בס"ד
לעילוי נשמת
אבי מורי רבי יעקב בן ר' יצחק דוד זצ"ל ואמי מורתי מרת סימא בת ר' פייבל ע"ה, מחותנינו רבי יחיאל בן ר' משה
זצ"ל
הגאון הצדיק רבי אברהם חיים בן הרב ר' אליעזר הלוי זצוק"ל וידידי ורעי ר'
משה דוד זצ"ל בן יבלחט"א ר' נוריאל הי"ו
פרשתינו, פרשה עמוסת עניינים וצריכה
לימוד מעמיק. הפרשה מתחילה במסר של פיוס, נתינת מחצית השקל שיכפר על עם ישראל, על
חטא העגל גם, משה רבינו מצווה לרומם את עם ישראל. האור החיים מסביר בהקשר לזה,
כאשר השי"ת לוקח מעם ישראל צדיק בטרם עת, צעיר למדי, שטרם היגיע לגבורות או
מעבר, הרי זה לפקודיהם, לאשמת כלל ישראל. בהחלט לא מקום להחליט שכנראה הצדיק ההוא
אין תוכו כברו. החטאים של עם ישראל החסירו את הצדיק הזה מן העולם. זכורני כאשר
למדנו יחד אור החיים הקדוש זה מיד לאחר פטירת ה"פני מנחם" זצוק"ל,
כמה זה צרב וכמה זה היה הי'ה נכון. לאחר סילוקו הפיגועים הפסיקו כמעט כליל. משם
עוברים לכיור, שמן המשחה וקטורת הסמים. משם הקב"ה מצווה נער בר מצווה, בצלאל
בן אורי בן חור, לבנות את המשכן. הצעד הראשון של קטיגור נעשה סניגור. הנכד של
הנרצח בעקבות העגל, הוא יבנה את המשכן. משם הקב"ה חוזר להזהיר על שבת קודש
שבה נתעסק בהרחבה. לאחר כל זאת, אנחנו חוזרים לאחור, לחטא העגל. משה רבינו מקבל
במתנה את שתי הלוחות ומגורש מן השמיים. משה רבינו יורד, מטפל בחוטאים, שורף את
העגל ועולה השמיימה כדי להביא כפרה מחילה וסליחה לעם ישראל. משה רבינו, כאשר הוא
מרגיש שיש להקב"ה "מצב רוח מרומם" מבקש הראיני את כבודיך. הקב"ה
מבהיר לו, הייתה לך הזדמנות. בסנה. הסתרת פניך. פספסת את ההזדמנות. כעת, תוכל
לראות רק את קשר תפילין של ראש. זהו. אם נעצור כאן, רק לחשוב, כמה פעמים
הקב"ה נתן לנו הזדמנויות שונות, ונמנענו לתפוס את ההזדמנות. פשוט פספסנו. גם
עם ישראל, כאשר שמעו שהקב"ה עומד לשלוח מלאך החליטו לא "ללבוש" את
כתרי נעשה ונשמע. המעשה הזה איבד להם את הכתרים לנצח. ללמדינו עד כמה חייבים לחשוב
לפני כל מעשה שלא נאבד בידיים את מה שהקב"ה מעניק לנו. זה סוג של חוט שני
שעובר בפרשה. מצד שני, משה רבינו תופס את עצמו מוציא את האוהל מחוץ למחנה. זוכה
לקירון עור פנים. זוכה באמת להביא את הקב"ה לסלוח (בסוג של) לעם ישראל, באופן
שהקב"ה לא משמיד ו/או מעניש את עם ישראל בבת אחת. הקב"ה הולך לפני עם
ישראל ולא מלאך. והשנה אנחנו קוראים את ההפטרה המופלאה של אליהו הנביא מוכיח לעם
ישראל שנית שרק ה' הוא האלוקים. חודש אדר, מובא בספרים הקדושים שזה החודש שבו
הקב"ה בא להשרות שכינתו בישראל, כאשר נפנים ביסודיות את המסרים של הפרשה, אזי
שלוש עשרה מידות של רחמים ייערה עלינו ממרום ונשוב לעלות לציון ברינה.
אך את שבתותי תשמורו. ודע
כי מצות השבת היא המצוה ראשונה שנתנה לישראל קודם מתן תורה והיא עקר האמונה והיא
שקולה כנגד כל המצות כלן ועם מצות השבת יאמין אדם בחדוש העולם כי נברא בששת ימים
וביום השביעי שבת, ודרשו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו את השבת שנאמר
ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם וכן מצינו ירמיה שהיה מזהיר לישראל בשמירת השבת
והיה אומר שבשמירת השבת תתקיים ירושלים ומלכות בית דוד והיה מתנבא אליהם שאם אינם
משמרים את השבת שתחרב העיר, הוא שאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי
שאת משא ובא בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא
תכבה, ודרשו רז"ל אלמלי היו ישראל משמרים אפילו שתי שבתות מיד נגאלים שנאמר
אשר ישמרו את שבתותי, וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי. ואמרו עוד כל המשמר את
השבת כהלכתה אפילו עובד ע"ג כדור אנוש מוחלים לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת
כו' שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. ומה שהזכיר שבתותי בלשון רבים על
דרך הפשט מפני שהרבה יש בשנה: וע"ד הקבלה את שבתותי תשמרו, זכור ושמור. ותן
לאל לבך איך הזכיר בשניהם אות היא ולא אמר אות הם ובאר בזה כי השבת שהיא כנסת
ישראל היא אות על השבת הגדול, ולכך אמר כי השבת היא אות ביני וביניכם לדעת כי אני
ה', וזה כטעם וירא ישראל את היד הגדולה שהיא כנסת ישראל והוא האות, ואמר וייראו
העם את ה' כי מתוך שהשיגו היד הגדולה יראו העם את ה' וכאלו אמר כי זה אות על זה,
וכבר הארכתי בסוד מצות שבת בפסוק זכור את יום השבת, ושם תמצא סוד הענין מבואר: רבינו
בחיי מסביר לנו עד כמה חשובה מצוות השבת. מה כל כך מיוחד בשבת. יסוד היסודות שלנו
זה שבת קודש. הרמב"ם פוסק להלכה, שאפילו אדם שעובד עבודה זרה כמו בדור של
אנוש, אם הוא שומר שבת כהלכתו, מחול לו. כי שבת ועם ישראל חד הם. מי שמתנתק משבת
הוא מתנתק מעם ישראל. יינו נחשב כסתם יינם. זה לא דבר של מה בכך. זה מחייב אותנו
מאוד כדי להרבות פעלים וחיילים לשמירת שבת, כהלכתה. כי זה האות אשר שם א-ל בינו
לבין בני ישראל. זאת המתנה הטובה מבית גנזיו של הקב"ה שהקב"ה נתן לנו.
כל מי שמכבד את השבת, השבת שומרת עליו. כמה זה מחייב. שמירת שבת כהלכתה, כבוד שבת
כראוי מונע כל מיני החלקות ביהדותו של היחיד, המשפחה והקהילה.
ושמרו בני ישראל וגו', צריך
לדעת למה הוסיף עוד שמירה אחרת, עוד צריך לדעת כוונת אומרו לעשות את השבת,
ורבותינו ז"ל דרשו מה שדרשו, ואולי כי בא לצוות שישמרו לבל יבואו לידי מכשול
טעות היום, כדי לעשות את יום השבת לאמיתו, והוא אומרו ושמרו בני ישראל את השבת כדי
לעשות את השבת הידוע, שלא יבא לידי טעות, והגם שיקדש יום שביעי כנזכר בסמוך, זה
אינו יום השבת כפי האמת: האור החיים הקדוש מנתח לנו ביסודיות את
ענייני השבת. כמה שנשקיע בששת ימי המעשה בצפי'ה והכנה לקראת שבת, כך יש סיכוי טוב
שנשמור שבת. כי זה מצוות השבת של הפרשה, ושמרו את השבת. או ירמוז לפי מה שפירשנו
בפסוק שלפני זה שיצו ה' למי שאבדה לו ידיעת היום, שימנה ששה ימים ומשמר השביעי,
לזה בא לתת טעם ואמר ושמרו בני ישראל את השבת, שהוא יום שמקדש לעניינו, והטעם הוא
לעשות את השבת האמיתי כדי שלא יפקע מזכרונו מצות יום המקודש, וטעם שהזכיר יום
שביעי בשם שבת, לא חש עליך לטעות ממה שגמר אומר לעשות את השבת הרי זה מראה באצבע
כי שבת ראשון הוא שבת אשר עושה לחשבונו: זאת אומרת, מה שאנחנו אומרים
מידי יום בימו היום יום ראשון בשבת, היום יום שני בשבת וכן על זה הדרך, זה כבר
מכין אותנו לקראת שבת, שלא נשכח מתי זה שבת. גם בשואה במחנות האפלות ביותר, במצבים
בלתי נתפסים, יהודים הזכירו את שבת קודש. האמינו, יום יבוא ויזכו שוב לשמור שבת
כהלכתה. עוד ירצה על דרך אומרו ואביו שמר את הדבר פירוש ממתין ומצפה
מתי יבא, והכונה בזה לצוות שלא יהיה השבת בדבר טורח, לצד מניעת מלאכת הרצון ומצוא
החפץ, אלא צריכין לשמוח בו בשלימות הרצון וחפץ בדבר, ותמיד יהיה ממתין ומצפה מתי
יבא, ואומרו לעשות את השבת לשלול הכוונה בחפץ מצות השבת למרגוע הגוף ולעונג אשר
יתענג, אלא לצד עשות מצות השבת, ולא לתכלית המורגשות: עוד ירצה על דרך אומרם
ז"ל שצריך להוסיף מחול על הקודש ולא לימנע ממלאכה אחר שיגיע ויתנוצץ יום
השבת, אלא צריך להכין עצמו בקדושת שבת ויצא כחתן לקראת כלה, ויהיה יושב ומשמר עד
שיגיע השבת לעשותו פירוש לקיים מעשים הצריכין בו: עוד ירצה באומרו לעשות את
השבת, כי מה שמוסיף מחול על הקודש יסכים ה' לקרותו שבת, ונמצא זה האיש עושה שבת
ממש, כי שעות מיום הששי וגם שעות מיום ראשון שהם חול, בני ישראל עושים אותם שבת: בעצם,
זה ממש דרכו של שמאי, כבר מיום ראשון לתור אחרי דברים עבור שבת קודש. כל יום בשבוע
להכין עוד איזה משהו לקראת שבת קודש. זה יוקרתו של שבת. שממתינים ומצפים לקראת
ביאת שבת קודש. עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל אמרה שבת לפני
הקב"ה לכולם נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג אמר לה הרי ישראל וכו' עד כאן, הנה
כי השבת חסר פרט א' מפרטי השלימות ותיקונו הוא על ידי שישמרוהו ישראל, והוא אומרו
ושמרו בני ישראל את השבת, והטעם לעשות את השבת לשון תיקון, שבזה יתוקן מעשהו של
שבת ונמצא לו בן זוג: כאשר מפנימים שאנחנו בני הזוג של שבת, הרי זה מחייב
אותנו לנהוג בה בכל הכבוד ובכל הדרך ארץ. אנשים שבמשך ששת ימי המעשה היו אנשי
המעשה, למרות שהם מחוייבים גם בעונג שבת בצורה הגשמית, הם מחוייבים לענג את השבת
באופן רוחני. להתמקד בתפילה. להעמיק בלימוד. להיות כל מה שהוא לא היה במשך ששת ימי
המעשה. עוד ירצה שצריך לשמור את השבת לבל יהיה בו דבר חול, בין
ממנו בין מהזולת, ולא יאמר אדם די לי במה שנשמור עצמו מחללו, ואם יתחלל מהזולת מה
בכך, אלא צריך שיהיה שומר אותו לבל יתחלל, כמו ששומר גנו ופרדסו, ובכלל גדר זה
שישתדל לשמור לבל יבא לידו דבר שוגג שיתחלל בו שבת, על דרך אומרם ז"ל לא יקרא
לאור הנר וכל הסייגים והשמירות לבל יתחלל שבת אפילו במציאות שהוא פטור עליהם: כל
המושג של "נישט אין שבת גערעדט", זה פסול מעיקרו. שבת היא שבת קודש. לא
שבת של עיתון, לא שבת של ניוסים, לא שבת של שיחות על הבורסה ושאר ענייני העולם הזה.
שבת של קודש. שבת של תורה ושל תפילה. עוד ירצה לומר כי משונית
שמירה זו מכל שאר שמירות המצות כי שמירה זו נחשבת בגדר עשיה, והוא אומרו ושמרו
וגו' לעשות הרי שלך לפניך שקורא לשמירה עשיה, ואולי כי הטעם הוא על פי דבריהם ז"ל
שאמרו ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה, והעמידוה בגמרא בבאה עבירה
לידו ולא עבר עד כאן, וכמו כן ביום המקודש אין לך באה עבירה לידו של מלאכות כזה,
כי בכל עת מזדמנים לפניו מלאכות הרבה מהארבעים ותולדותיהם, בפרטי המחובר ובפרטי
הבישול, ובפרטי מקח וממכר, שהאדם רגיל בהם כל היום, ומזדמנים באין מספר, והוא נשמר
מהם, לזה יחשב להם כעושה מצוה: דהיינו להית ממש בקי בכל הלכות שבת,
למשל בהלכות בורר המסובכים, כדי שאכן לא נחי'ה על פי המשפט של "מה כבר יכול
להיות אסור ב" ולבסוף לבוא לשמיים ויקבלו את פנינו, ברוכים הבאים
ל"חרדי" המחלל שבת. עוד ירצה להיות שקדם וצוה על שמירת
השבת, תבא הסברא לומר שכל השומר שבת הנה הוא נוטל שכר שבת, לזה צוה ה' ואמר ושמרו בני
ישראל פירוש דוקא בני ישראל הם שישנם בשמירת שבת, ולא שום אומה ולשון, ולזה לא אמר
ושמרתם שאז יהיה נשמע שבא לצוות על השמירה, והוא בא לשלול חוץ מבני ישראל שלא
ישמרו שבת, והוא מאמרם ז"ל גוי ששבת חייב מיתה, שהרי מיעטם הכתוב ואזהרתם זו
היא מיתתם: ללמדינו, כל השומר שבת מחללו נותנים לו נחלה בלי מצרים
ככתוב והאכלתיך נחלת יעקב אביך, קל וחומר למי שלא רק שומר שבת מחללו אלא גם מקדשו
כראוי לו. עוד ירצה על זה הדרך ושמרו בני ישראל את השבת, פירוש
כשישמרו אפילו שבת אחת ולאו דוקא אם ישמרו, אלא גם אם יסכימו בדעתם לעשות מצות
השבת, והוא אומרו לעשות את השבת מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו לדורותם, וכפי זה איש
ישראל ששמר אפילו שבת אחת ומת אין מנכין לו משכר העולה לו אם היה שומר לדורות עולם: זה חידוש
עצום של האור החיים הקדוש, לעשות את השבת גם במחשבה, זה כבר צעד בכיוון הנכון. עוד
ירצה לפי מה שהקדמנו בפסוק אך את שבתותי, כי צוה ה' לחלל שבת בשביל פיקוח נפש, כאן
ביאר הכתוב כי לא נתמעט שבת בשמירה אלא בערך בני ישראל, אבל בערך זולתם להחיות
עכו"ם, הגם שיהיה גר תושב ששומר שבע מצות ונסתכן סכנת מות לא יחלל ישראל שבת
בשבילו, והוא אומרו ושמרו בני ישראל לבל ימות מהם, את השבת פירוש לצד אזהרת השבת
אלא יחללוהו, או על זה הדרך שבת וישראל לפניך, זה לחלל וזה למות, תשמור ישראל
ויתחלל השבת, אבל עממין לא, והטעם לעשות את השבת פירוש כלומר מה טעם אני מתיר לך
לחלל שבת עליו הוא לעשות את השבת לדורותם, חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות
הרבה, אבל מעכו"ם שאינם בני שבת לא: או ירצה על זה הדרך אימתי
אמרתי לך לשמור איש ישראל אפילו בערך כבוד שבת דוקא לעשות, פירוש באדם שישנו בגדר
עמוד לעשות, אבל מי שודאי לא יקום ולא יגיע לשבת לשומרו, הגם שרפואות אלו יועילו
לשעות או לימים, לא יחללו עליו שבת: גם זה מעניינה של קדושת השבת, חלל עליו
שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. כי העיקר של מצוות התורה זה "וחי בהם",
לחיות. לא למות. אכן, אדם מצווה להמית את עצמו באהלה של תורה, עדיין מצווה עליו
לחיות את החיים. לכן, כדי לקיים שבתות יש מצווה לרפאות את החולים שיש בהם סכנה אפילו
תוך כדי חילול שבת, כי זה הסוד של קיום השבת. עוד ירצה
על פי דבריהם ז"ל שעולם הבא נקרא עולם שכולו שבת, ואמרו עוד שקול שבת כנגד כל
התורה כולה, לזה אמר ושמרו בני ישראל את השבת, והטעם לעשות להם את השבת, פירוש
העולם המתכנה בשם שבת שיהיו בו לדורי דורות, והוא אומרו לדורותם, לשלול עולם הזה
שאין האדם קיים בה לדורות, ברית עולם פירוש ברית כרותה לשומר שבת שינחל עולם עליון: ולא
לחינם נקרא שבת קודש מעין עולם הבא. כי שבת זה המקור של הברכה לזכות בחיי העולם
הבא. עוד יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו שביום שבת באה נשמה
יתירה לישראל, כרמוז באומרו שבת וינפש, והוא סוד הנעלם שלא גלהו ה' לאומות כאומרם
ז"ל נשמה יתירה לא אודעינהו, והעירותי בצפונו של דבר, במה שהקשו בגמרא על הודעת
שבת לאומות שאם לא אודעינהו לא לענשו עלה, ואמרו שבת אודעינהו ונשמה יתירה לא
אודעינהו עד כאן, וקשה למה לא יבואו בטענה גם כן ויאמרו אם היה מודיעם נשמה יתירה
היו מקבלין שבת ולא לענשו עליה, ונראה כי לזה נתחכמו רבותינו ז"ל ואמרו מתנה
טובה וכו', פירוש כי אין דבר זה אלא בגדר מתנה אשר נתרצה ה' לתת לעמו ואינה שכר שיבואו
בטענה האומות כנזכר, כי אין דרך לומר למה לא נתת לנו מתנה גם אנחנו, עוד תמצא כי
כבר קבלו ישראל עליהם שמירת שבת קודם נתינת נשמה יתירה, ומעתה ענוש יענשו כל האומות
על השבת ועינינו רואות, וענין נשמה זו היתירה רמזו מקומה רבותינו באומרם מתנה טובה
בבית גנזי, וידוע הוא מקום הנקרא גנזי המלך, שהוא בחינת עולם עליון, ונשמה זו
מחצבה שם היא, ולזה תקרא שבת כאומרם ושבת שמה, כשם העולם שממנו היא שנקרא עולם
שכולו שבת ועולם זה אין בו עצבון, ועליו לא בא כדבריהם בו אלא עונג ושמחה, ולזה
צוה ה' להרחיק ביום שבת כל אותם בחינות החול המלאכה והעינוי כי באחת מהנה תגעל הנשמה
משבת בקרב איש: הנה, עניין הנשמה יתירה, זה כמו לידה מחדש. כל שבת קודש, אנחנו
כאילו נולדים מחדש, מקבלים הזדמנות חד פעמית לעלות ולהתעלות. זה מגיע בגלל שקיבלנו
על עצמינו שמירת שבת קודש. והנשמה נותנת לנו אפשרויות אין קץ לקדש את השבת בקידוש
אחר קידוש ועילוי אחר עילוי. ולזה תמצא שעיקר איסור אזהרת
מלאכות שבת ביאר ה' שהם במחשבה כאומרם מלאכת מחשבת אסרה תורה, ואפילו דבור של חול
אסור דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר והכל לצד תוספת נשמה העליונה לעשות לפניה כסדר עולם
שבאת ממנו, והוא מה שצוה ה' באומרו ושמרו בני ישראל את השבת, פירוש נשמה הנקראת
שבת, ותכלית שמירה זו היא השגת עולם ששמו שבת, והוא אומרו לעשות את השבת, ותדע כי
מן הנמנע החלטי שישיג אדם עלות לעולם עליון זולת באמצעות השגת ענף ממנו בהיותו בעולם
הזה, ולזה אם לא ישיגו ישראל בחינת נשמה זו, אין בהם יכולת לעמוד בגדר עליון, והוא
אומרו לעשות את השבת, פירוש שבאמצעותו תעשו לכם את השבת שתוכלו השג עמוד שם ולהתענג
נפשם בגנזי עליון, ואומר לדורותם כי שם יתקבצו כל דורות בני ישראל שהיא בחינת עולם
הבא: היינו עיקר שמירת שבת קודש מתחיל בטהרת המחשבה. מחשבה של
תורה. מחשבה של איך נזהרים מחילול שבת קודש. מחשבות איך עושים אווירה של קדושה
בשבת קודש. עוד ירצה
לשון דירה, ולזה כתובה חסירה בלא וא"ו, והם דברינו שירמוז אל מקום דירת
הנשמות, והוא עולם המקווה שכרת ה' ברית לתתו לנו, והוא אומרו ברית עולם, ואולי
שירמוז באומרו ברית עולם לתרי"ג מצות שחשבון ברית עולה תרי"ב, וכולם
תלויים בשבת הרי תרי"ג, ולזה סמך תיבת ברית לעולם לומר כי על ידי שמירת שבת הוא
מקיים כל תרי"ג מצות שהוא שקול כנגדם והוא עולמו: זה תכלית
השבת. הדירה של השי"ת בעולמינו השפל, היום שהוא כולו ד' אמות של הלכה. זאת
הברית. ושמירתה כהלכתה תוציאינו מגלותינו המרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה