מעשה זה, ואולי שנתכוון ה' לומר לו שיעשה הבגדים משלו, והגם ששנינו
בגדי הכהנים באים משל ציבור, הרי אמרו שיחיד יכול להתנדבם ולמוסרם לציבור, וכמו כן
צוה ה' לעשות: האור החיים הקדוש מבהיר לנו עד כמה אדם חייב לשמוח
בייסורין שהקב"ה מביא עליו, כאילו שזה ממתק, וזה גדלותו של משה רבינו לפאר
ולהדר את אהרן אחיו במה שהוא בעצמו רצה. ודרך שמחת משה רבינו זכה למעלות הנעלות
ביותר.
ואלה הבגדים אשר יעשו. דרשו
רז"ל במסכת ערכין כשם שהקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין, ולזה נסמכה פרשת
הקרבנות לבגדי כהונה. חושן מכפר על הדיינים שנאמר ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על
ע"ג, שנאמר ואין אפוד ותרפים, וכתיב ויעש אותו גדעון לאפוד. מעיל מכפר על
לשון הרע שנאמר ונשמע קולו, יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול, ולשון הרע זה לשון
הרע שבפרהסיא אבל לשון הרע שבצנעה קטרת מכפרתו. כתונת תשבץ מכפרת על שפיכות דמים
שנאמר ויטבלו את הכתנת בדם, וכתונת זו כמין חלוק היתה וסמוכה לבשרו היתה ומשובצת
זהב כחלוק זה שרוקמין בו פסים והוא שכתוב ושבצת הכתנת שש מלשון משבצות זהב. מצנפת
מכפרת על גסי הרוח יבא הדבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, ואבנט מכפר על הרהור הלב
ודרשו רז"ל כי היו באבנט ל"ב אמות. ציץ מכפר על עזות פנים שנאמר והיה על
מצח אהרן, וכתיב ומצח אשה זונה היה לך. והיו בגדי כהן גדול שמונה והזכיר הכתוב ששה
מהם ולא הזכיר ציץ מפני שהוא כלי זהב אינו בכלל הבגדים ולא הזכיר מכנסי הבד כי לא
רצה להזכיר רק הששה שהיה משה מלבישם לאהרן, ולכך הזכירם ביחד בכתוב הזה וכתיב בסוף
הפרשה והלבשת אותם את אהרן וגו', וכתיב אחריו ועשה להם מכנסי בד לבאר כי המכנסים
הם היו הלובשים אותם לעצמם בהצנע כדי שלא תבין שהיו המכנסים בכלל והלבשת הוצרך
בהכרח להזכירם באחרונה וא"א לו שיכללם ביחד עם שאר הבגדים, והמכנסים מכפרים על
העריות ועל הליכת הרגלים ההולכים לעשות עברה: רבינו בחיי
מלמדינו כאשר רואים את הכהן גדול לבוש בשמונת בגדיו, אלו הבגדים יביאו את האדם
להרהר ולפשפש במעשיו. כי בגדי אהרן הם מכפרים על כלל עוונות ישראל. בפרט אלו אשר
נמשכו אחריהם, כעבודה זרה, עריות ולשון הרע. כל אלו נבעו מגסות הרוח ומעזות מצח.
לכן דווקא נתנו לאהרן כהנא רבא, יסוד הענווה, יסוד הפשטות, יסוד אהבת ישראל,
להראות שענווה מביאה לידי נקיות מכל חטא ועוון. וכולם יראו וילמדו ממנו לעשות כן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה