בס"ד
לעילוי נשמת אבי מורי רבי יעקב
בן ר' יצחק דוד זצ"ל
ידידי רבי אריה דוד בן ר' פישל ז"ל
הגאון רבי יהודה אריה בן הרב אברהם
זצ"ל
פקודי המשכן. משכן העדות. הקב"ה שפך חמתו על העצים
והאבנים. לקח את המקדש כפקדון על חטאי עם ישראל. וכל זאת בגין שנאת חינם. הבה
נתבונן טיפה במה ארע בפורים עד שהשל"ה הקדוש מדמה את יום כיפור שזה כמעט
במעלת פורים. מכאן נוכל להסיק מסקנא מה הקב"ה באמת רוצה מאיתנו. יתכן ואולי
יותר מרק יתכן שהגיע הזמן שנזעק, עד שישמעו מחבלי הכרמים למיניהם ויבינו שנמאס לנו
מהסבל. במעמד הר סיני, ויסעו מרפידים, יש שדרשו ויסעו מפרידים. נסענו מפירוד.
היינו באחדות. במדבר, מקום נטול טובה. אין במדבר מעמדות. (החפץ חיים תמיד הי'ה
נותן משל שבדרכים כולם שווים – אכשר דרא שאלו שהם בעלי יכולת אינם מסכימים ויש
מעמדות...) ממילא לא ניכר שוע לפני דל. ממש כמו בעבודת המשכן, בצלאל ואהליאב שלבו
ידיים עבדו בהרמוני'ה. כך הי'ה במתן תורה. ממילא זכו לגילוי אלוקי נורא ונשגב.
חטאו בעגל. אבדו ממעמדם הרוחני הנשגב. חזרו בתשובה ומשה רבינו ירד עם הלוחות
השניות. ביום הכיפורים נתבשרו על בניית מקום להשראת השכינה. כל זה לא מנע בהמשך
המסעות ולו מחלוקת אחת. לא את המתאוננים ולא את המתאווים. לא את המרגלים ולא קורח
ועדתו. וזאת אנחנו צריכים לדעת, אנחנו לא יותר טובים מהם. כל דור שלא נבנה בית
המקדש בימיו, כאילו היא נחרבה בימינו. הוי אומר, המציאות של המשכן, של עדות ששכינה
שורה בישראל, לא מנע שום יהודי לחטוא. לא כן ימי הפורים, כאן היו מעמדות ועוד איך.
אבל הגזירה היתה על הגוף. כאשר גם השוע וגם הדל נמצאים תחת אותה גזירה של השמדה,
אזי מתבטלים המעמדות. כולם התכנסו, התפללו ונוושעו. כאן, לבושתינו אנחנו נופלים.
אנחנו לא שמים לב שנחשבנו כצאן לטבח. מי על ידי מחבלים ומי במחלות איומים וייסורים
נוראיים. מניין העקשות והעקשנות עדיין לפירוד לבבות ולמחלוקות. מתי נלמד שמצוות
פורים, זה משלוח מנות. הקב"ה מעוניין שנחזור להיות רעים אהובים ולא שונאים
ומחבלים. שנזכור שהקב"ה הכתיב בקטורת חלבנה ללמדינו שיש לצרף גם "פושעי
ישראל" במניין. אולי, אם היה לנו שכל כמו נשים הצדקניות שהקדישו את המראות
שלהן והקב"ה אומר למשה, דווקא אלה חביבין עלי. יסוד וראשית עבודת היום של
הכהנים תתחיל בכיור העשוי מהם. דווקא משם תצא קדושה וטהרה. אם נדע כך לדרוש ממנהיגי
הדור, התכנסו בחדר אחד וישרו הדורים "עד שיצא עשן לבן", שימו בצד מי
ימלוך. מי ייקרא בשם מה. שימו לבבכם מה יגרום לקידוש שם שמיים. מה יגרום לאהבת
ישראל. כך נזכה שוב שהענן ישכון על הר ציון ונראה בעינינו בשוה השי"ת את שיבת
ציון.
אלה פקודי. טוב מעט ביראת ה'
מאוצר רב ומהומה בו, טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו: וע"ד השכל טוב
מעט ביראת ה' יזהיר שלמה את האדם שיתבונן בענינים השכליים כפי השגתו בחלק האפשר ולא
ירצה להתחכם ולהטריד שכלו בחלק הנמנע שעליו אמר (קהלת ז) ואל תתחכם יותר כי טוב מעט
ביראת ה' כלומר טוב שישכיל וישיג לו השגה מועטת ויירא את ה' יתברך מאוצר רב כלומר מרבוי
החכמה יותר מכדי השגתו כי יבא מזה מבוכה ומהומה וזהו ומהומה בו, לפי שעם המעט תתעלה
ותתענג ועם הרבוי יאבד וישתומם ותהיה נפשו נטרדת מן החיים הנצחיים האמתיים מאותן המעלות
הראויות לתת לה מבית המלך וכענין הדבש שהוא ערב לגוף במעוטו ורבויו יזיק לו, ועל זה
אמר שלמה (משלי כה) דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאותו, יזהיר עליו שיאכל ממנו די
ספוקו וישאר בקרבו כי אם יאכל ממנו בשפע ורבוי יותר מכדי צרכו יקיא הכל ואפי' המעט
שכבר קנהו יפסיד אותו, כן יקרה למי שיחשוב להשיג יותר משעורו ומכדי השגתו כשיחפוץ ללכת
לפנים ישוב על כל פנים לאחור, ורז"ל בארו לנו משל על ענין זה הוא שאמרו בפרק חלק
גבי בלעם שהלך למדין ליטול שכר ארבעה ועשרים אלף שהפיל מישראל גמלא אתא למבעי קרני
אודני דהוו ליה גזזינהו מיניה שנאמר (יהושע יג) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב,
כלומר הוא בקש ליטול מה שאינו שלו ומה שהיה לו אבד ממנו, ומה שדרשו רז"ל בענין
החכמה דבש מצאת אכול דיך זה ר' עקיבא פן תשבענו והקאותו זה בן זומא: אחר שהורה להשכיל
ולחקור בחלק האפשר והזהירו שלא לחקור בחלק הנמנע בא לדבר בחלק ההשגה והזהיר עליו שתהיה
השגתו צרופה ומזוקקה מבלי סיגים זהו שאמר טוב ארוחת ירק ואהבה שם, אמר טוב להשיג השגה
קלה עם אמונת השכינה הנקראת אהבה שנאמר (שיר ב) אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ,
וכתוב (שם ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, ואנו אומרים באהבה תרום קרננו להודות
לך וליחדך, משור אבוס מן ההשגה הגדולה המטעה את האדם כאותה השגה שהשיגו ישראל במדבר
שעשו את העגל וימירו את כבודם בתבנית שור, ושנאה זו מדת הדין זהו שהזכיר משה (שמות
לב) למה ה' יחרה אפך בעמך, וכלל הכתוב לפי הדרך הזה שהוא משבח עבודת השכינה ומגנה העון
ההוא, ולפי שלא היתה כוונתם לע"ז אלא שבקשוהו למנהיג לכך נמחל להם העון והראיה
שנמחל להם מיד ששרתה שכינה במשכן כי זה היה מופת ועדות שנמחל להם העון, ולכך נקרא אהל
מועד שבמדבר משכן מלשון שכינה ונקרא המשכן משכן העדות, ודרשו רז"ל חטאו באלה ונתרצו
באלה, חטאו באלה (שם לב) אלה אלהיך ישראל, ונתרצו באלה: רבינו
בחיי מלמדינו, טוב אחרית דבר מראשיתו. ללמדינו שלומדים מטעויות. אילו היו מסתפקים
באמונה שהיתה בהם במעמד הר סיני, הרי כל יהודי הי'ה משכן לשכינה. אבל הם חיפשו
מעבר לזה. עשו עגל זהב. השתחוו לו. תפשו מרובה שנשארו ללא המעט. אבדו את כל היקר
שזכו בה במעמד הר סיני. כעת, עליהם ללמוד להסתפק במועט. מועט המחזיק את המרובה.
וכיצד, על ידי ידיעת המועט על בוריה. לא לעלות במעלות אשר הם רחוקים מהם. לא
להתבונן במה שלא ישיגו. אלא להתעמק במה שכבר השיגו ולהבינה לאורכה ולרחבה. להתנהג
בדיוק לפי ההוראה וההלכה שהשיגו. לדבוק במידה ובאמונה. רק באופן כזה יהי'ה שוב
ניתן לחזור לפאר ולמשכן שהי'ה לנו.
ויעשו בני ישראל וגו', והגם שלא
עשו אלא בצלאל וחכמי לב, שלוחו של אדם כמותו (ברכות לד:), וכאילו כל ישראל עשו, והגם
שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה', ולא הם שלחוהו, אף על פי כן הרי הסכימו עליו: עוד
נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה,
והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל, כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה: ואולי כי
לזה רמז באומרו (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, פירוש לצד שהוא כמותך, כי בשלומו ייטיב
לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך, ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך: ובזה
מצאנו נחת רוח כי ה' צוה תרי"ג מצות, ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם,
וזה לך האות, כהן ולוי וישראל, ונשים, יש מצות עשה בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם,
ויש מצות לישראל שאינם בכהנים, וכן בלוים, וכן בנשים, ומה מציאות יש ליחיד לקיימם להשלים
תיקון לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אשר יכוונו להם, אלא ודאי שתתקיים התורה
במחברת הכללות ויזכו זה מזה, והוא מה שאמר הכתוב כאן ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה',
כינה לכולם יחד מעשה כולם, הגם שמהם הביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה, יאמר על כללותם שעשו
הכל, וסמך מאמר זה למלאכת הבגדים, אשר עשאום יחידים מישראל, להעירך כי [גם] על פרט
זה יאמר שעשאוהו בני ישראל באין הבדל, ומעתה כל אחד מישראל הביא כל הי"ג מינים
שבנדבה, ועשה כל המלאכות האמורות: דברי האור החיים מהקדוש חייבים להיות לנו כעמוד
אש לפני כל מעשה אשר נעשה. היות ואין אדם אחד אשר בידו לקיים את כל התורה כולה,
כדי שבפועל ייחשב לו שקיים את כל תרי"ג המצוות עליו לקיים למהדרין את ואהבת
לרעך כמוך, להיות מחובר לשאר היהודים כדי שייכלל וייחשב לו מצוותיהם כמצוותיו.
שהרי אמרו, ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה. כפשוטו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה